• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
המשחק של וולק

המשחק של וולק

מאת ברנט גלפי

הביקורת של דני

תמונה של דני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
המשחק של וולק

המשחק של וולק

מאת ברנט גלפי

הביקורת של דני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של דני
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
רוני
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני שנתיים

“זה לא ספר! זה סרט אקשן! אלכסיי וולקובוי או בקיצור וולק - הוא מכונת מלחמה משומנת. יחידת קומנדו של איש”

3/6
ביקורות על המשחק של וולק
הבאה
yaelhar
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•1 דקות קריאה

ספר טוב, עם קצב מסחרר.
הגיבור, אלכסיי וולקובוי, או בכינוי וולק, הוא איש הכוחות המיוחדים של רוסיה, שלחמו בצ'צ'ניה ושם הוא איבד את רגלו.
חשוב להדגיש שלכל אורך הספר מוצגת דמותו, הן באור חיובי והן באור שלילי, משום שכיום, לאחר שחזר מצ'צ'ניה, הגיבור הוא מאפיונר זעיר.
למרות התותבת שלו, הוא זורע מוות וחורבן בנתיב הזעם שלו.
הסיפור מתמקד סביב יצירת אמנות שהוא אמור לגנוב, בהוראת מאפיונר רוסי.
הבעיה היא שמרגע שהוא גונב את היצירה, הוא מגלה שאלה ששלחו אותו, בוגדים בו על ימין ועל שמאל.

בכריכה האחורית של הספר כתוב שהספר הוא ראשון בטרילוגיה, אולם באתר סימניה, אין אזכורים לספרים נוספים מאת המחבר.
כמו-כן כתוב שהספר מוסרט, אולם לפי IMDB אין אזכור לסרט עם כותר בשם הזה.

ספר מומלץ ביותר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Hope
Hope
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של בן אסתר
בן אסתר
תמונה של גלית
גלית
4קוראים|גיל ממוצע61|50%נשים

על המבקר

תמונה של דני

דני

ותיק
חבר מזה 14 שנים
78 ביקורות•335 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•מדע, מדע פופלארי
תמונה של דני
דני
ותיק
חבר באתר מזה 14 שנים
ביקורות78
לייקים שקיבל335
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות26ספרות מתורגמת22מדע, מדע פופלארי7

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של דני

אות קין

אות קין

רם אורן

אהבתי את הסיפור שרם אורן יצר כאן.
שילוב של טרגדיה מן השואה, עם סיפור הצלחה של בן לניצול שואה, והחיבור של אותו בן לעסקי ריגול אחר ניאו נאצים בדרום אמריקה. יש עומק רב בדמויות שיצר רם אורן בספר "אות קין".
אפילו דמויות שהוצבו בסיפור רק כדי לתת רקע לגיבורים האמיתיים (כמו ניצול השואה שהציל תינוק שאינו שלו והביא אותו לארץ ישראל) קיבלו עומק פסיכולוגי מרשים.
הספר מומלץ!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דני
שקרים

שקרים

ג'יימס סיגל

ספר מתח מן השורה הראשונה. ככל שקראתי כך רציתי וקיויתי שהעלילה תהיה מבוססת על סיפור אמיתי, או לפחות שיהיה בה גרעין של אמת. המחבר טווה סיפור מדהים מדמיונו הקודח:
עיירה אמריקנית נידחת נמחקת בשיטפון כתוצאה מקריסת סכר בשנת 1954. עיתונאי כושל בעיירה סמוכה מסתקרן מהסיפור ופותח תיבת פנדורה עמוקה ואפה ביותר.
אחרי שסיימתי לקרוא, חיפשתי באינטרנט קצה חוט שיוביל אותי למקורות של הסופר. לא מצאתי כלום. את הכל הוא המציא מהדמיון.
מומלץ ביותר!!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דני
הפירמידה

הפירמידה

הנינג מנקל

זהו הספר השני של הנינג מנקל שאני קורא. הקודם היה "הסחת דעת". גם בספרו הנוכחי "הפירמידה", הפליא הנינג מנקל בתיאוריו את הלך מחשבתו של הבלש קורט ולאנדר. לא תסריט הוליוודי, ולא תרחיש של "אקשן" סוחף מתחילת הספר ועד לסופו, אלא תיאור מציאותי יומיומי של עבודה שגרתית ושוטפת של חוקר פלילי.
הדרך בה נפתרים מקרים סבוכים מאוד, היא בעצם דרך ייסורי הסבלנות. להמתין שמשהו יקרה וליצור את ההקשר בין המשהו הזה, לבין החקירה. זוהי דרכו של קורט ולאנדר, דרך ההקשרים. למצוא את החוטים המקשרים בין העובדות היבשות ומהן לספר את סיפור העלילה.
גם שני העמודים ב"פתח דבר" שבהם המחבר, מתאר מה הביא אותו לכתיבת הספר, לימדו אותי הרבה על הנינג מנקל עצמו.
הוא מתאר את השם שבחר לספר "רומנים על אי-שקט שוודי", ואת המכתבים שקיבל מקוראים ברחבי העולם, העוסקים בעיקר בערעור יסודות החוק של גן העדן השוודי. כאילו ששוודיה היא גן עדן, אבל שמוצמדת לו פצצה עם שעון שמתקתק לאחור ובכל רגע עלול לגרום לפיצוץ אשליית גן העדן.
אולי כולנו כאלה. כבני אדם אנו חיים בחברה ומטפחים מציאות אופטימית בהכרה שלנו, אבל המציאות האמיתית טופחת לנו על הפנים, כל פעם וללא רחמים. מציאות זו מכריחה אותנו להתעמת מדי פעם עם האכזריות של בני אדם אחרים, המהווים גם הם חלק מן החברה האנושית...
מומלץ ומרתק!!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דני
מסילת המוות

מסילת המוות

טים ויבר

אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי. לא הכרתי את הסופר, טים ויבר, לפני כן, אבל אני בהחלט מצפה לקרוא עוד ספרים שלו.
זהו ספר מתח החל מן העמוד הראשון ועד לעמוד האחרון, ללא הפסקה. איזו עלילה מדהימה, שמתארת באופן מצמרר ומפחיד, רוצח סדרתי שלא נתפס על ידי המשטרה, ורק במקרה מצליח החוקר דייוויד רייקר לעלות על עקבותיו.
אם יחליטו לעשות סרט על הספר הזה, זה יהיה סרט מותח ומפחיד בהחלט.
ספר מומלץ ביותר!!!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דני
חוזה פגניני

חוזה פגניני

לארס קֶפּלֶר

ספר מותח על עלילותיו של המפקח השוודי, יונה לינה. הספר מתאר שני מקרי מוות שונים, שמסתבר בהמשך שהם קשורים אחד לשני קשר הדוק.
בינתיים מנסה יונה לינה להציל את חייה של אישה שרוצח שכיר נמצא בעקבותיה. הרוצח הוא מקצוען מיומן, המותיר אחריו גופות רבות, של אזרחים ושוטרים כאחד, בדרכו להשיג את מטרתו.
המפגש בין הרוצח לבין יונה לינה מהווה את אחד משיאי הספר, אך אינו מהווה סיום לפרשה.
מומלץ לקרוא.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דני
אל הפינה האפלה ביותר

אל הפינה האפלה ביותר

אליזבת היינס

הספר מתמקד בפסיכולוגיה העדינה של יחסים בין גבר שתלטן לאישה שמתאהבת בו. מהר מאוד מתגלה הגבר כסדיסט מרושע שמתעלל בגיבורת הסיפור וכמעט גורם למותה. הספר מסופר בגוף ראשון מפי הגיבורה, כאשר הוא נע בזמן בין העלילה בעבר, בה הגיבורה מספרת כיצד הוא התעלל בה עד לסכנת חיים, לבין העלילה בהווה בה היא מתארת את עצמה כסובלת מפוסט טראומה בעקבות ההתעללות.
המתח נבנה בסיפור בצורה מאוד טובה, לאט ובטוח עד לשיאו לקראת הסוף.
מה שהפריע לי בעיקר היו הקפיצות בין העלילה של העבר לבין העלילה בהווה. על כל פרק בזמן הווה הגיע פרק בזמן עבר, דבר שהקשה על הקריאה לטעמי.
מלבד זאת, הספר מומלץ מאוד.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דני
הפרשה

הפרשה

לי צ'יילד

עוד ספר משובח מסדרת ספרי ג'ק ריצ'ר. הפעם החליט הסופר לי צ'יילד להסביר לקהל המעריצים איך ג'ק ריצ'ר השצחרר מהצבא והפך להיות נווד שמחפש אנשים רעים "להרביץ בהם קצת נימוסין וצדק".
בספר, הכתוב בגוף ראשון, ומסופר מפי ג'ק ריצ'ר עצמו, אנו מתוודעים לחקירה צבאית שתביא את הקריירה של ריצ'ר לסופה.
מרגע שהתוודעתי לספריו של לי צ'יילד על ג'ק ריצ'ר, ידעתי שאקרא כל ספר בסדרה.
מדהימים אותי לפעמים התיאורים שהסופר משתמש בהם כדי להמחיש קרבות או מקומות בהם מבקר הגיבור. יכול להיות שלי צ'יילד נודד ברחבי ארצות הברית, בעקבות הגיבור שלו ? האם ג'ק ריצ'ר הוא דמות הקיימת במציאות. אם כן, הוא בהחלט הגיבור שלי....

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דני
סתת האבן

סתת האבן

קמילה לקברג

בספר הזה ישנו סיפור מודרני על גופת ילדה שמתגלה בעיירה קטנה, לצד עלילה ישנה יותר המתרחשת באותו מקום כמו הסיפור המודרני, אבל עתיקה יותר בכמאה שנה. גיליתי שאת העלילה הישנה אני קורא בשקיקה ומחכה לעוד ועוד, משום שהיא קולחת יותר. ולעומתה הסיפור המודרני, הוא איטי הרבה יותר ונמתח כמו מסטיק.
לעומת סיפורי בלשות אחרים מאזור סקנדינביה, (נערה עם קעקוע דרקון של סטיג לארסן, סיפורי הארי הולה של יו נסבו, או אישה בכלוב של יוסי אדלר אולסן) הסיפור הזה אכזב באיטיות שלו ובחוסר המתח.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דני
אישה בכלוב

אישה בכלוב

יוסי אדלר אולסן

ספר טוב, בו הסופר בונה את המתח מהדפים הראשונים. בספר מתוודעים לגיבור, הבלש קארל מרק, ולשלב בחייו בו הוא נמצא (ניצל ממוות לאחר ששותפיו חוסלו על ידי אדם שטרם נתפס). הסופר גם מציג את העוזר של הבלש, מהגר סורי בעל השם המעניין חאפז אל אסד. העוזר מתגלה כיעיל מאוד בחקירה עליה עובד הבלש: היעלמותה של חברת פרלמנט שמעולם לא נפצרה. למעשה, הבלש קיבל קידום וכעת הוא האחראי על מחלקת התיקים הלא פתורים והתיק הראשון שתופס את תשומת ליבו, הוא מרכז העלילה של הספר.
אני מקווה שלסופר יש תכניות להמשיך עם הקו הזה של חקירת מקרים לא פתורים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•דני

ביקורות נוספות על "המשחק של וולק"

המשחק של וולק

המשחק של וולק

ברנט גלפי

#
זה ספר מכוער. אין בו שמץ של יופי משום כיוון. הוא מתאר אנשים – אם זו ההגדרה הנאותה – שאינם מתעניינים בדבר פרט להשגת מטרותיהם המיידית. עדיף אם בדרך אפשר יהיה להרוג בעינויים (מיותרים) כל מיני אנשים אחרים שמפריעים להם. העינויים – כמו הפורנוגרפייה – מפורטים לעילא. כך גם המראה החיצוני של כל מיני גברים מכוערים – עד השיער היוצא מאפם ואוזניהם. כולל ריח שגם הוא מפורט. והפיוט? הוא שמור למזרקות הדם ושאר הפרשות, לתיאורי ילדים עם חבורות טריות ו"פנס" בעיניים, תינוקות העוברים גמילה מסמים, צורחים בחיתול מזוהם בזמן שהאם מזדיינת בפינה עם מי שיקנה לה מנת-סם. ככה מכוער.

סיפור המסגרת הרופף הוא גניבה יצירתית של תמונה נעלמה של דה-וינצ'י - שממש שבה את דמיונם של כותבי המותחנים - ממוזיאון הרמיטז'. הגיבור וולקובוי הוא פושע העוסק במחצית מחייו בכל מנעמי החיים – זנות, סמים ופורנוגרפייה - ובמחצית השניה הוא קצין סמוי בצבא הרוסי "גיבור רוסיה" כזה. בעבר הוא היה חיל בצ'צ'ניה – שזה שם קוד לגיהינום ולאכזריות – ועוד יותר בעבר הוא גדל בבתי יתומים וגם בכלא. חוץ מזה יש לו לב רך – הוא לא מסכים להשתמש בילדים מתחת לגיל 14 למסיבות מין ופורנוגרפיה. והוא גם נותן נדבות לכל מיני גימלאים שלא מצליחים להתקיים ברוסיה של פוטין.

ברנט גלפיי הוא עורך דין אמריקאי, שטייל בשנות השמונים ברוסיה ונשבה. טיולים נוספים שעשה בה שיכנעו אותו שביכולתו לכתוב סיפור עם דמויות רוסיות. הספר כתוב רע. בכל פעם שגלפי נתקע הוא ממהר לשלוף תיאורים מדממים של הרג ועינויים, או תיאורי מין (אם אפשר לקרוא לזה ככה). הגיבור שלו אינו גורם עניין ודאי לא הזדהות אצל הקוראת (טוב, הוא לא נשאר מספיק זמן במקום אחד כדי לפתח איזה עניין בו) ובאופן כללי הוא מאופיין על ידי הפתגם 'פיקח הוא מי שיודע לצאת ממצבים שחכם לא ייכנס אליהם'. וביתר פירוט – הוא אידיוט שקודם מרביץ ואחר כך שואל שאלות שכבר אין מי שיענה לו...



0

לפני 5 שנים•
★★★★★
•yaelhar
המשחק של וולק

המשחק של וולק

ברנט גלפי

זה לא ספר! זה סרט אקשן! אלכסיי וולקובוי או בקיצור וולק - הוא מכונת מלחמה משומנת. יחידת קומנדו של איש אחד - רוצה, אגרופן, מהמר, עסקי סמים ומה לא - בודר המלחמה בבוץ הצ'צ'ני. קולונל לשעבר בצבא רוסיה. מופעל ע"י גנרל מושחת רוסי ומאפיונר אזרי מצד שני. לצידו ואליה -גם היא יחידת קומנדו משל עצמה וגם המאהבת של וולק. העלילה שוטפת, סוחפת - אין רגע דל - מדלגים ממוסקה לסנט פטרבורג, לפראג ולניו יורק -בדרך מחסלים יריבים ומצליחים בכל פעם להשתחרר ממעצרים או ממלכודות. העלילה -מחפשים תמונה אבודה של ליאונרדו דה וינצ'י שהיא התירוץ לכל האקשן שקורה בספר הזה. הרוגים רבים ללא נקיפות מצפון. עולם הפשע הרוסי במיטבו.

לפני שנתיים•
★★★★★
•רוני
המשחק של וולק

המשחק של וולק

ברנט גלפי

משתף ביקורת שכתב אבי:

הסופר עורך-דין ואיש עסקים. חיבר 6 ספרים(?). איני יודע באם תורגמו ספרים נוספים מספריו לעברית. אין על גב הכריכה ולא מצאתי במרשתת פרטים ביוגרפים של ממש על המחבר.

ראשיתה של סוגת "בלשים" במאה ה – 19 באדגר אלן פן. כעת נראה, שאולי על מנת לחדש, הרבה סופרי בילוש יוצאים לרעות בשדות זרים - יוצאים מרחובות ניו יורק, לוס אנג'לס, לונדון או פריס. לעתים הם יוצאים לארצות אחרות ברחבי הכדור, או אפילו נוסעים במרחבי הזמן לתקופות היסטוריות.
אחד היעדים הוא רוסיה בת זמננו או ברה"מ בעבר. כדוגמאות: ספריו של הסופר ההולנדי רוברט ואן חויליק על השופט די במאה ה–18 בסין. (הסופר נולד ב 2010 ונפטר ב 1967. שירת כדיפלומט בסין וביפן). אגב, ראשון ספריו- 'רצח המסמר הסיני'- תורגם לעברית ב 1992. דוגמא אחרת הנה סיפוריו של בוריס אקונין (רוסית), שגיבורו הוא אראסט פאנדורין.הסדרה מתרחשת ברוסיה הצארית ובשנים הראשונות של ברה"מ. מירב ספרי הסדרה תורגמו לעברית. בנוסף ניתן למנות את ספריו של מרטין קרוז סמית, אשר במרכזן קצין משטרה רגילה ברוסיה הסובייטית בשם ארקדי רנקו. הספר הראשון "פארק גורקי" היה לסרט מפורסם ותורגם לעברית.

בספר זה נשוא הרשימה מספרים על ארגוני פשע ברוסיה של ימינו (פוטין). הסופר מגלה לנו שבמוסקבה יש פושעים, מכורים לסמים, פוליטיקאים מושחתים, וגמלאים חסרי-כל. לא מופיעים בספר אנשי עמל, היוצאים לעבוד מידי יום, בין אם הם פועלים, או פקידים, או אקדמאים, או אחרים. ארגוני הפשע עוסקים בכל מכל מזנות, סמים ועד רצח לפי הזמנה. הם לא "שמים את כל הביצים בסל אחד", אלא מנהלים משק מעורב.
אַ שינע לאַנד. טוב ורע הם נושא להשקפה אישית ואינם מושגים מוחלטים. הדמות המרכזית הנה סוחר בסמים, מפיק סרטים פורנוגרפיים ומבצע רציחות סבוכות לפי הזמנה, או לתועלת אישית. מאידך הוא מסיע לקשישים במצוקה ועוד. קשה לאהוב אותו אם בכלל.

הספור רווי אלימות והוא מתגלגל כרכבת הרים בלונה פארק, עליות ומורדות תלולות ושפע של פעילות. האירועים מתחלפים בקצב מהיר.

אין זה ספר טוב, אולם בהחלט קריא.

לפני 5 שנים•עודד
המשחק של וולק

המשחק של וולק

ברנט גלפי

בס"ד

וואו! איני יודע אם הייתה זו באשמת חוסר השינה או שרסיסים של סקרנות חולנית גרמו לי המשך וקרוא את הכתבים הקולחים והחדים בספר הנ"ל. הירידה לפרטים שאינם פוסחים על קיבות רגישות ומוח מבוהל יספקו אולי חווית קריאה לא צפויה ומקאברית על רקע דרמת הפעולה החולנית עפ"י גלפי.
לקוראי הביקורות חובבי הרשת האינטרנטית אסכם זאת ב LIKE!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מוריץ לוי
המשחק של וולק

המשחק של וולק

ברנט גלפי

ספר נהדר ללא רחמים על הקורא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ybmr
דירוג
2.0
לפני 5 שנים

“# זה ספר מכוער. אין בו שמץ של יופי משום כיוון. הוא מתאר אנשים – אם זו ההגדרה הנאותה – שאינם מתעניינ”