הרומן שלי עם חנוך דאום התחיל בתקופה שבה כתב מדור בשבע ימים. כל שישי היתי קוראת ומתפקעת מצחוק, מאז השתדלתי לעקוב אחריו, מבחינתי דאום אדם מיוחד ומעניין דוקא בגלל המורכבות שלו וההתמודדיות שלו הן הדתיות והן האישיות, הכנות והשיתוף העמידה מול מגזר שלם מרשימים אותי ומרגשים אותי. כמובן שקניתי את ספרו החדש וגם בו מעלה דאום את אחת הבעיות הקשות בעולם הדתי והחרדי בעיית ההומוסקסואליות. הספר זורם, מעלה הרבה שאלות התלבטיות וכאבים הרבה אמפטיה למשולש הבילתי אפשרי שני גברים ואלוהים או יותר נכון שני גברים והמגזר החרדי...

קורא עכשיו, כמעט מסיים.
חייב להוציא קצת מחשבות החוצה, בתקווה שאשכרה מישהו יקרא, או שלא.
הסיפור רחוק ממני, זה קודם כל.
אינני מכיר את הרב אלון (שלהבנתי הספר מדבר ומתאר את בן דמותו), ולמעשה, סביבתי מלאה וגדושה בבוז עמוק ושורשי לכל רב כלשהו שאת ראשו מעטרת כיפה סרוגה.
רב עם כיפה שאיננה שחורה מוכן למכור את נשמתו לשטן, או ליצר הרע, גורסת סביבתי.
נו, שויין.
שיהיה לה לבריאות.

לקח לי קצת זמן להתחבר לספר, הוא והנופים האנושיים בו זרים לי מאוד.
ובכל זאת...
מהרגע שהתחברתי אליו, הוא ממש ׳תופס׳ אותי, ומעורר כל מיני מחשבות.
הפער בין הרב כמותג ובין ההתמודדות שלו עם עצמו ביום יןם - מרתק.
ההץמודדות המינית של הרב - מעניינת.
הספר מעניין במיוחד כי הוא גורם לי - כקורא הרחוק מאוד מהמגזר - לחשוב ולהבין שבכל מקום, בכל עדה, מגזר, זרם, מוצא - יש התמודדויות אישיות, ויש קשיים אנושיים מובנים לגמרי.
אחרי שקוראים ספר כזה ומצליחים להזגהות עם הדמויות, או לפחות עם הדילמות שלהם - כבר הרבה יותר קשה להתנשא עליהם וללגלג עליהם באופן קולקטיבי...
מצד שני, אולי זה באמת חבל, לא?
הלך לי חלק מהכייף של החיים, אני חושב.
חבל.
דווקא אהבתי להתנשא על מגזרים וחוגים שאינני מכיר.
אוף.

אם תשימו לב לביקורות - כולן יחסית מפרגנות וסה"כ זה רק בגלל שאנחנו כ"כ אוהבים את חנוך ...
מבחינתי הוא בהחלט אישיות מפולפלת ומתובלת שמיטיב להתבטא בלשון מיומנת ומלאת מקוריות.
הספר לעומת זאת (אם נוכל רגע להבדיל אותו מהאישיות הנאהבת של המחבר) משעמם ואינו מגיע לפואנטה , אינו מספק ודל. סיפור שאפשר לסכם במשפט אין בו עניין אין בו התפתחות.
לדעתי לא שווה קריאה בכלל.

האם הספר "העתק-הדבק" של פרשת הרב אלון? כן או לא?
אין ספק שיש המון דברים,פרטים ושמות שמאוד דומים למציאות, במיוחד שעל גב הספר מצוין "סיפור שיקרה" עם רמז עבה לסיפור שכבר קרה.
בכל מקרה, זה לא העניין. העניין הוא להתמקד בכל הלבטים שעולים מהכתוב, מקומו של רב,ביקורת חברתית,הומוסקסואליות במגזר הדתי, ובכלל- שוני במגזר הדתי.כתוב בצורה עניינית,ברורה,שותפת.
אי אפשר להתעלם מהתחושה שקוראים כתבה בעיתון, אך מסוג הכתבות שהיית רוצה שיהפכו לספר.
מומלץ!

הספר עוסק בנושא חשוב ויכול היה להיות הרבה יותר מרתק ומעניין. לצערי העיסוק בנושא פה הופך להרבה יותר שטחי.
לא אהבתי את הכתיבה המעורבת, פעם מדובר בטקסט שנכתב לאחת הדמויות בספר, ופעם הטקסט נכתב אל הקורא. אין לי בעיה עם זה בדרך כלל, אבל כאן זה פשוט לא מתחבר ולא נראה מתאים.
עושה רושם שהכותב לא מצליח להסתכל על הסיפור מבחוץ, לא מצליח להישאר אובייקטיבי, לא מצליח לכתוב על הנושא בלי להכניס עקיצה פה ושם, מדי פעם משתחלת מילת זלזול או שאלה מהותית על אורח החיים הדתי, על הציבור הדתי - גם כשזה לא קשור לנושא.
יכול להיות שאדם לא דתי שקורא את הספר ייהנה ממנו ולא ישים לב לסמנטיקה הזאת, אבל אדם ש"היה שם" או אדם שומר מצוות ישים לב מיד לנימה המזלזלת ואף מתנשאת לעתים.
חבל לי מאוד שבנושא כל כך חשוב וכל כך רחב, לקח הכותב סיפור שהיה ופשוט "בזבז אותו" על ספר בינוני מינוס.

חנוך דאום כותב נפלא.. שלושת הספרים שלו מוצלחים בעיניי..בשבילי הנפש-אלוהים לא מרשה -והספר הנוכחי הזה.
לדעתי ספר זה נכתב מתוך הפרשה המביכה של הרב אלון..
לו הייתי משנה את שם גיבור הספר -רב נרייה.. לשם רב אלון...
לדעתי זה היה הופך לספך תיעודי ומסמר שיער.
חשוב לקרוא מע שמתעניין בזרם החר"דלי.

ספר בעיקר עצוב...
ברור על מי ועל מה הוא נכתב.
קראתי קצת ברגשות מעורבים.

ספר טוב! סוגייה מאד מעניינת. כתוב בצורה מעניינת וזורמת.