היושבת אנוכי במקום מבטחים באין מחריד
המוצאת מאכל חם ופני ידיד
מתבוננת וקוראת בספרו "הזהו האדם?"
הוא שאינו ידע מנוחה ונלחם למען פת לחם זעירה
שבעבור "כן ולא" לבן מוות היה.

ספר זה המתבסס בדם של מליוני אנשים, לא נותן לי את הלגיטימציה לדון אותו לטוב ולרע.

בקריאתי בספר התוודעתי ליצר ההישרדות האדם, ובאותו עת על איבוד צלם אנוש.
אינסוף של עולמות,מחשבות,חלומות ושאיפות עלו עשן ופיח במשרפות, ובשלל דרכים מגוונות שרק פרי מוחו האכזרי של האדם יכלו לעלות על הדעת.

פרימו לוי נפל למותו מקומה השלישית בבניין מגוריו, קיימת סברה שהתאבד.
איל ויזל אמר: "פרימו מת באושוויץ, רק 40 שנה מאוחר יותר".

את ופא סולטן לראשונה הכרתי דרך תוכנית באלג'זירה, שם היא השתתפה בדיון עם איש דת מוסלמי בנוגע להתנגשות בין תרבויות. ופא לא החסירה במילים ודיברה כאוות נפשה מתוך ליבה באופן אותנטי וכנה. היא דיברה על היחס שזוכות הנשים בחברה המוסלמית, ועל האלוהים שלהם שמקדש את המוות על פני החיים.
לאחר הראיון הייתי המומה מאומץ שהפגינה ,לא מובן מאליו שאישה מוסלמית, תאמר את דבריה בראש מורם ושתצא שידה על עליונה. ישר חיפשתי עליה ומצאתי את הספר הזה.
אלוהים ששונא - שם הספר , נשמע לוחמני וצורם מידי. אך המטרה של ופא הנו היה להציג את "פני הדור כפני הכלב". כלומר אלוהים ששם בראש מעיינו, נקמנות, שנאה, חורבן והרס. כך גם המאמנים שילכו בדרכו , סביבם יניחו רק חורבן, הרס, ושנאה.
ופא שגדלה והתחנכה במדינה מוסלמית שהחוק האסלאמי הנו החוק הבלעדי, ספגה כמות ערכים אסלאמיים מן הקוראן.
לאחר שקיבלה אשרה לאמריקה, התגוררה שם וקיבלה עליה אט אט את העולם המערבי.
ופא הביאה כמה ציטוטים מן הקוראן וניתוחים שלה, שם הנביא מוחמד המהווה דוגמה למאמניו המוסלמים, בקוראן מתגלם כרוצח, אנס, שודד ונקמן. בהתאם לכך טענה ופא שמאמניו שרואים בו מודל לחיקוי למוסלמי מיטבי , הולכים בדרכו של הנביא מוחמד. ולכן המוסלמי משריש הרס ושנאה סביבו ולדורות הבאים אחריו.

אילו אמריקה הייתה מקצה מעט מן המשאבים שהנה מקצה למען לוחמה כנגד הטרור, למימון תרגומי הקוראן וספרי ההיסטוריה מתוך המקורות הערביים, אמריקה ושאר העולם המערבי יכירו את האויב בצורה יותר טובה.
מסוכן יותר בית ספר איסלמאי קיצוני שמחנך להרג ושנאה , מאשר מפעל תחמושת צבאי. ובזה אני מצדיקה את דבריה. אדם ששוטף באידאולוגיה מקטנותו, וכבר חלחל עד עמקי תודעתו שלו,הסיכוי שלו להיחלץ מן המבוי הסתום הנו קלוש.
הבעיה בחינוך המוסלמי שאין חופש מחשבה ,ובלעדיי חופש מחשבה, אדם אינו מבחין כבר בין טוב לרע. יש רק אינשאללה.

יובל הררי הקיף את כל ההיסטוריה -מתחילת הופעתם של חומר ואנרגיה מלפני 13.5 מליארד שנה ועד עצם היום הזה, פלוס בונוס השערות עתידיות שלו על סופו של הומו ספיינס. כל זה בספרו המשתרע רק על פני 400 עמודים! .

אני לא חושבת שיצא עד כה ספר המתמצת את ההיסטוריה לקורא הממוצע ועושה סדר בסלט ההיסטורי.

אחרי קריאת הספר המתומצת פתאום הכול מתבהר. הקורא הממוצע יכול גם להתחיל להבין את ההיסטוריה ולכן הספר הזה חובה לכל הגילאים, הוא כתוב בשפה קלה ומפורטת. מאוד מומלץ.

זאנה ונאדיה הן בנות לאם אנגליה ואב מוסלמי שנולדו שם והתחנכו עד גיל בגרותן. ובגיל 15 ו 14 אביהן מחר אותם עבור סכום מצחיק לתימנים מוסלמיים וגרם להם לעזוב את אנגליה בידיעה שהן רק הולכות לנפוש בתימן ולחזור חזרה.
התמימות של נדיה וזאנה מפליאה לטובה. כיצד סמכו על אביהם שהוליך אותם שולל.
הן מספרות על חייהם באנגליה..
כיצד התלבשו בגדים מערביים ,יצאו למסיבות ונפגשו עם חברים,למרות אביהן השמרני והקפדן.

וכך נעתקו חייהם אלפיים שנה אחורה
מקיצון של חיים מערביים לחיים של נוודים במדבר ללא חשמל ומקור מים .ללא אמא,חברה ושפה מוכרת . החופש הבחירה שלהן כל כך הורגלו נלקח. כעת הן שבויית בנישואין הכפויים.


ילדתה של נאדיה עברה מילת נשים ללא התנגדות ממשית ממנה.
ציפתי לפחות למעט התנגדות למען ילדתה.

הבירוקרטיה שנקלעו מצד השלטונות ואיך שהעיתונאות חגגה על הסקופ למען עוד כמה כותרות.היה עצוב.

זאנה השאירה את בנה מרקוס בתימן.
מצפה לו גורל קשה לא פחות משעבר עליה.
היא תירצה את העובדה שהוא בן. דבר שיקשה עליו פחות להישאר.
קשה לקבל את העובדה שאם נוטשת את בנה לגורל אכזר. זה רק הראה את הכמיהה של זאנה לצאת כבר מחייה בתימן ולחזור לחיק משפחתה וחבריה באנגליה בכל מחיר.


הספר הוא מסמך אנושי אמיתי. מצמרמר ומזוויע.אבל לא מפתיע
"בנות למכירה". זה קורה. וכנראה זה ימשיך לקרות לצערי כל עוד קבוצות חיות על פי תרבות עתיקה ומשרישות זאת לילדהם.


ציפתי לסוף טיפה יותר שמח.

תקוותי שנאדיה וילדיה יחלצו מהגורל האכזר שנכפה עליהם.

ואת זה ניתן למצוא בספר ההמשך, "להציל את נאדיה" על ניסיון הצלת נאדיה וילדה מתימן לאנגליה.

לא חידש לי הרבה.אבל אין ספק ספר מצויין.

במיוחד לקוראים שלא מכירים את מדינית ישראל או שחושבים שהם מכירים. אלן מראה להם את העובדות האמתיות.

אנשים המגדפים את מדינת ישראל באשמות חסרות בסיס.
אלן הכין להם טיעונים עובדתיים בנוסח משפטי ומאורגן.שכיף לקרוא.

טיעון מול טיעון. כמו שעורך דין מצויין עושה. וכך משמיט הוא את ההצהרות השקריות נגדנו בעולם.

הספר הוא קלף מנצח לטובתנו בויכוחים פוליטים.
שם הספר ממש כמו תוכנו. כתב הגנה למדינת ישראל בצורה מעולה.
ממליצה

התחלתי לקרוא אותו בהמלצת חברה.


סגרתי שבת בבסיס לבד. היה לי ממש משעמם.אבל ממש. הספר הזה היה היחד שהיה לי מונח בשידה.אמרתי ניתן צ'אנס מה יש להפסיד. אולי בהמשך יהיה מעניין.אז קראתי עד הסוף.


שעמום גדול

מומלץ לסטודנטים לארכיאולגיה.

זה לא הספר הראשון שנכתב על המוסד. וכנראה גם לא אחרון.

אני חייבת לציין לטובה את המוסד על חשיבותו לחיי אדם וחפים מפשע.כפי שמתגלה בספר הזה ועוד בספרים נוספים שנכתבו על המוסד.

כמה אנושייות מתגלה בסוכני המוסד ובאותו עת נחישות,בטחון,מוטיבציה ואומץ .

מייקל רוס עלה מקנדה התאהב בארץ התגייר והתנדב לשרת בצה"ל בתור לוחם. בספר הוא הציג את הסוגייה הכל כך מכעיסה של "מיהו יהודי" וכיצד אנשים פיקפקו ביהדותו. דבר שמוקמם. העובדה שהוא זנח חיים טובים בקנדה וביצע "עלייה" , התגייס כלוחם לצהל ועוד המשיך בשירותו למדינה בתור סוכן מוסד. הוא לא יהודי פחות מאף אחד אחר. ועצוב שבזה עולה חדש עם כוונות טובות נתקל באנשים המזלזים ביהדותו.

סך הכל הספר נכתב בצורה קלה ומעניינית. שופך אור על מאחורי הקלעים של המוסד. הארגון האפוף מסתורין שכולנו צמאים לדלות מידע ממנו. לא נגלה הרבה מבצעים מורכבים וגדולים כפי שרובנו הסקרנים רוצים לקרוא.

ספר מצויין! שמעשיר ומלא בתובנות על העולם אסלאם.

דע את האויב.
זה מרכיב חשוב בכל מערכה מלחמתית. במיוחד ישראל במצב הביטחוני הרגיש שלה.
כאשר אנו יודעים איך פועל מוחו של האיוב. מה הוא חושב,זומם,מתכנן. כך או כך באמצעות התובנות הידע והלימוד עליו ועל דרכי תרבותו והתנהגותו. בשולחן המשא ומתן יש לנו יתרון עליהם.

במדינה כמו ישראל שלה אין מקום לטעויות.
חשוב מאוד שכל אזרח ידע בנוסף מי חי בתוכו ומי שוכן לידו.

מזרח תיכון חכם זה אידאל.
מזרחניים כגון אלי אבידר חייבים להמשיך לחקור, ללמד ולייעץ למנהיגים שלוקחים הכרעות הרות גורל.

יש אלוהים? -דוקינס משכנע את המשכונעים.
והלא משוכנעים לעולם לא ישתכנעו, לפחות לא ממך דוקינס.

בקריאת הספר מרגיש כדוקינס מנסיונר לא קטן בדתו החדשה.

מורגש הלעג שלו למאמינים וההתנשאות שנוזלת ממנו.



ממש נביא האתאיזים! (ציניות שלי הפעם)

אני כן אגיד לטובה. בספר אפשר למצוא כמה ניתוחים מעניינים שדוקינס עשה. אם מקלפים את הציניות שנוטפת ממנו.

קצת צניעות לספר ולמחבר לא יזיק.