אזרחי ישראל, אני מתכבד לכתוב ביקורת זאת בצילה של מערכת הבחירות הבאה עלינו. ללא אף מילה אחת על "יש עתיד", או על פוליטיקה בכלל. רבים מכם בטח זוכרים את ספרי האלבום שיצאו בחגיגות היובל למדינה, הספרה 50 התנוססה על כל מדף בישראל ועל כל שולחן של ראש ועד עובדים, ובכלל, היה נדמה שהדפיסו פשוט יותר מדי, שוב ושוב ועוד העיזו להוציא מהדורות נוספות לאחר עשור! על מנת שילידי שנות ה-90 יוכלו להנות מספר לא פרופרציונאלי למדף. ובכן, אתם בטח שואלים מה הקשר של הספר התיירותי הזה ל"עומדים בטור".ובכן, שני הספרים הללו עובדים על הרצון העמוק של כולנו להעמיד את הישראליות שלנו על מדף, קצת כמו תשדיר בחירות ישן שמראה את החקלאי המסוקס, החייל העירני (והקרבי!) ועוד כמה ילדים רצים בשדה , ואפילו אולי סבא מחויך על רקע כפר דרוזי. כאילו כולם מייצגים בגאון את מדינת ישראל ההומוגנית,וכך גם אפשר להכניס את כל טוריו של נכבדנו לפיד לספר בעל כריכה דקה. האמת היא שלא. מהות טוריו הם היכולת שלהם להיות מספיק קלים בשביל להיקרא בין הסירים, הספונג'ה, או כוס הקפה של חלקנו ביום שישי בצהריים. היכולת שלהם להזריק עבורנו מנת ישראליות נכבדה שתספיק עד לשישי הבא. כשאנחנו לא ממש מרוכזים, ובלי כלים זולים של ציניות או התמרמרות ורטינה על ה"מצב".הוא כזה והוא טוב בזה, אך בואו רגע נסכים על דבר כזה, יאיר לפיד הוא עיתונאי ואם אין לי מקום על המקרר מרוב טורים שגזרתי זה ענייני שלי. לפיד עיתונאי שלא נכנס לדלת המקרר שבמטבח ועתה מנסה להכנס למדף הספרים שבסלון, ועוד עם חומר שכבר התפרסם (!)זה בהחלט דומה לאיש תקשורת שמנסה להכנס לפרלמנט, אבל הבטחתי בלי מילים על פוליטיקה. הישראליות הכובשת בספר זה עלולה לעורר קנאה בראשו של כל דני ונורווגי על החיים בלבנט, אבל העניין המרכזי הוא שאלה טורים שכבר היו בעיתון, וישראלים לא אוהבים לעמוד בתור, בטח שלא כדי לקבל את מה שכבר היה להם. חבל שאין מגנט חזק מספיק כדי לתלות. מקווה שזה לא מחליף מצע, מי אחרון פה?

כמו שברור משם הספר והתקציר מאחור- מדובר במיטב הטורים של יאיר לפיד בטורו בסופי שבוע בידיעות אחרונות.
אחותי קנתה לי ליום הולדת ואמרתי לה "בשביל מה, קראתי אותם כבר". כי אספנית גזרי עיתון הפסקתי להיות, אפילו מתכונים אני עושה וזורקת...
הספר הזה טוב ובטח יאיר לפיד לא יתקשה למצוא את המילים שאני מתקשה להסביר פה- כי בנקודות מסוימות בהם אנחנו נתקעים ולא מוצאים מילים הוא נותן אמירה לא צינית מידי, לפעמים עם הומור עצמי שמזכיר לנו שגם הוא בנאדם.
הספר ערוך טוב! זה לא סתם טורים בסדר כרונולוגי- אלא בפרקים, וגם הם מובאים בקפידה כאילו הם ממשיכים אחד את השני.
אולי סוד הקסם הוא דווקא העורך, דב איכנולד, כי נתקלתי בספרים שהוא השאיר בהם חותם כל כך חזק שהרגשתי שהוא זה שכתב את הספר והרס לסופרים טובים שיכלו לבדם.
דווקא הטור הכל כך פופלארי על חתונות לא מופיע בספר, ואם לומר את האמת זה משמח אותי מאוד כי כמה אפשר לשמוע את טור הזה נאמר ע"י אמהות בחתונת ילדיהן, כשהאופציה המקבילה תהיה חליל ג'ובראן?
גם נושאים אישיים שנוגעים לחיי כולנו כמו משבר גילאים, גיוס וכו' נכנסו לספר, וגם טורים על בעיות שאיכשהו ישארו גם אם נפתח את הספר עוד 20 שנה.
לאחרונה הטורים של לפיד מאכזבים ולכן הספר הוא תיזכורת חביבה ליאיר שאהבתי.
חבל שאין בכל טור ציור מצורף של יזהר כהן, אבל מזל שיש את המעט הזה.

אין מה לעשות! אני אוהב את הסגנון של יאיר לפיד.כמו הרבה אחרים שקוראים את הטורים שלו,אספתי וגזרתי עד שיצא הספר הזה. אני מאוד מקווה שברבות הימים יצא גם חלק ב'. כל הכבוד לכל הנוגעים בדבר.

נחמד.
ספר שהוא אוסף הטורים השבועי בעיתון בו כותב יאיר לפיד.
הטורים מעניינים ומשעשעים, אך רובם כבר לא אקטואליים.
בזמן בו נכתבו, ודאי היה מעניין לקרא אותם, אך היום בשנת 2012 כבר לא רלוונטי לקרא התייחסות על מעשיו או דבריו של חנן פורת (ז"ל), משה קצב, הרב פורוש, אריאל שרון וכד'.
יש גם טורים בנושאי האישה והילדים - הם יותר מוצלחים, לטעמי.(בעיקר הטור "לומדים אופניים" על הניסיון ללמד את הבן לרכב על אופניים - מצחיק בטירוף).

מעולם לא קראתי את הטורים של יאיר לפיד ולכן כשלקחתי
את הספר הייתי מאד סקפטית לגביו.
אוכל לומר שגיליתי את יאיר לפיד. את שפתו הרהוטה והשנונה.
נהניתי מאד מהטורים.
כפי שכתבתי שנון ומהנה.

אוהבת מאוד את סגנון הכתיבה של יאיר לפיד, וחייבת לציין שהושפעתי ממנו מאוד. הספר עצמו מאגד את המובחרים שבטוריו, וככזה הוא מצחיק, שנון וקולע (גם אם מרגיז פה ושם). מניחה שלישראלי המצוי יהיה קל מאוד להתחבר, שכן לפיד מרבה לעסוק בדברים שהכי נוגעים לליבנו/מעצבנים אותנו במדינה. שווה קריאה.

מה לא נאמר על יאיר לפיד,גבר גבר ספר קליל עם המון תובנות מעניינות.

לא סיימתי. גם לא נראה לי שאנסה שוב.