• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

מאת חיים סבתו

הביקורת של קורא כמעט הכול

תמונה של קורא כמעט הכול
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

מאת חיים סבתו

הביקורת של קורא כמעט הכול

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של קורא כמעט הכול
הוצאה לאור:ידיעות אחרונות
שנת הוצאה:2001
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
עמיחי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 7 שנים

“כבר שנים שואלים אותי בסביבתי הקרובה "מה? עוד לא קראת את סבתו?", ואני תמיד עונה "בהזדמנות". אז הנה.”

2/8
ביקורות על אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001
הבאה
אבק ספרים
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•2 דקות קריאה

חבר- שכן גילה שלא קראתי שום דבר של סבתו, "מה עשה?" (כדברי שמעון צבר ב"טוסברהינדי הגיבור"), קנה לי 4 ספרים של סבתו ואמר לי: תתחיל מ"אמת מארץ תצמח". בתור אחד שלא אוהב שאומרים לו מה לקרוא, אפילו אם מדובר בחבר יקר שדעתו חשובה בעניי, התחלתי ב"תאום כוונות". נהנתי מהספר, אבל לא רצתי לספר הבא של סבתו...
החלטתי ביני לביני שבכל פעם שאתגעגע לחבר יקר זה, אקרא ספר נוסף של סבתו.
החבר עדיין חבר טוב ויקר, אבל אנחנו כבר לא שכנים, והוא נושא במשרה ציבורית רמה, כך שעתותיו לא ממש בידיו... כך קרה ששוב אני מתגעגע אליו. לקחתי לידי את "אמת מארץ תצמח".

תמיד אני נותן הקדמה קצרה לביקורת, אבל הפעם הרגשתי שההקדמה חיונית, שכן אין מילים במקלדתי לתאר את הפנינה הזו. אני מרגיש שלא אצליח לבטא היטב את ההתפעמות עומק הרגשות והזיקה שהרגשתי בעת הקריאה, ולכן אני הולך סחור סחור, בכל זאת אנסה.

הרב חיים סבתו, מביא לפננו סיפורים על קהילת יהודי חאלב (שבסוריה), מתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה ועד לאחר הקמת מדינת ישראל. בספר 3 סיפורים, 3 פנינות יקרות, בביקורת זו אני מתייחס לסיפור העיקרי "גלגל חוזר בעולם".
הסיפור מגולל את קורת משפחת חכמים הכרוכה במשפחת סוחרים, הסיפור מתרחש בחאלב, פאריז ובסוף גם בישראל. שפת הסיפור עשירה, מפעימה, יש שיגידו שסתבו מזכיר בסגנונו את עגנון, אני לא מסכים, אבל הסגנון מרשים. בספר אנו מתוודעים לקהילה מקסימה זו של יהודי חאלב, שגאים ואוהבים את עירם, כפי שכתוב בספר:" גאים בני ארם צובא בעירם ומשתבחים בה. גאים באווירה ובמעינותיה. גאים בעורמתם של סוחריה. גאים בפייטני עירם ובחזניה..."
במהלך הקריאה ביד מיומנת קושר הרב סבתו את תודעתנו בגורלה של הקהילה, באופן כזה שנחמץ ליבנו עת אחד מבניה עוזב את התורה... נפשנו יוצאת נגד הולכי הרכיל, וחבוטי הנפש של הדמויות מייסרים את נפשנו.
חיים סבתו יודע לכתוב סיפור, לשאוב אותנו לתוכו, לשמח נפשנו ובדרך אגב אנו מקבלים שיעור קצר באורחות קהילת חאלב.

כדרכי אינני נכנס יותר מידי לעלילה, זאת אשאיר לכם, אגלה לכם רק זאת: בפסקה האחרונה לחיי היו רטובות מדמעות, לא היו אלה דמעות של עצב כי אם התרגשות רבה.

כדאי לקרוא.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רויטל ק.
רויטל ק.
י
יעל
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של עולם
עולם
R
rachis
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של חמדת
חמדת
11קוראים|גיל ממוצע50|91%נשים

על המבקר

תמונה של קורא כמעט הכול

קורא כמעט הכול

ותיקעורך
חבר מזה 17 שנים
219 ביקורות•23 נבחרות•3,730 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של קורא כמעט הכול
קורא כמעט הכול
ותיקעורך
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות219
ביקורות נבחרות23
לייקים שקיבל3,730
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת86ספרות מקורית31מתח ריגול והרפתקאות20

דיון על הביקורת

7 תגובות
דודו
דודו•לפני 9 שנים

תאום כוונות

מצטרף לביקורת החיובית מאוד על הספר "אמת מארץ תצמח" זהו הספר הראשון של חיים סבתו שקראתי. התוודעתי לחיים סבתו רק לפני חדשיים ומאז קראתי את כל ספריו לגבי הספר "תאום כוונות"- אני יכול להבין מדוע הוא לא הספר הנכון לפתוח את ההיכרות עם הסופר חיים סבתו. אבל הספר עוצמתי בצורה בלתי רגילה. החלק הראשון של הספר קצת איטי אך בונה את הרקע לחצי השני של הספר. את החצי של הספר קראתי בגמיעה אחת, הרגשתי שהוא תופס אותי בסרעפת. מרגש
אפרתי
אפרתי•לפני 13 שנים

מרגש מאוד!

חמדת
חמדת•לפני 13 שנים

מאמינה לך. אפשר לצאת

מדימונה ,אבל אי -אפשר להוציא אותה מאיתנו -הרחוקים .
קורא כמעט הכול
קורא כמעט הכול•לפני 13 שנים

אני כבר לא המון שנים

אבל כשאני שומע את אריק סיני, רק על עיירה אחת אני חושב...
חמדת
חמדת•לפני 13 שנים

לא ידעתי .

קורא כמעט הכול
קורא כמעט הכול•לפני 13 שנים

תודה חמדת

בת עיירתי
חמדת
חמדת•לפני 13 שנים

איזה ביקורת נהדרת ומרגשת .

7 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול

נובלת שחמט

נובלת שחמט

סטפן (שטפן) צווייג

אתם מכירים את זה שכשחוזרים מחופשה זוגית בלי הילדים, אומרים חייב לעשות זאת יותר? אז אומרים, אבל בפועל לפחות אצלנו בסוף זה זה קורה פעם בשלוש שנים בערך. כשארזתי לנסיעה המיוחלת לוינה, התלבטתי אם לזרוק למזוודה את הספר שאני קורא, ואמרתי לעצמי לא, סוף שבוע זוגי, תתעסק בזוגיות ולא בספר. אבל אז בנתב"ג יש סטימצקי, רק עשיתי סיבוב להציץ, מה יש לי לחפש בדיוטי פרי? והספרון הקטן הזה לכד את עיניי. אמרתי לעצמי, נו שטפן צוויג, יליד וינה, מה יכול להיות יותר הולם. סיפרון, נובלה, 92 עמודים, אני אקרא בטיסה וזהו. רק שלא לקחתי את משקפי הקריאה, זוכרים שהחלטתי בבית לא לקחת ספר? אז למה משקפיים. וידאתי שהפונט מתאים ל 48 שנותיי, שילמתי, פגשתי את הנפש התאומה שלי מחוץ לסטימצקי, התכוונתי להסביר על זיקתו של צוויג ליעד אליו אנו טסים, שזה ספרון קטן אסיים בטיסה, אבל היא רק חייכה את החיוך שלה שמכיר אותי הכי טוב.
צללתי לספר בטיסה, כשאני מקפל את רגליי בחלל המוגבל שמחלקת תיירים מספקת לנוסע גבוה כמוני. לא הרגשתי את הטיסה (אני שונא טיסות) פשוט נשאבתי לסיפור, וקראתי אותו בנשימה עצורה. לשטפן צוויג יש יכולת נדירה להכניס את הקורא להלך הרוח של הדומויות שלו, הוא מבין את נפש האדם, ומטיב לתאר מהלכים נפשיים. עזבו אתכם משחמט, מדובר בנובלת שפיות. הסיפור של השחמט הוא סיפור מסגרת טוב, שכתוב טוב, ההפלגה, אלוף השחמט המוזר, כל זה תפוארה נאה למהלך הנפשי שעובר הגיבור האמיתי בשבי הנאצים. לא שבי כפי שאנחנו מדמיינים, מחנה ריכוז, זוהמה, מוות חולי ורעב. שבי במלון בחדר שתכולתו קבועה לא משתנה מיום ליום, וחקירות אינסופיות. התחושה להיות כלוא בחדר ללא גרוי אינטלקטואלי ללא מגע עם העולם החיצון, כשנותנים לך "לטפס על הקירות" בין חקירה לחקירה מוכרת לי מאפיזודה שהיתה לי בצבא (ברשותכם לא אכנס לזה), אבל מדובר בשיטת עינוי סופר יעילה.

הספר מומלץ עם כל הלב, (אגב התקציר לא מעניין, ולא עוסק בעיקר הסיפור, אז תתעלמו ממנו).

לפני 3 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
Project Hail Mary

Project Hail Mary

Andy Weir

אני מתלבט איך לגשת לכתיבת הסקירה הזו, שורה תחתונה ממש ממש נהנתי מהספר, הוא טוב, משכנע, בתור קורא אתה מרגיש שאתה לומד הרבה, גם דברים שכבר למדת לפני 30 שנה כשהתכוננת לבגרות בפיזיקה וגם דברים חדשים. אז למה מתלבט? כי הספר דומה בצורה חריגה ל"לבד על מאדים" שלו. עכשיו זה בסדר, היה לנו כבר את הדיון הזה פה לפני מספר שנים, סביב הספרים של לי צ'ילד, הדיון נסגר שזה בסדר שיש נוסחא שעובדת, נהנת מאחד תהנה מהשני וכן הלאה עד שימאס לך. נחמד לקרוא סופר שאתה יודע בדיוק למה לצפות כשאתה צולל לעולמו. כמו לקחת כלב גיזעי, לקחת גולדן תזרוק לו אבן הוא יחזיר, תזרוק לו מקל הוא יחזיר, הוא לא יכול אחרת זה בגנים שלו, זה בשם שלו, מה הוא יעשה? ישבות? ג'ינג'ר הכלב שלי לעומת זאת, אין לי מושג איזה גזעים התערבבו בו ולכן אי אפשר לצפות ממנו לכלום (כך לפחות אני לא מתאכזב).
אבל, ויש אבל זה היה יותר מידי כמו The martian (לבד על מאדים), מה הבעיה? ובכן יש בעיה, זה כמו ללכת לרכבת הרים, שכבר הייתה בה כמה פעמים, אתה מצפה לכל פיתול סיחרור והיפוך, אני מניח שזה פוגע בהנאה מהלא נודע, מה צופן הסיבוב הבא (כתבתי אני מניח כי מעולם לא עליתי על כזו רכבת). גם פה, אתה מכיר את המבנה, פותרים בעיה, צצה חדשה, אתה חושב שזהו ואז הנה עוד אחת.

ובכל זאת אני ממליץ על הספר הזה ללא היסוס, אפילו מפציר בכל מי שקרא ונהנה מ"לבד על מאדים" לקרוא אותו, ההנאה מובטחת. כי אמנם זה כמו לבד על מאדים, דומה בצורה מטרידה רק טוב יותר. אפילו הרבה יותר טוב.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
קפקא על החוף

קפקא על החוף

הרוקי מורקמי

"כל אחד יכול לכתוב סיפור שדומה לחלום, אבל רק יוצר נדיר כמורקמי גורם לנו להרגיש שאנו עצמנו חולמים אותו". זה ציטוט של לורה מילר מהניו יורק טיימס. לא הכרתי את הציטוט הזה, הוא מאוד קולע לתחושה בקריאת ספריו של מורקמי, והוא התחבא לי כל הזמן הזה ב"מאחורה" של קפקפא על החוף.
קראתי מזמן, אבל יש לי חבר שרק עכשיו מגלה את מורקמי (בהמלצתי), והוא כל הזמן חופר לי, אז החלטתי לחזור ולקרוא שוב ספר של מורקמי. התלבטתי איזה ספר לקרוא שוב, ובסוף בחרתי ב"קפקא על החוף". את האמת מורקמי כמו חלום, וחלומות לא תמיד זוכרים בצורה מדויקת. לא ממש זכרתי את העלילה, זכרתי קטעים קצרים הבזקים של סצנות. ביקתה ביער, דמות שמדברת עם חתולים, נער בן חמש עשרה שבורח מהבית, חלום מציאות בערבוביה. ככה זה בחלום, לא זוכרים הכל כמו שצריך. תכלס זה יתרון, כי בזמן שאני מחכה למורקמי חדש, אני יכול לקרוא שוב ספר שלו שקראתי מזמן.
משהו כיפי שקרה לי בקריאה השניה היה הסבלנות, לא אצה לי הדרך, לא מיהרתי לגלות איך יפתרו ויקשרו הקצוות, מה גם שזכרתי שלא הכול נסגר. למה הדבר דומה... מפגש אהבים ראשון, מול מפגש מאוחר יותר, בו יש קצת יותר סבלנות, לא ממהרים, לא מסתבכים מתפתלים נשנקים. מודה שיש ריגוש ועוצמה במפגש הראשון, אבל אני זוכר שתמיד המפגש השני, היה טוב יותר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
The ocean at the end of the lane

The ocean at the end of the lane

Neil Gaiman

קראתי בעיקבות סקירה של מי שהייתה ה babysitter של גיימן (מוריה בצלאל), מיד נכנס לרשימות שלי, ומהר מאוד הצלחתי לשים עליו יד. ספר מהנה מאוד. אין ספק שהמספר הוא ניל הילד, (חנון אוהב ספרים, בלי חברים... יומלדת 7 שלו היתה במתכונת "הקיץ של אביה" ואז הוא נקלע להרפתקאה. מה שהבנתי במהלך קריאת ספר זה שזה לא כל כך משנה על מה הוא כותב, העניין הוא איך הוא כותב. הכתיבה שלו מיצרת חיבור עמוק לדמויות, הסיפור דרך עיניים של ילד בן 7 משכנע מאוד, החברות שנוצרת בינו לבין הילדה הגדולה (11) מהחווה שבקצה המשעול היא חברות משכנעת, והעלילה מתגלגלת למחוזותיה הסוראליסטים ללא חריקות מיותרות.
מרוויחים לדעתי כמה תובנות מהנות על נקודת מבט של ילד מול זו של מבוגר, לפרקים ניתן להתבלבל ולהחליף את ה"מפלצות" בסיפור במבוגרים. בעיקר הספר הזכיר לי לא להפסיק לנסות להבין את הילדים סביבי, ותמיד לנסות להזכיר לעצמי את הילד שמתחבא בתוך המבוגר שנהייתי.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
Going postal

Going postal

Terry Pratchett

איזה כיף בסימניה. קראתי ספר, כתבתי ביקורת פושרת, אמרתי לא ממש מצחיק. בתגובות לסקירה קיבלתי המלצות לספרים אחרים של אחד מ 2 הסופרים שחתומים על "בשורות טובות". כשאני מקבל המלצות באתר הזה, אני לוקח אותם ברצינות ולכן ניגשתי מיד לשים ידי על אחד מהספרים שהומלצו ברשימה. אז קודם כל תודה יעל. לגבי הספר: אז כפי שכתבתי לכתוב על ספר שהוא "מצחיק" קורע מצחוק, וכו... זה מסוכן, כי נו אתם יודעים, יש המון סוגי הומור, יש את העניין התרבותי, את נושא הריפרורים (שאולי לא מוכרים)- בקיצור הומור זה לא צחוק, מדובר בנושא רציני.
צחקתי בקול לפרקים, נהנתי בחלקים האחרים והייתי סקרן בשאר הספר. שורה תחתונה ממש נהנתי, וכפי שראיתי הבחור (עליו השלום) כתב המון המון, אז יש למאגר עצום של ספרים משעשעים להמשך מסעי בעולמו המוזר של סר טרי פרצ'ט. שוב תודה לאנשים באתר שבתגובות שלהם לסקירה שלי כיוונו אותי. מניח שבדרך סקירות נוספות של אותו סופר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
בשורות טובות - תרגום חדש

בשורות טובות - תרגום חדש

טרי פראצ'ט

טוב, הבשורות הטובות בכל העניין הם שניל גיימן כבר כותב ספרים הרבה יותר מעניינים (עיין ערך אלים אמריקאי). הבשורות הרעות, הם בעיקר לגבי, כבר מזמן החלטתי לא לבחור ספר לפי מה שכתוב ב"מאחורה" והנה שוב אני נופל. מה שגרם לי לקנות את הספר היה המשפט "צאצא ישי של מדריך הטרמפיסט" מה גם שקראתי כמה ספרים של ניל גיימן לאחרונה, ואת רובם ממש אהבתי, הבחור מוכשר. את הספר הזה כתבו שניים ניל גיימן, וטרי פראצ'ט, לא קראתי שום דבר של טרי. לא נראה לי שארוץ לחפש משהו, בואו נגיד שהספר לא השאיר בי טעם של עוד. הספר "בסדר" יכול להיות שבגלל הציפיה אני כה מאוכזב. גם שכותבים על ספר שהוא ממש מצחיק זה מאוד מסוכן.
שורה תחתונה, ספר של 390 עמודים שלוקח לי שלושה חודשים לקרוא, הוא לא ספר מרתק. בקיצור, אולי קרה משהו לחוש ההומור שלי (מבטיח לבדוק את העניין), אקרא שוב ספר של דגלאס אדאמס לוודא.
אפילו הסוף שהיה אמור להיות יותר קצבי, לא היה ממש כזה, ובעמודים האחרונים, הרגשתי שאני מכריח את עצמי לסיים, שכן זה לא ספר ממש גרוע כזה שמגיע לו שינטשו אותו באמצע. באמת שהוא לא. הוא "בסדר"

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
להיות גבר

להיות גבר

ניקול קראוס

אסופת סיפורים קצרים. סה"כ עשרה סיפורים, בהתחלה חשבתי שאני מתאכזב, הרגשתי כאילו מדובר בתרגילי כתיבה טובים אבל לא יותר. סיפור קצר זה לא צחוק. אבל ככל שהתקדמתי בספר הקצר יחסית, התחלתי להשאב לקולות בסיפורים, הסיפורים לכאורה לא קשורים אחד לשני, אבל הם בהחלט מהדהדים זה את זה. כולם עוסקים בהתהוות זהות, התבגרות, גילוי עצמי וכולם מסופרים ברגישות וכשרון רב. אז החלטתי עם עצמי להפסיק לנסות להתאכזב ולהתחיל להתמסר.
לניקול זיקה עמוקה לישראל ולקרוא את הספר כישראלי היה מעניין. כי ניקול, יהודיה ניו יורקרית שמבלהבישראל בחופשות מפעם לפעם (אפילו פגשתי בה פעם) יש תפיסה מסוימת של ישראליות, תפיסה של מי שמכיר את פני השטח, אבל לא באמת מבין לעומק את הארץ ההוויה שלה ושל יושביה. זה יכול לעצבן, אבל בעניי זה היה חיניני, אפילו לא סטראוטיפי, סתם טיפה שטוח.
חלק מהסיפורים ממש טובים "הבעל" וחלק בסדר + אבל כולם ביחד יוצרים שלם, שנשאר איתך וזה מבחינתי עונה להגדרה של ספר טוב.
אהבתי

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה

הרוקי מורקמי

אתמול (יום שישי 14.1.2022) 8:50 בבוקר הר אבנון על שפת המכתש הגדול, אני שמח שבחרתי להתחיל את המרוץ עם מעיל רוח, הרוח חזקה וקרה, ואני מתחבא מאחורי האוטובוס שהביא אותנו לכאן מאגם ירוחם, מחפש מסתור מהרוח. סביבי 270 רצים שמתכוננים למרוץ 10 ק"מ במגמת ירידה. זה מרוץ ירוחם השישי, השתתפתי בראשון לפני שנים רבות, אני זוכר שרצתי מהר מידי ועברתי להליכה במהלך הריצה (נראה לי שהיה זה בשנת 2013) לא מצאתי ברשת תוצאה רישמית, אבל זכור לי שזה היה קצת יותר משעה. בנסיעה באוטובוס לתחילת המרוץ אני מבין משיחות שאני שומע סביבי, שיש הרבה שמגיעים למרוץ הזה כדי לקבוע זמנים מטורפים, כאמור הכול בירידה, אני נבהל מהיעדים שהם שמים לעצמם, אני רוצה לרוץ הכול, לא לעבור להליכה, ולסיים אם אפשר בזמן קצר משעה. כבר הרבה זמן שאיני משתתף בתחרויות ריצה שכאלה. אני רץ לבד. מאז הבידוד שהיה באפריל מאי 2020, וההגבלה לא להתרחק מהבית יותר מ 200 מטר, אז הבנתי כמה הריצה במרחבים חשובה לבריאותי הנפשית, אני רץ ברצינות כמו שכותב מורקמי. אני רץ כל יום: בגשם ברוח, בקיץ בחורף כל יום, להוציא ימים בהם אני שוחה בים. בשנת 2021 לדוגמא רצתי בסה"כ 2023 ק"מ. במהלך השבוע אני רץ בין 5 ל 7 ק"מ, ובסוף השבוע בין 12- 16 קילומטר, ריצת טיול בשטח.
לאור כל הריצות הללו, הרגשתי צורך לקרוא שוב את סיפרו של מורקמי "על מה אני מדבר כשאי מדבר על ריצה", אחרי הכול הוא רץ כל יום כבר מספר עשורים.
אז כל בוקר מוקדם מוקדם, בזמן שאני מחכה שהשמש תעלה, קראתי כמה עמודים בספר, ואז יצאתי לריצת הבוקר, והרהרתי במה שקראתי זה עתה, לעיתים האזנתי למוזיקה שמורקמי דיבר עליה בפרק שקראתי לפני שיצאתי לריצה. כך הכרתי לדוגמא את האלבום LIZARD של אריק קלפטון.
כשהזניקו את המרוץ בהר אבנון לחצתי PLAY על Playlist שהכנתי במיוחד למרוץ זה, בחרתי שירים שיארכו סה"כ שעה וחמישה (אין לדעת תוכניות לחוד ומציאות לחוד). כולם שועטים בירידה, אוני מחייך חיוך מאוזן לאוזן לצלילי sir Duke של סטיבי וונדר. ולמרות הרוח הנגדית החזקה, מדובר בירידה ארוכה מזמינה ומתמשכת.
נרשמתי למרוץ כי תארתי לעצמי שאפגוש שם חברים יקרים מירוחם, כאלה שהתגעגעתי אליהם והייתי משוכנע שניפגש על קו הזינוק, או הסיום, וחוץ מזה אניר רץ כל יום יותר משנה וחצי לבד, הגיע הזמן לרוץ גם עם אנשים.
הספר של מורקאמי הוא לא בשורה גדולה לרצים וגם לא יתן לנו הצצה אמיתית לגדולתו כסופר. אבל אנחנו נחשפים אליו כאדם סביב התחביב ארוך השנים שלו, ריצה למרחקים ארוכים. ישנה כדבריו קירבה בין אנשים עם תחביבים דומים, במיוחד תחביבים קיצוניים. אמנם מעולם לא רצתי מרתון מלא, רצתי מספר פעמים את מחצית המרחק. שחיתי שחיית מרתון לא מעט פעמים (בשחיה מרחק המרתון הוא 10 ק"מ) ואפילו שחיתי שלושה ימים יום אחרי יום את המרחק (זה נקרא שלושה ימים בשלושה ימים באנגלית זה פחות מבלבל (3 days 3 seas). בקיצור אני מרגיש קרוב למורקמי בשיגעון האמור, והקרבה הזו איך לומר בצניעות- היתה נעימה לי במהלך קריאת הממואר.
לאחר Mr. Blue sky, התגלגלתי עם ramble on של Led Zeppelin, ולא הפסקתי לחייך לרגע, תוך שאני עוקף אנשים ששמעתי באוטובוס שמתכננים זמנים דמיוניים מבחינתי (מתחת ל 50 דקות נגיד). אני רץ ואני נהנה, הקצב מהיר לי מידי ללא ספק, הרוח בפנים מעצבנת (באופן כללי אני שונא רוח), אני לא מסתכל בשעון מחייך ורץ. אני נזכר במורקמי שברך חברה שרצה מרתון בפעם הראשונה "תהני מהריצה" כי למה אנחנו עושים את זה אם לא כדי להנות. נשמע מוזר אני יודע.
כשמתחיל Smells like teen spirit אני כבר ממש רץ מהר מידי לדעתי. הנמכתי את המוזיקה באוזניות, אחרי הכול גם מחר אני צריך לרוץ.
מורקמי מתיחס לכל דבר שהוא עושה ברצינות, תבינו, הוא רץ כדי להיות בכושר גופני טוב, בכדי לכתוב ספרים טובים יותר. להבנתו כתיבה דורשת כושר ריכוז, אבל גם כושר גופני והוא מתמיד כדי להיות מסוגל לכתוב לנו רומנים טובים יותר, כזה הוא רציני. כך גם כשהוא רץ, ומתחרה, ונכנס לענף ספורט חדש (טריאטלון).
בפעם הקודמת שקראתי את הספר רצתי ואהבתי את מורקמי, אבל לא רצתי "ברצינות" כדבריו, לא רצתי כל יום, הקריאה השניה בספר היתה טובה יותר, וכנראה שאקרא בו שוב .יש קסם בשקט של הבוקר לפני שעולה השמש, ומצאתי שנעים לבלות את השעות הללו עם מורקמי סאן, ולא עם Ynet נגיד.
קו הסיום הגיע מהר משחשבתי תוצאה רישמית 48:52, הרבה יותר ממה שפיללתי, לא הספקתי להקשיב ל "The man who sold the world" לא ל "Time wrap" ולא ל "לזוז" של הדג נחש. אבל פגשתי את החברים היקרים מירוחם שציפיתי לפגוש, גם בקו הזינוק וגם בקו הסיום והעיקר והכי חשוב נהנתי, מהמרוץ ומהספר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
The Book of Form and Emptiness

The Book of Form and Emptiness

Ruth Ozeki

אם בני או, גיבור הסיפור, היה משחק - חי צומח דומם, הוא היה נתקע בדומם. מאז שאבא שלו נהרג בתאונת דרכים מביכה ומטופשת הוא שומע קולות. קולות של הכול, נעלי הספורט שלו, העיפרון, הצעצועים הבגדים, שום דבר לא באמת דומם. לסיפור שני מספרים בני או, הבן שאיבד את אביו, ויש שיטענו שמאבד את שפיותו כתוצאה מהאובדן, ו"הספר" הספר שמכיל את הסיפור של בני, גם אותו הוא שומע. הסיפור מלווה את בני, בהתבגרותו המורכבת, דרך הדמויות הצבעוניות שהוא פוגש בדרך ה"א" (The Alef במקור), איש הבקבוקים, הספרנית, הסופרת, הפסיכאטרית, נזירה בודהיסטית והמתורגמנית שלה ועוד. כהרגלי אני לא אכנס לסיפור, רק אציין שמדובר בספר מופת, שכתוב בצורה אמינה ומשכנעת. כזו שמייצרת אמפטיה כלפי הדמויות והישאבות של הקורא לתוך עולמם הפנימי, נו אתם יודעים, מה שספרות טובה מנסה לעשות אבל לא תמיד מצליחה.
אני מודה שאני לא אובייקטיבי כלל, בכל ספר של רות אוזקי שאני קורא, אני מתאהב בה מחדש. הספר הזה לא שונה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול

ביקורות נוספות על "אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001"

אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

חיים סבתו

כבר שנים שואלים אותי בסביבתי הקרובה "מה? עוד לא קראת את סבתו?", ואני תמיד עונה "בהזדמנות". אז הנה.

בלשון רבנית נקייה, צלולה וזכה סבתו מתאר את חכמי העיר חלב בסוריה - באהבה, בגעגוע, בהערצה.
האם זו ספרות טובה? לטעמי לא כל כך. זה לא רע, אבל זה גם לא מספיק.
סבתו מתאר לומדי תורה מסורים ומתמידים ועובדי ה' באמת ובתמים, והוא מיטיב לעשות זאת. בספרות הישראלית זהו גוון תכלת זך וטהור שכבר שנים ארוכות לא נכח בה, ומכאן ערכו של הספר, אבל האיכות הסיפורית לוקה בפשטנות. הגיבורים מושלמים. מידותיהם נעלות. מעשיהם ללא רבב.

מבחינת הסיפורים עצמם, שתי נקודות ראויות לציון בעיניי:
1. בסיפור הראשון "גלגל חוזר בעולם" (נובלה שתופסת את רוב הספר) מתאר סבתו את החכמים לבית שפורטה. אחרי שאנחנו קוראים כיצד התורה מחזרת על האכסניה שלה ועוברת מאב לבן במשפחה הזו, הנה מגיע הבן ששואל קושיות, סקרנותו גוברת עליו, ומתאוות ההשכלה הוא נוסע פריזה, לומד באוניברסיטה, נוטש את עולם אבותיו, ומתלהב מהצדק החברתי החדש בצלמו ובדמותו של ז'ן פול סארטר.
אנחנו לא קוראים על ייסורים, התלבטויות וחיבוטי נפש סוערים. גם לא לא-סוערים. רק תאוות השכלה יש כאן ותו לא. זוהי החמצה.
לא אלמן ישראל. הגיבור שב בתשובה, ודווקא בעקבות מפגש עם הפילוסוף הנערץ.
אמנם הסיפור מבוסס על מהלך חייו של בני לוי, הפילוסוף והפעיל החברתי היהודי בצרפת של שנות ה-60' וה-70', שאכן היה ממקורבי סארטר וחזר בתשובה בגיל מבוגר (ואף "קירב" את סארטר הזקן ליהדות, על פי עדותו), אך הסיפור של סבתו פשטני, שקט ושלם מדי, ללא מהמורות של ממש.
2. בסיפור "שברי לוחות" (השלישי והאחרון) סבתו מספר על קשייו של סבו הצדיק והאצילי לאחר שעלה ארצה. ממעמד של תלמיד חכם מוערך הוא צונח לאלמוניות מוחלטת במעברה נידחה בדרום ירושלים.
זהו סיפור ראוי מאד, עוד קו עלילתי שטרם סופר על חבלי הקליטה של עליית ההמונים בשנות ה-50'.
הביקורת של סבתו עדינה מאד. מאד. זה יפה ואצילי מצדו, ומאד לא מקובל.

לשון וסגנון -
העברית של סבתו רבנית-מזרחית. זה מקסים ואותנטי, וגם קצת מעייף. פה ושם גם קצת משעמם. רוח הדברים וסגנונם כה נינוחים עד שהקורא כמעט ונרדם. אבל זו הירדמות מרגיעה, נעימה.
גם זה משהו.
אפשר להשוות בין השפה שלו לזו של חיים אחר - חיים באר. אצל סבתו הלשון הרבנית היא שפת דיבור ממש, עגולה, אותנטית ורציפה. אצל באר הלשון הרבנית מתפרצת אל הטקסט, כמעט תמיד כדי לשעשע, להגזים, להתריס או להגחיך.
אצל סבתו היא נעימה ונינוחה, משרה אווירה שלווה, אצל באר היא חצופה ומלגלגת.
אצל סבתו הלשון הרבנית היא מוסיקת החיים, אצל באר היא דאווין.

סיכום -
סבתו פרץ דרך. הוא מראשוני פורצי הדרך של כותבים דתיים-ציוניים אל המיינסטרים הספרותי הישראלי.
זו התחלה מהוססת, לא פריצת דרך בתרועת חצוצרות.
אומרים לי שיש לו ספרים טובים יותר. נחיה ונראה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•עמיחי
אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

חיים סבתו

ספרו הראשון של הרב סבתו
עוסק בחיים בחלאב (ארץ ארם צובא). הספר כולל שלושה סיפורים (הראשון הוא עיקר הספר וארוך יותר) שבהם הרב סבתו מתאר את חיי היהודים באותם ימים באר"ץ באמצעות מידע שקיבל מסבו וממשפחתו. כל זאת בכתיבה מעולה שמזכירה לא פחות מאת עגנון.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•הקוראת
אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

חיים סבתו

יש בספרים את היכולת לפתוח לשחור את הצוהר ללבן, ללילה את הצוהר ליום, וגם לאשכנזי טהור כמוני, את הצוהר להתענג על ההיכרות האישית עם קהילה יהודית בחאלב שבסוריה. שלושה סיפורים מרתקים בספרו הראשון של חיים סבתו. הראשון, סיפור עם תמה עגנונית על גורלות ששזורים האחד בשני ועל גלגלות שחוזרים בעולם (וכך שם הסיפור, 'גלגל חוזר בעולם'), שממחיש ביד אומנת את הרעיון ש'לא יידח ממנו נידח'. והשני, כהגדרת תקציר הספר, סיפור בלשי אודות כתב יד שכתב זקנו של חיים סבתו. לא אוסיף יותר כדי לא לספיילר (לדעתי, סיפור בלשי יהודי שכזה, זהו אחד מהדברים שחסרים לנו בסיפורת הישראלית יותר מכל. סיפורי הבלשים הישראליים מחקים מדי את עולם המושגים של חו"ל, במקום ליצור מתח אותנטי גם מההווי היהודי הפשוט שלנו). והסיפור השלישי, סיפור שהוא זרקור על נלבבי חאלב שעלו לארץ והותירו את כל כבודם בגולה. שובר לב, ואכן, שמו של הסיפור 'שברי לוחות'.
אולם כל הסיפורים שזורים ברחובותיה, דמויותיה ותולדותיה של קהילת יהודי חאלב, ארם-צובא, ולנו, חובבי הפרוזה, הם מעלים תמונת אמת על אר"ץ זו, שכמותה ספק אם נוכל לדלות מתיעוד היסטורי אחר.
אודה על האמת, מעתה אם אי-פעם אתקל ביהודי שמקורו בחאלב, אחוש התרגשות לא קטנה, ואפילו אעריץ אותו.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אבק ספרים
אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

חיים סבתו

חיים סבתו מתאר בספרו את חיי קהילת חלב המעטירה, קהילה בה סבו היה מרבניה.
חיי היהודים בה התנהלו על פי מיטב המסורת והמנהגים בדרך התורה, בטוהר, ביושר, ובתמימות.
הכבוד לתלמידי חכמים וללומדי התורה, החום היהודי, והדקדוק בקלה כבחמורה, גורמים להתגעגע לימים שהיו, וכמעט שאינם...לדוגמא: הסיפור על הבן של הרב שאולץ לנדוד וללמוד בפריז, והקשר עם אביו שנותר בחלב עם משפחתו, נותק בגלל המלחמה. וכאשר סוף סוף חודש הקשר, הוא קיבל מכתב מאביו האהוב ומשפחתו, ולמרות ההתרגשות העזה, הוא קרא בכיסופים את המכתב, אבל את דברי אביו האהובים לו במיוחד, הוא התאפק ודחה כדי לקרוא אותם דוקא - בשבת!

לא רציתי שהספר יגמר, זאת חווית קריאה נדירה!

מומלץ מאוד!!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•במבי
אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

חיים סבתו

חיים סבתו מזכיר את שי עגנון בסגנון של שילוב של שפה עשירה מבית חכמינו זכרונם לברכה עם סיפורי חיים מלאים תוכן יהודי ואנושי עשיר, מאלף ובעל מוסר השכל עכשווי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יעקב נ
אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

חיים סבתו

סופרים דתיים כותבים בדרך כלל מתוך הספרות הכללית ואליה, אולי מתוך פחד להיות חריגים. חיים סבתו לא מפחד: הוא כותב בשפת בית המדרש, במקצב משלו ובאותנטיות נדירה, וזה סוד קסמו של הספר הזה ושל כל חבריו.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אריאל
אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

אמת מארץ תצמח - מהדורת 2001

חיים סבתו

יפיפה, חורז בצורה מופלאה את כל הסיפור עד לסיום שסוגר מעגל. והכל בשפה עשירה, תענוג כל רגע של קריאה.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•נעמיקו
דירוג
5.0
לפני 8 שנים

“יש בספרים את היכולת לפתוח לשחור את הצוהר ללבן, ללילה את הצוהר ליום, וגם לאשכנזי טהור כמוני, את הצוהר”