רץ, היא אמרה, אתה הפרש
לאחר שכתבתי ביקורת, על גיבורו הנפלא של מולינה, הפרש הפולני, הגיבה אחת מהחברות לפורום, שכעת כבר לא פעילה וכתבה, רץ, אתה הפרש. אני שמעולם לא רכבתי על סוסים, לא כל כך הבנתי, אך לאחר מספר ימים מצאתי את הקשר והשבתי, אכן אני פרש. כעת אני יוצא למסע לפיענוח הפרש שבי.
היו רצים גדולים בהיסטוריה האנושית שהפכו למיתוס, כמו פֵידִיפִּידֶס, הרץ היווני שהביא לאתונאים את בשורת הניצחון על הפרסים, ונפח את נשמתו בתום ריצת המרתון. לאחר זמן מה, הרצים פינו את מקומם לפרשים, זה אומנם יותר רומנטי, אך אופיו של הפרש הגומע מרחבים בכדי להביא ידיעה הרת גורל, עדיין דומה במהותו לרץ הבודד, הנאמן לשולחו.
פרשים בודדים כרצים, מעברי הודעות, או כאלה שחוצים מרחבים וזהויות, קיימים בספרות וברומנים היסטוריים, כעת אני יוצא למסע בעקבות הפרשים הספרותיים ומיכאל סטרוגוב, הפרש האולטימטיבי, מי שמבטא את אחת מחויות ילדותי המשמעותיות בקריאת ספרי הרפתקה.
הפרש הרומאי של ולריו מאסימו מנפרדי, בירח מלא במרס הוא, פולביוס סקטוס, גיבור מלחמת גאליה, הדוהר לבדו ללא הפוגה בכדי להציל את קיסר. במצעד הניצחון של קיסר, הוא צעד בגוף חשוף, הצלקות מבחינתו היו אותות של כבוד, הוכחה לאומץ הלב הרומאי. פולביוס השומר נאמנות למפקדו קיסר, מייצג את אחד מהערכים הנעלים של העולם הרומאי הישן - הנאמנות. האם הפרש הבודד יכול להציל את קיסר והעולם הישן שאבד עליו הכלח?
הפרש הפולני של אנטוניו מוניוס מולינה, הוא מנואל הספרדי, המסמל פרש מטפורי, נטול זהות, תלוש משורשיו, מתרגם סימולטני, העובר מארץ לארץ לצורך עבודתו, ללא זהות של שפה ומקום, הנמצא הרחק מכפר הולדתו, אותו הוא נטש בנעוריו. במהלך העלילה, מולינה, מעניק לפרש המטפורי, את זהותו של מיכאל סטרוגוב, גיבורו של ז'ול ורן, שחצה את קווי הטטארים בשליחות הצאר
אני מתחיל לקרוא את הספר, ומופתע לגלות שהמרחבי סביר בני אלפי הקילומטרים, אותם חוצה סטרוגוב בשליחות הצאר, עדיין מהלכים עלי קסם, כמו לצפות בתכנית נשיונל גאוגרפיק העוסקת בנופי סביר הפראית. הערבות האין סופיות, הרי האורל, נופים בעלי עוצמה ענקית, בהם חולף סטרוגוב, בודד ונחוש מול סערות ואויבים, יוצרים עלילה דרמתית נפלאה, שעדיין עומדת במבחן הזמן.
לעלילה הזאת, יש קצב ומתח מסחררים, סטרוגוב במרוץ נגד הזמן, מול בוגד העומד להסגיר את אחיו של הצאר, הנמצא במעוז מנותק ונצור. האם סטרוגוב יצלח את הקשיים ויגיע ראשון. על הדרך סטרוגוב מוצא אהבה, האם בני הזוג הניתקים האחת מהשני ישובו להתאחד?
לעלילה הזאת יש נידבך מפתיע שגיליתי אותו רק כעת, ז'ול ורן, העתידן בתקופתו, מנתח את השינויים והקונפליקטים שנוצרו על רקע המהפכה התעשייתית. את הפרש הרומנטי מחליף הטלגרף שבמהירות האור מעביר הודעות חוצי יבשות, ורכבות החוצות במהירות את היבשת, טכנולוגיות ההופכות לכאורה את הפרש למיותר. אך המלחמה מוכיחה אחרת, האדם וערכיו הם החשובים, הטכנולוגיה לא יכולה לייתר את הערכים הישנים, בעיקר המחויבות והנאמנות.
גם ולריו מאסימו מנפרדי, עוסק בערכים הישנים מול הערכים החדשים. שאלה דומה, מעלה מולינה בפרש הפולני, על המתח שנוצר בין הערכים הישנים של הכפר לגלובאליות החדשה. הפרש שלו הפך לגלובאלי, החוצה מרחבים וזהויות, אך בניגוד לסטרוגוב החדור משמעות, הפרש של מולינה איבד זהות ומשמעות.
הנדבך המעניין והסמוי של הספר, הן האידאולוגיות שלו, הנגועות באנטישמיות קלה, בתיאור הסוחר היהודי, שעניינו במלחמה, הוא כסף, ולא פטריוטיות מתחייבת לעת ההיא. ורן מצדד בגישה אימפריאלית, הרואה באירופה, שרוסיה חלק ממנה, זכאית לשלוט על חבלי ארץ רחבים מאסיה. ורן הצרפתי שבא מעולם רפובליקאי, הדוגל בצדק וחופש, רואה באסייתיים ברברים אכזריים, המהווים סכנה לתרבות המערבית, ובצאר וסטרוגוב כמי שמיצגים את העולם הישן והטוב. באירופה, רומנטיקה וערכים ישנים, תמיד היו בקונפליקט, מול חדשנות ומודרניזם. אימוץ ערכי החירות על ידי האדם האירופי, לא הפריעה לו להיות גזען כלפי האסייתיים, עליהם שלטו האירופים בחסד אלוהי. ורן החדשן מתגלה כשמרן וראקציונר בו בעת.
הספר הזה למרות מגרעותיו, הוא דרמה נפלאה, יש בו רעיונות מורכבים ורלוונטיים, על האדם וערכיו בתקופת משבר ושינוי. האם האדם המודרני הוא פרש מטפורי, הנע בבדידות מעל גבו של סוס פראי המייצג, שינויים טכנולוגיים ותרבותיים מהירים, האם הוא שולט בסוס, או שהסוס השועט קדימה, מוביל אותו למרחבי האי ודאות והניכור. האם הערכים הישנים, כסולידריות ומחויבות לכלל, ישרדו, או יוחלפו באינטרסים ואנוכיות של פרשים בודדים הדוהרים כל אחד לעצמו?
לא פעם, אני מרגיש, פרש בודד המגשש את דרכו באמצעות ערכים ישנים שאולי אבדו את הרלוונטיות שלהם, או כרץ למרחקים ארוכים, בעולם הסוגד לרצים למרחקים קצרים.
