"ריקוד על המים" זו יצירת מופת קולוסאלית, אדירה, מהממת, וזאת דווקא ולמרות עדינותה ורגישותה הרבה של פרי בכתיבתה. הקול הספרותי של לילי פרי - סופרת, אגב, שמעולם לפני כן לא שמעתי עליה - הוא קול עצום, מרהיב ביופיו, וצלול-צלול-צלול. נפעמתי מסגנון הכתיבה שלה, הכל-כך אחר, הכל-כך ייחודי וחד-פעמי. היה מדהים מבחינתי שהפתעה גדולה התגלתה לי דווקא בעמוד האחרון של הספר. הפתעה שנתנה לי עצמי תקווה לחיים, שדווקא ברגעים לכאורה נואשים, מי שמציל אותך בסופו של דבר הוא מי שאתה הכי אוהב, מי שהכי חסר לך (או במקרה של הספר, מי שאתה משאיר לו כיסא בחדר במשך שנים כה רבות...). עוד אהבתי את העובדה שהספר יצא לאור בשנת 1994, ו-19 שנים אחר כך קראתי אותו והוא עדיין כל כך רלבנטי, עדיין כל כך מכמיר לב, כל כך נוגע. תיאור הדמויות, ה"קול" של הדמויות, זה פשוט משהו שעבורו הומצאו מילים ועבורו הומצאה הספרות בכלל. "ריקוד על המים" הוא הספר של סופרת ישראלית הטוב ביותר שקראתי בשנת 2013, וזה תואר מכובד למדי עבור "תולעת ספרים" ידענית שכמותי (עובדה קיימת, עם כל הצניעות). אגב, לילי פרי, בעקבות הספר האחד והמופתי הזה שלה, נכנסה לאותה השורה יחד עם הסופרת הישראלית האהובה עליי בכל הזמנים, סביון ליברכט, ולצידה עומדת בגאון הסופרת המופלאה אידה פינק. שוב, כבוד לא קטן בהחלט. לילי, תודה שנולדת והענקת לי - אישה שאת אינך מכירה - את הנס הזה, העצוב-משעשע-מלא תקווה, הקרוי, "ריקוד על המים".
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
![האופרמנים [מהדורת 2023]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1008565.jpg)
