הספר מתאר את העצמה הרבה שהפעילה הכנסייה במאה ה-19 בספרד. הספר מציג בהרחבה את הפערים שבין ההשקפות המסורתיות הפרובנציאליות לבין ההשקפות הליברליות שבבירה מדריד. בפרובינציה- (עמוד 240) "רווחים הרעיונות המיושנים ביותר בכל הנוגע לחברה,לדת, למדינה, לרכוש. הקנאות הדתית, הדוחפת אותם להשתמש בכוח נגד הממשלה כדי להגן על דת שאיש לא תקף אותה ושהם עצמם אף אינם מחזיקים בה באמת, מעוררת בנפשם יצרים פאודליים, והיות שבינם לבין עצמם הם רגילים לפתור בעיות בכוח הזרוע, בדם ובאש,ולשחוט כל ולשחוט כל אדם שאין דעתו כדעתם, הרי הם סבורים שאיש בעולם אינו משתמש בשיטות אחרות".נשמע מוכר? מזכיר דבר מה?

בספר אולי אינו "ספרות" גבוהה אך מעניין מאוד. עוזרד נותן ביטוי לשתי תקופות בחיינו: הראשונה, העליה וההתיישבות; השנייה, ההתפכחות או ההתנערות של הדור השני. בסופו של דבר הגעגוע לשורשים גובר על ההתרחקות. הספר בהחלט מומלץ, בעיקר, לאלה שחשים קרבה לנושא הקיבוצי והצהלי.

רעיון נחמד,אך הספר כתוב בצורה טרחנית אם הרבה חזרות על אותו ורעיון עצמו.

ספור, כתוב היטב, מעלה את מכלול חייהם הסבוכים של מהגרים לתרבויות לא להם. מביא בתמציתיות, לעתים רבה מדי, בעייתיות ב יחסים בין-אישיים של יהודים לגרמנים על רקע העבר הנורא.

ספר מעניין, בייחוד בימים אלה בהם משבר העתונות הכתובה מגיע גם הנה.על רקע הסיפורים והסיבוכים האישיים של הכותבים בעתון מתבהרים הקשיים שבקיומו של עתון בעת בה יש דרכים אחרות, אולי אף יעילות יותר,להתעדכנות בחדשות.

ספר מדהים. קשה להשתחרר מהרושם שהספר מותיר גם זמן רב לאחר הקריאה. הספר כתוב אמנם ע"י עיתונאי אך הכתיבה אינה עיתונאית כלל, היא יפה ורגישה. נדמה היה שהכל כבר סופר על האכזריות של ימי סטלין אך מתברר שלא היא.אימו של הכותב מתגלה כאישיות חזקה ובעלת כוח חיות כביר.ואביו כאדם שנכון היה לשלם כל מחיר כדי לעמוד בהבטחתו.

הספר קריא מאד,מנסה להקיף את הכל ולדעתי אינו מצליח בכך. מנסה להציג את החיים הטראגיים של זוג מעורב (יהודי ונוצריה)באירופה של מלחה" השנייה. הרבה דמויות שחסרות את העומק המתבקש.בשעה שהבניין ה"חדשני" משנה את ייעודו ומותאם למציאות המשתנה בני האדם נהרסים.

ספר הנראה קליל, אך יש בו לא מעט משמעויות: אהבת הארץ(נופיה ובריותיה),התנגשות בין אמונה לתבונה, אחרי הצבא מה הלאה? בהחלט שווה קריאה למי המעוניין להבין יותר לנפשם של צעירים באלה הימים.

סיפור כואב על אורח החיים הקיבוצי- הישן- בו מתחת לכללי הגלוי עולם שלם של הסתרות, פגיעות לא נסלחות ומצוקות.
מצוקות אלה נחשפות עם מות ה"איש החזק" שומר הגחלת הקיבוצית.בקאתרזיס של חמש נשים שכל אחת מהן נושאת עימה במשך שנים את מכאוביה.
הספר כתוב באופן מעניין על אף שלטעמי נעשה בו ניסיון לכללול יותר מדי, והוא מוטה מדי לכוון אחד.