חכיתי לספר הזה תקופה מאוד ארוכה , חברה מעבודה השאילה לי אותו לפני חודש בערך אבל לא היה לי חשק לקרוא אותו .
למען האמת כמעט ואין לי חשק לקרוא כלום בזמן האחרון (ויש כלכך הרבה דברים שאני צריכה לקרוא )
אני עוברת תקופה לא קלה בזמן האחרון - הפרידה מהחבר שלי , שבירת האמון שלי והלב שלי .
היה לי ממש קשה לקרוא את הספר לא כי הוא חלילה לא מעניין או משעמם , אלא בגלל הרגשות שלי .
באופן סימלי מאוד הספר שיקף את הרגשות שלי ואת המשברים שלי רק שההבדל הוא שהחיים הם אמיתיים והסיפור הוא פיקציה .
בכל פעם שגידאון הגיבור קרא לאווה מתוקה הרגשתי צביטה בלבד
וכל פעם אווה אמרה שהיא תקריב הכל למענו הרגשתי שאני הדוברת .
בכל פעם שהם דיברו על פרידה זו הרגיש כאילו אני מאבדת חלק מעצמי.
אבל לא באתי לדבר עלי , אלא על הספר :)
אם נשים את הרגשות שלי בצד נהניתי מאוד מהספר ,
אם אתם זוכרים העלילה של הספר השני הסתיימה כאשר גידאון רצח למען אווה וכעת עליהם להיות בנפרד עד שהבאלגן הזה יפתר.
אווה לא מסוגלת להתמודד עם הפרידה והיא שבורה מזה .
המחשבה שעליה להיות רחוקה מגידאון מכאיבה לה . החיים בלעדיו הם לא חיים.
וגידאון חש כמוהה , הוא לא מוכן לוותר עליה ועל האהבה שלו .
והם נפגשים בחשאי .
בספר קורים הרבה אירועים חלקם משמחים וחלקם עצובים אבל מה שחשוב, מה שבאמת משנה זה האהבה שלהם .
מה שהם מרגישים אחד כלפי השני.
הויתורים של צד צריך לעשות על מנת לגרום אושר לצד השני.
בסופו של דבר האהבה מנצחת והם מצליחים להיות יחד .
כמה חבל שהחיים האמיתיים הם לא תמיד כמו בספרים ? שאהבה לפעמים פשוט לא מספיקה?
אני אוהבת את הדמות של גידאון מאוד , תמיד נמשכתי לסוג דמות הזו , הפצוע והכואב הרכושני והגברי .
כל מה שהוא עבר וכל מה שהוא חווה הופך אותו להיות מי שהוא .
נהנתי מאוד מהספר ואני מחכה כבר לקרוא את ההמשכים , כן יש המשכים .
ובתקווה שכאשר אני אקרא את הספר הבא יהיה לי מקום בלב לאהבה חדשה ומישהו חדש שיגרום לי לחייך
עד הביקורת הבאה שלי אנשים יפים ♥
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
