לעיתים מדובר בעניין של טעם, ולעיתים ביכולתו של הקורא להיפתח מספיק על מנת באמת להקשיב ליצירה.
נדמה שמי שמגדיר ספר זה ל"ילדים" או "לנוער", מתקשה להתחבר לנימה התמימה והאופטימית העולה מן הספר, שתקפה הרבה מעבר לדהייתה של תקוותנו לחיים של התלהבות ושמחה, כי אם לציניות השוחקת הדוחפת ליבנו לשפוט לפני שיצא לנו אף להקשיב. לא כל תמימות הינה בורות, לעיתים תמימות היא פשוט הענווה להנות מכל מה שהקדמת לשלול בתור האגו הכל-יודע.
זהו לא ספר הדרכה עצמית או חקר מהות האושר, אך רצף משלים קטנים וחמודים השזורים בעלילה מקורית וקולחת.
הייתי אף מגדילה לומר ומקרבת אותו יותר ל"יש גם ימים כאלה" של בראדלי טרבור מאשר לפרוזה רגילה (בל השוואה זו תנוכס למגנים- הקשיבו הלאה: ); תתפלאו לגלות כמה ותיקי-עולם מוצאים יותר נחמה במשפט יחידי טווי היטב בקסם אישי, מאשר בהררי פסקאות גדושי מטאפורות המזינות את עצמן ותיאורי שיחים מפורטים ברמת הבוהק של תות-השדה בזו העונה.
הרי מהי גדולתם ורוחב השפעתם של ציטוטים ידועים? כל שלב תמצות נוסף של רעיון דורש יותר כישרון ומאמצים, ופי כמה כשמדובר בתוצאה סופית כה בהירה ומעניינת; זוהי גדולתם אגב של עילית ספרי הילדים, המושמצים לצערנו עדיין כז'אנר נחות לעיתים קרובות על ידי הזקנים בנפשם.
לסיכום,
ספרות ככל אומנות הינה עניין סובייקטיבי למדי, ועל כן כושרו של כל איש להנות מספר זה או לא.
אך ספר שמחדיר בך גאווה לאכול בידיים בעידן מודרני זה של מיכון חושי ורגשי, גם אינו קולע לטעמך האישי- זכאי למעמדו של ספר איכות ככל אחר, אולי אף בין הטובים של העשורים האחרונים, ואם הנכם עדיין מתקשים לקטלג אותו- אזי אולי הינכם עסוקים מדי בתיוגים, במקום בהקשבה.
קריאה מהנה!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
