הספר רשום בצורה יפה, המחברת העבירה אלי את התחושות של טאמילה,הדמות הראשית של הספר, ועוררה בי אמפטיה כלפייה.
חוויתי בספר רגעים משמחים, שהעלו בפני בת שחוק ורגעים עצובים, שבהם זלגה לי דמעה.
במהלך הספר, המחברת מתארת את החיים של הנשים באיראן בצורה עניינית וממוקדת-
כחלק מהעלילה המתוארת היא מציינת את המשמעות של החיג'אב עבור הנשים באיראן, את מעמדן במשפחה ובכלל בחברה הפרסית.
הספר עורך השוואה ( באופן סמוי) בין הנערה הפרסיה לבין הנערות האחרות, הן אירופאיות ( חברתה הגרמניה) והן האמריקאיות ומגלה לקוראים את הפער הכל כך עמוק שקיים בין התרבויות השונות.
האופן שבו הספר כתוב והעלילה גרמו לי להישאב אל הספר, להנות מקריאתו ולרצות לקרוא את הסיפור המשך שלו.
הערה: מי שמתעניין בספר שמתאר את מעמדה של האישה בחברה המוסלמית, אני ממליצה לקרוא את אלף שמשות זוהרות, המתרחש באפגניסטן.












