הר האושר הוא היצירה האחרונה של אמיר גוטפרוינד, הוא נפטר בגיל 52 ימים ספורים לפני שספרו יצא לאור.
ספר זה מספר את קורותיהם של שירי צעירה ישראלית המחפשת את דרכה בחיים בכלל ודרכה המקצועית בפרט ושל סמואל שבדי בן חמישים, אקדמאי ומשכיל המוכר ברמה הבינלאומית כמומחה לחקר טקסטים נעים מסלולים שונים לגמרי אבל אירועי החיים מפגישים ביניהם ונוצרת שרשרת של אירועים שהיא לפעמים מוזרה, לפעמים מצחיקה אבל מעלה שאלות שונות בנושאים כמו הפחד מהשונה ומהאחר. הדמויות נטוות במהלך העלילה ביד אמן ואנחנו מקבלים תחושה שאנחנו ממש מכירים אותם. הספר נע על ציר הזמן בין העבר והוריים של שירי וסמואל וההווה וילדיהם, וכן גם על הציר הגיאוגרפי בין ישראל ושבדיה. הספר מעורר שאלות אבל לא נותן תשובות, כל אחד נשאר עם מחשבות מעמיקות וימצא את התשובות שלו. בהחלט ממליץ על הספר לכולם.
התובנה שהספר הציף לי והאמת שחשבתי עליה כבר מזמן אבל הקריאה חיזקה לי אותה. כי הפחד שיש לנו מהזר נובע מאלפי או מיליוני שנות אבולוציה בהן הזר תמיד נתפש כאיום. הזר שהגיע ייקח את הנשים שלי, את העבודה שלי, הוא הגיע כי איפה שהוא היה עד עתה אין לא מספיק נשים או אמצעי מחיה ולכן הוא בא כדי להתקיים במקום בו אני מתקיים וזה יהיה על חשבוני. הפחד הזה הופך לשנאה, מביא למלחמה ואלימות ובימינו אנחנו קוראים לו גזענות. אנחנו כבני תרבות צריכים לדעת ולהבחין שיש כל מיני "זרים" והם מגיעים ממגוון סיבות ולא תמיד זה על חשבוננו ולפעמים גם אנחנו יכולים ללמוד מהם ולהרוויח מזה.

קראתי את ספרו של ד"ר יורם יובל "סערת נפש". הספר מחולק לשלושה חלקים בהם הוא פותח לנו צוהר להבנה של עולם הטיפול הפסיכולוגי, הפסיכיאטרי וחקר המוח. הנושאים מועברים על ידי תיאורם של מיקרים אשר היו בטיפולו של ד"ר יורם יובל ומשולבים בהם הסברים מפורטים על המקרה אבל גם דרך הטיפול, המחקרים בנושא, התרופות הרלבנטיות והדילמות הטיפוליות. לא כל הטיפולים כמובן מסתיימים בהצלחה. המקרים מתוארים בדרך סיפורית את פרטי המקרה, את עולמם הפנימי של המטופלים וכיצד הוא נראה מבחוץ. בשפה ברורה, קולחת ומרתקת. גם ההסברים העיוניים והמדעיים מוגשים בשפה מובנת וברורה. עולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה לא מוכר לרוב ויש סביבו הרבה בורות, אמנות תפלות ושמועות, הספר הבהיר לי והסביר לי דברים רבים בתחומים אלה וללא ספק העשיר את עולמי. הספר לפעמים לא קל לקריאה אבל אני ממליץ עליו בחום לכולם. הוא בהחלט יכול לעזור לכל אחד להבין את הסובבים אותו טוב יותר וחשוב מכך גם את עצמו.

עלילת הספר מתארת את עלילותים של שני ישראלים יוצאי צבא אשר עושים יחד את הטיול אחרי צבא. רק מה ההיסטוריה שבה הם חיים שונה מזו המוכרת לנו וזאת מכיוון שהצעתו של הרצל התקבלה ומדינת ישראל הוקמה באוגנדה אילו כאן הוקמה מדינת פלסטין. על רקע זה יש הצטלבויות מצחיקות רבות, שכן למרות שינוי המקום ההיסטוריה לא השתנתה. מדינת ישראל אומנם לא נלחמת בחאס אלא את מקוצם מחליף שבט המסאי המקומי ועוד אנקדוטות רבות, למשל במדינת ישראל שבאוגנדה לא הוקם גבעטרון אלא סוואנטרון. הספר זורם קולח ומשעשע, העלילה הולכת ומסתבכת אבל הסוף קצת מאכזב, נראה כאילו המחבר לא בדיוק ידע איך לצאת מהפלונטר שרקח לגיבוריו. למרות כל זאת הספר חביב ומהנה ונותן זוית ראיה אחרת למציאות שלנו וחומר למחשבה.

הספר מתאר את תולדות חייו הסבוכים של הצמית ארנאו הכוללים סיפור אהבה רווי מזימות, אלימות ותשוקה העלילה מתנהלת בברצלונה בימי הביניים כאשר ברקע בנייתה של הקתדרלה הגדולה והמפוארת ביותר שנבנתה אי פעם לכבוד מריה הבתולה: כנסיית "סנטה מריה דה לה מאר". סיפור חייו של ארנאו רצוף תככים וטלטלות, נאמנויות ובגידות, אלימות ואהבה. דרך הסיפור אנחנו למדים פרקים בהסטוריה של ספרד וברצלונה וכן גם על עולמם של היהודים, הפרעות המגפות. הספר עב כרס אך קראתי אותו בשקיקה מחכה כל הזמן לתהפוכות הגורל ולאחירותו של הגיבר. ממליץ לקרוא.

ספר אישי ומרגש מאד המספר את סיפורו של נער בן 16 עולה חדש מבגדד אשר מתמודד עם השבא הגדול שכרוך בעליה, במהלך הספר מתוארים מקומות, ארועים ואנשים אשר היוו את הנוף של מדינת ישראל בראשית דרכה בשנות החמישים, דרך עיניו של הנער הנאבק בו עברו והצסורת והרצון להתערות בחברה ולהיות צבר. הסופר מתסכל בעין מפוכחת על קשיו מצד אחד ועל עוולות המדינה אך אינו בא בטענות של קיפוח, הוא נבין את חבלי הלידה של הארץ החדשה. הספר מעניק לקורא תמונה אמינה ואמתית כיצד מצד אחד נולדה מדינה ומצד שי כיצד התמודדו לי העולים עם המהפך בחייהם. אהבתי מאד ממליץ לכולם.

הספר כתוב כסדרה של ראיונות של נשים/נערות/בחורות אשר עוסקות בעולם הדוגמנות, הקולנוע התאטרון, כולם אינטיליגנטיות, יפות, חתיכות אבל לכולן יש בעיה עם דימוי הגוף שלהן, כולנו חושבות שהן תמיד לא רזות מספיק ולא יפות מספיק. כל אחת באה מעולם שונה, מרקע שונה אבל כולן סובלנות מאנורקסיה או בולימיה. חייב להגיד קצת מדכא לקרוא אבל חשוב שכל הורה יקרא את הספר וינסה ללמוד את ממנו את הסימנים המצביעים על בעיה אצל בתו (אין גברים בספר רק נשים), הקריאה קולחת וזורמת ולמרות שאין ממש עלילה ויש גם חזרה מסויימת בין כל הסיפורים עדיין הספר טוב כי הוא משתדל לרדת לעומק הנשמה של הבנות ולא רק לתאר את מה שהן עוברות, אני חושב שכדאי גם שנערות צעירות תקראנה את הספר ואולי אז תוכלנה להימנע ולא ליפול במלכודות שהעולם המודרני מעמיד בדרכן.

מעניין ומשעמם בו-זמנית, יתכן? מסתבר שכן. הפרקים המספרים את ילדותה של סימון וייל ובמיוחד בתקופת השואה ומלחמת העולם בהחלט מעניינים ובמיוחד עקב היותה נערה צעירה יכיתד חוותה את מאורעות השואה ושרדה. חלקו השני המתאר את הקריירה הפוליטית והחברתית של סימון וייל די משעמם, הפוליטיקה הפנימית של אירופה, השוק המשותף וצרפת לא כל כך מוכרת לנו ולכן קשה להתחבר לארועים ותהדמויות שהיא מספרת עליהם, כמו הכן הכתיבה הי די טכנית ודוקומנטרית ופחות משתפת רגשות וחוויות אישיות. למרות שהספר עושה לדעתי עוול לגיבורה ממליץ לקרוא את הספר, הוא זורם וקולח ולא ארוך יותר מדי.

בגיל ארבעים וקצת מתחילות להתעורר אצל אליס שאלות בקשר לחייה, נישואיה,בעלה, ילדיה, מה השיגה בחייה ומה לא. כל אותן שאלות שכל מי שהגיע כבר לגיל הזה לבטח שאל את עצמו. ומשם היא יוצאת כמעט בעל כורחה למסע להגן על חייה ועל מה שבנתה, כל זה יוצר סיפור חיים מעניין אבל הייחוד הוא בסגנון הכתיבה. מעולם לא נתקלתי בספר הכתוב בצורה כזו, פרקים קצרים וקולחים בשצף כאשר סגנון הכתיבה שונה מפרק לפרק, חלקם כתובים כמובן כרומן, חלקם כדיאלוג במחזה, חלקם כמענה לשאלון, חלקם כתכתובת סמסים וחלקם כפוסטים בבלוג, אחרים כחלופת אימיילים ועוד ועוד, הסופרת עושה שימוש בכל אמצעי התקשורת המודרניים המוכרים לנו בעולם המודרני ומנהלים את חיינו שכבר מזמן חלק גדול מהם הפך לנחלת הכלל. ספר מצויין עם תהפוכות בלתי צפויות ואולי כן, מעניין לכל אורכו, כמעט 450 עמודים אבל נקרא בצמאון ובהנאה רבה. אם עד כאן לא היה ברור - אז מומלץ ביותר.

מאד נהנתי מהספר, עלילות מקבילות בתקופות שונות ובעולמות שונים אבל עם הרבה נקודות השקה ומשמעויות דומות. סיפרן של נערות חרדיות אשר שואפות לשבור את המסגרת הנוקשה שבה הן חיות בכדי להגשים את עצמן כמובן תוך תשלום מחיר כבר בחייהן האישיים. כתיבתה של נעמי רגן שוטפת וקולחת כתמיד מתובלת באידיש אך במידה ונותנת ניחוח אוטנטי ולא מכביד, חשיפה של עולם שאינו מוכר לנו וכל ספר של נעמי חושף לבנינו טפח ממנו ואולי גם עושה שינוי קטן.