בהתחלה הייתי מרותקת. סגנון הכתיבה הייחודי, אפיון הדמויות, העברית המתובלת בספניולית והתיאורים המדויקים של האווירה ״של פעם״ - גרמו לי להרגיש כאילו אני צופה בסרט וכל הדמויות התמלאו חיים מול עיניי.
על התוכן כבר דובר רבות, סאגה משפחתית לאורך ארבעה דורות, רוויה ביצרים, תשוקות, אהבה, שנאה ונקמה, על רקע ירושלים שלפני מאה שנים.
קשה היה להימנע מהתחושה של ״מסע בזמן״, אולם ככל שהתקדמתי בקריאה חשתי תחושת החמצה כלשהי כי הדמויות לא התפתחו ככל שחלף הזמן.
סבתא רבא מרקדה, רפאל אורמוזה, בנו גבריאל, אישתו רוזה והבנות רחליקה ולונה - כולם נשארו באותה משבצת וכל התמורות שחלו בכל השנים שעברו לא שינו בהם כהוא זה.
סיימתי את הספר עם אכזבה מסוימת אך למרות כל האמור לעיל שווה קריאה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
