עשר ביקורות.
אתם לא חושבים שזה עצוב?
הישג די עלוב לספר כל כך יפהפה.

***

אני אישית חושבת שהתקציר הוא זה שדחה את כל הקוראים לקרוא את הספר, תאמינו לי, גם אני לא הייתי קוראת את הספר הזה אם מישהי מהאתר הזה לא הייתה מאיימת לתקוע לי נבוט בראש וירטואלית.

***

אז ביום שבת, כבר הייתי בחוץ, הייתי ליד צומת ספרים "למה לא?" חשבתי לעצמי. "ספר קטן לא יזיק לי, לא יועיל, אבל גם לא יזיק."
אז נכנסתי לצומת ספרים, וקניתי את שלושת ספרי הסדרה במכה אחת.
והנה ההפתעה, דווקא אהבתי את הספר.
אולי זה נשמע כמו כל ספרי הפיות המתחנחנים, והמעצבנים, והדביקים, שכואב הלב על העצים המסכנים שהפכו אותם לנייר כדי שדבר כל כך טיפשי יודפס עליו.
אבל זה לא.

והספר הזה ראוי להיקרא ספר פנטזיה מעולה, כי הוא באמת ספר פנטזיה מעולה.

***

סיפורה של טניה הוא לא כזה פשוט, היא רגילה לראות פיות (חכו עד סוף הביקורת בבקשה, רגע, עוד מעט יבוא המהפך) מאז שהיא זוכרת את עצמה, אבל הפיות לא פיות רגילות, מתוקות כאלו, חמודות, שיביאו לך נעלי זכוכית, וקרקרה שהייתה בעבר דלעת, ולא כאלו שיהפכו את שמלת הסמרטוטים שלך לשמלת נשף מפוארת.
הפיות האלו בעצם די מתעללות בה, גורמות לה להיראות משוגעת, ובעיקר גורמות לה לעלות על העצבים של אמא.
והפרק הראשון עוסק בכמה שנמאס לאמא שלה מזה, ושזה היה הקש ששבר את גב הגמל.
וככה טניה מוצאת את עצמה אצל סבתה, שהיא והיא שונאות זו את זו (כביכול) ושומרות על קשר קריר ומרוחק זו עם זו.

***

אז מה יש לי לומר על הספר?
הוא מרגש, יפהפה, סוחף, מדהים, וכל מחמאה שאוכל לתת לו.

הסיפור הוא כל כך יפה, הרעיון מקורי, ואני לא מתחרטת שקראתי אותו.

***

כל מה שנותר הוא לומר, שאם לא קראתם את הספר, רוצו לחנות הספרים ותבעטו בכל מי שעומד בדרך.
ואני אלך לתת נבוט בראש של מי שחשב לכתוב את התקציר ככה.

הספרים האלה תמיד תמיד קרצו לי בחנויות הספרים
בעיקר בגלל הכריכות היפות שלהם.
אז אחרי שקראתי את הביקורת של אנג'ל על הספרים החלטתי שאין מצב שאני לא אוהב אותם והוספתי אותם לרשימת הקריאה שלי :)

קודם אני רוצה לומר בפה מלא ובגאווה - אני אוהבת לקרוא ספרות נוער , יש בספרים לנוער משהו תמים וכיפי.
הכל מרענן ומעניין - גם כשהכל נראה קשה וכואב תמיד אפשר להרים את הראש חזרה למעלה .

אז כשהלכתי לספריה לביקור השבועי שלי (כשיש לי זמן ) ראיתי את הספרים והחלטתי לקחת אותם :)
הספרנית שלי הרימה גבה אבל לא אמרה מילה
היא כבר התרגלה לראות אותי לוקחת ספרים שונים ומגוונים .

הגעתי הביתה הנחתי את הספרים בצד ורק אתמול נזכרתי בהם (זה הבאסה שעובדים כל יום )
אז הוצאתי את הספר הראשון ומיד התחתלתי לשקוע בספר :)

ועכשיו קצת על הספר!
13 האוצרות הוא ספר על ילדה מיוחדת בשם טניה אשר יש לה יכולת מיוחדת לראות פיות !
(בתור ילדה אני תמיד האמנתי בקיום של פיות וקסם ועולם שלא נראה לעין -אז קצת קינאתי בה כי תמיד רציתי לגלות עולם אחר ומסתורי)
מאחר ודברים מוזרים תמיד קורים סביב טניה אמא שלה החליטה לשלוח אותה לבית של סבתא שלה לקיץ .
ושם טניה מגלה את האמת עליה ועל היכולת שלה לראות פיות.

עד לכאן לגבי הספר כי אני לא רוצה לספלייר :)
אהבתי את הספר ,ההתחלה הייתה קצת צולעת אבל מהר מאוד נמשכתי לספר.
ופשוט גמעתי את הדפים במהרה .

אני חושבת שהספר מתאים בעיקר לבני נוער כי הוא שילוב של פנטיה ומרד נעורים קל - אבל כל מבוגר שיחליט לקרוא אותו יהנה בהחלט :)
הוא קליל ונחמד , ויש קטעים קצת מצמררים.
הסופרת מביעה המון בכתיבה קלילה :)
לסיכום לדעתי שווה קריאה

מחכה כבר לחזור הביתה ולקרוא את הספר הבא בסדרה .

עד לביקורת הבאה שלי אנשים יפים :)

מדהים, זה מה שיש לי להגיד על 13 האוצרות ספרה המרתק של מישל האריסון, אבל לפניי שאגיד למה הספר מדהים, אספר בקצרה את העלילה.
***
בספר מסופר על ילדה בשם טניה. טניה היא ילדה מיוחדת, אין לה חמישה חושים יש לה שישה. אז מהו החוש השישי של טניה? אתם בטח שואלים, החוש השישי שלה הוא שהיא יכולה לראות פיות שאנשים רגילים (בלי חוש שישי) אינם רואים. אז מה הבעיה בלראות פיות? אתם בטח שואלים. זהו שהפיות שטינה רואה הן לא פיות ורודות שמגשימות משאלות, הן פיות רעות שמסבכות אותה. הן גורמות לה לעשות דברים מוזרים כמו להיות על התקרה ללא רצונה. לאמא של טניה נמאס מהצרות שבתה גורמת אז היא שולחת אותה לאחוזה של סבתה לכל חופשת הקיץ. באחוזה של סבתא מסתתרים סודות גדולים שאותם טניה רוצה לגלות, מהם הסודות? האם לטניה כדאי לגלות אותם? או שאולי לא?
***
לסיכום - זה ספר נפלא, מעניין ומותח מאוד! מומלץ לחובבי פנטזיה בעיקר אבל גם מי שלא חובב פנטזיה יכול להנות ממנו.

עצה: אל תקראו את התקציר האמיתי של הספר הוא מגלה את כל החלק הראשון

וואי וואי איזה ספר!!!
אני כל כך נהנתי מהספר הזה לדעתי לא היה קטע אחד משעמם !!!
ממש מומלץ פשוט ספר מאלףף
מישהו יודע אם יהיה לו המשך?

אם יש לכם רשימה של ספרים טובים ששווים קריאה חוזרת, שהפואנטה מעניינת ולא חרושה והדמויות אמיתיות, אז אתם יכולים להכניס את הספר "13 האוצרות לרשימה".

האמת, התקציר והכריכה לא משכו ועיניינו אותי במיוחד. מהתקציר הנחתי שזה ספר לילדים יותר קטנים בגלל הפיות. הכריכה פשוט לא הייתה מובנת לי. אבל מהר מאוד הבנתי את טעותי.

הספר מדהים ומקורי. הרעיון שלו יוצא דופן והוא מראה שבספר טוב לא צריכה להיות דמות שהולכת למקום חדש ופוגשת בן והם מתאהבים ונלחמים בכוחות הרשע והאהבה מנצחת ובלה בלה בלה בלה.


טניה, גיבורת הספר, רואה פיות והיא לא יכולה לספר עליהן לאף אחד מפני שיחשבו שהיא משוגעת או שהפיות יפגעו בה.יום אחד לאחר מפגש עם פיות, לאמא של טניה, שלא רואה פיות, נמאס והיא שולחת את טניה לבית סבתה.

אהבתי מאוד בספר, שלמרות שהרעיון שלדמות הראשית יש כוח מסויים וסופסוף היא מגלה אנשים שיכולים להסביר לה מה הוא (וכול השטויות הלעוסות מהסוג הזה) הספר מעניין לא דומה לספרים אחרים.
גם אהבתי את הרעיון שפיות, שכולם חלמו שפיה טובה תבוא ותעפוך אותם לסינדרלה או משהו בסגנון, הן פחות או יותר הדמויות הרעות בספר.

ולמרות זאת, יש כמה דברים לא טובים בספר. בניגוד לשם הספר, חוץ מהסבר קצר בערך בסוף הספר, אין ממש התייחסות ל13 האוצרות. הם לא גורם משמעותי וחשוב.
גם מאוד הפליא אותי שפביאן קיבל את העובדה שיש פיות באמת, יחסית בקלות. אני הייתי הולכת לדפוק את הראש בקיר או משהו.
ההרפתקאה שלהם מתחילה בשלב די מאוחר בספר.
בנוסף, גם כשהגעתי לסוף הספר והיה היזכור של דמות, לא ידעתי מי היא כי לךדמויות שמות לא מובנים ושחכתי אותם די מהר.

לסיכום, הספר קליל ונחמד עם פואנטה קצת שונה ממה שיש היום ברוב הספרים. ממליצה מאוד.

-שירה-

וואו, את הספר הזה קראתי לפני שנתיים בערך, וגם הוא -כמו בני הנפילים- דורש קריאה חוזרת, ורצוי בקרוב. אבל עד שזה יקרה, אני אשב לכתוב עליו ביקורת. ואם שכחתי קטעים\דמויות משמעותיים כלשהם, אתם תיאלצו לסלוח לי .

כן, גם אני יכולה להגיד שהתקציר לא מושך ולא יוצר עניין, וסתם עושה רושם של ספר ילדים טיפשי כזה. אבל תסמכו עליי, ואל כל שאר האנשים שכתבו את זה מתחתי, זה ספר מעולה.

זה פשוט, וואו, התואר 'ספר מעולה' קטן עליו, הוא ספר מדהים ומקורי שמוכיח שספרים טובים לא צריכים רומנטיקה וגיבורות בנות 16-17 בשביל להיות כאלה.

טניה, גיבורת הספר, בת 12 (או 13? הו דאמט, שכחתי), והיא רואה פיות, אבל הפיות האלה הן לא הפיות שאנחנו מכירים מהאגדות, הן פיות לא נחמדות שעושות לטניה רק רע, וכשלאימא של טניה נמאס מכל הצרות שטניה עושה, היא שולחת אותה לאחוזה של סבתה.

חיבבתי את טניה, היא דמות חזקה למרות שהיא לא מתיימרת להיות כזו, אני חושבת שחיבבתי אותה אפילו יותר מרד, שהיא דמות חזקה שרוצה שיידעו שהיא כזו, למרות שרד הייתה גם דמות שאהבתי, כי היא הייתה נחושה בדעתה לחזיר את אח שלה, והקריבה המון למען זה הכל.

אהבתי את זה שלקחו את הפיות, דמויות שכולנו גדלו עליהן כילדים, ודמיינו אותן כיצורים מקסימים שעשים רק טוב והפכו אותם ליצורים שעושים רק צרות

אהבתי את הכתיבה, היא הייתה בגוף שלישי וזה נתן הצצה לעוד דמויות חוץ מטניה. לדעתי זה הוסיף המון לעלילה .

שורה תחתונה:, 13 האוצרות הוא ספר מעולה, ואני ממליצה עליו בחום.

הספריה בבית ספר היא מקום מעצבן. בעיקר כי הספנית מדביקה את העניים שלה על כל תזוזה מסכנה שלך.
אז הסתובבתי שם בעייפות מסוימת מחפשת ספר שעוד לא קראתי שם ונראה מעניין. אבל ההפסקה התחילה להסתיים ולא רציתי ללכת בלי כלום. אז לקחתי אותו. שהגעתי לכיתה כמעט דפקתי את הראש בקיר. מה זה התקציר הזה זה נשמע כמו ערבוב של חמישה ספרים שכבר קראתי כבר. התחלתי לקרוא אותו בכל מקרה חצי מחוסר ברירה והוא התברר כדי מעניין התיאורים של האחוזה היו מאוד גרפיים ועזרו לי להרגיש כאילו אני נמצאת שם בעצמי. העלילה לא הייתה מאוד מקורית אבל היא החזיקה את הספר יפה. וכמה מהטוויסטים בסוף גם היו קצת צפויים (במיוחד זה עם רד)
והספר היה כתוב בנימה קצת ילדותית. אבל היה בזה משהו נחמד יחסית, בלי יותר מדי רומנטיקה כבדה או אתהבות דביקה.

קשה לא לא להשוות את את הספר הזה לספר "קסם זדוני" שקראתי לפני כחצי שנה בערך. יש המון קווי דמיון בין שני הספרים
שתי הגיבורות בערך קיבלו את אותה "מתנה" של ראית פיותו ויש אפילו סבתא שמעורבת גם שם . אולם שקסם זדוני מנסה בכוח להיות רומן אורבני ובוגר, ולהפוך את נושא הפיות לבוגר וגם נכשל בזה כשלון צורב יחסית. הספר הזה צעיר יותר ורעננן יותר מוצלח וגם מתעסק בנושא הפיות אומנם בפשטות יותר אך בצורה יותר אמינה.

לטניה יש סוד. היא רואה פיות.
(אחד המשפטים המטומטמים)
בעקבות הספר הזה, למדתי לא להסתמך על תקציר, כי כנראה בגלל הת=קציר הספר עבר כישלון אדיר. הספר הראשון מעולה, הספר השני וד יותר. מדהים מדהים מדהים.

"היא היתה מודעת לנוכחותם בחדר עוד לפני שהתעוררה."

כשהייתי קטנה, אף פעם לא אהבתי את הסיפורים שמתארים את החיים חסרי דאגות, שאין להם פיתול בעלילה או שהראו דמויות בדיוניות (כמו פיות, למשל) כדמויות תמימות וטובות, תמיד אהבתי מסתורין,מתח ואימה בספר.העובדה שהספר הזה הוא לגמרי ההפך מכול ספרי-הפיות המקובלים בימינו,משכה אותי לספר הזה. פרט לכריכה המדהימה ביופיה, המסתורית, מלאת החן של הספר, משך אותי מאוד התקציר של הספר, שמראה פן אפל, מסתורי ורע שמסתתר בפיות- משהו שונה לשם שינוי!

אני לא אגזים אם אומר שבספר הזה יש את כל המרכיבים ליצירה ספרותית מושלמת, וגם אם אומר שהספר הזה פיתח אצלי את אהבתי לספרים, שכל כך השפיעה עליי.
העלילה אפופת מסתורין, הדמויות כובשות והספר ממגנט מטבעו. זה אחד הספרים שקוראים בפיג'מה, מכוסים בשמיכה חמה, בלילה חורפי גשום... אז הנה לכם, ספר למופת לימי החורף הקרובים!