חבר- שכן גילה שלא קראתי שום דבר של סבתו, "מה עשה?" (כדברי שמעון צבר ב"טוסברהינדי הגיבור"), קנה לי 4 ספרים של סבתו ואמר לי: תתחיל מ"אמת מארץ תצמח". בתור אחד שלא אוהב שאומרים לו מה לקרוא, אפילו אם מדובר בחבר יקר שדעתו חשובה בעניי, התחלתי ב"תאום כוונות". נהנתי מהספר, אבל לא רצתי לספר הבא של סבתו...
החלטתי ביני לביני שבכל פעם שאתגעגע לחבר יקר זה, אקרא ספר נוסף של סבתו.
החבר עדיין חבר טוב ויקר, אבל אנחנו כבר לא שכנים, והוא נושא במשרה ציבורית רמה, כך שעתותיו לא ממש בידיו... כך קרה ששוב אני מתגעגע אליו. לקחתי לידי את "אמת מארץ תצמח".
תמיד אני נותן הקדמה קצרה לביקורת, אבל הפעם הרגשתי שההקדמה חיונית, שכן אין מילים במקלדתי לתאר את הפנינה הזו. אני מרגיש שלא אצליח לבטא היטב את ההתפעמות עומק הרגשות והזיקה שהרגשתי בעת הקריאה, ולכן אני הולך סחור סחור, בכל זאת אנסה.
הרב חיים סבתו, מביא לפננו סיפורים על קהילת יהודי חאלב (שבסוריה), מתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה ועד לאחר הקמת מדינת ישראל. בספר 3 סיפורים, 3 פנינות יקרות, בביקורת זו אני מתייחס לסיפור העיקרי "גלגל חוזר בעולם".
הסיפור מגולל את קורת משפחת חכמים הכרוכה במשפחת סוחרים, הסיפור מתרחש בחאלב, פאריז ובסוף גם בישראל. שפת הסיפור עשירה, מפעימה, יש שיגידו שסתבו מזכיר בסגנונו את עגנון, אני לא מסכים, אבל הסגנון מרשים. בספר אנו מתוודעים לקהילה מקסימה זו של יהודי חאלב, שגאים ואוהבים את עירם, כפי שכתוב בספר:" גאים בני ארם צובא בעירם ומשתבחים בה. גאים באווירה ובמעינותיה. גאים בעורמתם של סוחריה. גאים בפייטני עירם ובחזניה..."
במהלך הקריאה ביד מיומנת קושר הרב סבתו את תודעתנו בגורלה של הקהילה, באופן כזה שנחמץ ליבנו עת אחד מבניה עוזב את התורה... נפשנו יוצאת נגד הולכי הרכיל, וחבוטי הנפש של הדמויות מייסרים את נפשנו.
חיים סבתו יודע לכתוב סיפור, לשאוב אותנו לתוכו, לשמח נפשנו ובדרך אגב אנו מקבלים שיעור קצר באורחות קהילת חאלב.
כדרכי אינני נכנס יותר מידי לעלילה, זאת אשאיר לכם, אגלה לכם רק זאת: בפסקה האחרונה לחיי היו רטובות מדמעות, לא היו אלה דמעות של עצב כי אם התרגשות רבה.
כדאי לקרוא.















