ישנם אנשים בעולם שחושבים שהם לא צריכים את זה בכלל, שזה יעמוד על המדף ויצבור אבק, שעדיף משהו באותו עובי רק עם סיפור בפנים
אבל אני, מאז שיש לי תזאורוס חיי השתנו לחלוטין כי אני יכולה-
א. לגוון במילים נרדפות:
'צחצחתם כבר שיניים?' אני צועקת מהמטבח.
'כן'. הם עונים לי בשני קולות
'מעולה!' אני אומרת (סימן קריאה במקור).
'מעולה!'? אני בזה לעצמי בלב 'מאיפה זה בא בכלל? את הרי שונאת את המילה הריקה הזאת'.
אז ישבנו יחד, חברתי, זו שנתנה לי את התזאורוס ליום ההולדת, ואני וחיפשנו חלופות, ניסינו להציל אותי מן המדרון החלקלק, כי אם העישון הפסיבי של שירי spy פסטיגל לא יפסק, מחר אקרא לחברות שלי 'יקירה' ואברך אותן ב'המשך יום נעים', מחרתיים אציין בפניהן שהן 'מקסימות אמיתיות' ואתפעל מהילדים שלהן ב'אין דברים כאילה. לגמרי' ובשבוע הבא אני כבר יגיד 'הביאו לי חולות מהגן, הביאו לי' (יגיד במקור) וסופי מי ישורנו?
הידעתם שבין המילים הנרדפות הרבות ל'מעולה' נמצאות הפנינים 'מְסוּלַת'- כנראה מלשון סולת ו'מנוּפֵּה'? עדיין לא החלטתי איזו מהן מעולה מחברתה, נראה לי שמסולת לוקחת. מקסימום יחשבו שהילדים מדברים שפה זרה, זה לא אומר שירביצו להם. נכון?
ב. לשוח בשדות סמנטיים:
כשגמרו בכיתה ב' עם הבריאה והגירוש מגן העדן המורה ספרה על קין והבל.
ילדה רגישה אחת (לא משנה של מי היא) התחילה לבכות ואמרה למורה המודאגת שכואבת לה הבטן. המורה שלחה אותה לשטוף פנים ומאוחר יותר נגשה אליה והתעניינה בשלומה. רחוק מאוזני הילדים, הסבירה הילדה למורה שהיא פשוט רגישה למילה הזאת. אחר כך היא חזרה הביתה ושיתפה את אמה.
'לאיזו מילה?' שאלה חברה של אמא כשאמא סיפרה לה את האנקדוטה.
'נו', אמרה אמא, 'מוות, רצח, הרג, פטירה וזה.'
'זו לא מילה', אמרה החברה המשכילה, 'זה שדה סמנטי'.
ואכן, ב'מילה במילה' השדה הסמנטי של מוות תופס בערך עמודה וחצי כשרק באל"ף יש את אבדה, אבי אבות הטומאה, אבל, אבנים, אובדן, אובדן חיים, אוכלי נבלות, אחרי מות קדושים אמור, אחרית, איבוד עצמו לדעת, אימת מוות, איננו, אל מלא רחמים, אלונקה, אלמנות, אסון, ארון מתים, בא קצו (אופס, סליחה, זה כבר בבי"ת) וזוהי רק ההתחלה של רשימה ארוכה כאורך החיים.
מסתבר שכדי לעקוף את השדה הרחב הזה צריך לנסוע בדרך מתפתלת, לדלג בין גסיסה למקוננת, בין מומיה לשירת הברבור. כבר יותר פשוט לשחק ב'כן- לא- שחור- לבן".
אז תזאורוס לא נועד ליושבים במגדל השן, לפרקליטים ולסופרים, אלא לכל מי שרוצה לדעת מה לאמר, איך לאמר וחשוב מזה, מה לא לאמר – כי ישנם גם הפכים.
בקיצור, ספר מסולת שחבל.

















