הספר יצא לאור בארץ ישראל בשנת 1933 בהוצאת "אמנות" תל אביב. ארץ ישראל palestine כך נכתב.
בעט צפורן נכתב "הספר מוקדש ליהודית" מיהי אותה יהודית לא אדע. כיצד התגלגל הספר לביתי אין לימושג.
מעטים כמותו עדיין מצויים בבתינו.
ובאשר לסופרת דבורה ברון אשה בודדה ש"נאבקה" למען השפה העברית בשל חוסר במילים מתאימות.
תארה עולם שנעלם במזרח ארופה שנים ספורות לאחר שסיימה לחבר ספר זה. (שנת 1927).
אישית אני ממליצה על הספור השני בספר שנקרא בשם: "משפחה" מתאר דורות במשפחה בעיירה היהודית.
כתוב בהומור ובלא מעט צער וברחמים רבים.
החיים היו קשים -הרבה שמחה לא הייתה .
כשהספורים נקראים במקור, בשפה העברית הנפלאה דווקא בשל הקשיים שהיו במציאת המילה הנכונה ובניסוח המשפט לחלקיו.
בחפוש ה"קטע" המעורר חיוך בחיים אפורים מייגעים ועצובים מאד. מרבית ספוריה למרות המתואר בסופם נחמה.
לדעתי בהחלט מומלץ.














