הארי טרומן אמר: "בגיל צעיר שקלתי להיות פוליטיקאי, או נגן פסנתר בבית בושת. לומר את האמת, אין הבדל גדול בין השניים".

רונלד רייגן אמר "פוליטיקה היא המקצוע השני העתיק בעולם. הגעתי למסקנה שהיא מאוד דומה למקצוע העתיק בעולם".
אחרי שקוראים את הספר "הנסיך" של אורלי קראוס-ויינר, מפנימים ומבינים עד כמה שניהם צדקו, צודקים וכנראה גם יהיו צודקים בעתיד.
אז מה יש לנו בסיפור הזה?
מה קורה שרמי מוצקין עם כמה קילומטרים רבים של כתבות, מתכוון לראיין את אברהם נבו שמשום מה, מודיע על התפטרותו דווקא כאשר כסא ראש הממשלה ממתין לו?
רמי ידע לעשות את ההכנות הדרושות לראיונות ומחליט, להמתין מתחת לביתו של המרואין כבר מ-05:45 בבוקר. למה? כי רמי לא רצה חלילה שמא מישהו מהקולגות יגנוז לעצמו את הסקופ.
תוך כדי הצצה לשטח בריכת הבניין בו מתגורר אברהם נבו, ככה פתאום משום מקום ובעת שהציפורים החלו לצייץ, במי הבריכה צף על ביטנו אדם בחולצה אפורה ושיער שיבה...
רמי שולף את הסלולארי ומחייג ל-100...
ציטוט עמוד 12: "הוא ידע לזהות פוליטיקאים בכל מצב, גם כשצפו מתים בבריכה".
מכאן הקורא מחבק את הספר ובולע בשקיקה כל משפט וכל פרק. הופתעתי מכמות הפיתולים... כל פיתול גרם לי להתעמק עוד יותר בכורסא ולהתמכר לכיף שבקריאת הסיפור הזה.
בסיפור הזה יש המון תבלינים מעוררים והוא רווי בנושאים שונים ומגוונים. אורלי מצליחה לגעת כמעט בכל נושא קצת, וזה בהחלט מספיק לדגדג את המחשבות באותו נושא.
איזה נושאים?
זוגות צעירים ובעיות הדיור, המאפייה הרוסית, עסקים אפלים, עולם תחתון, אנשי הצווארון הלבן, נוער הגבעות, דיעות ימניות מול שמאליות, חילונים שמתמזגים עם חוזרים בתשובה, תקשורת, עיתונות, משטרה וכמובן איך לא? יש גם אישה יפה ומסתורית ועוד הרבה נושאים נוספים, שנמצאים על סדר יומה של החברה הישראלית.
עופר, הגר, שי ומאיה הם הקווארטם של הסיפור הזה. אליהם מצטרפים אריק, נבות, רמי, בלה ועוד...
בשליש האחרון של הספר עליתי על פיתרון התעלומה ולמרות זאת הספר הצליח לרתק אותי.
אורלי בונה את הסיפור ממגוון בעיות רלוונטיות בחברה הישראלית ויחד עם זאת מעוררת תקווה למשהו אופטימי וטוב יותר. (הלוואי).
הערה לכריכה: לא בטוחה שהתמונה מתאימה לעלילה. לדעתי היא לא משקפת את המידע הרב שיש בתוך העלילה.
אני אוהבת את כתיבתה של אורלי קראוס-ויינר. כתיבתה קולחת, זורמת ומרתקת. ספריה תמיד מתאימים לכל מצב רוח ולכל מזג אויר. בספר הזה אין רגע דל! מתחברים לספר מתחילתו ועד לסופו. במקרה הזה אני גם אוהבת אמנון ז'קונט. כשאני נתקלת בספר שאמנון ז'קונט הוא העורך שלו, אני סמוכה ובטוחה עוד בטרם קריאת הסיפור שיהיו פיתולים מעניינים.
בתחילת הספר אורלי קראוס-ויינר מצטטת את לואיס קרול, "מתוך "הרפתאות אליס בארץ הפלאות" (הספריה החדשה, תרגום: רנה ליטווין, 1998) להלן:
"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן – " אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי," אמר החתול.
"-בתנאי שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה."
הקטע הזה בהחלט מתחבר ל"נסיך הזה".
"הנסיך" הוא הספר השנים-עשר וכשעברתי על הרשימה המוזכרת בכריכה האחורית הסתבר לי, שלא דילגתי על אף ספר שנכתב על ידי אורלי קראוס-ויינר... עכשיו אני ממתינה לספר ה-13.

המשפט: "פוליטיקאי שהוא מסתכל בראי הוא רואה כל יום את פרצופו של אינטרס אחר" הולך יופי עם הספר הזה.
אתם יודעים מה?
וואלה
זה נכון!

בקיצור: יופי של ספר, קליל, זורם, מרתק, קצת מתח וקצת מכאן ומשם.
חבל על הזמן!
מה אתם קוראים את הביקורת שלי לכו לקרוא בעצמכם!
לי יניני

סיפור שמתחיל עם גופה בבריכה מוביל למסכת ארוכה של שקרים, רציחות, בריחות, תאוות בצע וסטיות.
כל השקרים מתגלים בסוף, גם אחרי שנים, גם אחרי שחלק מהמעורבים אינם בין החיים...
מהאמת אי אפשר לברוח ומתאוות בציעה וסחיטה אי אפשר להימלט.
ימין ושמאל,ישראלי ורוסים, בעלי אמצעים ומעמד בינוני, חילוניים ונוער הגבעות מתמזגים בדימיון שהוא חלק מהמציאות היום יומית בנסיון להבין האם נרצח או התאבד אברהם נבו ולמה התפטר לאחר שהובטח לו תפקיד בכיר, מה גורם לבן טיפוחיו לברוח ולרדת למחתרת ולשתף פעולה עם עיתונאי בכיר,לחלוק דירת מסתור עם יפיפיה מסתורית ולהימלט לשטחים...
במשך חודש אחד עמוס מצליחים עופר, הגר, שי ומאיה לחוות ארועים שמספיקים לכל החיים עד שכל הפאזל מתחבר.

פעם ראשונה שלי עם הסופרת אורלי קראוס-ויינר, ספר מותח שכתוב מאוד יפה שלא תתן לך מרחב נשימה כי צורת הכתיבה מעוררת אצלך הרבה מוטיבציה להמשיך לקרוא.
העלילה היא עלילה רגילה שאין בה משהו שיכול ליחד אותה, תמיד נוכל למצוא אותה בכל מיני ספרים שונים אבל הצורה שבה היא תפרה את כל הסיפור והרקמות כל כך מיוחדות בספר הזה כל אלה שגורמות לקורא להרגיש שהוא חובה דברים חדשים וזה הכשרון ויחודיות שנמצאים בין קותלי הדפים ה 400 שפשוט טעימות לטרוף וקלות בעיכול...
תכלס ספר מאוד מומלץ לחובבי הג׳אנר שאהבה ומתח נפגשים בדף אחד… הנאה מובטחת

זהו ספרה הראשון של קראוס-ויינר שקראתי.
הספר הזה היה מונח אצלי המון שנים על המדף ותמיד כשראיתי את הכריכה ביחד עם הכותרת "הנסיך", הספר בהחלט היה נראה כמו רומן פוליטי עם נגיעות של מתח. כשקראתי את התקציר בגב הספר, זה היה נשמע לי מאוד מעניין אבל תמיד באיזושהי פינה בראש שלי, חשבתי לעצמי שזה יהיה יותר רומן מאשר מתח. אין לי מושג למה חשבתי כך.

כפי שציינתי הספר היה מונח אצלי במשך שנים על המדף, תמיד כשניסיתי לקרוא אותו, הקריאה לא זרמה לי משום מה וגם לא הרגשתי שאני רוצה להמשיך לקרוא, זאת למרות שאני מאוד אוהבת מתח וספרים רומנטיים. בתקופה האחרונה לא היה לי מספיק כסף לקנות ספרים חדשים ובנוסף, יותר מדי זמן פנוי. החלטתי לקחת את הספר הזה ולהתחיל לקרוא אותו, לא לפני שקראתי את הביקורת שלכם עליו.
אני מאוד מסכימה עם רוב הביקורות של רובכם, הספר נחמד מאוד ובהחלט נהניתי מהקריאה. הסופרת כותבת מאוד נחמד וקליט, אפילו למוח עם הפרעות קשב כמו שלי. מה שכן הפריע לי מאוד שהעלילה הייתה על ספידים. יותר מדי דברים קורים ברצף אחד אחרי השני וזה אמנם תרם למתח, אפילו שהעלילה הייתה מאוד שקופה ומאוד ברור היה לאן זה מוביל בסופו, אבל התקדמות העלילה מאוד הקשתה עליי. לא הספקתי בכלל לעכל אירוע אחד וכבר הסופרת קופצת לעוד שניים-שלושה נוספים וזאת בנוסף לדמויות נוספות שהיה לי טיפה קשה לזכור את כולם. לי זה הרגיש כמו מירוץ.

הסוף היה מאוד קיטשי והפנטזיה של הסופרת, היא נחמדה מאוד. קצת רציתי להקיא, מודה, ועדיין זה נחמד. לפעמים קיטש יכול להיות בסדר.
נחמד מאוד להעביר איתו את הזמן. לאנשים שאין להם כוח לחשוב יותר מדי אחרי יום טיפה ארוך ומאתגר, זה מומלץ מאוד.

ספר מתח סביר מאוד אבל באמת שנהניתי מהקריאה.

אני עוד לא יודעת איך ל״אכול״ את הספר זה
מצד אחד אני נורא אוהבת את הכתיבה של הסופרת מצד שני העלילה הייתה כל כך תחושה מהמציאות לפעמים עד כדי הזיה
לפעמים זה נחמד לפתוח קצת את הראש לתרחישים שרואים רק בסרטים ואולי בגלל שהיא בכלל רצתה לכתוב את העלילה כסידרה ולא כספר גרמה לזה לפעמים לצאת מפרופורציה
גם להכניס את כל עניין המחאה החברתית לספר גרם לי קצת להרים גבה.
אבל בשורה התחתונה הספר נחמד, מעט ציני ועם חוש הומור כייפי

גמר חתימה טובה.

קצת קשה לקרוא ספר מתח ישראלי שמנסה להיות אקטואלי ובו בזמן להתנתק מהמציאות
עלילה חלשה, לא מעניינת, נדושה וקלישאתית.

נהניתי מאוד מסגנון הכיתה של אורלי קראוס, היא כותבת בצורה מותחת.... אכן סיימתי את הספר ביומיים ולא יכולתי להניח אותו...ספר מעולה ממליצה בחום!!!וללא ספק אמשיך לקרוא עוד ספרים של הסופרת הנ"ל

ספר רומן מתח מרתק אך גם מאוד הזוי עם כל רצף האירועים שקורים במהלך העלילה.
אך למרות זאת ספר מאוד יפה וממולץ לקריאה!!

ביום רביעי הייתי בחנות ספרים והחלטתי לעשות משהו שאני לא נוהגת לעשות- לקנות ספרים, היה 3 במאה. קניתי גם את "הנסיך" . הספר הקודם שקראתי של אורלי קראוס ויינר היה חמוד והרגשתי שצריך לקחת אותו צעד או שניים קדימה כדי שיהיה ספר טוב. וחשבתי שעם חלוף הזמן והצטברות הנסיון הספר הזה של קראוס ויינר כבר יהיה צעד שניים קדימה. אך לא, נראה שהנסיך דווקא נמצא שני צעדים אחורה- העלילה, השפה, התיאורים .. חבל חבל.