ושוב, הכריכה האחורית ראוייה למחיקה. היא תקציר שחושף יותר מדי פרטים ומגלה יותר מדי סודות מספר ארוך מדי. ולמה זה חשוב? כי בספר מתח מסוג זה ישנם שבילים רבים שמתאחדים לדרך אחת רבת מהמורות. למה צריך לחשוף על הכריכה האחורית את הקשר שבין השבילים הללו לפני הקריאה עצמה?
פיטר ג'יימס הוא אביו הרוחני של רב פקד רוי גרייס, מיודענו, איש המשטרה רב-ההצלחה של ברייטון והוב שבאנגליה. גרייס עצמו הוא איש עצוב, שאשתו סנדי זנחה אותו לפני כתשע שנים בלי להותיר עקבות. גם בספר הזה היא מהבהבת לה כמו נר ברוח לרגע, כדי שנרגיש כי רוי האומלל הוא איש משטרה עם הדגש על המילה "איש", למוד סבל הבונה לאיטו את אהבתו החדשה לקליאו, מנתחת הגופות היפהפיה.

תגידו, יש לכם מושג למה בחיים האמיתיים רוב הנשים המוכשרות הן נאות ומטופחות ובספרים הן תמיד יפהפיות כמו דוגמניות צמרת?

ג'יימס הוא תסריטאי מוכשר. ללא ספק. הספרים שלו כתובים כמו תסריט ספרותי עם התוספות המתבקשות ועם כל התיאורים למען הבמאי העתידי. כל דמות מצויירת בקפדנות: תווי פנים, הבעות, לבוש, מבטא, בקיצור, יאללה, ההפקה בדרך, רוב העבודה מוכנה.

ג'יימס הוא סופר בינוני שמעורר תמיהות. לפעמים נדמה לי כי הוא מנהל איזו סדנה עם שוליות, שבה הוא מתווה את ראשי הפרקים ומניח לשוליות שלו למלא את התוכן. וכל כך למה? מפני שהפרקים כתובים ברמות שונות. זוהי תופעה שחוזרת על עצמה בכל ספריו. כתיבה משובחת לצד כתיבה רשלנית, סטריאוטיפית, נמוכה בסגנון עדות הדן בראונים והרם אורנים. יש לציין כי השוליה של הכתיבה המשובחת עסוק לרוב בדברים אחרים, כי הקטעים שלו די נדירים בספרים של ג'יימס.

ספרנו זה עוסק בהשתלות איברים, ולמען מי שמוותר על הקריאה של הכריכה האחורית, אספר מעט ככל האפשר. קתלין בקט היא נערה פריקית, גותית למראה, המחוברת באינפוזיה לאייפוד ולנייד שלה. היא חולה בכשל של הכבד ואמה הנואשת עושה הכל כדי להשיג איבר מתאים לבתה הגוועת. בצירוף מקרים יוצא מן הכלל, אביה עובד על ספינה החופרת חול מקרקעית הים ונתקלת בתעלומה הקשורה לחולה שלנו. יש גם אופנוען שמת בתאונה וכל מיני דמויות משנה ומשנה של משנה ותת משנה אשר מנפחות את הספר מעבר למידתו הטבעית.

לא נורא אם תרפרפו לעיתים, תדלגו על שורות, על תיאורים ממוחזרים (הסופר שלנו מומחה בתיאורים חוזרים עד זרא), על סצינות שאין להן כל מטרה ועל הדיונים העקרים של צוות השוטרים.

ללא עבר או הווה משטרתי, זולת התמכרות לספרי מתח, הייתי מבינה די מהר מה אירע לגופות שנמצאו, בעוד שוטרינו המיומנים מבזבזים חצי ספר כדי לעלות על האמת. הלוא סוג פשע כזה כבר תואר חזור ותאר בספרים, סרטים וסדרות, מה כל כך קשה להסיק מסקנות מתבקשות?

האם בגלל כל האמור לעיל לא אקרא ספרים אחרים בסדרה? (שלושה מתוך חמישה כבר קראתי) ברור שאחזור אליו. פיטר ג'יימס הוא סופר בינוני שכותב במתח בינוני על נושאים לעוסים. אבל אם אתם לא מצפים ליותר מדי תקבלו דפים רבים במחיר של 25 שקלים.

לדעתי פיטר ג׳יימס ברומן החמישי עדיין לא החליט האם זה ספר מתח טוב או רומן נוגע ללב. לפעמים זה מתיש ומאריך את הרומן ללא סיבה. ספר מתח מעולה אם מצליחים לעבור בשלום את קטעי הרגש ונמנעים מלהרטיב בדמעות. ספר חמישי מעולה אבל גם הןא מתיש לא מעט.

גופה נטולת איברים פנימיים עולה ממי הים, לאחר כמה ימים עוד שתי גופות נמצאות גם הן ללא איברים פנימיים, המשותף לשלושה, שלושתם צעירים מאד ממש נערים. מי הם? למי הם חסרים? מה פשר הקעקוע המוזר שנמצא על זרוע הנערה שנמצאה.

הבלש המבריק של מחוז סאסקס רוי גרייס נכנס לפעולה, הוא חוקר צעד אחר צעד כל בדל רמז ומגיע אל כנופיית גונבי איברים במזרח אירופה.

אי שם ברומניה, מתחת לכבישים ובאיזורי מסתור חיים הצוענים, ללא בית ללא עתיד, ללא כסף מעמד ותקוה, יום רודף יום הקור חודר, המשטרה אכזרית ומבריחה אותם ממקום למקום, אילו הם החיים של רומיאו וחברתו, מקבצי נדבות, גנבים קטנים שקופצים על העתיד הטוב יותר שמובטח להם באנגליה משאת חלומותיהם, עבודה ומגורים - אין מתנות חינם.

קתלין בנט היא נערה צעירה חולה מאד במחלת כבד חשוכת מרפא, אמא לי החד הורית עושה הכל למען ילדתה אבל, רשויות הבריאות לא מבטיחות דבר, להפך כל עתיד לא נראה לעין.

איך כולם יפגשו ? באילו נסיבות?

ועל כל זה מנצח הבלש רוי גרייס ביחד עם צוותו ובת זוגו החדשה קלואי שממנה הוא מצפה לילד ראשון.

פיטר ג'יימס הספר מתח נפלא נוסף.

וההמשך יבוא.

תמיד מעניין לראות כמה הערכה רוחשת הוצאת ספרים אל מקורות הרווח שלה. משני הצדדים. אל ספקי התוכן מצד אחד, הסופרים, ואל הלקוחות, צרכני התוכן, מן הצד השני. למשל, כאשר שם הסופר כתוב באותיות גדולות, כאלה של קידוש לבנה, ובפונט מוזהב ומובלט במקום מרכזי על הכריכה, ואילו שם הספר עצמו קטן וצנוע. אתה מותג, חביבי, אומרת הוצאת הספרים לסופר, תרנגולת המטילה ביצי זהב. והקוראים שלך, לעומת זאת, לא משהו. הם רוצים את הספר הראשון שלך, אבל בשכפול. הספר עצמו? הוא לא באמת חשוב, העיקר שיקנו אותו, ושאתה תתיישב מיד, אם אפשר עוד היום בערב, אחרי מפגש ההשקה, כדי לכתוב את האקסמפלר הבא. ושיהיה אם אפשר, שונה, אבל לא בהרבה, למעשה כמעט בדיוק, העתק של כל חמשת או ששת הספרים הקודמים. כדי שהקורא לא יתבלבל, תמיד יש "מוות" בשם הספר. להזכיר שזה רצח. בעברית זה לא הולך כל כך טוב, בגלל הטיות הפעלים, אבל את מי מעניין התרגום לעברית בכלל.

וכך יושב לו הסופר, נניח שקוראים לו פיטר, סתם לדוגמה, בחדר העבודה הנאה שלו בססקס. הוא לובש את בגדי המזל שלו, גינס ובלייזר ישן, עם טלאים אלגנטיים במרפקים, ופותח במחשב המקינטוש הנייד שלו קובץ חדש ונקי, ובוהה בו. בהתחלה הוא בוהה בשקט, ובהדרגה קולות אי הנוחות שלו נעשים יותר ויותר נרגנים עד שהם מביאים לחדר את לארה אשתו ובידה כוס יין. היא נותנת לו את היין ושואלת בעדינות "מה קרה, יקירי?" למרות שהיא כבר יודעת את התשובה. "רצח. למה זה תמיד רצח? למה כל הפשעים שהבלש שלי צריך לפענח הם תמיד תעלומות של רצח?". הוא מניח את הגביע הריק על השולחן, ולארה עונה לו "כי ככה זה. הגיבור שלך הוא בלש במחלק רצח, מה אתה רוצה שהוא יפתור? וחוץ מזה, זה הז'אנר". היא מעסה לו את הכתפיים, כדי שישתחררו, אבל הוא עדיין זועם "רצח, רצח, ועוד פעם רצח. נמאס לי כבר מגופות. למה הייתי חייב להכניס אותו למשטרה, ודווקא למחלק הרצח? מה היה רע אם הוא היה אזרח פשוט? או שוטר רגיל? ולמה הוא לא יכול לחקור תעלומות של גניבה ? או שוד? או אונס? או... או...." לארה לא מתרגשת, היא מכירה את מצבי הרוח האלה. במקום זה היא אומרת "או רישום כוזב במסמכי תאגיד". ופיטר צוחק, זו הבדיחה הקבועה שלהם, וחוזר לבהות במסך המקינטוש ולחשוב על עלילת הרצח הבאה.

המשך הסקירה יהיה רווי בקלקלנים ופרטי עלילה. יש לזה שתי סיבות עיקריות. הראשונה שבהן היא שהוצאת הספרים לא מעריכה אתכם הקוראים, ומגישה לכם את עיקר פיענוח העלילה כבר בתקציר שעל הכריכה האחורית. הסיבה השנייה היא שלא צריך לקרוא את הספר הזה. כבר כתבתי בעבר על אורך אופטימלי של רומן בעיני. אורכו של הספר הזה, חמש מאות וחמישים עמודים, נמצא כבר על הגבול של היות ארוך מדי, ועל כן פטפטני. הוצאת ספרים רצינית, כזו שמכבדת את הסופר שלה ואת קהל קוראיה היתה קוראת לו לפגישה, ואומרת בזו הלשון: "מר ג''ימס היקר, הואל נא לערוך את ספרך, הכר נא את מר סמית, הוא זה שיסייע לך למחוק תיאורים מיותרים, לאחד תיאורים כפולים, לגבש את קווי העליה, ולייצר דמויות אמינות". פיטר שלנו היה נעלב קצת בהתחלה, אבל המציאות היתה מוכיחה לו שהספרים שלו טובים יותר כשהוא מקבל את העצות של מר סמית.

אז מה יש לנו כאן? רוי גרייס שהוא פקד במחלק הרצח במשטרת ברייטון, והוא אדם נוח לבריות ומלנכולי מאז נעלמה אשתו סנדי בצורה מסתורית לפני תשע שנים. זה הופך אותו למלנכולי במידה, פנוי על פי כללי הז'אנר, ואירוני בקטע מודע לעצמו של סנדלר שכל הזמן הולך יחף. הפעם רוי ג'יימס מעלה בחכתו גופות מהים. הן מחוסרות איברים פנימיים ולכן אחרי לא יותר מכמה מאות ספורות של עמודים, הוא מגיע למסקנה המבריקה שמדובר ברשת בינלאומית שחוטפת ילדים על מנת לסחור באיבריהם. כמו כן ישנן כמובן את הלקוחות של האיברים. במקרה הזה מדובר בקתלין בת החמש עשרה שהיא נערה גותית ונרגנת, מה שבהחלט זכותה בהינתן שהיא חולה במחלת כבד קשה. העלילה מתפתלת שלא לצורך בין מקומות שונים באנגליה ומחוצה לה, וזה קצת חבל, שכן סיבוכיות העלילה באה על חשבון עומק ומורכבות הדמויות. לא בא לנו לאהוב את קתלין, אין לנו שום אמפתיה אליה. או לחבר שלה, או לאמא שלה. השתלות איברים, והאם לאפשר רק תרומה או גם רכישה הן נושא אתי מאוד מורכב וחשוב. היתה כאן הזדמנות לבנות פושעים מורכבים, שיש לקורא הבנה ואמפתיה לפחות למקצת המניעים שלהם. אבל זה התפקשש לגמרי בספר הזה.

מאיפה להתחיל? מבחינתי פיטר ג'יימס בשורה אחת עם הרלן קובן, ג'פרי ארצ'ר ויו נוסבו. עד כדי כך ולקח לי 5 ספרים בכדי להגיד את זה.

זה אחד מספרי המתח המעולים שקראתי מאז שהתחלתי לקרוא ספרים ברצינות, אי שם בשנת 2007.

ספר מטלטל, מעורר מחשבה וגורם להרהורים, ואני בטוח שישאר ככה עוד הרבה זמן.

בלי ספויילרים, למרות שמאד קשה: אם יהיה לי ילד (ה) וחס וחלילה יצטרך לעבור השתלת איברים ואחרי שלא תהיה יותר שום ברירה, עד כמה שזה נורא, אני גם אשקול בהחלט לקנות איבר בשבילו. אבל כמובן, רק אחרי שבאמת לא תהיה שום אופציה אחרת, לא יהיה איבר מתאים בארץ או בחו"ל (בדרך חוקית, כפי שראש המוסד לשעבר מאיר דגן עבר בבלארוס).

כי בתור הורה, מעבר לחינוך, עלייך לעשות הכל בשביל להגן על הילד שלך, גם אם זה בניגוד לחוק.

אחד המשפטים שהחברה של רוי גרייס אומרת לו: "אני חושבת שאני מוכנה שיירו בי למען הילד שלי. ואני חושבת שאהיה מסוגלת להרוג למען הילד שלי. זה הפירוש של היותך הורה".

אם עוד לא קראתם את הסדרה, אני ממליץ בחום למהר לחנות הספרים ולרכוש את כל החמישייה. אומנם לא ספר בהמשכים אבל בכדי להבין את הרקע והדמויות שמופיעות בכל ספר, צריך לקרוא את הכל.

כמו שכתוב על גב הספר: זהו רומן המותח והשאפתני ביותר (מכל החמישה). לא סיימתי עדיין את השישי אבל יהיה לו מאד קשה להתעלות על הספר הזה.

סליחה על החפירה, אבל אחרי ספר כזה זה מתבקש.

רוי גרייס הוא אחד הבלשים המשטרתיים האהובים עלי. הספרים של פיטר ג'יימס מזכירים סדרות משטרה בריטיות של הבי.בי.סי.
המתח שפיטר ג'יימס בונה עד הרגע האחרון משאיר אותך מרותק וחייב לסיים - כך שאת 550 העמודים של הספר סיימתי בכמה ימים.
כמי שקרא גם את שאר ספריו הקודמים בסדרה זו - יש מידע שחוזר על עצמו, אבל כנראה שהוא הכרחי למי שקורא רק ספר אחד בסדרה.
אני לבטח אמשיך לקרוא עוד ספרים מסדרה זו באם יהיו כאלו.
מומלץ מאוד לחובבי הז'אנר.

ראשית כל, אני חבה התנצלות ענקית בפני הספר על היחס המחפיר שהוא קיבל ממני.
תפסת אותי בתקופה קשה, לא ממוקדת ואבודה.
לא הצלחתי להנות ממך כמו שהייתי אמורה.
גררתי אותך איתי במשך חודש וחצי לאן שלא הלכתי. עד לניו יורק הגעת!!
לצערי הדברים שהעסיקו את מחשבותיי תפסו מקום גדול מדי כדי להכיל גם אותך.
אני חושבת שבמקום מסוים, הידיעה שאתה איתי בכל מקום ניחמה אותי. כשאתה כל כך רחוק מהבית
אתה מוצא את עצמך צמא לו.
רוי גרייס, גלן, בלה מוי, נורמן פוטיניג ואפילו קליאו, כולם החזירו אותי לחדרי הקטן ברחובות, למיטה עם המצעים האדומים ומנורת הלילה מאיקאה.
אפשר לחשוב שבמידה מסוימת, לא רציתי לסיים לקרוא אותך רק כדי שיהיה לאן לחזור.
טוב, השתפכתי מספיק.
בניגוד לתקופה שעברתי, הספר היה קליל מאוד (גם ביחס לספריו הקודמים/האחרים). אמנם יש כמה וכמה עלילות משנה אבל כולן קלילות ולא דורשות מאמץ לזכור/להעמיק.
לצערי העלילה מעניינת אך לא מותחת. יודעים מראש מי הרעים ואת מי צריך לתפוס ופחות התחברתי לסגנון.
קצת קשה לי לדרג את הספר דווקא בגלל כל מה שעברתי איתו. אך עם זאת הוא יקבל רק 3 כוכבים.
לא מאמינה שכותבת את זה.. אבל אפשר לוותר.
באותה נשימה, מתחילה את ספרו השישי בסדרה,כי תמיד טוב לחזור הביתה.

מת מחר הנו ספרו השישי של סופר משובח הממשיך את הסיפור הבלתי נגמר של רב פקד רוי גרייס.
אני אישית מאד אוהב את דמותו בספריו , מכיוון שכגיבור של ספר יש בו צדדים רבים ומורכבים ולמרות חזותו הקשוחה והמורכבת הוא אדם מיוסר מאד שבכל ספר וספר נע בצילה העלום של העלמות אהובתו , וזהו עבורו תמיד פצע פתוח ומדמם , עדות דואבת על כך שלמרות כל קשריו ולמרות שהוא מצליח לפתור פשעים ומקרי רצח רבים , בנימתו האישית הייסורים על כך שדווקא בת זוגתו נעלמת לה כך ללא שום עקבות גורמת לו סבל מתמשך ללא קץ. דבר נוסף הנו שכמעט בכל מקרה חדש אותו מנסה הרב פקד שלנו לפתור אהובתו תמיד שם פותחת אתה חוטי התפירה שהוא מנסה לסגור ופצעי ליבו מדממים ללא שליטה שוב ושוב.
בספר הנוכחי מתגלות להן גופות מסתוריות באופן מקרי , גופות קצורות אברים ,וכך מתחיל לו קרב מוחות נוסף עם כנופייה מזרח אירופאית ערמומית ומסוכנת מאד, והזמן אוי הזמן יכריע לו האם ינצלו להן חיים נוספים כאשר החרב מונחת לה לפני הצוואר.
סופר מותח מאד נוסף מבית מדרשו של פיטר גיימס. חוויה מובטחת!!!!! לקרוא ויפה שעה אחת קודם.

זהו לא רק ספר מתח טוב, זוהי גם דרמה אנושית נוגעת ללב. העלילה נוגעת בנקודה כואבת- אנשים שמתים בגלל מחסור בתרומות איברים. כמובן שתופעה זו משמשמת כר נרחב לסחר בלתי חוקי באיברים, ואפילו לפשעים מחרידים שמבוצעים בגלל מחסור זה. פיטר ג'יימס מיטיב לתאר את המציאות הקשה הזו, ומצליח לרקום סיפור שישאיר את חותמו על הקורא גם לאחר סיומו.
הוא נוגע בשאלות לא פשוטות- כמה רחוק אדם מוכן ללכת בשביל להציל את קרוב משפחתו, מצד אחד, וכמה רחוק מוכנים ללכת אנשים בשביל בצע כסף, מהצד השני.
מעניין ומלא תובנות!