"אכילת חטיף בוטנים מגדילה בחמישים אחוז את הסיכוי לחלות בסרטן הערמונית."
תארו לעצמכם שנתקלתם בכותרת הזאת בעיתון.
מיד דפדפתם לעמוד המתאים לקרוא בהרחבה על המחקר, וגיליתם שהוא בוצע על ידי חוקרים בהרווארד, לא פחות!
נלחצתם קצת, תודו.
כנראה ששקיות הבמבה לא יגדשו את המדפים שלכם בתקופה הקרובה (בכל זאת, בשביל מה לקחת סיכון, אם אפשר לאכול דוריטוס).

מה שהכתב לא ציין זה שהסיכוי לחלות בסרטן הערמונית הוא 4 ל 10,000 (כלומר, 0.04%).
כך שאם תמשיכו לאכול חטיפי בוטנים כאוות נפשכם, הסיכוי שלכם לחלות עולה בסך הכול ל 0.06%.
זניח לחלוטין, נכון?
אבל סביר להניח שאם זאת הייתה הכותרת בעיתון, לא היו לעיתון הזה קוראים רבים.

(הדוגמה להמחשה בלבד, ואינה נמצאת בספר).

יעקב בורק דן בספר ברשימה שלמה של רעשים חיצוניים ופנימיים שאנו נתקלים בהם עשרות ואף מאות פעמים ביום. החל מפרסומות, הבטחות של פוליטיקאים, עודף המידע שמציף אותנו, העיתונים והחדשות, ועד לרעשים הפנימיים שנמצאים בתוכנו, כמו הצורך להשתייך, הפחד להיות לבד והפחד מהמוות.
הוא מדבר על העיוורון שלנו לסטטיסטיקה, על איך שהוא משפיע ההחלטות שלנו ועל הדרך שבה אנחנו מסתכלים על נתונים:
למשל, רוב האנשים מרגישים סכנה מוחשית יותר מהסיכוי שלבנאדם אחד מתוך מאה יקרה אסון כלשהו, לעומת הסיכוי שזה יקרה לאחוז מהאנשים.
למשל, רופאים שמפנים מטופלים לבדיקות מסוכנות (מלאות קרינה, לדוגמה), רק בשביל לשלול משהו שהסיכוי שלו הוא אפסי.

הספר מעניין.
כמו בכל הספרים מסוג זה, יש פרקים טובים יותר ויש פחות.
אבל הקריאה בו פחות מהנה וזורמת מספריהם של מקביליו בתחום (דן אריאלי, וחיים שפירא).

ספר מעניין שמתאר בהסברים משולבים בסטטיסטיקות ומחקרים את ההטיות וההפרעות
שאנו חווים בחיינו להשגת מטרותינו ולשלוות חיינו. ההפרעות האלה המכונות ע"י המחבר "רעש"
נובעים בחלקן מתוכנו כחלק מהפחד הטמון בעומק נפשותינו והוא הפחד מהמוות ובחלקן
ממקורות חוץ המנצלים חולשותינו כדי להסיט אותנו מהעיקר , להשלות ולהטעות אותנו ובהן הפרסומות,
שטפון המידע שמולעט עלינו מהתקשורת ומעולם המדע והרפואה .
ספר מעניין ומומלץ מאד כדי לעשות קצת סדר וסולם עדיפויות נכון בחיינו

ספרו של יעקב הכיל הרבה פרטים שידעתי אך גם שפך הרבה תובנות מעניינות.
אני נוטה להסכים עם ההשקפת העולם שיש לצמצם את הרעש בחיינו שזה בעיקר הטלוויזה והעיתון- אני מתשדל להימנע מחדשות
ובעיתון אני קורא בעיקר את הספורט והתרבות.
אני מציע לצופי החדשות לנהל רשימה מתוך כל הכתבות או האייטמים של כל מהדורה לבדוק כמה מהם אינם אלא פרסומות סמויות
או כתבות סובייקטיביות.
גם לי, כמו למחבר, נמאס מכל הכתבות קורעות הלב שיש בטלוויזיה וגם במגזינים כמו לאישה( שם ניתנת משמעות חדשה לביטוי קורע- לב), חוץ אולי מהכתבות של אורלי וילנאי בזמנו בערוץ אחד כשהיא עוד הייתה פדרבוש.
נושא שלא הוזכר מספיק,אולי הושמט כי זה לא טוב להוצאה או משהו, הוא פרסומות. אנחנו חשופים לכמות בלתי אפשרית של פרסומות
אני לא רוצה לספור כמה ביום כי אני מפחד מהמספר. זה משהו שאני יכול להגיד שמוריד את איכות החיים כי הפרסומות מציגות מצג שווא כלשהו של המציאות ולפעמים אנו נוטים להאמין שרכישה של מוצר כלשהו זה מה שאנו צריכים(גם תרבות הצריכה המוגזמת מטופלת בספר).
בסיכומו של דבר אנחנו בוחרים את מידת המעורבות שלנו על הרעשים והמידה שהם מפריעים לנו לכן בפעם הבאה שאתם מרגישים רעש פנימי או מחשבות שליליות נסו להכניס מחשבה טובה.
יש טכניקה שתעזור להימנע מזה ושפר את מצב רוחכם והיא לא עולה אפילו שקל אחד
רוצים הדגמה בבקשה
:)

ספר עיוני מעניין המתמקד ב"רעשים" שבחיינו. רעש מוגדר כהפרעה למהלך החיים ולשקט הנפשי, "רעש" הוא כל דבר שמסיח את הדעת או שגורם לאדם לעשות משהו לא מסיבה נכונה - למשל פרסומת, כותרת ראשית מוטה, חשש פנימי ממשהו שמעוות בעיני האדם את המציאות האובייקטיבית ועוד.
הספר סוקר תחומים שונים הקשורים לרעש, מסביר ומתמקד בסוגי רעשים שונים והכל מללוה בהסברים בהירים, בדוגמאות מהחיים, בנתוני מחקרים ועוד.
ספר טוב מהנה ומשכיל שאפשר לקחת ממנו תובנות והחלטות לחיים

ספר קליל.
הספר לא מלמד דברים חדשים אך מאיר בזרקור על מספר רב של דברים מחיי היום יום.
מקנה השקפה שונה במעט על מרוץ העכברים שאנו חיים בו.

ספר מצוין, לימד אותי מדוע יש עודף מידע בעולם ואיפה נמצא בכמויות אדירות (בעיתונות ובפוליטיקה). הספר הראה לי איזה מידע באמת חשוב, ואיזה זניח לחלוטין ומסמא את עיני החברה.
ספר חשוב מאד לכל אדם בחברה.

ספר חובה.
חבל שבבגרות למתמטיקה מבזבזים לאנשים את הזמן עם חשבון אינפיניטיסימאלי (יענו - נגזרות ואיננטגרלים) ועוד מיני מספרים מדומים ולא מציאותיים. צריכים ללמד סטטיסטיקה . ספר זה הוא הזדמנות לכסות במעט את החוסר.

ספר מצויון ו"חובה" לקריאה למי שמנסה לקחת יותר שליטה על חייו, החלטותיו ומחשבותיו.
הספר הנו מתחום "הבנת הגורמים המפעילים את תת המודע שלנו ומכאן -אותנו" בדומה לספרי דן אריאלי ופרופ' כהנמן.
למי שכבר הבין שהאופן בו אנו מגיבים לחיים וגם יוזמים מהלכים בחיים אינו מבוסס על "הגיון רציונאלי"
אלא "מופעל" ב 80% מהזמן (בממוצע) ע"י תת המודע שלנו, הכולל מנגנונים פרימטיביים חזקים ועתיקים (קודמים למוח האדם החושב/מנתח)
יעזור להבין ולהגדיר (ופה גדולתו של הספר) איזה גורמים ישנם המשפיעים עלינו ומפריעים לנו (גורמים ל"רעש") לחשוב באופן רציונאלי
וגם להשיג מידה של שלוות נפש בעולם אץ-רץ, רועש, תובעני ומבלבל של המאה ה 21.

ייחודו וגדולתו של הספר כאמור, הוא בקטלוג הלוגי והמסודר של הפרעות ה"רעש" השונות ומטרתו (כמו ספרים אחרים בתחום)
לתת לנו "כלים" במלחמה על השליטה במחשבותינו, מעשינו וחיינו (בה בד"כ אנו מפסידים ללא יודעין)
האם עצם ההבנה והידיעה של "האויב" מספיקה כדי לגרום לנו להתנהל יותר בשליטה רציונאלית? -
לא ידוע (אין מחקרים שאני מכיר שנותנים תשובה ברורה) אבל הן ההגיון אומר שזה מה שאמור להתרחש,
והן עצם הצעד שאנו נוקטים בעצם הראיה (וההבנה) - עדיף על השארות במצב הבערות הרגיל שלנו,
בו תת המודע "מספר לנו סיפורים" שונים להצדיק חשיבה, פעולות ואופן התנהלות אי-רציונאלי ואי-רגוע ביותר!
מומלץ!

ספר מעניין, שונה, ולמרות שעוסק במגוון רחב מדי של נושאים, לעיתים קרובות מצליח לגעת בנקודות חשובות