כמה מסכות אנחנו עוטים על פנינו במשך היום? בדרך כלל בעבודה אנחנו משדרים רצינות - אלא אם פצחנו בקרירה של ליצן - בסופר אנחנו ממהרים כדי שכולם יבינו שאנחנו אנשים עסוקים מאוד. לשכן אנחנו מחייכים למרות שיש לנו חשק לזרוק עליו את האשפה בגלל הרעש שהוא עשה אתמול בלילה. לילדים אנחנו משדרים בטחון ללא גבול, כי אנחנו הרי יודעים כבר דבר או שניים על החיים, ביחס אליהם. ואיכשהו יוצא שדווקא לבני הזוג אנחנו בדרך כלל מחמיצים פנים בגלל כל מה שעברנו כל היום. כאילו הם האשמים במה שעובר עלינו. אבל האם זה באמת מה שאנחנו רוצים? האם כך צריכים להיות החיים שלנו כדי שנוכל לעבור אותם בשלווה ובנחת. מי בכלל קבע את הקודים להתנהגות שלנו? ומה יקרה אם יום אחד נתחיל לחיות כמו שאנחנו באמת רוצים. בלי התיפופים בתוך הראש שקובעים לנו מה צריך לעשות כי ככה כולם עושים. והאם באמת ככה כולם עושים? ראו למשל ערך: "נקיון" מה כבר יקרה אם הבית שלנו לא יבריק מנקיון. שמתם לב שבכל פעם שמישהו נכנס הביתה אנחנו מתנצלים על שהבית הפוך, וזה רק בגלל שהילד זרק חולצה על הכיסא.
את הנושאים האלה, וגם אחרים, מעלה הסופרת ברומן הזה, רומן שעל פניו הוא נחמד וקליל, אך עם זה הוא גורם לנו לחשוב על החיים שלנו - על העקשנות וגם על הויתורים - מומלץ.

ספר כתוב בכישרון אבל דורש תימצות על ידי ניכוש עלילות ודמויות.
הספור הוא על מלי - תובעת מחוזית המנהלת רומן עם יואב שופט שהיא מופיעה מולו.
הספר פורש את דמות האנשים המשפיעים על חייה והם אמה, אנרכיסטית שתורבתה, אביה ובתה המרדנית.
סלאבה עובדת זרה, אצל מלי, בעלת מבט אירוני. סימפטית ומקבלת את חייה וחיי אלו שבביתם היא עובדת.
לשתיהן בנות ( בגילאים שונים), ולסלאבה בעל באוקראינה.
פיתוח הדמויות הללו נעשה בכישרון רב. לאט לאט אנחנו הקוראים נחשפים לרבדים השונים של נפשם ,כאשר הבדידות ויחסים לא מסופקים הם המוטיבים המובילים.
כאן מתווסף לעלילה משפט רצח/הריגה שעושה מההצגה הניפלאה סלט.בתחילה קראתי את "פרוטוקול הדיונים בבית המשפט" אבל נלאיתי מכך. מצאתי עצמי מדלג על שורות בחלק זה.
אבירמה גולן כרכה את הצימוק הרעיוני של הספר ובמיוחד את השינוי בתפיסתת עולמה של מלי לאור תוצאות המשפט.
לדעתי , היחס שבמאמץ הקריאה של המשפט מול התועלת ורכישת תובנות כקורא נטה לצד השלילה.
השמטת הצד המשפטי כולל כבוד השופט מר יואב (היה ספר ילדים בשם זה), היה עושה חסד עם הספר.
לבסוף הדמויות מופיעות חליפות ( INTERLEAVING), בסדר די קבוע: מלי, אמה, סלאבה, פרוטוקול משפט. כאילו על פי צו לכל דמות מוקצה מרווח של שלושה עמודים להציג את חלקו עד להופעתו הבאה.
מבנה זה של הספר קצת מלאכותי ולעיתים מאולץ.
חרף הביקורת אני ממליץ לקרוא את הספר כי הוא נותן תובנות על העובדים הזרים והעוזרות שבחלק מהבתים הן שקופות.
גם הדמות של מלי מיוחדת ושווה קריאה.

ספר לא ארוך אך חביב. ההתחלה סחפה, אחכ היה פושר והסוף מעניין.
כתוב בצורה מעניינת, בשני קולות של עורכת דין ושל העובדת הזרה שעובדת בביתה ובנוסף גם קטעים ממשפט בו עורכת הדין תובעת.
אפשר לקרוא

ספר שעורר בי סקרנות רבה, במיוחד לאור העובדה שאני אישית אוהבת את אבירמה גולן, אבל האמת היא שדיי התאכזבתי.
הסיפור כתוב לעיתים בצורה טרחנית ומלאכותית. לעיתים היה לי ממש קשה להישאב לעלילה, אפילו כשהיה מדובר בטיסה..

מצד שני יש בו אלמנט שעשוי היטב - וזה האופן שבו מועברת לקורא תחושת הבדידות של הגיבורים.
הבדידות והיעדר הסיפוק מהחיים ומהיחסים הבין אישיים שלהם.
זה עשוי כל כך טוב שהוא הצליח להשרות עליי אוירת נכאים ודיכאון.
ה"עלילה" מתפתחת לאט מידיי ולקראת הסוף מהר מידיי.
בסוף הסיפור היא קצת יוצאים מהדיכאון אל עבר חיים של ממש
- אבל זה קורה על ידי תיאור של סצינה שאינה נורמטיבית, שמרגישה כמו היסחפות קשה ולא ממש קוהרנטית לסיפור.

מעבר לכך, אני מצטרפת בחום לכל מה שכתב אורי מרעננה על הספר.

שתי נשים - השקופה הדומיננטית והדומיננטית השקופה, שני סיפורים שנשזרים זה בזה, בהתחלה רק בכרונולוגיה ומאוחר יותר גם בעלילה עצמה. אהבתי מאוד

ספר יפה, במקומות מסויימים יש בו גם שורות חכמות במיוחד, אך באופן כללי יש בו מן הקלישאתיות, אולי אפילו ילדותיות.