גן האם, חיפה.
שתיים בצהריים. חבורה של שבעה ילדים, ארבע בנים ושלוש בנות, מניחים את התיקים על כרי הדשא הירקרקים, יושבים במעגל.
"אני קוראת את הישיבה לסדר!" ילדה ג'ינג'ית מכה בכף ידה על כר הדשא. ששת הילדים האחרים משתתקים, מביטים בה, חיוך על פניהם.
"נושא הישיבה-" פותחת ילדה בלונדינית במשפט, ונקטעת על ידי ילדה בלונדינית אחרת, " מקום המפגש בערב יום כיפור."
מבטים מחויכים מוחלפים.
"חברי הישיבה: התאומות; אליסה וקארו," הבלונדיניות נועצות מבט נוזף בדובר, ילד בעל שיער בלונדיני קצר, "סטפן, מארק, מיכאל, אלון וסקיי."
"מקום המפגש: גן האם, חיפה." הדובר הפעם הוא ילד בעל שיער שחור קצר ועיניים ירוקות בוהקות. הוא מחייך וממשיך לדבר.
" מביע הדעה הראשונה:"
"מארק, תפסיק כבר!" קוראת אחת הבלונדיניות, מכה בו בכתפו.
מארק ממשש את כתפו.
"בסדר,בסדר," הוא אומר, מחייך חיוך רחב.
"מביע הדעה הראשונה: מארק. אני חושב שכדאי לנו להיפגש כאן." הוא מחווה בידו על הילדים הקטנים המשחקים בבובות, כדורגל מפונצ'ר למחצה, ועל אלה שהואבסו בידי הסבתות, בכמות מוכפלת מזו שהילד רצה לאכול.
"זה מקום טוב, יש מספיק מקום בו, ומכאן נוכל להמשיך למקום אחר. זה מקום מצויין, להוציא את הסבתות."
מארק מעורר גלי צחוק. אין פלא; גם סבתא שלו הייתה מאביסה אותו כך שהיה קטן. הוא מחייך חיוך רחב וחושף את שיניו הקדמיות הצחורות.
"מביע הדעה השנייה: אלון." הילד הבלונדי מחייך, חושף את השן הטוחנת שנפלה לו בבית הספר. "אני חושב שכדאי לנו להיפגש מתחת לבית של סקיי."
הג'ינג'ית מרימה גבה.
"למה?" היא שואלת.
"כי הבית שלך, סקיי, נמצא באמצע."
"מביעת הדעה השלישית: אליסה." הבלונדינית שיושבת בסמוך למארק מחייכת, פניה זוהרות."אני חושבת שכדאי לנו להיפגש בבית הספר."
מביעת הדעה הרביעית: קארו." הבלונדינית השנייה שיושבת בסמוך לג'ינג'ית מדברת. "אני מסכימה עם מארק. גן האם הוא מקום נפלא בשביל להיפגש."
"מביעת הדעה החמישית: סקיי. אני -לא- חושבת שצריך להיפגש מתחת לבית שלי," היא מעיפה מבט מצמית לעבר הבלונדי, אלון, וממשיכה לדבר:
"כי אם נלך לשם, גם לו, ג'סיקה, מקס וגם, איזבל," היא מעפעפת בריסיה האדמוניים בחיקוי נלעג של נערה מאוהבת; הבלונדי מסמיק, "ירצו לבוא איתנו. את פרד זה לא יעניין, כי הוא יהיה עסוק במחשב. לכן, אני מסכימה עם מארק."
היא החליפה עוד מבט מצמית עם הבלונדי, לפני ששכבה על הדשא, עיניה הכחולות נעוצות בשמיים.
"מביע הדעה השישית: סטפן." ילד גבוה בעל שיער אדמוני קצר מדבר, במבטא רוסי קל שמעטר את המילים.
"אני גם מסכים עם מארק."
"מביע הדעה השביעית: מיכאל." ילד בלונדיני, ירוק עיניים, מדבר, עיניו הירוקות נוצצות בפניו החיוורים."אני גם מסכים עם מארק."
***
בסופו של דבר, במקום ללכת לגן האם עם האופניים הכחולים והמבריקים שלי, התיישבתי ליד המנורה בסלון, ברכיי צמודות לחזי, עיניי הכחולות נעוצות בספר "רעות מלידה".
את הקטע לפני הכוכבית, שהוא בעצם ההתחלה של הביקורת האמיתית, בחרתי לכתוב בזמן הווה, אבל לא בגוף ראשון, כפי שהספר המעניין והמקורי (בערך) הזה מסופר.
קייט קייהיל היא מכשפה. היא חיה במאה התשע-עשרה, בעולם שבו מסדר האחים מדכה דיכוי נוראי את הנשים.
אסור לנשים ללכת עם שיער חשוף.
אסור להן לרוץ.
אסור להן להיות משהו חוץ מבובות-קטנות-צייתניות-צנועות-וכנועות של בעליהן.
האישה נחשבת לרכוש הבעל, עד כדי כך שבכנסייה, דרשותיהם של האחים, שנחשבים שליחי האל עלי-אדמות, מטיפים להו להיות "זכות לב, כנועות נפש, טהורות מידות".
בפועל, אישה "טובה", היא אישה צייתנית, כנועה, טהורה, שמחויבת לבעלה, לאביה, ולמסדר האחים.
כל הזכויות במשפחה הן של הגבר, בעוד כל החובות, מלבד פרנסה, תלויות על כתפיה.
אי-שוויון תמיד הרגיז אותי.
למראה אישה לבושה סינר מוכתם בכתמי אוכל, עובדת וטורחת במטבח, בעוד בעלה יושב על הספה, רגליו מורמות על השולחן, בעוד צלחת פיצוחים, בקבוק בירה ושלט של טלוויזיה מולו, אני יכולה לצרוח.
גם המילה "בעל" מרגיזה אותי.
בעלות היא זכות משפטית בנכס, המקנה לבעלים את הכוח המשפטי לעשות בו כל שירצו, בכפוף למגבלות שנקבעו בחוק או בחוזה.
אבל בעלים של אדם?
אדם?
אדם שיכול לדבר, לנשום,לחשוב, לאכול, לבחור את ההחלטות שלו בעצמו?
תפקיד האישה, לפי האחים השוביניסטים, הוא לבשל, לגדל את הילדים, לנקות את הבית, ולהיות בובה כנועה ויפה של בעלה.
אחת הסיבות שאני מאוד אוהבת את קייט היא שהיא מתנגדת. היא לא מסכימה להיות בובה כנועה ויפה, של שום בעל.
תודה, קייט.
הידד לפמיניזם!
סיבה שנייה:
אין פה באמת משולש אהבה.
ספויילר
היא לא באמת אוהבת את פול. העובדה שהיא לא אוהבת אותה בחזרה לא הופכת את זה למשולש אהבה. היא אוהבת רק את פין!
סוף ספויילר
סיבה שלישית:
הספר הזה כן. הוא אנושי כל כך, נותן תחושה של מציאותיות, להבדיל מכמה ספרים שקראתי לאחרונה, והיו נוראיים.
סיבה רביעית:
לסופרת יש תעוזה. היא מוכשרת מאוד, לא צפוייה, בעלת רעיונות לא צפויים, כותבת תפניות מוזרות, בעיקר כשהדמות הראשית קיבלה עזרה ממקורות לא צפויים.
אתם בטח לא חושבים שאלו הסיבות היחידות, נכון?
יופי, כי יש עוד מלא סיבות.
אבל אלו הסיבות העיקריות.
הדמויות:
קייט: הפנים שלה לא הכי יפות, אומנם הגזרה שלה כן. אבל לא כל פרט ופרט בה מושלם, ופה הפרט הזה משחק לידיים כשאחד הגברים רואה בה את האישה הכי יפה בעולם, למרות שאינה כזאת.
יש לה אישיות מדהימה. היא דמות כריזמטית, עמוקה, בעלת רגשות, מחויבויות, ואנושיות.
מורה: מורה היא האחות המרדנית, האמיצה, הפזיזה והיפה. תלתלים אדמוניים, עיניים כחולות. (מזכיר לי מישהו.)
היא מחביאה מתחת לקורה רופפת בארון הנעליים שלה ערימות של רומנים רומנטיים, שהיו שייכים פעם לאמן המתה.
מורה נואשת לחברה, שכן הן יוצאות מבית רק לשיעורי פסנתר ולכנסיה. דמות אנושית, כל כך בת חמש-עשרה.
(כן, בני חמש-עשרה. יש לכם משהו לומר על זה?)
טס: חכמה ורגישה. דמות שהייתם רוצים שתהיה האחות הקטנה שלכם, שאפשר להתנחם בחברתה, ולראות בה חברה טובה, למרות שהיא קטנה מקייט בחמש שנים. (בערך)
ברנדון: אביהן החלש של קייט, מורה וטס. הוא יותר לא-בבית מאשר בבית, וטס קשורה אליו מאוד.
העלילה:
בשנתיים שחלפו מאז מות אִמה, יש לקייט קייהיל משימה אחת בלבד: להגן על שתי אחיותיה. קייט, מוֹרָה וטֶס יודעות זה כמה שנים שהן מכשפות. הן אינן יכולות לעצור את זה - הכישוף פשוט זורם בדמן. קייט הבטיחה לאמה לפני מותה שתסתיר את יכולות הכישוף שלהן ממסדר האחים, השולט ביד רמה בעיירה האמריקנית הקטנה ומדכא את נשותיה דיכוי חמור. אם יגלו האחים את המכשפות ישליכו אותן לכלא, או אף גרוע מכך. חודשים ספורים לפני יום הולדתה השבעה־עשר, חוקי העיירה מאלצים את קייט להכריע בין נישואים לבין הצטרפות למנזר מרוחק. אם תצטרף למנזר לא תוכל להגן על אחיותיה. אם תתחתן עליה לבחור בין פול, המחזר השרמנטי והמתוחכם, לבין פִין המשכיל והמרושל. תוך שהיא מתמרנת בין מסיבות תה לכנסייה ומתמודדת עם האומנת החדשה שאביה שכר, קייט מוצאת את היומן של אִמה ומגלה בו סוד שעלול לחרוץ את עתיד משפחתה.
האם תצליח להטות את הגורל?
האם תמצא פתרון שיוכל לשמור על שלמות המשפחה?
העלילה נהדרת, מושכת ומרתקת, החל מהעמוד הראשון, וכלה בעמוד האחרון.
כל הכבוד, ג'סיקה ספוטווד.
