ספר יפה, קצר ומעניין, עם הרבה סיפורים יפים ומעניינים.
רשימת הסיפורים:
הקוסם והסיר המקפץ~
מעיין המזל הטוב~
ליבו השעיר של הכושף~
בביטי רביטי והגדם המגעגע~
מעשה בשלושה אחים~
הכי מעניין:מעשה בשלושה אחים.
הכי מפחיד:ליבו השעיר של הכושף.
הכי טוב:מעיין המזל הטוב.

אהבתי הכי את הערותיו של דמבלדור; גם מעניין וגם יפה.

תודה רולינג.

ספר מצוין.

תמיד כשאחותי הייתה דוחפת לי את הספר מתחת לאף כדי שאקרא אותו, תמיד הייתי מתעקש ולא קורא אותו כי הוא נראה כמו ספר של בנות. כשסופסוף הסכמתי לקרוא אותו, הופתעתי. הספר היה ברמה מעולה, כתוב טוב עם עלילה מעניינת (שילוב טוב, אה?).
לא משתי מהספר עד שגמרתי אותו, ולא נחתי עד שכתבתי עליו ביקורת.
אחד הדברים שהכי אהבתי בספר זה: 1.אין בו רשע!!!!!! אין בו רשע שתמיד נכנס באמצע והורס את הכל (אהמ נסיך הערפל).
2.זה שכל הדמויות (כמעט) לא נחות עד שהם מוצאות את המלאך של זפי (או זף. או זעפרן. או איך שלא תקראו לה!), ותמיד נשארות נאמנות אחת לשנייה.

שורה תחתונה: אחד הספרים!!!!!!!!!!

ספר מצוין שגרף ביקורות אדירות מכל העולם, ובמיוחד ממני.
הארי פוטר זה סדרה שאני כל הזמן קורא אותה (קראתי אותה 15 פעמים(!)) אבל הספר שאני הכי חוזר אליו זה דווקא
הארי פוטר 1.

נכון, זה לא הספר הכי מותח, וזה לא הספר הכי חדש, אבל בשבילי הוא תמיד יהיה שם. הדמויות טובות, יש דימיון בכמויות,
ואיפה שצריך גם אכזריות (משפחת דרסלי) או צחוקים ושלומפריות (משפחת וויזלי).

ולי (כמו תמיד) יש כמה ביקורות:

משפחת דרסלי:המשפחה המעצבנת. משפחת דרסלי היא הכי אנטי שיש בקשר לקסמים:מפסיקים קשר עם בני משפחה קסומים, מחרימים קסמים, ושונאים קסמים באופן כללי.

משפחת וויזלי:המשפחה הכיפית. משפחת וויזלי, שכמעט כל אחד רוצה שתהיה משפחתו, היא משפחה גדולה וכיפית. כמו כל משפחה, יש לה רגעי קושי ורגעי שמחה.

הארי:הגיבור. אין הרבה לספר עליו, כי כולם כבר מכירים אותו, אבל תמיד יאהבו אותו אפילו אם אין לו משפחה. (חוץ מאולי וולדמורט ומאלפוי.)

רון:השלומפר. רון שהתחבר אל הארי ברכבת, תמיד יהיה איתו (חוץ מהספר ה-7), ויעזור לו להעתיק בכל המבחנים.
רון מנסה לשפר את מעמדו במשפחה, בגלל שכל אחיו הגדולים הצליחו מאוד, ובינתיים הוא עדיין לא.

הרמיוני:החכמה. תמיד שם בשביל הארי ורון. בשיעורי הבית, בהרפתקאות, וכו'. למרות ההתחלה הגרועה שלה עם הארי ורון ברכבת היא נהייתה החברה הכי טובה שלהם.

נ.ב.:אני תמיד יחזור אל הספר הזה.
נ.ב.ב.:אני יודע שאמרתי אתזה מלא פעמים, אני פשוט רוצה לחרפן אותכם.(מוהאהאהאהאהאהאהאהא)

זה בהחלט ספר שמתאים לחופש הגדול.

ספר חמוד, מצחיק, שמתאים לילדים שובבים (כמוני), שעושים שטויות כל הקיץ, והופכים להיות קצת סתומים
כשהם נמצאים יותר מדי זמן מתחת לשמש.
אני ממליץ לכל חובבי הספרים המצחיקים מביניכם, ולאלה שאוהבים לצחוק עד דמעות (טוב נו, אולי הגזמתי).

הנה ספר שאהבתי.

הספר הזה הוא ספר מצחיק, מותח, וכיפי לקריאה, אבל כמו בכל ספר בדמויות (אני חושב שהעלילה מקורית וממש טובה) יש חסרונות.
לכן טרחתי לכתוב אותם:

ארתור-הגיבור האולטימטיבי. תמים, גיבור, אמיץ, טהור לב ובלהבלהבלה.
לדעתי לוק די חפר בו על כמה תכונות טובות יש בו (חוץ מהשלומפריות), ולא טרח לכתוב שלכל גיבור (אפילו ארתור) יש חסרונות.
במילה או שתיים: הגיבור הקלאסי.

בטאמש-קטן וחמוד. בטאמש הוא בדמות האח הקטן, שתמיד מעצבן את אחותו הגדולה (אהם לואיזיאנה), אבל עדיין צעיר בעל
מחויבויות לממלכה.
במילה או שתיים: האח הקטן.

סלנייה-סנובית. בתחילת הספר לא כל כך אהבתיאת סלנייה, כי היא הייתה מגעילה ושתלטנית, אבל ככל שקוראים
מתקרבים אליה יותר ויותר.
במילה או שתיים:קנאית וסנובית (טוב, לפחות בהתחלה).

ואחרון ולא כל כך חביב-מלטאזר! מוהאהאהאהאאהא-הרשע הגדול, שפעם היה טוב,בלהבלהבלה הסיפור הרגיל.
במילה או שתיים-הרשע.

ולסיום הדבר שאני כמעט הכי שונא בספרים:

סוף פתוח. (טוב, עד הספר הבא)