מה לא נאמר על מות הפרינט, הלא הוא העיתון המודפס, באינספור מאמרים, פאנלים, הפגנות ודיונים. רק לאחרונה חזינו בכמעט קריסתו של עיתון אחד, והמתעניינים יותר ודאי שמו לב למאבקי הכוח והגרסאות בין העיתונים האחרים שמגיעים לעיתים לרמות מפתיעות. בין כל הדיונים על חשיבותו הדמוקרטית של העיתון ותפקידו ההיסטורי דובר לא פעם גם על האנשים שעושים אותו, אותן משפחות שפרנסתן וכבודן קשורים במוסד הזה.

"עד סגירת הגיליון" נותן כבוד לאנשים שעושים את העיתון, יותר מאשר למוסד העיתונות עצמו. הספר עוסק במערכת עיתון אחת, עיתון בין-לאומי באנגלית שמרכזו ברומא וכתביו ושליחיו פרוסים במגוון פינות בעולם. כל פרק עוסק בגיבור אחר מאותה מערכת, ודרך הפרקים השונים נבנית לאט לאט תמונה של מערכת שלמה. הטיפוסים שמרכיבים את העיתון הם מטבע הדברים מגוונים מאוד, ורקמן יודע לאפיין אותם בכישרון רב. החל מהכתב המזדקן בפריז שאיבד את הקשר עם השטח וכלה בעורכת הראשית הבלתי נלאית, כל הדמויות מעוררות עניין רב כמו גם לא מעט חמלה. אני התחברתי במיוחד לדמותו של כותב ההספדים הנבוך שצריך להתמודד עם כתיבת הספדים לאנשים שטרם מתו, ולעורך הלשוני הרמן כהן, מין אבשלום קור טורבו שנוזף במגיהים שעושים שגיאות ומחבר תנ"ך נגד קלישאות נפוצות.
בין סיפור אישי אחד לאחר משולבים קטעים אינפורמטיביים יותר שמספרים את סיפור לידתו והתפתחותו של העיתון (המומצא, כן?) שבעצם נוסד מגחמה אישית של איל הון ועובר תהופוכות רבות עד להעברתו לידי יורש תמהוני ומתבודד ולסיום הבלתי נמנע.
כל פרק כזה עומד כביכול בפני עצמו, עם סופים פתוחים בסגנון סיפורים קצרים, אבל מפרק לפרק מגלה לנו פרטים שמשלימים את התמונה המלאה. על אף שמדובר בסופר שהוא עיתונאי לשעבר (ואולי דווקא בגלל זה) רקמן מיטיב להחיות את הדמויות, לחבר דיאלוגים קולחים ולכתוב על מערכות יחסים ומשפחות בלי ליפול לקלישאות קשות מדי. התוצאה היא ספר אנושי מאוד, מעניין מאוד שמצליח להיחלץ מתבניות רגילות ולהסתיים כהרף עין.

הספר הוא על ייסוד והקמה של עיתון בינלאומי בשפה האנגלית ברומא.
בספר מתוודעים לעבודת מערכת של עיתון, הכתיבה ויצירה של הגיליונות יחד עם הדמויות העומדות מאחורי העיתון.
בספר אנו חווים את את עבודת המערכת של העיתון, מכירים את העובדים, הכתבים, המגיהים ועורכי המדורים, לומדים על החלטות יומיומיות של העיתון, וחשים את הלחץ של השעות האחרונות לפני סגירת הגיליון.
כמו כן אנו למדים על הקשיים שחווה העיתון בעולם שעובר לעידן האינטרנט ובירידת כוחה של העיתונות הכתובה עד כדי משבר כלכלי.
בספר יש דמויות רבות שעולות בפרקים השונים שלו. ובקטע הזה הרגשתי שיש ריבוי דמויות עם חוט מקשר קטן ביניהן.
לסיכום : נהניתי מהספר כיוון שלמדתי להכיר את עולם העיתונות הכתובה, למרות שנחלתי אכזבה בריבוי גיבורי המשנה.

הספר מספר על עיתון בין לאומי באנגלית שמקים ממאה שעברה אייל הון אמריקני בשם סיירוס אוט הספר מורכב מפרקים שכול פרק מספר על דמות שעובדת בעיתון בזמן הווה קתלין עורכת הראשית לויד ברקו הכתב בפריז וכולי ובסוף כול פרק מסופר על ההיסטוריה של העיתון הספר מאוד סוחף וכתוב באופן שגורם קצת להצטער שהוא נגמר מאוד מומלץ

מאוד אהבתי - כתוב בצורה קולחת ומעניינת, הומור טוב, אפיון דמויות כיפי. הרעיון לתאר דמות של עיתון דרך עובדיו - כתביו,מנהליו, קוראיו מאוד מצא חן בעיני. עוד 200 עמוד עם עוד דמויות היה מחזיק מעמד גם כן בכיף.