• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

מאת גלילה רון-פדר-עמית

הביקורת של ליזה

תמונה של ליזה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

מאת גלילה רון-פדר-עמית

הביקורת של ליזה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של ליזה
הוצאה לאור:מודן
0
קטגוריה:ילדים 12-9
הקודמת
דנה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 18 שנים•1 דקות קריאה

אהבת הילדות שלי.=]

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של כרובי
כרובי
1קורא|גיל ממוצע45|100%נשים

על המבקרת

תמונה של ליזה

ליזה

חברה מזה 19 שנים
2 ביקורות•1 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ילדים 12-9
תמונה של ליזה
ליזה
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות2
לייקים שקיבלה1
דירוג ממוצע4.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת1ילדים 12-91

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ליזה

הבושם

הבושם

פטריק זיסקינד

וואו, איזה ספר! בהחלט השאיר בי את חותמו!

לפני 18 שנים•
★★★★★
•ליזה

ביקורות נוספות על "אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב"

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

ברצוני להמליץ על סדרת הטלוויזיה אל עצמי, שמשודרת בערוץ ניקולאודיון. על אף שאינני שייכת לקטגוריית נוער, עקבתי אחריה בעניין ואהבתי.
אומנם תמיד עדיף המקור בעיניי (הספר שיצא בשנות ה 70 והסרט שיצא בשנות ה 80). עם זאת נראה כי היה הכרחי להתאים את הסדרה לשנות האלפיים ולנוער של היום. למרות שאני אוהבת נוסטלגיה, אני חושבת שהסדרה לא רעה בכלל ואם יש לכם ילדים שהם בני נוער, מומלץ בחום לצפות יחד איתם.
הסדרה כללה עד עתה שתי עונות, אך כבר הוכרז כי בקיץ הבא תשודר העונה השלישית. לצד ליעד פאר שמגלם את ציון בחינניות רבה, משחקים עוד כמה בני נוער מוכשרים כמו: יהלי ווטסון המוכר בטיקטוק כזמר ששיריו שברו את הרשת. בנוסף אציין לטובה שחקנים ותיקים יותר כמו: חנה אזולי הספרי בתפקיד הסבתא, צחי הלוי בתפקיד האבא של ציון, יעל שרוני ועומר עציון בתור הורי המשפחה האומנת.
הערה: עומר עציון מוכר כטראמפ בארץ נהדרת וגם בסדרה אל עצמי הוא מביא לא מעט אתנחתות קומיות.
בכלליות, עדיין מדובר על ציון הילד ממשפחת המצוקה מבית שאן ולכן עדיין יש קטעים עצובים, אך הסדרה הרבה יותר קלילה, אופטימית ומעלה חיוך מאשר הספר או הסרט. כך למשל ציון וניר הפכו לצמד חמד, מה שלא קרה כל כך במקור. בנוסף, בסדרה זוכים הצופים להכיר את אבא של ציון כאב אוהב שעושה מאמצים להשתקם ולחזור למוטב בעיקר למען בנו. כמו כן בסדרה הסבתא הרבה יותר דומיננטית בחייו של ציון, היא דמות צעירה ברוחה שצברה המון ניסיון חיים והיא חכמה מספיק להעביר לו מניסיונה בעזרת מטבעות לשון קצרות וקולעות. אלו דברים שלא נכללו בספר או בסרט ומאד שמחתי שהוסיפו אותם בסדרה.

לפני 5 ימים•לקרוא ברון - חנות ספרים
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

בין שתיים לארבע אף ילד לא העז להרעיש בשכונה שלי. קדושת השלאף שטונדה. אסור היה לי להתאמן בנגינה בפסנתר, בטח שלא לשחק בכדור מחוץ לבניין. שידורי טלוויזיה לילדים לא היו בשעות כאלו. יכולת לישון או לקרוא. אתם יכולים לנחש שאני קראתי.
את "אל עצמי" וכל הספרים האחרים בסדרה קראתי בלהיטות בשעות השקטות הללו. אלו היו ספרים קצרים יחסים, מתאימים בדיוק למרווח הזמן שעמד לרשותי לפני שפרצתי החוצה עם הכדור שלי.

הייתי מזוהה מן הסתם עם ניר שרוני, אבל אני הזדהתי עם ציון כהן. בתור ילדה לא מקובלת חברתית, שמשפחתה שונה מהמשפחות האפייניות לשכונה, היה לי קל לדמיין את ציון כהן מגיע בפעם הראשונה לכיתה החדשה וסופג את הלעז והבוז של הילדים על צורת הדיבור שלו. הערכתי אותו על שלא פחד לעמוד מול כולם, והרביץ לכל מי שפגע בו. כל כך הושפעתי ממנו עד שגם אני התחלתי להרביץ למי שפגע בי. בחיי. וזה עזר. זה עזר כי לא הייתי ציון כהן מעיירת פיתוח, אלא ילדה טובה ירושלים ותלמידה מצטיינת שהמורים אוהבים. אז הרבצתי למציקים, ואחר כך הלכתי להתלונן עליהם. כך יצא שהם גם חטפו עונש וגם מכות. אחר כך לא הציקו לי יותר.
*******************************
שנים עברו. הספר נדד אתי לכל בית שעברתי אליו, ובשמחה העברתי אותו ואת האחרים בסדרה לבתי הבכורה. גם היא נשבתה בקסמו, היא רק לא האמינה שבאמת היו ילדים כמו ציון כהן. אפשרות כזאת לא עלתה על דעתה. השנה הספר הועבר כספר קריאת חובה (שונאת את המושג הזה!) בכיתה. מזל שזה היה כבר אחרי שבתי קראה את כל הסדרה. אתמול התכנסנו, הורים ותלמידים, למופע של הזמר מיכה ביטון, שהוא הילד עליו כתבה גלילה רון פדר את הסדרה. מודה שהייתי סקפטית לחלוטין. חשבתי שאני באה לסבול מסלסולים מזרחיים (מצטערת, זה ממש לא הטעם שלי), ומישהו ממורמר שיספר על האפלייה של המזרחיים והעוול הנורא שנעשה לו. טעיתי בגדול. מיכה ביטון הוא אדם כובש עם קסם אישי מתפרץ, רהוט וחכם. נראה מאושר, וממש לא ממורמר. הוא סיפר את הסיפור האישי האמיתי שלו, עם הדומה והשונה מהספרים.

מיכה ביטון גדל בשדרות, עשרה ילדים בבית בין שני חדרים. אמו התחתנה בגיל 12!!!!! כמעט בכל שנה נולד ילד נוסף. כל שלושה ילדים ישנו על מזרן אחד – ראש לעקב. "מי שנגמל, השתין על כולם בלילה. לא היה הבדל בין הגמולים ללא גמולים. ידעת שממילא בבוקר תקום רטוב. כשאמא שלי הייתה פותחת את דלת החדר, היא הייתה עפה מהריח." כשאביו נפטר (מיכה היה בן 9), הבית התפרק. האם לא הצליחה להסתדר ולפרנס את המשפחה הענקית. מיכה התחבר ל"חברה רעה" והפסיק ללמוד. כך בעצת העובדת הסוציאלית הוחלט להעבירו למשפחה אומנת. ככה, ללא שום הכנה והודעה מוקדמת, הוא ארז תיק והשאיר את חייו מאחור. הסיפור על הלילה הראשון שלו לבד בבית של גלילה רון פדר, בחדר משלו, עם מיטה ענקית ושולחן, ללא אחיו ואמו, השאיר אותי דומעת. כך גם ההתמודדות שלו לבד לגמרי בסביבה חדשה ושונה כל כך ללא שום תמיכה מבית הספר וללא הכנה לילדי הכיתה. הרי ברור שזה לא יכול לצאת טוב.

זהירות ספויילרים בפסקה הבאה (עד הכוכביות)!

אני אקצר כאן, ואסכם בספויילרים. בתיה היא ילדה שמיכה הכיר כשברח מהבית של גלילה. אלא שבניגוד לספר הוא לא פגש אותה בים אלא בשכונה אחרת בירושלים. היא לא בישלה לו דגים אלא כיבדה אותו בביסלי. והכי עצוב – היא ממש לא היתה חלק חשוב מחייו. איזו אכזבה!
ובנוסף - מסתבר שניר שרוני הוא פיקציה. לא היה ילד כזה. גלילה רון פדר המציאה אותו לצורך הסיפור. שאר הפרטים דווקא היו נכונים, והספרים המתקדמים בסדרה הם כבר באמת חייו של מיכה ביטון.

**************************

המסקנה של מיכה מילדותו היא שאפשר להסתדר בכל מצב. הסיפור שלו לא שיפוטי ולא מאשים. לא את הוריו, ולא את המקומות שגדל בהם. הוא לא הרגיש שמישהו הפלה אותו. אף אחד לא התכוון לרע, אלו פשוט היו נסיבות החיים. הוא בחר לשמור על המקורות שלו, וגם לקחת את הטוב מכל מקום אליו הגיע. הוא אמר לילדים (וגם להורים) לא לוותר על החלומות, ולזכור שתמיד אפשר להצליח, לא משנה מהיכן באת.

עכשיו הסיפור האמיתי מצטרף אצלי לספר שהשפיע עלי כל כך, ואני ממש שמחה שראיתי שציון כהן האמיתי ראוי מאין כמוהו לשמש גיבור.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•בלו-בלו
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

ספר אהוב עליי מאוד כנה ונוגע ללב. קראתי את הסדרה בגיל 12 בערך ומיד המשכתי לסדרה מנ'ק מבטה של בתיה וגם לסדרה מנ'ק מבטו של ניר שרוני.מומלץ לקרא את כל הספרים בסדרה. זאת סדרת הנעורים היפה ביותר שנתקלתי בה,ממליצה בחום לכל אחד בגילאי 12-18,יש קסם מיוחד בסדרה היפה הזו,שנדמה לי שמבוגרים יותר לא כ'כ יוכלו לזהות..
בציון התאהבתי כמעט מיד, היה ונשאר דמות אהובה שיש לה מקום חם ומתגעגע אצלי ,דמות של גיבור נעורים אמיתי,ובלתי נשכח.
מומלץ מומלץ. סוחף ביותר. לא תתאכזבו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מיס פ
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

ספר מעולה. מאד אהבתי את הספר שהייתי קטן
ציון, הגיבור - אחד הדמויות הכי סוחפות בספרות הנוער הישראלית

חזרתי אליו לפני מספר שנים שחנכתי ילד בפרויקט פר"ח - קראנו יחד את הספר. הייתי צריך לשחד את הילד כדי להתחיל לקרוא את הספר- ההמשך כבר זרם מעצמו
זה ספר ראשון לדעתי שהוא קרא בעצמו ( טוב, לא בדיוק , אני קראתי חלק ) אם כי אני לא בונה שזה יגרום לו להמשיך לקרוא

גם היום אני חושב שזה עדיין אקטואלי ועדיין ספר מדהים לילדים ונוער

לפני 16 שנים•
★★★★★
•איתי 81
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

"אל עצמי" היא סדרת ספרים המגוללת בפרטנות את סיפורו הקשה של ציון כהן, ילד עזוב שמגיע אל ביתה של גב' שרוני, ולומד על בשרו שהחיים הם לעולם לא קלים.
אני ממליצה לכל ילד - ואני גם משדלת את ההורים להציע את סדרת הספרין לילדהם - לקרוא אותם וללוות את ציון כהן במסע הקשה של ילדותו, בעליותיו ובמורדתיו, וכמובן... בדרכו לחיפוש הסוף הטוב.

זהו ספר מקסים ביותר, שכתוב מנקודת מבטו האמינה ביותר של ילד צעיר ומרוקאי, שנופל לביתם של אשכנזים - פולניים, ומנסה להשתלב אבל עדיין לשמור על הזהות העצמית שלו.
ציון, לא מפסיק להיקרע בין השכונה קשת היום ממנה הוא הגיע לבין שכונת העשירים אליה נזרק בירושלים.

למי שלא ידע, הספר מבוסס על סיפור אמיתי לחלוטין, והדמות הראשית שבו - ציון כהן, היא בעצם מיכה ביטון.
מיכה ביטון הגיע אל גלילה רון פדר כשהיה עוד ילד, ילד מרוקאי עם מבטא מרוקאי לחלוטין שמגיע ממשפחה בעלת 10 ילדים, עם אמא צעירה ואבא שנפטר. מיכה, היה אהוב ליבה של גלילה, שאימצה אל חיק ביתה עוד ילדים עזובים כמוהו.
וכאן בדיוק מתחיל הסיפור עליו - אותו כתבה גלילה, ולמרבה הפלא, ערך מיכה.

כיום מיכה - ציון, נשוי באושר, וגר בירושלים בבית מבוסס ועמיד ביותר. הוא עוסק במוזיקה (אפשר לחפש ביוטיוב) והוא עומד להוציא בשבועות אלו את אלבום הסולו השלישי שלו,
"נשימות עמוקות"



*מומלץ לכל אחד. כל מי שלא קורא, פשוט מפסיד!*

לפני 16 שנים• ~דניאל~
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

כילדה כל כך אהבתי את הסידרה
את אהבה הראשונה בין ציון ובתיה
כל כך קיותי שציון יצליח בלימודים ובחיים
סידרה שהיא חובה לכל ילד וילדה!

לפני 14 שנים•יפעת
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

הספר בהתחלה היה די משעמם הוא בכלל לא לגילי אל הכריחו אותי לקרוא אותו וקראתי הספר לא היה עד כדי כך גרוע לא גם עד כדי כך טוב ספר בסדר טוב לילדים בכיתות ב-ד ספר דיי חינוכי אם מישיהי מחפש או מחפשת ספרי יומנים הספר מדבר אליו אליי לא כי בדרך כלל גם אם אני קוראת ספרי יומנים הם חייבים לקלול 150 עמודים ומעלה אחרת אני אגמור תספר תוך חצי שעה המקסימום זה שעה וגם זה אם אני משהו באמצא הקריא בס"כ ספר בסדר

לפני 10 שנים•
★★★★★
•מרינה
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

אחד מספרי הנוער המצוינים שנכתבו בשפה העברית. למרות קוצר יריעתו הספר זכור לי כארוך מאד, אולי בגלל שקראתי את כל הסדרה, אבל משהו בספר הראשון, בחייו הראשוניים של ציון והמעבר הראשון לבית אומנה הצליחו להפוך לי את הקרביים. גברת שרוני מלאת החמלה, ניר שרוני החשדן שהופך לחבר טוב, ההסתגלות לחיים החדשים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•עושים רוח
אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב

גלילה רון-פדר-עמית

עוד ספר ילדות, ספר שלמרות שקראתי אותי לפני שנים,
זכור בזיכרוני, ספר מקסים מומלץ לקרוא,

לפני 15 שנים•
★★★★★
•כרובי
דירוג
5.0
לפני 17 שנים

“ספר מעניין!!חמוד ויש עוד ספרים בסדרה!!!לא פחות מעניינים!!!”

25/27
ביקורות על אל עצמי: סיפורו של ילד עזוב
הבאה
lital
לפני 19 שנים

“קראתי את הספר רק בגלל שהייתה לי עליו עבודה בבית ספר. ספר לא ממומלץ בכלל. ספר שקל מאד להניח בצד ו”