מתאר במדוייק תחושת חשיכה קשה שנופלת בדרך כלל מבלי הכנה מוקדמת.
הדיכאון תופס אותו דווקא בעת שאמור היה לקבל פרס ספרותי.
החשיכה עוצרת את מהלך החיים ובנוסף מלווה בחרדה ובחרדה מהחרדה.
הנשמה ננעלת, העולם מסביבך הופך בגווניו לאפור.
התיאור של סטיירון ומי שלא מתנסה בזה באופן אישי אינו מסוגל להבין את העוצמות שיש בדבר הזה.
הסובבים אותך לא מבינים מה קורה אינם מבינים את אי היכולת בתיפקוד.
דברים בסיסים כמו ירידה למכולת הופכים למטלה בילתי אפשרית.
תרופות מסייעות חלקית אך גורמות לתלות ובמשך הזמן יכולתם לסייע יורדת.
נוטים לראות בכך שילוב הורמונלי ונפשי במקרים רבים נטייה תורשתית.
ההתאוששות קשה פעמיים א. הנפגע הוא עצמו אם מסוגל יוצא מהסיטואציה האיומה הזו והסביבה ממשיכה לראות בו פגוע נפש.
מספר הסובלים מכך עצום ורק הולך וגודל.
ישנם אנשים שיש להם נטייה לכך וכתוצאה מארוע "טריגר" כמו פרידה או מחלה או מוות של אדם קרוב גורמים לזה להתפרץ.
לא פעם מלווה במחשבות אובדניות לעיתים ממש מלוות כצל בכל רגע.
סטיירון הצליח להתגבר כאמור בכוחות עצמו הסיוע החיצוני מוגבל והוא מתאר ומדגיש זאת.
מומלץ לקריאה כי רבים ביננו חווים או יחוו מצבים שכאלו בעצמם או אצל קרובים להם.
זהו ממש דו"ח המתאר ביד סופר שמלאכתו בכתיבה את הנפש המתייסרת. התאור כאן הוא ממקור ראשון.

רם אורן הוא עיתונאי וסופר.
הוא מתיחס לעובדות כעיתונאי ומכניס "תבלינים" ספרותים. בדרך כלל זה רומן.
הספר הזה מצויין פעמים. הרומן הטרגי התרחש במציאות וסביבו התחוללה המלחמה שהסיכוי שלנו לנצח בה היה נמוך.
הספר נקרא כספר מתח -לא כספר הסטוריה.
למדתי רבות על המלחמה ההיא. הדרך שבין תל אביב לדרום הפכה מבחינתי למסע במינהרת זמן.
כתיבה מצויינת על ארוע שהוא בעצם ארוע מכונן בתולדות מדינת ישראל.
מומלץ מאד ולדעתי ממש ספר חובה למי שלא בקיא בתולדות מדינת ישראל.
אני מניחה שהקורא לא יוכל להניח לספר עד שיסיים אותו.
הוא לא עגנון, הוא לא עמוס עוז או א.ב. יהושע הוא אינו אומן ספרותי הוא עתונאי שכותב היטב מענין מובן ועיני מאד.
כסיימתי לקרא הבנתי בפעם הראשונה באמת מה התחולל פה בדרום הארץ ועד לתל אביב בשנות מלחמת העצמאות.
לקראת עשרה בטבת שמעתי הרצאה של ניצולת שואה שחיה בילדותה בגיטו וורשה ומסע קשה ומסוכן שנמשך שנתיים לארץ
הספר הזה היה השלמת התמונה.
אם לא היו מסתכלים עלי כעל משוגעת הייתי מניפה שלט ענק "אני ציונית" אסור לנו לשכוח לרגע את שקדם לקום המדינה הזו ואת תהליך הקמתה. יש לעשות הכל שזה ימשך כי באמת אין לנו ארץ אחרת.

בספר זה קטעים שקריאתם בהחלט הופכת ספר זה לספר חשוב.
מומלץ לקריאה בשל כך.

ספר חביב סארי לנקה הרחוקה נמצאת במאבק במלחמה מתמשכת בין שני לאומיים החיים בה.
(מוכר). ובתוך הסערה שלווה ספור חיים על פניו נאיבי בעיני ממש לא.
מומלץ מאד חביב.

יש לי בעיה עם הספר הזה.
הוא זכה לשבחים רבים. נמצא אצלי בספריה זמן רב ומידי פעם אני מנסה לחזור ולקרא אותו.
אני חשה שיש בו הכל: מתח מיסתורין. תקופות אפילות. ספרים עתיקים.
כל ניסינותי להרחיק מעבר לשמונים העמודים הראשונים נכשלו.
קשה לי להסביר אני חשה חוסר אמינות בכתיבה. לעניות דעתי ובהחלט יתכן שאני טועה הוא "רקח"
תבשיל של רב מכר. כי יש בו כל שציינתי.
אבל אני חשה שהוא הסופר שכשכתב חשב בכל עת מה יאהבו קוראי וכתב.
מבחינתי אני חשה שהספר אינו אמין
ישנם סופרים שבמודע הכניסו פנטזיה ומציאות ואני קוראת אותם בשקיקה גרסיה מארקס לדוגמא.
מאה שנות בדידות הבידיון ומציאות מעורבים זה בזה ומבחינתי זה בסדר.
פה זה מלאכותי בעיני ובפעמים שניסיתי לקרא את הרב מכר הזה נתקלתי בתחושה הזו והספר הושב למשכנו במרומי ספרייתי עד לפעם הבאה.
איני מדרגת אותו כי מאד יתכן שאני טועה בהערכתי ואיני רוצה לפגוע בחברים ששיבחו אותו.
זו האמת שלי לגבי ספר זה וספרים נוספים שיצאו בשנים האחרונות שמתיימרים להכניס עלילה הסטוריה ומיסתורין ואיני מצליחה "לחצות" אותם באותה תחושה שמשהו פה מסחרי מידי לטעמי.

אני לא חושבת שאני צריכה לכתוב על לאו בוסקילה.
הוא כותב על אהבה שאינה אנוכית. הוא מזכיר בספרו שגם לאוייבים שלנו ישנם פנים.
בעצם אינו מחדש בספרו.
כולנו יודעים את ערכה של אהבה אבל בימנו שהשנאה בין בני האדם והאלימות כל כך דומיננטים בעולמנו.
שכבר בגן הילדים אני שמעתי ילדה אומרת לחברתה "את יודעת כמה שאני שונאת אותך"
הספר הזה מדבר על אהבה.
שמחתי לקרא את הספר למרות שקראתי גם את ספריו האחרים שעסקו באותו נושא הוא חוזר על עצמו ולא נמאס לי כזאת נאיבית אני
ולא רוצה להשתנות.
אני יודעת שהחיים לא קלים וכולנו נאלצים "לשלוף ציפורניים" כדי לשרוד. והרבה פעמים מתפרצים מעליבים ופוגעים זה בזה.
למרות זאת אני חושבת שאין מקום לציניות ביחס לאהבה זה הדבר הטוב ביותר שיש בעולמנו על כך בוסקאליה כותב ואני מסכימה עם כל מילה ואני לא תמימה הספקתי לעבור בחיי חוויות ממש לא מרנינות ובכל זאת הוא עושה לי את זה קחו אתנחתא וקראו משהו שכתב אם עדיין לא קראתם.
ועולםיראה טוב יותר. אפיזודה הקשורה לנושא מהיום. הבוקר מהרתי לעבודה ובדרך נתקלתי בעיוור המובל על ידי כלב נחייה למרות שחציתי את הכביש הכי סואן בעיר החלטתי לחזור לסיייע לו חזרתי אחזתי בו והעברתי אותו בבטחון את הכביש. והוא עובר וצוחק. כשעמדנו מצד שני הוא מתבונן בי ואומר "את לא רואה שאני לא עיוור" בבאר שבע בעיקר באוניברסיטה מאמנים כלבים לסייע לעיוורים נתקלתי באיש טוב כזה שעושה את עבודתו בהתנדבות. היה קצת מביך אבל בסך הכל ארוע נחמד לשנינו.
חוה אלברשטיין "שוב עולה השמש"חוה אלברשטיין "שוב עולה השמש"
http://www.youtube.com/watch?v=jQCbth6yCFE

מי שלא קרא ואוהב שירה שיקרא. זה אחד הספרים הטובים בשירה העברית.
אין לי שום כוונה להתפלסף ולנתח את השירים כמו שעשתה המורה שלי שלמדנו אותו בתיכון.
זה טוב ומאחר שזה די ישן לא מוכר לרבים.
אני ממליצה להשיג ולקרא
מכל הספרים שלו זהו כנראה הטוב ביותר.
לפחות לטעמי.
ישנם בו נושאים לא קלים , ישנם תאורי טבע, אהבה , משפחה הכל. צער על הוריו. ועל חבריו שנפלו בקרבות בעיקר במלחמת השיחרור.
לאוהבי שירה.
נשארו כמה כאלו?? שבית הספר הצליחלא לקלקל להם.
אצלי המורים כמעט הצליחו להרוס, מה שהציל שחברו לחלק מהשירים לחנים וחזר אלי היופי שבשירה
וזמרים נפלאים שרים אותם - יש לנו זמרים מדהימים.
אין לנו מה להתבייש לא בשירה ולא בזמרים.
עמיחי אחד הגדולים שבכותבי השירה ללא ספק.
חוץ מזה אני כזו פטריוטית כמו כל הסבתות טוענת ש"אין כמו הארץ שלנו" וחסר למי שיגיד אחרת.

ספר טוב של פיטר בירגר תחום ההתמחות שלו סוציולוגיה ותיאולוגיה בא לידי ביטוי בספר.
אין רעים אין טובים. יש נסיון להבין התנהגויות אנושיות אוניברסליות.
גדולתו של הספר (חמישה כוכבים). הוא בכך שהוא "מושך" את הקורא מחוץ לתרבות שהוא חי בא , מחוץ לאמונות שלו.
מחוץ לנורמות ההתנהגות המקובלות עליו. מחוץ לשטיפת המוח המכונה סוציאליזציה או בעברית שחבור.
הקורא נשלף החוצה ומתבונן בעולמנו מנקודת ראות של "חוצן".
מנסה לבין מה קורה פה ב"כדור הכחול" המכונה ארץ. מדוע אנשים מתנהגים כפי שהם מתנהגים.
מדוע הם בוטחים בהשקפת עולמם ובעמדותיהם. שהכל הוא בעצם "משחק תפקידים" נובע מהליך הסוציאליזיה שנוהגים אולי בטעות לכנות חינוך. (עובדה היא שהחינוך שונה כל כך מקבוצה אחת לשניה).
בני האדם מתקשים "להתרומם" ממערכת הסוציאליזיה שגדלו בה .
הספר הוא מדריך להבנת חיינו מנקודת ראות שונה. פיטר בירגר מתייחס לכך כשעשוע בזאת אני חולקת עליו כי ה"שעשוע" הזה גורם לבני אנוש באשר הם גם אומללות רבה.
בסה"כ חלק גדול מהאנושות חי כל חייו כך מבלי להבין שזוהי בעצם "שטיפת מוח". על מנת להבין יותר מומלץ לקרא את הספר.
הספר מאפשר כביכול להתבונן מבחוץ על כל מה שקורה כאן אצלנו.

בעיני הספר הוא במידה רבה - מדריך המסייע לנו להתבונן אחרת על התרבויות האנושיות.
מומלץ לבחון את תפיסת הדתות בעיני הכותב לדעתי מרתקת.
קריאה מהנה!!

הספר יצא לאור בארץ ישראל בשנת 1933 בהוצאת "אמנות" תל אביב. ארץ ישראל palestine כך נכתב.
בעט צפורן נכתב "הספר מוקדש ליהודית" מיהי אותה יהודית לא אדע. כיצד התגלגל הספר לביתי אין לימושג.
מעטים כמותו עדיין מצויים בבתינו.
ובאשר לסופרת דבורה ברון אשה בודדה ש"נאבקה" למען השפה העברית בשל חוסר במילים מתאימות.
תארה עולם שנעלם במזרח ארופה שנים ספורות לאחר שסיימה לחבר ספר זה. (שנת 1927).
אישית אני ממליצה על הספור השני בספר שנקרא בשם: "משפחה" מתאר דורות במשפחה בעיירה היהודית.
כתוב בהומור ובלא מעט צער וברחמים רבים.
החיים היו קשים -הרבה שמחה לא הייתה .
כשהספורים נקראים במקור, בשפה העברית הנפלאה דווקא בשל הקשיים שהיו במציאת המילה הנכונה ובניסוח המשפט לחלקיו.
בחפוש ה"קטע" המעורר חיוך בחיים אפורים מייגעים ועצובים מאד. מרבית ספוריה למרות המתואר בסופם נחמה.
לדעתי בהחלט מומלץ.