• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מבוך העצמות

מבוך העצמות

מאת ריק ריירדן

הביקורת של ג'קס

תמונה של ג'קס
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
מבוך העצמות

מבוך העצמות

מאת ריק ריירדן

הביקורת של ג'קס

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של ג'קס
הוצאה לאור:צלטנר
שנת הוצאה:2010
סדרה:שלושים ותשעה רמזים #1
קטגוריה:תרגום (נוער)
הקודמת
~RAIN~
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

אין לי כוח לחפור ולכתוב הרבה אז אני אקצר:

מ-1 עד-10 , 8

אחרי פרסי ג'קסון פשוט ציפיתי ליותר
דמויות נחמדות עלילה נחמדה, ספר נחמד ו-זהו

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
ש
שרון מוזס
2קוראים|גיל ממוצע66|100%נשים

על המבקרת

תמונה של ג'קס

ג'קס

חברה מזה 12 שנים
24 ביקורות•165 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מתורגמת
תמונה של ג'קס
ג'קס
חברה באתר מזה 12 שנים
ביקורות24
לייקים שקיבלה165
דירוג ממוצע4.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)8מדע בדיוני ופנטזיה7ספרות מתורגמת5

דיון על הביקורת

1 תגובה
•לפני 12 שנים

פששש... עמוק !

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של ג'קס

פלא

פלא

ר"ג' פלאסיו

אני רואה בעצמי אדם מאוד הפכפך, מבחינת הכל, השקפה, הליכיי חשיבה, ורגשות, בעיקר רגשות.
הכוונה, אני חושבת, היא התנודות המהירות שחלות בתחושות שלי בזמנים מסוימים, רק לרגע, אני אהיה הבן אדם העצוב ביותר בעולם, אבל אז ייגש אלי אדם ויגיד לי שחשב עלי. ההרגשה שלי תשתפר, למען האמת, הייתי אומרת שאני גם מאוד קיצונית, כך שאוכל לאחר מכן במשך שעות להסתובב עם חיוך מאושר על הפרצוף, ניגשת אל אנשים אקראיים מבית הספר ואומרת להם שהם יפים.
דברים כאלו מביאים לי את השאלה- האם הליך הרגשות שלי תלוי במישהו אחר? נניח אותה לדקה.
יש רגשות שהיו ועדיין חוזרים אלי בתדירות מייאשת, בעיקר הרגש של חוסר הייחוד.

הרבה פעמים קרה, יותר פעמים משאוכל לזכור, שהרגשתי מלנכולית בצורה יוצאת דופן, תוצאה שנבעה מהשעמום להיות אני, רק אני, ג'קס ללא כישרון יוצא דופן, מראה יוצא דופן, בלי סיפור חיים מרגש או משפחה מיוחדת, ההרגשה היא שאתה רק עוד אחד, אתה לא מישהו מסוים בשביל מישהו, הרצון שייגשו אליך ברחוב ויחבקו אותך, להיות מישהו אחר, או להיות אתה אחר, שיכירו בך.

מהבחינה הזו, אני ואוגוסט פולמן הפכים מוחלטים, הוא היה תמיד ילד שהכירו בו, אבל לא בדרך שבה רצה, אני תמיד רציתי שיכירו בי בדרך מסוימת, בכנות, לא יכולתי לקרוא את הספר בהרגשת הזדהות מהבחינה הזו, אבל בכלליות, לא קראתי את הספר כ- אממ... ספר, גם לא כמו שקראתי ספרי פנטזיה נהדרים, שבהם כאילו עברתי לעולם אחר, כשקראתי את פלא הרגשתי כמו אחות שמקשיבה.

כי זה מה שכולנו רוצים, נכון? שנקשיב, שיקשיבו לנו, ואם נחזור אל שאלתי הקודמת-
"האם הליך הרגשות שלנו תלוי במישהו אחר"
הייתי עונה ב"לעתים קרובות", ובזה אני לא באה להגיד שאנחנו לא יכולים לאסוף את עצמינו ולהמשיך הלאה, אנחנו יכולים, יש אנשים שיעשו את זה מתוך חוסר הרצון להיות טורח, או מהסלידה מהזדקקות לעזרה, או שהם פשוט חזקים במיוחד, אבל אם להודות באמת, להתגבר תמיד יהיה קשה.
אבל בתור אחת כזו שלמען האמת לא חזקה במיוחד, ומזדקקת הרבה לעזרה, אני חושבת שלקחתי מ"ההקשבה", כביכול, לאוגוסט, ולנשמות-הזקוקות לקשב הסובבות אותו, הבנה של הצורך של אנשים בתשומת לב, ואני רוצה ליישם את זה, אני רוצה להיות מקשיבה.


כי רק תיתן ייתנו לךךךךךךך!!!!!!!

תודה שהקשבתם
ג'קס
חסרת כל יחוד בינתיים
עובדת על זה :)

לפני 11 שנים•
★★★★★
•ג'קס
הבחירה

הבחירה

אלי קונדי

לפני כמה זמן, העליתי שאלה בקבוצת סקרים, היא עסקה בשאלה מה מגדיר ספר כטוב/רע/וכו'. כלומר, מי אנחנו שנגדיר ספר כמשעמם אם ילד אחר בקצה העולם ימינה אהב אותו? אני חושבת שהבנתי את התשובה עוד בעת כתיבת השאלה- ספרים הם עולמות, שונים, בלתי מוגבלים, בלתי אפשרי להגדיר אותם בצורה הנכונה, אתה יכול לומר את דעתך ורגשותיך לגביי ספר, אך בסופו של דבר, ספרים הם מעבר לכך, לפחות לדעתי


כשהתחלתי לקרוא את "הבחירה", נוכחתי שדעתי נוטה יותר ויותר לכיוון השלילי, ולכיוון הדברים שנאמרו לי עליו בנוגע להעתקה, נראה שהמחשבות של קאסייה עוסקות רק באהבה ובחתונה, עמדתי להתייאש מהספר, ואולי להרוויח ביקורת קוטלת נחמדה, אבל נזכרתי בדברים שכתבתי.
אז החלטתי לנסות, קראתי אותו בתקווה מחודשת, ואפילו ששלושת רבעי מהספר היא חושבת על קי, עוד חמישית על זאנדר, ואת שאר הזמן היא מקדישה לדברים חשובים באמת - כלומר בראם, יש לי חולשה לאחים קטנים - הצלחתי למצוא בו את הדברים שהופכים בעיניי ספר לטוב - הקול הפנימי שלי אומר שזה בלונדיניים שבורי לב, סתום - אהבתי את הכתיבה, ואת השירים, ובסופו של דבר גם אם העלילה דומה במשהו, אם תתנו לספר צ'אנס תמצאו את הייחודיות הפשוטה אך הנעימה שלו, תוכלו להיות הילד בקצה העולם ימינה שנותן סיכוי.

לפני 11 שנים•ג'קס
מפוצלים

מפוצלים

ורוניקה רוֹת

הפעם אני פותחת באזהרה- אם אתם אוהבים את הספר הזה, אל תקראו את הביקורת הזו.
כן, זו לא עומדת להיות ביקורת קוטלת לספר עצמו, אבל זה עדיין יכול לעצבן.
-
יום אחד, כמה בבוקר מישהי בשם ורוניקה (לא שזה קשור, אבל ורוניקה?), היא אהבה לקרוא, והחליטה שהיא רוצה לכתוב ספר, טוב ויפה וי, עד כאן הכל טוב. היא הניחה נייר, עט וקסת דיו (This is my story! Do with it what I want ~) היה לה רעיון נחמד, היה לו פוטנציאל, אבל אז היא התחילה לנסות לנחש מה קורה בראש של נערה בת שש-עשרה, ו- אז באה המפלצת!
מחיית דמעה נוסטלגיה, לא חשוב.

את הספר הזה קראתי בהרבה תקווה, לאחר הדברים שנאמרו עליו ציפיתי למשהו מדהים, הספר היה נחמד ותו לא, אולי הוא היה זוכה לחיבה מצידי אלמלא דבר אחד, טריס.

הכירו את ביאטריס פריוור! בלונדינית עם עיניים כחולות, עושה קעקועים פעם ביומיים, ובעלת מנהג מגונה לומר שהיא אנוכית בסוף כל פרק. הדבר היחיד שטוב בה זה שהיא לא יפה. ועל זה הערכתי נתונה לך ורוניקה.
הנה מה שיש לי לומר על טריס-
אוקי! את מכוערת! את אנוכית! למה את כל כך דואגת להזכיר את זה? אני מניחה שהיה בסדר אילו היא הייתה אומרת את זה פעם אחת, אבל היא אומרת את זה כל כך הרבה פעמים שזה נשמע כאילו היא מרוצה מזה. זו אחת הסיבות לא לאהוב אותה.
זה שהיא גאה בזה שהיא אנוכית, לא בגלל שהיא לא יפה.
עוד דבר, היא באמת אמרה שהיא נגעלת מאל רק בגלל שאל בכה?! זה היה כל כך מגעיל שהפסקתי את הספר באותו רגע וגמרתי שני ספרים עד שחזרתי אליו.
סיבה שלישית, היא מתייחסת לכולם כאילו הם נחותים ממנה, כולל את החברים שלה. זה לא היה מודגש אבל זה היה כל כך מעצבן שבאיזשהו שלב היא הפסיקה לחשוב על כריסטינה וויל ורק חשבה על עצמה, החבר החתיך שלה ולהסתובב עם החברה המקובלים.
סיבה אחרונה ומספיילרת- היא הרגה את וויל, אני לא אסלח לה לעולם. ולא. זו לא הייתה הישרדות. קטניס הייתה יורה בו? הארי היה מקלל? לא! הם היו לפחות מנסים! זה היה פשוט מעצבן ולא נחוץ. והפעם היחידה שהספר הזה השפיע עלי.
אה! ההורים שלה נהרגים והיא כולה 'סבבה, לא יכולתי למנוע את זה'.

ועכשיו, לאחר שסיימתי להוציא את כעסי על טריס, ואלה בעצם כעסי על הספר, נעבור לדמויות.

כריסטינה, היא הייתה חמודה, חברה טובה ונערה אמיצה, החברות שלה עם וויל הייתה כל כך צפויה שצחקתי על טריס שהיא לא קלטה את זה. בסך הכל, אני מקווה שכריסטינה עשתה לה הרבה רגשות אשמה בספר הבא.

מי עכשיו?! וויל! וויל הנחמד והמצחיק! וויל שתופס לחם ואוכל אותו! יחי וויל! (רגע, מה?!) הו וויל, הדמות האהובה עלי, אני לא יודעת למה, אין לי מושג. והוא, בדיוק כמו כריסטינה, בעל לב טוב ודמות נפלאה. כן, אני מקללת מישהי עכשיו.

ועכשיו אין לי הרבה מה לכתוב, כי אני ברגשות מעורבים לגבי אל, זה לא היה מתאים לו! פתאום האופי שלו משתנה? איך הוא היה יכול לעשות את זה?! למה הוא לא זרק אותה למים?!!!.
טוב סתם. אבל לדעתי, הוא היה דמות חמודה ונפלאה, וזה לא היה כל כך אמין שפתאום הוא רוצה להרוג ילדה. נקודה פחות רות.

תקעו בחצוצרות כי אוריה מגיע! עכשיו אני ארכין ראשי בסליחה לפני הסופרת ואומר תודה ברגש על יצירת הדמות הזו!.
-סליחה ורוניקה-
הו תודה זה עבר!

קולטת שלא כתבתי כלום על טוביאס
טריס לא ראויה לו. זה מסכם הכל. בסך הכל הוא מגניב, ויש בו משהו חכם. והוא אמיץ, אבל בזה אני לא מחדשת כלום

אם לכלול את כל ה"ביקורת" הזו ביחד. זה בעצם מכתב זועם לוי היקרה על יצירת דמות כמו טריס. אני בכל זאת אקרא את הספר הבא, אני לא מספיק חזקה, אני פשוט אעמיד פנים שביאטריס פריוור לא קיימת והספר יהיה מושלם.

-ג'קס-

לפני 11 שנים•ג'קס
שומרת אחותי

שומרת אחותי

ג'ודי פיקו

הו כן, זה היה ספר טוב
הכתיבה הייתה מעולה, הדמויות היו מעניינת ומעוררות אהדה, העלילה הייתה זורמת, אבל ברצינות, נמאס לי מזה שכל הספרים שלה עוסקים באנשים שמתמודדים ומנסים לשרוד ועוד מתמודדים ועוד מתמודדים, נופלים, קמים, ואז מה? נופלים שוב, פרק אחד לפני הסוף יש מעט תקווה ואז הדמות המרכזית נהרגת, בתיבול מעט בתי משפט והרבה בתי חולים.
אז כן, זה הפך להיות כבר נדוש לשלוח את החיים של כל הדמויות לזבל, אפשר להפיק המון מסרים גם בסוף טוב.
כן, זה בהחלט היה ספר טוב, ושנאתי אותו.
הספר עוסק באנה, ילדה רק בת שלוש עשרה שהוריה הביאו אותה לעולם כדי להציל את אחותה, אני לא באה להאשים את ההורים, אבל הם טענו שהם אוהבים אותה וככה זה היה, הם לא יכלו להראות לה את זה?
בכל אופן, אנה, שמגיל צעיר מבלה הרבה מזמנה בבית חולים, מחליטה כביכול, שמספיק לה, אמא שלה מיחסת לזה סיבות אנוכיות, אבל בסופו של דבר, הסביבות שמתגלות גורמות לכולם לחשוב שוב.
אני לא כל כך טובה, ב... אמממ... לסכם מה המסר של הסיפור, כפי שאפשר להבין מביקורות קודמות שלי, מה שבטוח, היא נסתה להעביר פה מסר בדרך מאוד עצובה, וזה עצבן אותי
הנה עוד משפט שעצבן אותי-
"אחת מאיתנו הייתה צריכה ללכת"
אוקי, מה שאני חושבת על זה, שאילו שטויות, בהחלט שטויות, ניסים קורים כל יום, גורלות לא חקוקים בסלע, ומאחר שהמשפט נכתב ע"י בן אדם, אני פונה אליך ג'ודי פיקו- במשפט זה, את הפצת חוסר תקווה בליבי הנפעם מהספר הכתוב להפליא שלך, תתביישי לך.

לסיכום, מה שאני רוצה להגיד כאן, שהסופרת מוצלחת, וכותבת טוב, אבל לא באמת חייבים לשבור את הלב של נערות צעירות כדי להרשים.

עכשיו לדמויות האחרות, לפי הסדר שהלך לי במוח
ג'סי- הדמות האהובה עלי (הו, באמת?!)
דבר ראשון לכתוב עליו- היו רק חמישה פרקים שלו וזה פשוט לא בסדר
זה פשוט נגע לליבי הדרך בה הוא מאמין שהוא צריך להתנהג אם הוא לא מה שאנשים ציפו ממנו, כל המעשים שלו הוכיחו את "אצילותו" (איכס, אני מגעילה את עצמי)
עוד תלונה-
ברצינות, היא הפכה אותו לשוטר? זה קצת נדוש לא?

בריאן- הייתה לו אישיות, כזו... נעימה, בטוחה, בן אדם שאתה רוצה לחבק

קמבל אלכסנדר- הו כן, הדמות השלישית האהובה עלי היא עורך דין, ולמען האמת, אין בזה שום דבר תמוה, בסופו של דבר הוא היה אדם חסר אנוכיות וטוב לב

ג'וליה- היא הייתה כזו, אמממ... לא כבדה וחמודה, וזה שלא היה אכפת לה מה חושבים עליה גרם לי להעריץ אותה

שרה- אחרי כל מה שכולם כתבו עליה, כבר לא ידעתי למה לצפות. טוב, לא. היא לא הייתה המלכה המרשעת משלגייה, היא הייתה אמא שהנסיבות הקשו עליה, אבל נראה שהיא אפילו לא מבינה מה היא הייתה צריכה לעשות בתור אמא כדי לגדל כמו שצריך את כל הילדים שלה

על אנה אני לא יכולה לכתוב, משהו שקשור לבעיה הזמנית בנפש שלי.
בי

לפני 11 שנים•
★★★★★
•ג'קס
גנבת הספרים

גנבת הספרים

מרקוס זוסאק

התלבטתי איך לפתוח את הביקורת הזו, לשם התחלה, משהו לא מקורי-
זה הספר היפה ביותר שקראתי מאודי.
יש ספרים מושלמים
יש ספרים שאי-אפשר לעזוב
ויש ספרים יפים
פרסי ג'קסון והארי פוטר, עדיין הספרים האהובים עלי בעולם כולו, אבל הספר הזה היה שונה
לשם התחלה, היה לו ריח שונה, כן, אני בטוחה שלא תופתעו שאני נוהגת להריח ספרים בתחילתם ובגמירתם, לספר הזה היה ריח של דבר נעלה יותר, שיגע בליבי בנקודות החלשות ביותר שלו, שיגרום לי לבכות שעות על נשות קרטון ותייל, וילדים עם שיער לימונים. וגנבת ספרים.
אני לא ממש יודעת איך לנתח את הספר הזה, מרקוס זוסאק כותב מנקודת המבט של המוות בדרך המוצלחת ביותר שאדם כלשהו יכול לעשות זאת. הוא גרם לי לפחד. הוא גרם לי לאהוב. הוא גם לי... אין לי עוד משהו להכניס כאן.
אני לא ממש מצליחה לתאר במילים את מה שהספר המדהים הזה ניסה להעביר לי, אני יודעת שהלב שלי מבין.
(אני בן אדם רגשן! אז מה?)
אגב רגשות-
רודי שטיינר, ידעתי מההתחלה, לא בכוחות קוסמיים שיודעים להרוג את הדמויות שהכי אהבתי, אלא כי ראיתי את הסרט קודם (אל! תגידו כלום).
הזאוקרל המדהים והמקסים הזה גרם לי לבכות שעות לתוך הברכיים ולא לחשוב כלום, זו דמות כזו מקסימה, בעצם, בספר הזה אין דמות לא מקסימה או באמצע, זה או ששונאים או שאוהבים, ואין אחד שלא יאהב אותו, נוח על משכבך בשלום שטיינר
ציטוט מפי שטיינר-
"אני מניח שאני טוב יותר בלהשאיר דברים מאחור מאשר לגנוב אותם" (אני לא יודעת אם זה מדויק, אין לי את הספר)
-
אני פשוט רוצה להנציח כאן ללא מילים מיותרות את זכרן של נפשות הרבה יותר מטובות שהופיעו והלכו בלי להגיד שלום.
האנס הוברמן- עיניים כסופות, אקורדיון, והלב הכי טוב שלא היה בגרמניה.
רוזה הוברמן- פני ארון, שפתי קרטון, ואטשנים מלאי אהבה.
פראו הולצאפפל- זה באמת היה נחוץ?
משפחת שטיינר, משפחת מולר, וכל נפש טובה אחרת ברחוב הימל
*פפיפיקוס
~
אני מניחה שהייתי צריכה להזהיר על ספויילרים למי שעדיין לא קרא, אבל אני לא מאמינה שלא הפסקתם את הביקורת באמצע והלכתם לקרוא.
אני בכל אופן, הולכת להליט פני בכר

לפני 11 שנים•
★★★★★
•ג'קס
עורבני חקיין

עורבני חקיין

סוזן קולינס

טוב אז....
אני קוראת לרוב העם להסתער בלפידים ובקילשונים על הבית של סוזן קולינס!
מה לעזאזל היא חשבה לעצמה?
תנשמי עמוק ג'קס
-----
השעה 2:00 בצהריים, אני ניגשת למדף בספרייה, שולפת אותו ואוחזת בו חזק, אני לא מתאפקת וחובקת אותו, חברתי מביטה בי כאילו השתגעתי, היא תתרגל
-----
השעה 2:00 לפנות בוקר, העיר שקטה, חם.
עיניים של נערה בוהות בעמוד אחרון של ספר, הם כבר יבשות, אבל אדומות מדמעות יגון
"למה?" היא לוחשת,
היא מדפדפת בעמודים מוחתמים בדמעות, וחוזרת וקוראת שוב את אותן מילים מכריעות.
הם מתים
-----
השעה 2:00 בצהריים, אני מתכננת את הרצח של סוזן.


הספר הזה היה מעל ומעבר לרמתי, אהבתי אותו, הערצתי אותו, הוא פגע בי ללא רחמים.
בספר הזה היה מוסר הסכל כואב ומדכא לגבי הכיוון אליו החיים שלנו פונים אליו, ולא אהבתי את הכיוון הזה.
אני מפחדת למתוח עליו ביקורת, הוא מדהים מכדי לתארו במילים
אני רק רוצה להגיד ש-
אני לא יודעת מה אני רוצה להגיד
תקראו את הספר הזה, ואם קראתם אותו, תקראו אותו שוב, ולא מנקודת המבט בה אני קראתי אותו.

הנה רשימת דברים שהיו אמורים לקרות
פיטה היה אמור להיות בן האופה והדמות האהובה עלי בסדרה
פיניק היה אמור לחיות חיי משפחה מאושרים עם אנני.
גייל היה אמור לוותר על קטניס
קטניס הייתה אמורה לסלוח לגייל

הנה רשימת דברים שלא היו אמורים לקרות בספר
כל מקרה מוות חוץ משל קויין, כן, אפילו על סנואוו ריחמתי
הפצצה לא הייתה אמורה להיות של גייל
ושוב, כל מקרי המוות
---

הספר הזה, שחותם את הסדרה המושלמת הזאת, נגמר בצורה דכאונית וחסרת תקווה בעליל, ואין לי מה להגיד על זה, ואל תבקשו ממני להגיד על זה משהו
אבל זה כל כך עצוב לי
ובתור בן אדם רגשני שנקשר לכל דמות, אני מרגישה שמתתי כמה פעמים.
וסליחה באמת שהביקורת הזו שגוזלת דקות יקרות מזמנכם עוסקת כולה בכמה דואב ליבי הקטן. אל תקראו את זה שוב.
-----
ועכשיו להספדים (כאן אני מניחה שאני צריכה לכתוב -ספוילר-)

פיניק-
אתה היית בן אדם בעל נשמה כל הרבה יותר טובה ממה שהצגת לראווה לעיני פאנם, ואני שמחה שנתנה לך הזדמנות לחשוף את אופייך הטוב והאמיתי. הייתי רוצה שיהיו לך חיים טובים ומאושרים, ואתה היית המוות המיותר ביותר שמישהו כתב אי-פעם בספר, והדמות שבכיתי במותה הכי הרבה , (אולי מלבד פרד, אבל אני משוחדת)

פרים-
אני לא מבינה למה סופרים מפיקים הנאה מלסחוט את הלב האומלל שלי, עוד מוות מיותר. ;(

מסאלה-
למה אף אחד לא שם לב למוות של דמויות משניות? למה הם עוברים הלאה? למה זה לא קשה להם לראות את האנשים שעזרו להם מתים?
אומנם לא היית חלק גדול בסיפור הזה, אבל אני תמיד אזכור אותך.

בוגס-
אני אוהבת דמויות עם אופי פשוט ואמיתי, היא באמת הרזה אותו רק כדי שקטניס תקבל את ההולוגרמה? זו אכזריות לשמה.

הידידות של קטניס וגייל-
רק אני הרגשתי שהיא הלכה לעזאזל?

~~~~~~
ביקורת זו הייתה עמוסת דמעות ורחמים עצמיים, אני מבקשת את סליחתכם

לפני 12 שנים•ג'קס
זאב בודד

זאב בודד

ג'ודי פיקו

טוב, אני חייבת לציין שזה ספר טוב, לפני שאקטול אותו בעליזות, ירד לו כוכב אחד משתי סיבות:
1. הדמויות יותר מדי דרמטיות
2. זו רק אני או שכל הספרים של הסופרת הזאת עוסקים במישהו חולה וילדות שתובעות את המשפחה שלהן?

ניתוח ספר:
מה שאהבתי בספר הזה, שהוא הכיל הרפתקה ומציאות, וגם טבע. את האמת? לא אהבתי את לוק וורן, גם לא שנאתי אותו. הזדהיתי איתו
הסיבה שאני קוראת ספרים היא שאני צמאה להרפתקאות, כאלה בטבע, או בעיר. בעיקר בטבע. והספר הזה הכיל את שניהם, על זה- כבר אני ממליצה.
כמה דברים טובים על הספר:
הוא היה כתוב טוב, עלילה סוחפת והבעה מושלמת
אהבתי את כל הדמויות (חוץ מלוק) הם היו, מין, סוג של- מעניינות? אין לי מושג איך להגדיר את זה
התיאורים. נקודה רגישה אצלי, אני אוהבת ספרים שהפרטים מתוארים כך שאני רואה את התמונה הכללית כאילו הייתי שם, והספר הזה הצליח לתאר טוב.

ניתוח דמויות:
קארה-
חמודה... לא ראיתי שם אישיות עמוקה מידי או רדודה. חמודה

אדוארד♥-
הדמות הכי טובה ללא ספק, הוא חכם וחמוד ואהבתי אותו והתחברתי אליו, והעובדה שהוא הומו הוסיפה לרבד המציאותי של הסיפור
כל מי שאוהבת את אצבע אבק, לוק קסטלן, ועוד כל מיני גברים צעירים אחרים בסיפורים. תאהב אותו

איך שקוראים לאמא שלהם-
גם היא חמודה, אהבתי אותה. כאילו משלימה עם זה שהיא חייה בזבל ועכשיו הכל בסדר, מגיעים לה החיים של עם-

העורך דין החמוד שאין לי שמץ של זיכרון איך קוראים לו-
הוא טוב לב ונעים כזה, כן, הייתה לו אישיות נעימה. כזאת שגורמת לך לחייך.

כל השאר לא חשובים ואני לא רוצה לכתוב על לוק כי אני סתם אסתבך. אז זהו
אני הייתי עוד סתם מישהי שכותבת ביקורת על הספר הזה! תודה לכם!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ג'קס
נסיכה קטנה (מהדורת הרפתקה)

נסיכה קטנה (מהדורת הרפתקה)

פרנסס הודג'סון ברנט

ספר נפלא
לא הפסקתי להנות, קיבלתי אותו יחד עם מוות של דיו בשבוע הספר של 2012, מובן שקראתי את ממות של דיו קודם (אצבע אבק!)
אבל בכל זאת הוא לא צינן את ההתלהבות שלי בקריאת הספר הזה
הספר הזה מקסים, קודם כל הרגשות תוארו באופן מושלם, נכנסתי לעולם של הדמויות ואהבתי אותו, מגיל עשר ועד היום. אהבתי את הסיפורים של שרה, שאגב עודדו אותי בכתיבה.
אם כבר אז כבר
שרה-
זה אחד הספרים היחידים בהם הדמות הראשית היא האהובה עלי, היא כל כך מקסימה, ונדיבה ורגישה ומעניינת, פשוט נסיכה ;)
בקי-
אני אוהבת דמויות תמימות, בקי היא התמימות בהתגלמותה
ארמנגרד-
יש לה אשיות חמודה כזאת, אני לא חושבת שהיא טיפשה, קצת קשה לה, הלב שלה מפצה על זה
לוטי-
אממ... היא ילדה קטנה, קצת קשה לי לקבוע.
לא בא לי לכתוב על דמויות שלא אהבתי, אז אני לא אזכיר את מיס מינצ'ין וכל השאר

בקיצור ספר מומלץ לכולם, הוא פשוט נפלא :)

לפני 12 שנים•ג'קס
הארי פוטר ואוצרות המוות

הארי פוטר ואוצרות המוות

ג'יי. קיי. רולינג

מאחר שאני לא מתכוונת לכתוב על כל אחד ואחד מהספרים המושלמים האלה בנפרד, אני כותבת על כולם בביקורת אחת

טוב, אני מניחה שכולם כאן קראו את הספר הזה, אז לא יהיו אזהרות ספוילרים, תתמודדו.
זה היה הספר-הכי-טוב-שקראתי-ואקרא-אי-פעם.
אין לי מושג למה התעכבתי בכתיבת ביקורת על הספר הזה, אני חושבת שאני לא רוצה להכליל אותו בתואר, כי הוא תמיד יהיה יותר מדי טוב בשביל זה.
שוקולד! יאי! מצטערת, הוא פשוט כל כך טעים.
ספר ראשון-
הכי טוב, הוא היה הכי תמים ופשוט, סיפורו של ילד בן 11 שספג התעללות ונפתח אל עולם חדש, מגלה חברים חדשים ונלחם ברוע
האופי של הדמויות צעיר וטוב בספר הזה, הם תמימים נודניקים וקצת מעצבנים

ספר שני-
כשהייתי קטנה, אהבתי ספרי בלשים כמו- שלושת הבלשים, השביעייה הסודית והחמישייה המופלאה (וואו, נוסטלגיה) אבל בשלב מסוים הפסקתי לקרוא אותם כשהעלילה הפכה ברורה וצפויה מראש, הספר הזה היה כולו תעלומה בלשית, אבל היה כתוב כל כך יפה, ומשולב עם הרבה פרטים שבסופו של דבר יצרו תוצאה לא צפויה מראש, כמו כן הדמויות מתבגרות במקצת

ספר שלישי-
כל כך אהבתי אותו, והופתעתי איך לא נגמרים לסופרת הרעיונות וקווי העלילה החדשים, הספר ריתק אותי עד סופו, שהיה מלא תקווה ומשמח, והתגובה שלי אחרי הספר היא- מפת הקונדסאיםסיריוסלופיןפרדוג'ורג'שליטה! אה, ואז בכי, כמו בכל סיום ספר

ספר רביעי-
נו טוב, זה היה ברור שהוא יבחר, אבל הספר הזה היה כתוב כל כך טוב! זה היה אחד מהספרים שקראתי עד אמצע הלילה כשכל פעם אני מבטיחה לעצמי הבטחות כמו- 'רק עוד פרק' או 'שנייה! זה באמצע המתח', זה לא עזר עד שגמרתי אותו
התוצאה מקריאת הספר הזה: הריגת המצפון שלי וימים מאוד עייפים

ספר חמישי-
בכי
למה? אתם יכולים להסביר לי למה? היא לא יכלה לשבור את הלב של הילד הזה יותר ממה שהוא שבור! אבל היא עשתה את זה. ללא רחמים, מניחה את הראש על היד ופוצחת ברגע דומייה על סיריוס דומייה
הייתי כותבת שחוץ מזה הספר היה מושלם, אבל סיריוס היה כל כך הרבה מימנו, שקשה להתעלם מזה בהנחה ש- לפחות זה רק הוא.

ספר שישי-
זה לא רק הוא! הפעם היא הגזימה! דמבלדור בפירוש לא היה מקדם עלילה, דמבלדור היה הדמות שעליה חשבתי אחרי גמירת כל ספר (ועונש מהמנהלת) הוא כל כך מושלם ומקסים, וחכם, והוא היה המנהל הכי טוב שהמציאו אי-פעם, אם בכיתם כשהוא... כשקרה מה שקרה, זכיתם בתמיכתי הנצחית ובאהדתי, אבל הספר היה מעניין (אני לא אכתוב טוב כי בשום פנים ואופן אי אפשר להגדיר דבר כזה כטוב)

ספר שביעי-
מתחרה על המקום הראשון מול אבן החכמים, ולמה לא במקום ראשון? כמו שאמרתי, הראשון היה ספר תמים ומעניין שאי אפשר שלא לאהוב, השביעי היה ספר מסעיר ומרתק ומגעיל ומדהים! וכשחשבתי שהכל יהיה טוב, בום! דובי מת. עברתי את שלב ההכחשה, הוא מת ואי אפשר לשנות את זה, הוא מת ולא ישוב. נכון?
אבל למה? אני יודעת שכבר שאלתי את זה אבל למה? היא לא הייתה חייבת להרוג אותו, היא הייתה יכולה להשאיר את משפחת וויזלי שלמה מאושרת וג'ינג'ית, ואת התאומים זוג אוסומי אם חנות מפוצצת בדברים אדירים, אבל היא חשבה 'לא! זה רעיון מגוחך! מי יקנה את זה? עדיף להרוג אותו' ותוך כדי כך להרוג את התמימות שלי, אני תמיד אבכה במותך, יהי זכרך ברוך פרד וויזלי.
את לופין וטונקס היא הרגה רק כדי שהארי יצטרך לטפל בו, זה היה פשוט מטומטם.
היא הרגה עוד מישהו חשוב? אה כן! וולדמורט! איך היא יכלה לעשות את זה? הוא היה דמות כזו אדירה!

ואם תקראו את כל הביקורת הזו שוב (מה שאני לא ממליצה) תבינו שהתשובה היא
הארי פוטר+ סוכריות ברטי בוטץ= החיים שלי

רות סוף.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ג'קס

ביקורות נוספות על "מבוך העצמות"

מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

באופן כללי, יש שני סוגים של סדרות המשך: יש המשך מרחיב, ויש המשך מנגיד. ביסוד הדברים נעוצה שאלה בסיסית: למה לכתוב סדרת המשך?
כלומר, מלבד כסף. סרטי דיסני יעידו ששיקולים אמנותיים אינם תמיד בראש מעייניהם של היוצרים. אבל בהנחה שאכן מדובר ברצון פנימי כן ליצור המשך, יש לחלק. בין התאהבות בעולם שנוצר ורצון להמשיך ולטייל בו, לגלות בו כל פינה וחריץ, לבין הצורך להגיב. להגיב לעצמך, כלומר, לא להרחיב אלא להפוך, לא להעשיר אלא לראות את הצד השני של המטבע.
אצל ריק ריירדן, זכינו לשני הסוגים.
עולמו של פרסי ג'קסון מתרחב מהר יותר מהיקום (נראלי שהיקום מתרחב, אני לא בקיא גדול באסטרופיזיקה). האחים קיין, מאגנוס צ'ייס, גיבורי האולימפוס וגורלו של אפולו…היצירה מרחיבה. אין אף התנגדות ליסודות שתוותה הסדרה הראשונה.
מנגד עומדת סדרת 39 רמזים. אכן, לא מדובר בסדרה של ריירדן - הרעיון הבסיסי החל אצל צוות עריכה בהוצאת סקולסטיק (מקור - ויקיפדיה) והכותבים מתחלפים. אבל בראש שלי זה שייך לריירדן, סופרו של הספר הראשון.
ולענייננו, סדרה זו מהווה מענה, קריאת תגר, עימות, פולמוס, עם פרסי ג'קסון. היא דנה בערכי היסוד של פרסי ומציגה כיוונים אחרים.
פרסי ג'קסון: סדרה על קבוצה חשאית שבמהות תולדתם הגנטית עליונים על בני התמותה הרגילים. מלבד בודדים מיוחדים, בני אדם רגילים אינם רלוונטיים להתנהלות העולם. מפלצות אפילו לא מתעניינות בהם; כלי הנשק של הגיבורים מתעלמים מקיומם.
קחו שנייה לחשוב על זה. במבט קצת מלוכסן, זה מתחיל להרגיש קצת לא נעים.
מאבק כוחות בין אלה עם כוח טוב לאלה עם כוח רע. אוברמנשים בעלי מנשליכקייט מול אוברמנשים סגנון ווילדה-חייה.
בסדרת 39 רמזים, על קבוצה חשאית שבמהות תולדתם הגנטית עליונים על בני התמותה הרגילים. מלבד בודדים מיוחדים, בני אדם רגילים אינם רלוונטיים להתנהלות העולם…
אלא שסדרה זו מעלה תהיות על כוח ועל השלכותיו, על מה שמקריבים עבורו. שאלות על גנטיקה ויכולת, על מקור הגאונות האנושית.
בסדרה זו, הכוח משחית. אי-אפשר לסמוך על אף אחד, לפעמים גם לא על הגיבורים ועל חבריהם. בסדרה זו, בסוף נמנעים מכוח עליון. אולי פרסי ג'קסון, על אף שמגלגל עליהם עיניים, מוכן לקבל את מרותם של אלים שאינם אלא בני אדם בריונים בעלי כוח. 39 רמזים מעדיף שלא.
ומה עם הקשר בין גנטיקה להצלחה? האם כל מושל ופייטן הוא חצוי-דם או צאצא קהיל?
39 רמזים מתמודד עם שאלה זו, ותשובתה חלקית, מהססת: אולי גם זרים יתקבלו לתוך הגילדה? אולי שייקספיר פשוט ממש ממש התאמץ? הגיבורים שלנו עצמם הרי בכלל לא קיבלו כוחות מיוחדות. הם פיתחו את מי שהם גם ככה.
ברור שעדיין מדובר בבני אדם מוכשרים מאוד. אי אפשר להימנע מהטאוטולוגיה שאנשים מוכשרים יותר הם מוכשרים יותר. אבל אפשר להרחיב את היריעה: לאנשים מסוגים שונים, ממקומות שונים, בעלי דפוסי פעולה ויכולות שונים.
39 רמזים הוא סדרה לילדים, אפילו צעירים יותר מקוראי פרסי ג'קסון. היא מנסה לחנך וללמד היסטוריה באופן חינני, דווקא מתוך נקודת מבט של ילד שלא מעוניין בכל השיעמום הזה. הכתיבה לעתים קרובות לא משהו, הפרוזה לא בדיוק אלגנטית. אבל היא חביבה, ומצחיקה מאוד לגיל המתאים.
והכי הכי - הסדרה מפתיעה בשאלות עמוקות שהיא שואלת, באופן מותאם גיל, אבל שואלת: הקו בין הטובים לרעים נהיה מעומעם, הדבר הנכון לעשות לא תמיד ברור. תוהים על הכוח שפרסי וחבריו משתמשים בו באגביות נונצ'לנטית.
אלה ספרים קצרים, והקריאה קלילה. תנסו אותם, ותקראו לפחות עד לשישי; תנו למוטיבים להתפתח.
אגב, גם ל-39 רמזים יש סדרות המשך. ארבע, אאל"ט. לאיזה מסוגי המשך הם משתייכים, אינני יודע, כי טרם קראתי אותם. אבל עכשיו בדיוק סיימתי חזרה על הסדרה הראשונה, אז הגיעה העת. נראה מה יש להם להציע.

לפני שנה•ליינוס
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

הבהרה: הילדה שקראה את הספר הזה לראשונה הייתה בת תשע, התאמצה ככל יכולתה לעשות כל דבר שהוא לא שיעורי בית במטומתמטיקה, ונהנתה להתגנב לחדרו של אחיה הגדול ולגנוב את הספרים שלו.
הבהרה נוספת: הילדה שקראה את זה בפעם המי-יודע-כמה-עכשיו היא בת 12, וההרגשה שהייתה בזמן קריאת הספר לראשונה נשארה כשהייתה.

אתם מבינים, לא אכפת לי עד כמה לא אמין הסיפור, ועד כמה מגוחכות הדמויות, או איזו "אכזבה" שכולם מדברים עליה, כי זה אחד מהספרים שלי.

כלומר, כן, אותו ואת תו קטלני קנו בשביל אח שלי, אבל הבחור לא קרא ולא התכוון לקרוא אותו בכל מקרה, כמו שהוא לא התכוון לקרוא את "רעד", "ארטמיס פאול" (1-3) וספרים נוספים שנעלמו מהמדף שלו.
אבל היי, אלו שני ספרים שלו בין 9 ספרים אחרים באותה סדרה, שניצבים גאים על המדף הכי חשוף וגבוה שלי, שהם שלי, לחלוטין.
גם אם הם נקנו בכסף של ההורים ^^

אני מאמינה שסדרת הספרים הזאת תמיד ריתקה אותי כל כך, משכה אותי לקנות ספר ועוד ספר ועוד ספר (!) בסדרה, היא בגלל שהסופרים שונים.
אתם לא מוצאים את זה מדהים לדעתכם? 8 סופרים שונים חוברים כדי לכתוב סיפור אחד, על אותן דמויות באותו מצב?
וכל סופר מכניס את הפאן האישי שלו! צורת הכתיבה דומה על פני השטח, אבל לכל סופר יש את החתימה שלו.
וכל סופר תורם משהו לסיפור. אותו סיפור שמתרחש לפני שנים ביחס למקרים הנוכחים בספר.

ואולי זו רק הילדה שבי נהנית לערוך מרותני קריאה בהכנה ל11 ספרים שבם נמצא אוסף מדהים שלה הרפתקאות משולבות בקטעים היסטורים מעניינים להפליא, אולי זו רק אני, ולא כל אחד יוכל להתחבר לזה.

אבל אני ממליצה בלב שלם. ולכל מי שיש טענות לגבי זה, שידחוף את זה עמוק במורד הגרון - או במעלה האצבעות - כי כל מה שתאמרו - או תכתבו - לא ישנה את דעתי לגבי הספר הזה.

אגב-
CUZ I'M BATMAN!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•Nameless
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

מהיכרותי הקצרה עם ריירדן, בהצצה קטנה מ"פרסי ג'קסון והאולימפים", הייתי די סבורה שהספר הזה יהיה טוב בערך כמוהו, אולי יותר.
אבל טעיתי.

מהצצה קטנה על הכתיבה של הסופר, אפשר לראות שיש לו הרבה כישרון בכל הנוגע לכתיבה, ההומור שלו שופע - בדיחות מציצות מפעם לפעם ויכולות להפיל אתכם מהכיסא. מתח יש בשפע - הדמויות מוצאות את עצמן במרוץ, שהאויב העיקרי בו הוא הזמן. אבל קל מאוד לצפות לאן הסופר עומד ללכת - מה יקרה, איך יקרה, איפה יקרה אפילו.
יצא דפוס כמעט קבוע שברוב המקרים שבהם האחים גילו רמז, מישהו היה חייב להאזין להם, בעיקר בני הדודים המרושעים שלהם, נטלי ומה שמו (גם השמות שם לא היו קליטים משהו, אז תגידו תודה על שהצלחתי לזכור שם אחד).

קשה להבין איך אנשים כאלו יכולים להיות משפחה.
כל כך הרבה שליליות יש בדמויות והן במשפחה, מישהו אחד רע, שניים גג, אבל כמה משפחות רעות נגד שני אחים?
אני לא כל כך הבנתי למה הם כל כך שנאו את שניהם.
אוקי, הסבתא אהבה אותם יותר, אז מה?
טוב, יאללה, סלחנו, הלאה, מה עכשיו?
הדמויות הוכיחו לי פעם אחר פעם שהן נראות כאילו מישהו שלף אותן מספר קומיקס קיטצ'י במיוחד. כמה נדוש, כמה שכיח, כמה פעמים שמעתי על דברים כאלו!
ריירדן יכל להמציא לבד כמה דמויות קצת יותר... איך לומר את זה בעדינות...? מקוריות!

לעומת הדמויות, העלילה בהחלט שווה את זה, מלחמה משפחתית - עד כמה שזה לא ממניעים אמינים בעיני - עדיין רעיון נחמד.
מירוץ נגד הזמן בחיפוש אחר רמזים שמובילים לאוצר כלשהו לא ידוע.
ומה הדבר שעולה לכם בראש שאתם חושבים על אוצר?
כסף, יהלומים, זהב, שודד ים אפילו.
לי היה קשה לדמיין מאוד את הדבר מבלי שום כסף או ידע והכל אמור להכריע את גורל העולם, אז הדבר היחיד שחשבתי שאמרו "החזק ביותר" היה ספיידרמנים וסופרמנים קטנים שמתרוצצים בכל מקום.

בנוגע לכתיבה, היא כובשת ומשעשעת. היו כמה קטעים שאם מי שזה לא יהיה יצטט אותם סתם, בכל מקום, אנשים יתפרצו בצחוק.
ותאמינו לי, ניסיתי את זה.
והי, זה הצליח!
אז ריירדן מקבל על זה נקודת זכות.

טוב, לדעתי הספר היה נחמד ותו לא, הוא בסדר, וזה הכל.
אני באמת לא יודעת אם להמליץ עליו או לא, אבל אולי זה משתמע מדברי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

ראשית כל, אני מוכרחה לומר שהסגנון הזה לא ממש מתאים לריק ריידן, בהסתמך על ספריו הקודמים ("סדרת פרסי ג'קסון" לפי המיתולוגיה היוונית) אם כי, כמובן, אין זו ערובה לכך שהספר גרוע, כי הוא ממש לא גרוע. זה ספר שאלמלא היה כתוב על הכריכה "ריק ריידן" הייתי משוכנעת כי הוא נכתב בידי פיליפ ב' קר, מחבר ספרי "ילדי המנורה", ואני חושבת שאולי גם אחרים עלו על זה :)

על העלילה...
על כל פנים, מדובר בשני אחים יתומים ועניים (אם כי לכאורה הוא לא נראים כאלה בכלל, היות והעוני אינו פן מודגש באישיותם, והרקע המשפחתי שלהם הוא מאד אריסטוקרטי ורב אמצעים - לא הייתי מופתעת גם לו היו מוצגים כילדי עשירים...). כרגיל, כל היתומים מכל הסיפורים זוכים "לאם חורגת מרשעת" (או אח"מית, כפי שהוצגה בהברקה של מיכאל אנדה ב"הסיפור שלא נגמר") - ובמקרה הזה, דודה-רבתא מגעילה ותאבת בצע בשם ביאטריס. הם יוצאים למסע נגד הזמן, בתחרות עם בני משפחתם - הקהילים - המשפחה שאמורה להיות "הנחשבת ביותר בתבל והמשפיעה ביותר על הציביליזציה האנושית", אם כי לא הרבה הוכחות טמונות בספר. ובאמת, מי שמע על כולאי ברקים מאת בנג'מין פרנקלין?

על הדמויות...
הילדים הצעירים - רק בני 11 ו14 - נאלצים לבחור, בהלויית סבתם, בין שני דברים: מיליון דולר (לכל אחד) או רמז מסובך לתעלומה. בטפשותם (וגם הודות לאיומיה של ביאטריס אודות גניבה של כספם, בעקיפין), הם מחליטים להצטרף לתחרות על אוצר משפחתי (או ככה לפחות הם חושבים), בלי ידע, כסף או חיוניות כלשהי. כמובן שיעשה כך - אחרת על מה הספר ידבר?
הדמויות היו לא אמינות בעליל, וזהו באמת הדפקט הכי גדול של העלילה, אשר מתיימרת להיות מותחת, סוחפת וכביכול גם אנושית ומרגשת. דן בן ה11 מוצג כאפס גמור בעל אוצר מילים דל שמתעניין בעיקר בנינג'ות, ולא- ילדים בגיל 11 הם לא עד כדי כך שטחיים, בחייכם! התיאור שלו כל כך מטופש, בחיי! איימי בת ה14 היא דמות מעט יותר אמינה, בהיותה תולעת ספרים מגמגמת שדחסה לעצמה כמות רבה כל כך של ידע, שפשוט לא מועיל לה מתוקף היותו בלתי קשור למציאות. בני המשפחה האכזריים עימם הם מתחרים - ביניהם חבורת נבוטים באימוניות סגולות וכלב נבחן, גנגסטר צעיר נוטף ערמומיות, מרגלת רוסייה שלא מתאימה לנוף, וזקן קוריאני "עמום" ולא עצמתי. כל כולם קשורים יחד בעיצומו של מרוץ רצחני, שקצת הזכיר לי את "משחקי הרעב", אבל אמנע מלהשוות אותו עם פלא שכזה.

רמזים וחידות...
הרמזים בלתי ברורים, ורואים שבמוחו של הכותב ריק ריידן התגבשה אמנם תעלומה מרתקת ומעניינת, אך הוא לא הצליח להעביר אותו יפה לקורא.
אופן הכתיבה....
הספר כתוב כמו ספר פעולה אך העלילה לא מתאימה את עצמה לקצב וכך, במהירות מפתיעה, הקורא נשאב לתוך הספר אבל בעוד עיניו עוברות על המילים ולכאורה בולעות כל רעיון, התוצאה הסופית היא בלבול גמור חסר סדר אך מלא במוטיבציה להמשיך ללא סיבה מוצדקת.
הספר אמנם איננו עב כרס במיוחד, עם זאת נדמה כאילו הסופר בחר להעמיס עלינו פרטים אקראיים שבאמת לא מזיזים לקורא או למהלך העלילה. אולי ייצא מזה סרט חביב אבל לא יותר, אם זו המטרה המתבקשת. בנוסף, העלילה מלאה בהרבה "אם" ו"אם" ו"אילולא" ו"אלמלא" ומילות שאלה שיצאו מהקשרן. שני ילדים אבודים במירוץ נגד בני משפחתם החולניים והחייתיים...

סיכום...
אני מסכמת, שכל כך חבל שלא הושקעה בספר טיפת מאמץ אמיתי, ולא רק מצד הסופר, אלא גם מצד הקורא. אני חושבת שילדים בגיל בית הספר היסודי בערך ייהנו ממנו מאד, ואכן אינני פוסלת כל אפשרות של הנאה מהספר הזה, שיש בו כמעט כל הדרכים לגרום הנאה לקורא, אבל לצערי הרב, בן פשוט לא מממשות, לאור החסרונות שציינתי למעלה.


אז למה דירגתי רק 3 כוכבים?...
את הספר דירגתי 3 כוכבים, מפני שהוא במאת בינוני ומאד מאד מסוים. יש לכם אפשרויות רבות להנאה ממנו, והכי טוב זה לדרג אותו מ-1 עד 10, פשוט כי 5 זה לא מספיק. הייתי מדרגת אותו בסביבות 6, פשוט כי הרעיון מציף :)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נערה עם קעקוע דרקון
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

אני עדיין בהלם,איך אפשר לכתוב סיפור כל-כך יפה?
ריק ריירדן הוא פשוט אמן בכתיבה,טווה את המילים ומחבר אותן ביחד,נוצר פשוט ספר מעולה,מקסים,מרגש,ספר שרק הסופרים המוכשרים ביותר יכולים לכתוב.

אני מאוד נהנתי מן הספר,העלילה יפה ומסקרנת,העלילה לא ממש צפויה(מי שהחשבת כחבר,מתברר כאויב)אני מקווה לקרוא את הספר השני,'תו קטלני.'
ממליצה לכולם לקרוא את הספר,מרתק,מסקרן מהפנט ועוד...
אי אפשר להסיר את העיניים ממנו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מלכת הספרים
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

אין כאן פילוסופיות מרתקות, אין כאן משפטים עוצמתיים שמעוררים אותך לחשוב, אבל יש מתח בלתי פוסק, וכל הספר הוא כמו ספרינט (ברחובות פריז בעיקר, וקצת פילדלפיה ובוסטון), ואם קוראים אותו ברצף (כמו שאני עשיתי פחות או יותר) יוצאים ממנו חסרי נשימה ועם כאב בצד.

כמסורת ריק ריירדן, גם לומדים משהו: הפעם על בנג'מין פרנקלין, שהיה בין היתר מדען וממציא וגם שגריר ארה"ב בצרפת במאה ה-18. על פי הפרק האחרון, הספר הבא יעסוק במוצרט ובוינה.

כמי שאהבה מאוד את סדרת פרסי ג'קסון, לא התאכזבתי בכלל, ולא תהיה ברירה: חייבת לקנות גם את הספר הבא בסדרה.

דרך אגב: באחת מרשתות הספרים מחלקים חינם את שני הפרקים הראשונים של "הגיבור האבוד", הספר הראשון בסדרה חדשה שהיא המשך ישיר של פרסי ג'קסון, שאמור לצאת בחנוכה, ולפי שני הפרקים הראשונים צריך להתחיל לחסוך גם לסדרה זו.

בקיצור: נדמה לי מי שאוהב הרפתקאות ואת ריק ריירדן, יאהב מאוד גם את הספר הזה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מיכל
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

~ספוילרים לגבי הספרים הבאים בסדרה~
אז ככה, הלכתי לי לתומי בספרייה העירונית וקראתי את התקציר. חוץ מזה, שריירדן הוא אחד מין הסופרים האהובים עליי. בעל אופן, החלטתי לנסות.
לאחר כמה ימים פשוט אמרתי וואו ! זה באמת אחד הספרים הכי מגניבים שאי פעם נתקלתי בהם, ונתקלתי בהרבה.
המסע שאיימי ודן עוברים מרתק אותי כל פעם מחדש. ותפסיקו לומר שזה ספר מגעיל, אז יריבות במשפחה ואת האמת - לא זה ולא פרסי נראה לי העתקה מהארי פוטר. תפסיקו לשייך את הארי פוטר לכל דבר.
נכון, קראתי את הארי פוטר, אהבתי את זה ואני עדיין אוהבת את זה אבל לא כל סמר שתקראו ותראו למשל ארבע בתים (במקרה הזה חמישה בגלל בית מדריגל) הוא העתקה !
אף אחד לא מעתיק .
בכל אופן, כשהעורך דין של גרייס אמר "אל תבטחו באף אחד", לא הבנתי למה הוא מתכוון. אבל לאט לאט התבהרה לי התמונה השלמה - המשפחה הזאת, משפחת קהיל, תעשה ה-כ-ל בכדי לנצח וכן, גם אם זה אומר לזרוק את איימי ואת דן לתוך ים עם תנינים, וגם עם זה אומר להשאיר אותם בתוך מנהרה ולשקר להם שאליסטר מת.
כי הקהילית יעשו הכל בכדי לנצח.
ואני גומרת את הספרים האלה ביום, כי זה מדהים אותי מחדש. מה שהם עוברים. והספר הזה לימד אותי דבר חשוב - אל תתן למישהו את אמונך כשאתה יודע שהוא יפגע בך בנקודות החולשה שלך.
כשאתה מאמין במישהו אתה מצפה ממנו לתת לך את אמונתו בך. ובמשפחה הזו זה לא קורה.
מה אירינה אמרה בצלילה עמוקה כשהיו לאיימי פלאשבקים מהלילה האחרון שלהם כמשפחה? היא אמרה לה משהו כזה: "... אבל את היית שם, את זוכרת. ... השקר יישמע כמו האמת."
תזרום זה לא הציטוט המדוייק.
לסיכום, זו אחת הסדרות וחבל מאד שאנשים תמיד מוציאים למה להשוות. תהנו מהספר. ומהסדרה. כי בהחלט אחת הסדרות אם לא ה-!

לפני 13 שנים•נגיד שאני יודעת לכתוב
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

אל הספר הזה היגעתי ממש במקרה באחת מין הפעמים ששמרתי על השכן שלי הוא המליץ לי על הספר הזה, ואת האמת לא ממש חשבתי בהתחלה שזה כול-כך יעניין אותי, אבל לשמחתי טעיתי, הספר מספר על שניי' אחים, איימי בת ה-14 ואחייה דן בן ה-11, שיוצאים למסע בעיקבות האוצר האבוד שמוזכר בצוואתה של סבתם גריי'ס, שקשורה לשלושלת של משפחתם, איימי ודן מגלים שזה זה בכלל לא פשוט לצאת למסע בעיקבות האוצר האבוד, שהדרך היחידה להגיע אליו הוא באמצעות 39 רמזים, ושהם מתחרים בשער בניי' משפחתם שהם יותר חזקים ויותר עשירים מהם, למרות שהספר מיועד לנוער,אני חושבת שהוא אחד מהספרים שגם המבוגרים שבניינו ימצאו אותו מעניין, ספר סוחף ומעניין מומלץ בחום, תקראו ותהנו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•כרובי
מבוך העצמות

מבוך העצמות

ריק ריירדן

אין מה להגיד...ריירדן עושה את זה שוב ופותח את אחת הסדרות הכי אהובות עלייי....ריירדן מצליח לעשות משהו שאין הרבה סופרים שמצליחים לעשות..הוא מצליח לגרום לדמויות בנות פחות מ-16 להתחבב עליי ומי שמצליח לעשות את זה.פשוט שובר שיא!
אני אוהבת את דן בגלל הילדותיות שלו והרגעים המצחיקים (חצי מהספר)ואת איימי בגלל חוסר הביטחון שלה,כשאני רואה איך היא מתנהגת תחת לחץ אני פשוט גאה בה כאילו אני כתבתי אותה..אין מה להגיד פשוט סדרה מעולה שהתאהבתי בה מהשנייה הראשונה שקראתי את המשפט הראשון!
מומץ לכולם!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•The story teller
דירוג
4.0
לפני 12 שנים

“מבלבל ביותר. אני מרגישה שהסדרה הזאת נמרחת ונמרחת.”

43/66
ביקורות על מבוך העצמות
הבאה
M. Kolt
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“ספר יפה!!!!!! ידע כללי, מתח, התמודדות! ולב אפל, סידרה שמיגנטה אותי!”