ספר לא רע,
לא קראתי את הספרים הקודמים בסדרה 'מועדון הגמל' והתלבטתי אם לחכות עד שיגיע לידיי הספר הראשון, אבל לבסוף החלטתי לקרוא ולנסות להשלים פערים.
היו חסרים לי קצת פרטים, אבל לא כאלו שאי אפשר להבין, למרות שאני בטוחה שהייתי נהנית יותר אם הייתי מכירה את ההיסטוריה של הגיבורים כמו בסדרות הנוספות שלו (קינג ומקסוול, שו וקייטי).

העלילה - מתנקש עילית חשאי לשעבר נרדף ע"י הבוס הקודם שלו, ששולח אחריו איש CIA מהולל. חבריו ל'מועדון הגמל' מתערבים ומנסים לעזור.
תוך כדי האיש מגיע לעיירה שכוחת אל, ומסתבך בתככים שם.
אז מה אהבתי? קודם כל באלדאצ'י יודע לספר סיפור במיוחד כשהוא מספר אותו משני הצדדים- הרודף והנרדף, ולאט לאט אנו מגלים קווי חיבור בין השניים.
אנו נחשפים פה שוב( כמו ב'משפחה הראשונה')לשחיתות בממסד האמריקני, והפעם בצמרת הצבא והגופים האחרים.
הגיבור שלנו כמו גיבוריו האחרים של באלדאצ'י עשוי ללא חת, הוא אמנם מבוגר יותר בערך בן 60, אבל יכול להשכיב 3 בחורים צעירים ממנו בהרבה...
גם הגיבור השני הוא איש מעניין, ולמרות שהוא לכאורה "הרודף" אנו מגלים בו לאט לאט צדדים טובים , עד שההבדל ביניהם מטשטש תרתי משמע.

בסך הכל נהניתי, אבל יש לו ספרים טובים יותר...

אין לאדם מעל גיל הטיפשעשרה מה לקרוא בספר המדומין והלא אמין והכתוב בשפה של מחברת של תלמיד משועמם בשיעור דקדוק

"הוא לא רצה שחבריו ייפגעו בגללו. סוכני הבולשת הם לא אידיוטים, בסופו של דבר יגיעו גם לכאן. סטון הצטער על שלא יכול היה לעשות יותר בשביל מועדון הגמל, בעיקר אחרי כל מה שעשו חבריו בשבילו. לרגע שקל להסגיר את עצמו אבל סטון היה שורד בכל רמ"ח איבריו, וההליכה אל הגרדום מרצונו החופשי לא היתה אפשרית מבחינתו. הוא סירב להעניק להם ניצחון קל. הוא רצה שיעבדו קשה."

אני רוצה לדבר על המושג הזה שנקרא "הנגשה", אבל במשמעות הרחבה שלו. שכן הנגשה זה לא רק כבש עלייה בזווית נכונה כדי לחסוך מדרגות ממי שמתנייד על כיסא גלגלים, ולא רק בועה בשידורי הטלוויזיה ובה מתורגמנית לשפת הסימנים. הנגשה במובן הרחב היא כל אביזר שיכול לסייע למגיע למקום חדש להסתדר במרחב ובזמן. למשל: חיצי הכוונה, או שלטים ברורים. או הבנה שמי שמגיעה לאולם האירועים המסוים שלכם בנעלי עקב עלולה למעוד בין הסדקים של קרשי הדק הדקורטיבי המעוצב. בקצרה: הנגשה פירושה לחשוב על המגיעים למקום ולסייע להם בהתניידות ובהתמצאות.

ויש גם הנגשה קוגניטיבית. כמו למשל לספר על כריכה של ספר במה הוא עוסק. או לפחות לרמוז במקום כלשהו על גבי הכריכה שהוא לא סתם מותחן (את זה מספר העיצוב באדום ובשחור) אלא חלק רביעי מסדרה. זה נמצא כאן באתר, בכותרת הספר, וכך ראוי. תצטרכו להאמין לי שלא מופיע בשום מקום בספר עצמו. כלומר כתובים כל מיני דברים על מועדון הגמל, ומן הסתם יש איזכורים לעלילות קודמות שחלפו מעל ראשי, אבל אין שום סימון סדרתי שהוא. מה שזה גורם זה בעיקר לתחושה של התפרצות לדלת פתוחה וכניסה לבית באמצע שיחה. או צפיה בסרט מהאמצע. בלבול, חוסר אוריינטציה, תחושה שהייתי אמורה להבין דברים שלמעשה לא נאמרו. אני חושבת שכל אחד מבין את הקושי. אם ככה, למה לא לסמן כראוי ולתת לי להחליט לבד אם אני רוצה לדלג על שלושה ספרים המציגים את הגיבור כראוי?

"סטון המשיך לצעוד ברחוב הראשי של דיוויין והופתע לגלות חנויות משגשגות ולקוחות מאושרים למראה. עוד יותר מזה התקשה להבין כיצד מתיישב הדימוי הזה עם דמותם של הכורים המלוכלכים והמיובלים, עם הריאות המלאות באבק פחום, שישבו במסעדה של ריטה. אלא שאז נדדו מחשבותיו אל הדיווח שראה בטלוויזיה. קצות חוט. כמה נחקרים. יש קשר בין הרציחות."

אוליבר סטון, מתאושש משתי התנקשויות מדויקות שנטל בהן חלק ונמלט מפני החוק פוגש נער בנסיעת רכבת ומגיע בעקבותיו לעיירה קטנטונת ושכוחת אל ששמה משום מה דיוויין, כלומר אלוהית, מה שמתפקשש בתרגום שם הספר. העיירה מתגלה כמסתורית ממה שנראה כלפי חוץ, מה גם שהיא סובלת ממספר בלתי סביר של מתאבדים ביחס לגודל האוכלוסיה. נפתולי העלילה מחברים את הרודפים אחרי סטון, את הכורים בעיירה, רשת לממכר סמים, כלא סודי ביותר שמור ביותר עם מנהל פסיכופט ושלל דמויות צבעוניות. העלילה לא ברורה ולא מובנת. אולי זה כי נכנסתי באמצע הסרט ואני לא מכירה את הדמויות ואת שלל כישוריו של הגיבור המרכזי. אבל אני מנחשת שזה לא קשור, ושהעלילה באמת מופרכת אפילו ביחס לז'אנר. אשמח אם מי שקרא את הסדרה לפי סדר יאיר את עיני.

צדק אלוהי / דיוויד בלאדאצ'י

תרגום: אינגה מיכאלי

הוצאה: מודן

תאריך הוצאה: 2010

קטגוריה: מתח ופעולה, פרוזה תרגום

מספר עמודים: 378 עמ' מודפסים

מהכריכה האחורית:

ג´ון קאר, המוכר גם כ"אוליבר סטון", הוא המבוקש מספר אחת באמריקה. שתי לחיצות על ההדק, והגברים שהרסו את חייו ודנו אותו לחיים בין הצללים - הושתקו לעד. אבל לחופש יש מחיר - בעקבות הרציחות החל מצוד אחריו מטעם הדרגים הגבוהים ביותר בממשל האמריקני. מאחורי הקלעים פועל גם רב־המרגלים מקלין הייז, שלקח את סטון כפרויקט אישי. הייז רוצה במותו של סטון יותר מכולם. לאחר שחברם ומנהיגם הבלתי־מוכתר ירד למחתרת, חברי מועדון הגמל מסכנים הכול כדי להצילו. אך לא רק הציידים נושפים בעורפו, כי סטון נמלט גם מזיכרונות העבר שרודפים אותו. מנוסתו תוביל אותו ממסדרונות השלטון בוושינגטון לעיירת הכורים המבודדת דיוויין שבווירג´יניה, ולעולם קטלני ושותת דם לא פחות מהעולם שהשאיר מאחור.

ומה אני חשבתי:

ספר בסדר, לא יותר ולא פחות. הוא זורם, מהנה ומרתק בחלקים, קצת נמרח ובעייתי בחלקים אחרים. הוא סבבה להעביר את הזמן ומי שיקרא אותו כנראה לא ירגיש שהזמן עובר ואפשר לסיים אותו מהר למדי, אבל הוא לא משאיר אחריו טעם של עוד, אלא יותר טעם של "כבר קראתי משהו דומה לזה", רק שבספר הזה יש גם הרגשה של קצת זלזול בקורא. אסביר בהמשך.

למי שלא מכיר, אז צדק אלוהי זה הספר הרביעי בסדרת מועדון הגמל של דיוויד בלאדאצ'י. הוא ממשיך את האירועים שהתגלגלו בספרים הקודמים: מועדון הגמל, האספנים וקר כקרח.

מה אהבתי:

1) הספר מותח ונקרא בקלות ובמהירות, העלילה מתגלגלת יפה מאד, מסתבכת ומסתעפת ולא מאבדים את הצפון לרגע.

2) נכנסת דמות חדשה אל החבורה האהובה, אדם בשם ג'ו נוקס, והדמות שלו מאד מעניינת וחצויה באופי שלה. נחמד ומעניין לראות כיצד היא מתפתחת במהלך הסיפור.

מה לא אהבתי:

3) הייתה מעט מאד השקעה בדמויות הקודמות. אפילו אוליבר סטון כבר קצת הפסיק לעניין, והדמויות האחרות פשוט המשיכו בנישות הקטנות שלהן, בוויכוחים הקטנים ביניהן והיחסים ביניהן כמעט ולא השתנו. פרט אולי לדבר אחד שהתפתח אצל אחת הדמויות שהיה נחמד.

4) הייתה הרגשה, בעיקר לקראת סוף הספר, שלסופר פשוט נמאס. קו עלילה אחד שמאד התפתח במהלך הסיפור, ונדמה כי היה אמור להיות העיקרי והמשמעותי ביותר, נפתר בצורה הכי פשוטה ומעצבנת שיכולה להיות, כמעט אפילו על סף ה "לא הגיוני שדמות שהתנהגה בצורה כל כך כזאת כל הספר, פתאום מתנהגת בבת אחת בצורה אחרת."

5) מי מכם שקרא את תקציר העלילה למעלה, אז יודע שמקלין הייז רוצה במותו של אוליבר סטון הכי הרבה. ואנחנו מקבלים תשובה למה רק לקראת סוף הספר, ותסלחו לי רבותי וגבירותי, התשובה הזו דבילית לחלוטין, וזה אפילו הרגיז אותי קצת.

היו עוד כמה דברים אבל נניח לזה עכשיו.

לסיכום, הספר הוא בסדר, לא יותר, כמו שציינתי בפתיחה. נחמד להעביר אתו את הזמן, כמו בשדה תעופה (אם אי פעם נחזור לטוס), כי לא צריך יותר מדי להתרכז בו, והוא נקרא בסדר גמור, והתרגום אחלה.

הרבה אומרים שאם קראת ספר אחד של דיוויד בלאדאצ'י אז קראת את כולם, ולא חוויתי את התחושה הזו עד כה, אבל בספר הזה בהחלט מרגישים כך.

הספר לא משאיר אחריו שום דבר בעצם. סתם ספר כזה.

לעומת הספרים הקודמים בסדרה, צדק אלוהי הוא אכזבה לדעתי, בעוד שמועדון הגמל היה נהדר, האספנים היה פשוט פנטסטי ללקק את האצבעות, וקר כקרח היה מותח ומרתק מאד, וגם יצר סוף די הדוק וסגור. צדק אלוהי פשוט מרגיש כאילו נמאס לסופר לכתוב על הדמויות הללו. אז חייבים לשאול את השאלה – למה הוא טרח בכלל להמשיך את הסדרה?

הייתי בעמוד 20 כשעליתי לרכבת כשירדתי ממנה הייתי בעמוד 200 (שעתיים נסיעה).ספר מתח מהיר וקריא.הספר מספר על קבוצת אנשים (מועדון גמל) שנחלצת לעזרת חברם אשר הרשויות בארה"ב מאשימות אותו ברצח 2 אנשים חשובים.
למרות שמועדון הגמל מככב בספריו הקודמים (שלא קראתי) זה לא הפריע לשטף הקריאה.
קונספירציה כמו שהאמריקאים אוהבים.ספר רכבת נחמד.

השני שקראתי של הסופר והראשון על עלילות 'מועדון הגמל'.
מעולה.כתיבה טובה, מרתקת וקשה להפסיק לקרוא.
עלילה נפתלת בין וושינגטון הבירה ועיירת כורים בווירג'יניה שאינה תמימה כפי שהיא נראית.
בכירי ממשל וגנרל מושחתים ומנהל כלא מטורף וסדיסט בצד אנשים החיים בצללים שהקריבו הרבה.
גיבור הספר העיקרי הוא ג'ון קאר הידוע כאוליבר סטון, דמות חריגה גם בקרב אנשי כוחות מיוחדים.
לוחם מיומן ביותר, צלף יוצא דופן ומחסל קר דם מצולק פיזית ונפשית מאימונים קשים ביותר, שהותו באזורי סכסוך כולל ווייטנאם (בה היה שבוי) והמזרח התיכון ואבדן אישי קשה ויחד עם זאת יש בו רגישות ואמפתיה לחלשים בשולי החברה המוצא עצמו מסובך בווירג'יניה באופן מקרי.
דמויות בלתי נשכחות ויוצאות דופן של 'מועדון הגמל' ואחרות.
רודף (הסוכן נוקס) ונרדף (סטון) ההופכים בכורח הנסיבות הקשות לחברים קרובים.
שם הספר נגזר משם העיירה בווירג'יניה בה מתרחשת העלילה-דיוויין (אלוהי).

אין לי איך להסביר את העובדה שהספר יושב על המדף שלי כבר כמעט שנה ורק עכשיו בחרתי לקרוא אותו. אבל מה שבטוח שהפסדתי שלא קראתי אותו עד עכשיו.
נראה לי שקצת שכחתי את העלילות של מועדון הגמל, מה גם שבסדר שהוא לא בסדר קראתי את ספרו הבא של באלדאצ'י "המשפחה הראשונה" לפני הספר הנ"ל. מה שאומר בעצם שהספר החזיר אותי לאליבר סטון ולחבריו המקסימים.
ספר מעולה עם מקצב ענינים מאוד מרתק וקצבי, לא נחים לרגע אין מה להגיד שומרים עליהם צעירים תוך כדי תנועה.
הספר מחדד את מהות הצדק האלוהי, כשמו כן הוא, מה שמוכיח לנו שלא תמיד ניתן לסמוך על הממשל שיפעל בדרך הנכונה ויבחן על עניין בעניים פקוחות, וחבל.
לקחתי על עצמי את הספר ולא הנחתי אותו מהיד עד שסיימתי.
תהנו.

תראו, גאונות צרופה זה לא. באלדאצ'י בנה את עצמו מספרי מתח שאיתם אתה יכול בקלות להעביר שעתיים ברכבת אבל סביר שלא תודה בפומבי שאתה מאוהביו... ובכן, אני אאלץ להודות שבאלדאצ'י הוא ה-guilty pleasure שלי והספר הזה בהחלט עונה על הציפיות. מתח מסוגנן, קונספירציות, שינויי כיוון וכל שאר הטוב מבית מדרשו של באלדאצ'י. דרך אגב, עדיף לקרוא לפני הספר הזה את מועדון הגמל והאספנים כי החברה שמככבים שם נמצאים גם פה.

ספר מרתק מאד.
המשך לספר "מועדון הגמל" שרק עכשיו אני קורא.
בכל מקרה הספר עומד בפני עצמו בצורה מכובדת מאד.
הספר מטפל במקצוענים בשרות המדינה שלכאורה פועלים במסגרת החוק
שמכריחה אותם לצאת ממנה ולהיות מעל החוק.
נאמנות לחברים מול נאמנות למדינה ועלילה מעולה עושים את "צדק אלוהי" לספר שווה.
ממליץ לקרוא.