מאחר וכמעט כולם אהבו את הספר לפי הביקורות,אני אשבור את הרצף.
הספר היה מאכזב,ציפיתי לכל כך הרבה ממנו,לקח לי יותר מחודשיים לסיים אותו,לא כי הייתי עסוקה או לא היה לי זמן אלא שהוא פשוט שיעמם אותי. זה ממש לא מחסור בקריאה (יש כזה דבר בכלל מחסור בקריאה?) אני יודעת שלא כי קראתי לפני שבוע את הספר הרביעים של בני הנפילים ביומיים! כי זה מעניין וגאוני ופשוט לא הספר הזה.
הביקורת תכלול ספויילרים****

דמויות:
לא אהבתי שום דמות בספר הזה,אולי את בגרה אבל לא בדיוק אהבתי אותה,היא פשוט הייתה הכי מעניינת עד שכבר לא.
אלינה- זאת רק אני או שכל הספר היא פשוט צריכה להסתמך על מישהו שיגן עליה או שיציל אותה? אתם יודעים חוץ מהפעמים הנואשות העליה שהיא "מצאה את כוחה אשר תמיד היה בה" היא דמות שמתוארת יחסית חלשה לכל העוצמה שיש בה וזה מעצבן אותי. היא גם תמיד מרחמת על עצמה ופשוט די.
מאל- אני הרגשתי כאילו יש לבחור הזה פיצול אישיות חמור,או שמצבי הרוח שלו מתחלפים כל שנייה? לא הבנתי בכלל איזה אופי יש לו,אני מניחה שהוא היה אמור להיות איך ננסח סיימון,פיטה או כל בחור נחמד שהנערה נמצא איתו במשולש אהבה,רק שפה זה לא הצליח.
האופל- באמת שאני מתה על הדמויות המרושעות/רעות של ספרים אבל בכלל לא התחברתי אליו,כמו מאל הוא היה אמור להיות הבחור השני במשולש האהבה הכושל כמו ג'ייס או גייל עד שאתם יודעים,מגלים שהבחור ניצל אותה לטובתו האישית (נחמד,שמחה שגמרנו עם משולשי האהבה).
בגרה- איך אני אוהבת דמויות קשוחות שאוהבות לצעוק פקודות על אנשים ולהעליב אותם (היא קצת הזכירה לי את טופ מאווטאר) אבל גם לה הייתה נפילה כשהיא ברחה מפוחדת מהמחשבה שהאופל ימצא את האייל,איך נפלו גיבורים.
שאר הדומויות לא ממש עניינו אותי אולי ג'ניה אבל לא במיוחד.

עלילה-
מישהו פה אמר שזה קצת מזכיר מחוננת,לגבי הכוחות מסכימה זה טיפה הזכיר לי את המחוננים שדומים לגרישה.
תקציר העלילה- אלינה ילדה יתומה מסכנה שתמיד התחבאה מאחורי צילו של חברה הטוב מילדות מאל,יום אחד מגלה על כוחה המופלא,שאנשים רבים האמינו בו גם אחרי 2 הדגמות חוץ ממנה,שבמשך חצי מהזמן האמינה שנפלה טעות ושבטח תקוע לה פנס בתוך הגוף שפשוט זוהר כשחותכים לה תיד.
נשלחת ל... זה היה סוג של בית ספר? ארמון? ממלכה? אזור VAP לגרישה? לא משנה,כדי ללמוד לפתח את כוחה ולהתחזק,שמה מחכים לה בני נוער (האמת שלא הזכירו הרבה הייתה רק את זאת הקנאית אבל שיהיה),ג'ניה שבכוחה לתקן טעויות בפרצופים של אנשים למרות שהגרישה יפים במילא אז חוץ מהמלכה לא בדיוק מובן מה היא עושה שם,ומנסה לתקן את פרצופה החיוור מכוער/יפה (פיצול אישיות של הכותבת לפעמים היא מכוער לפעמים היא לא) ולמרות שאלינה רוצה להיות יפה מסרבת לתקן את פרצופה בלי שום סיבה רלוונטית,ובכל זאת מתביישת שמסתכלים עליה.
היא נשלחת ללמוד אצל בגרה שתשחרר את כוחה,ונכשלת ושוב,ושוב,ושוב עד שהיא מבינה שהבעיה שלה הייתה מאל אחחח שמישהו יסביר לי תהיגיון פה?? וכמובן האופל שצוחק בכוונה משאלות לא מצחיקות של אלינה כדי להתחבר אליה ולנשק אותה בלי שום סיבה,כאילו ברצינות ממש לא הבנתי למה זה היה נחוץ.
אני עייפה מדי להמשיך אבל תסמכו עלי זה גרוע יותר
אני אקצר שהעלילה לא מעניינת,לא מקורית ולא הגיונית.

הכריכה-****
אני שונאת את הכריכה,היא יפה ולכן לקחתי תספר הזה,תקולל הכוח של לשפוט את הספר לפי הכריכה!!

הסוף- לא לגמרי הבנתי מה הקטע עם הסוף הם שטים באונייה ואז מראים את המכתב של מאל לאלינה,שהוא לגמרי עניין אותי בהתחלה,חשבתי שיפתיע אותי במשהו, אבל 5 דפים של מידע שאני כבר יודעת שנועדו להראות את אהבתו של מאל לאלינה תודה ספר -,- והוא פשוט נגמר ככה.
אני לא מצפה לקרוא את ספרי ההמשך הסוף לא נתן לי הרגשה של עוד ופשוט זה לא מעניין אותי.

מה שאהבתי בספר- אני מניחה שהיו כמה קטעים מעניינים אבל כל השאר הרס אז אני אפילו לא זוכרת אותם.

לבסוף לא ממליצה.

אני חייבת לומר שלא אהבתי את הספר,הוא לא עלה על הציפיות שלי.
הרבה זמן רציתי לקרוא את הספר אחרי בערך 50 פעמים שראיתי את הסרטים,כמובן שחשבתי שהספר טוב יותר כי ברוב המקרים הספרים עולים על הסרטים,אבל לא הספר הזה.
כל זמן שקראתי את הספר הזה הרגשתי כאילו הסופר כתב אותו לבני 10-11 כולל התמונות שלא היו נחוצות ואם יורשה לי לומר לא טובות במיוחד. הספר נגמר מהר מדי ומלא חלקים שהיו בסרט שממש אהבתי לא היו בספר למשל הקרב מהצד של פיטר ואדמונד או כשלהקת הזאבים מצאה אותם במים שהתחילו להפשיר. הדמויות נורא עיצבנו אותי ובמיוחד אסלן,כן כן אסלן! ממש אהבתי אותו בסרט אבל בספר הוא חלש יותר ופחות טוב ממה שהוא אומר להיות,הדמויות של לוסי אדמונד פיטר וסוזן חסרות אופי עמוק יותר. הספר זז בקצב ממש מהיר ופחות מפורט,אם הסופר היה משקיע יותר זמן הספר היה יוצא מעולה,אני אפילו יכולתי לכתוב אותו טוב יותר. התחלתי להירדם קצת אבל בכל זאת רציתי לסיים ולקוות שלפחות הסוף טוב יותר וזה לא קרה. אני שמחה שהשאלתי אותו ולא קניתי,נראה לי כמו בזבוז כסף. בסוף הספר כשהם התבגרו הם התחילו לדבר בצורה לגמרי דבילית דומה לבריטית-אנגלית שלא ממש יכולתי לעקוב אחרי זה. אני לא בטוחה שאני עומדת לקרוא את ספרי ההמשך למרות שנורא רציתי לראות מה קורה בספר הרביעי עם אני לא טועה עם בן דודם המעצבן מהסרט השלישי "המסע בדורך השחר". אחרי כל הדברים הרעים בואו נעבור לטובים:
הכריכה- מעניינת יפה וכמו שאני אוהבת.
ההתחלה- אהבתי נורא את ההתחלה של לואיס הכותב מכתב ללוסי על נרניה,זה כזה מעניין שהוא בסופו של דבר מספר את הסיפור,נורא אהבתי.
הרעיון- רעיון מעולה שאחריו באו גם סרטים מעולים.
בדרך כלל אני אומרת בסוף אם אני ממליצה או לא על הספר בכללי מי שראה את הסרט לא שווה לקרוא את הספר לא ממש מגלים שם משהו מיוחד שאין בסרט+ הסרט טוב יותר בקיצור ממליצה על הסרט. ילדים בני 10-11 ומטה שאוהבים לקרוא אין בעיה תקראו אולי מי יודע תיהנו ממנו ואז תראו את הסרט זה יוסיף לכם מאוד.

שנאתי כל דקה שקראתי מהספר הזה,קיבלתי אותו לפני 5 שנים בערך במסיבת סיום של כיתה ו',הוא היה כזה משעמםם,שנאתי אותו מהרגע שראיתי אותו.
תעשו לכם טובה ותתרחקו ממנו.

במשך כל הספר ניסיתי לנסח מה אני חושבת עליו,הספר מתחיל מהנקודה שבה עצרנו פעם קודמת עם דיי ויוני בכללי כמו שכתוב בתקציר הם מצטרפים למהפכה שנועדה להפיל את השלטון ולהקים שלטון שיתאים לעם העני לפני צרכיו (היסטוריה קצת הקמת מפלגות ולאומים שונים,סורי עשיתי בגרות שבוע שעבר) אבל הפריע לי נורא בספר האהבה בין יוני ודיי זה היה מרגיז ברמות מטורפות,הם לא ידעו אם לסמוך אחד על השני ולפעמים בצדק,זה היה צולע בהרבה רגעים ומי שהכי הפריעה לי כל הדרך זו טס! שפתאום אחרי זמן קצר שהיא הצטרפה החליטה שהתבגרה,זהיא יכולה לשמור על עצמה (זה סבבה) אבל החליטה שהיא מאוהבת בדיי (ראיתי את זה מגיע בספר הראשון) ומנסה בצורה ממש מעצבנת להרוס להם את הקשר בגלל הקנאה שלה,ואתם יודעים מה שהכי מעצבן אותי בספרים? שפתאום דמויות מתחילות להתאהב בחברי הילדות הטובים שלהם כי זה "מתאים להם ונוח" (בני הנפילים) אני חושבת שאמרתי מספיק בנושא הזה,בואו נעבור לנושא אחר.
הרעיון היה לשלוח את יוני שאיך לומר תפתה את המושל החדש שהתאהב בה (אחרי פגישה אחת) ולהרוג אותו,זה לא קצת ניצול של הכוח הנשי? זה נשמע לי משהו של סיפורי תנך אבל מי יודע זו רק אני,בכל מקרה ברור שדיי יקנא (וטס מנסה לנצל הזדמניות,אני מצטערת פשוט היא ממש מעצבנת). אז הספר סובב על האם לסמוך על הצד שאתה נמצא בו במלחמה,האם אתה בצד הנכון? או שמע האם אתה לא צריך צד? יוני ודיי נמצאים רחוקים אחד מהשני לכן קשה להם לתקשר כשמגלים דברים חדשים.
הרבה פחדו שהדמות של דיי תשתנה בגלל הקשר שלו עם יוני,הוא היה קצת רופף אבל לגמרי לא השתנה אז לא לדאוג ;)
בספר הזה החליטו סוף סוף לענות על השאלה שלי איך העולם שלהם מחולק ואיך הכול עובד,זה נורא עיצבן אותי שאני לא יודעת מה קורה בעולם (מפוצלים,משחקי הרעב).
הסוף היה בסדר,לא ברור ועד למההההה?? וגם או שאולי לא! הסוף הזה עיצבן אותי כי הסופרת שלא הרגה הרבה דמויות עד בכי החליטה לעשות משהו יותר גרוע (תגלו בספר) ולקראת הסוף חשבתי למה אתה לא מספר לההה??? ולפני שהוא נגמר זה היה כזה חמוד 3: אבל לא הבנתי בכלל אם עומד לצאת ספר המשך,לא בטוחה אם אני רוצה או לא פשוט לחבר את הפיסת מידע הקטנה של הסוף ולגלות מה קרה.
ולבסוף האם אהבתי את הספר? וואו אני מניחה שכן,מאוד נהניתי לקרוא אותו,הוא עיצבן אותי ואני לא בטוחה אם הוא עלה בציפיות שלי,הסופרת השאירה את הספר "ממוצע" אישית אהבתי יותר את הראשון השני קצת הרס.
ולדבר הכי חשוב! הכריכה המגניבה! D:
מתה על כריכות מגניבות כמו הראשונה,לא מתאים לביקורת אבל יש לי חולשה לכריכות יפות ^^
לבסוף אם אתם רוצים לגלות מה קרה בהמשך תקראו,אם אתם רוצים להשאיר את הספר הראשון ככה אל תקראו וזהו.

אם אני לא טועה לפני 4 שנים קראתי את הספר הזה ולא ממש הבנתי אותו ולפני שבועיים בערך קראתי אותו שוב והבנתי,זה מרגיש כמו סרט מבוגרים שראית בתור קטנה ואז התבגרת והבנת אותו שנתחיל?
הרעיון מוצא חן בעיני הבת המאומצת של אוסף השיניים בעלת השיער הכחול אני אוהבת דברים כאלה במיוחד שיער בצבע מגניב כחול אדום ורוד ירוק לא אכפת לי רק שיהיה צבע מיוחד בכל מקרה מספרים על סיפור אהבה בין שתי דמויות ואחת מהן היא מלאך חתיך (ברור לאף אחד לא תפריע דמות של מלאך חתיך) וקארו אוספת השיניים שנקלע ת בעולם משונה מאז ילדותה עם כימרות יצורים הבנויים מכמה חלקים של חיות ואוסף השיניים שהפך לאביה המאמץ
במהלך הדרך היא מגלה דברים על העבר שלה וסודות שנחבאו במשך השנים.

הדמויות מעניינות עם אופי חד וקולע כמו שאני אוהבת,העלילה זורמת והסוף משאיר טעם של עוד
דברים דלא כל כך אהבתי זה מוות של כמה דמויות אבל בלי מוות הספר יהפוך למשעמם,הסוף קצת צולע אבל בכל זאת וואו לא ציפיתי לזה,הדמות של המלאך עקיבא לפעמים מעצבנת כי לפעמים מתארים אותו חלש יחסית אבל עדיין התאהבתי!
וכשיהיה לי מספיק כסף אני אקנה את ספר ההמשך
ובכל זאת למה 4 כוכבים? אני מרגישה שהסופרת יכלה להפוך את הספר ליותר מעניין ויותר עוצמתי כמו שרציתי כשקראתי אותו משהו שיגרום לי להרגיש

אני יודעת שהזכרתי את זה הרבה פעמים אבל ברור שבחרתי אותו בגלל העטיפה!
הכימרות שמצוארות בספר גורמות לי לרצות לצייר אותך בעצמי (וכמובן שאני אצייר)
וזהו פחות או יותר זה מה שאני חושבת על הספר וזאת עכשיו בחירה שלכם אם לקנות אותו או לא ואם בכל זאת תתלבטו עצה שלי כריכה מגניבה תמיד עוזרת לספר טוב ;)

יאייייי בחרתי ספר טוב ^^
החלפתי ספר שלא אהבתי בעד הספר הזה,הסתובבתי במעגלים סביב הספרים לבחור את הספר שאקח הזדמנות אחרונה לבחור משהו טוב באמצע משבר לחץ כשהמוכרת מסתכלת עלייך בפרצוף כועס שאומר "ילדה את עושה לי סחרחורת תבחרי כבר ספר!!" וכמו עיוורת בחרתי כמובן את הספר עם הכריכה המגניבה,סורי לא תאכלו לשנות אותי ככה אני בוחרת ספרים לא תמצאו בבית שלי ספר בלי כריכה מגניבה או מעניינת.
ממקמת את עצמי על המיטה ומתחילה לקרוא,הספר היה מעניין אהבתי את הסיפורים השונים והדמויות ואיך הכול התגלגלת וכשהם נפגשים אפילו בחלקים הכי קצרים,האמת שחשבתי שהם יברחו מהבית והתאחדו להציל את העולם תודה לאל שלא.
מישהו יודע מתי הספר הבא יוצא? אני במתח

ספויילר לספר השני:
לא התאפקתי לכן בדקתי באנגלית מה יקרה בספר השני ול קלואי יש הרבה מחזרים והכי קטע שאחד מהם זה מאגנוס!!,מאגנוס! איזה קטע דווקא זה שהרג את מי שאהבה איך זה בכלל יעבוד? אני באמת מציעה לו לא לנסות כי המצב הזה ממש מביך אבל מי יודע הכול יכול לקרות בספרים.
והכי מוזר שראיתי הרבה תגובות שבעד זה מאנשים שקראו את הספר ורק אני מול מסך המחשב "אבל הוא הרג אותו!!" עוד סיבה שאני ממש רוצה לקרוא על הדמות שלו בספר השני ולראות למה אנשים אוהבים אותו (אני לא אומרת שהוא דמות לא טובה בספר הראשון אבל הוא לא עושה הרבה רושם) ודבר אחרון מה עם ליסה? זהו? גמרנו? הוא עבר הלאה? לא ממש אכפת לי כי לא אהבתי את הדמות שלה אבל ברצינות?

ג'ונאס: דמות אחלה מאוד אהבתי מהבנים המעצבנים והחתיכים עם הביטחון העצמי.
קלואי: הנסיכה היפה עם המחזרים עם הנפש העדינה אך אמיצה.
ליסה: הדמות המעצבנת ששומע ת תמיד להוראות ודואגת לכולם.
מאגנוס: הבחור הקשוח עם כמו שהבנתי המראה הגותי (בגדים שחורים שיער שחור) אנשים מעדיפים לא להיות בקרבתו,בעיות עם אביו המלך.
אוקי מובן? נמשיך

דבר אחרון מודה על הכריכה היפה אבל ברצינות שמישהו יסביר לי למה היא קשורה?

בסופו של דבר ספר יפה נחמד אהבתי נורא ומחכה לספר הבא.

מאכזב,זו המילה שמתארת את הספר הזה התאכזבתי נורא כל כך חיכיתי לספר הזה במיוחד כששמעתי שיש שם את קטסה ואת פו.
קודם כל הספר משעמם,נמתח יותר מדי והאמת שלא אהבתי את הדמות של ביטרבלו.
בספר היא לא יוצאת לשום מקום מחוץ לאסטיל וכל מה שהספר דן בו זו הממלכה והסודות של לק,סיפור האהבה בינה לבין סאף צולע וממש ציפיתי לרגע שמשהו טוב יקרה וזה לא קרה,לצערי החלטתי בעצב רב להחליף את הספר כי אני לא רואה את עצמי קוראת אותו פעם שנייה.

לא יודעת למה אבל תת המודע שלי פשוט רצה את הספר הזה,ראיתי אותו ופשוט רציתי אותו אז ככה
הספר לא הכי מקורי אם יודעים תמיד יש שלטון ויש את המעמד הגבוה והמעמד הנמוך ובסופו של דבר המעמד הנמוך מורדים נגד השלטון ותמיד יש את הזוג הזה מכל צד במקרה שלנו יוני מהרפובליקה ודיי הפושע הכי מבוקש שנפגשים ומורדים גם כן אחרי שגילו סוד נורא על השלטון והקטע עם אהבה וכו.
אז הספר הזה לא לגמרי כמו שחשבתי שהוא יהיה (הביקורת תכלול ספויילרים)
אני ממש אבל ממש שונאת משולשי אהבה בספרים קודם כל כי השתמשו בזה מאות פעמים ואני פשוט שונאת את זה וכשכל שנייה חיכיתי לרגע שבו יוני תיפול כמו מלא דמויות אחרות ותהיה מבולבלת כמו נערה קטנה ולא תדע מה לעשות ותלך לתומס כדי לשכוח מדיי ז-ה ל-א ק-ו-ר-ה ובגלל זה אני אוהבת את יוני היא לא אחת מאותן דמויות טיפשות וגם לא מהמושלמות.
דבר שני שמות מגניבים דיי,יוני,טס למה ציפיתם הסופרת גרה בארץ עם שמות מגניבים כמו באנימות וכשגיליתי שהיא עבדה בתעשיית משחקי מחשב הכול נהיה הגיוני כל התיאורים בספר הזה כולל הנשקים רק גיימר ואו מי שמבין במשחקים ישים לב לזה.
הסופרת לא מפחדת להרוג דמויות אבל לא מגזימה לדעתי תודה לאל אני עדיין מתגברת על עורבני חקיין.
לא לגמרי הבנתי את שם הספר כאילו הבנתי שדי ויוני סוג של אגדה ובכל זאת הסופרת הייתה מסוגלת לשם יותר מוצלח אבל מי אני שאשפוט.
לסיכום ספר שנהניתי לקרוא בכל זאת לא כמו הספרים האחרים שדי נמאס מהם ואני מקווה שהספר השני לא ייפול כמו בסדרות ספרים אחרות ובהצלחה לסוםרת עם השם החמוד מרי לו XD

לא קראתי את הספר ואף אחד לא כתב ביקורת עליו אז למה לא? הנה מה שאני יודעת:
גזונטהייט הוא בית חולים קטן שהקים הדוקטור פאטץ' אדאמס, פאטץ' אדאמס ידוע גם בכינויו" הליצן הרפואי" הוא האמין שהתרופה הטובה ביותר לכל מחלה היא צחוק, הוא מגיע לבקר חולים בכל רחבי העולם ויש הרבה אנשים שמשתמשים בשיטה שלו הוא טוען שאם בנאדם חולה יחבה שמחה הוא יחשוב שיש בשביל מה להילחם, בשביל מה לחיות,פאטץ' ועוד הרבה אנשים שבאים להתנדב משמחים את החולים "כולנו למעשה רופאים" וכמו כן הוא גם הגיע פעם לישראל.
מי שרוצה לדעת עוד יש סרט שנקרא "פאטץ' אדאמס" שיצא ב-1998 סרט ממש יפה ומומלץ שעשו על הנושא של הרפואה הליצנית :)