כשחשבתי על מה אכתוב על הספר הזה, עלתה לי בראש מילה אחת:

אהבה

ורק אז שמתי לב שגם על עטיפת הספר היא כתובה.

ספר שאוהב ומאהיב בכמויות אין קץ.
אהבה של אדם אחד, בודד מחברת בני אנוש, ללוטרה יקרה אחת.
אהבה כמו שום אהבה אחרת.

ואהבה לטבע, למראות שלו, לדרמטיות שבו, לקולות שלו, לריחות שלו. למה שרוב בני האדם לא מבחינים בו כלל.

אחד הספרים האהובים עלי ועל כל לוטרות העולם, אם הן היו יכולות לקרוא.

אוי אוי אוי איזו אכזבה מרה אחרי "הקפות ביער".
קודם כל, הספר רצוף שגיאות בעברית. דרושה עריכה דחופה.

הספר מתחיל לא רע, ומצליח לעניין אותנו בסיפור עצוב (גם אם יש נחמה בסופו, הדרך אליה רצופה מכשולים). לקראת האמצע משתנה פתאום הקצב - ביעף חולפות להן שנים, הדמויות מאבדות כל פוטנציאל לעומק אם היה כזה, והספר פשוט מתרסק. חבל.

אולי הבעיה טמונה בתרגום, אולי לא, אני לא יודעת.
אבל אם יש לכם משהו יותר טוב לקרוא, מה טוב.

יצירת מופת יחידה ומיוחדת.
מפליא אותי שעדיין לא נכתב עליה כאן.
הספר מתאר 24 שעות בחייו, שכבר אינם חיים של ממש, של ה"קונסול" בעיירה במקסיקו, ב"יום המתים". פירמין, ה"קונסול" הוא אלכוהוליסט השותה עצמו למוות, ודרך עיניו אנו מתוודעים לסיפור חיים טרגי, של הרס עצמי ושל הרס סביבתו הבלתי נמנע.
כתיבתו של לורי נראית לעתים כמו שירה צרופה. אי אפשר שלא להתחבר ל"קונסול", לאישיותו המרתקת.
ברגישות מדהימה מספר לורי את סיפורו (שהוא למעשה אוטוביוגרפי) ומתאר את הסביבה בה מתרחש הסיפור והדמויות, שהן כצללים, שהקיפו אותו בחייו.
לא יכולתי לעצור את הדמעות בסוף.
פשוט ספר שחייבים לקרוא.

ספר קסום ומקסים.
דה ואל שוקע בהסטוריה המשפחתית שלו 3-4 דורות אחורה כשהוא עוקב אחרי אוסף הנצוקה שירש מדודו. בתוך כך הוא מספר את ההסטוריה האירופאית התקופתית. את כל זה הוא עושה ברגש וברגישות רבה.
כדאי מאוד מאוד!