מי לא קיבל את הספר הזה כמתנת בר מצווה בשנות ה-70
שיקום על רגליו!
אני קיבלתי, ולא אחד, כנראה הם לא היו מתואמים.
ספרו של ידין, יותר נכון להגיד ספריו , כי היה גם סופר פורה במיוחד,
נתפס בעיני הישראלים אז כמסורת ציונית, כמעט דתית שכ-ו-ל-ם, ממש כולם
החזיקו לפחות את אחד מספריו, כאשר ספריו האחרים עמדו בתור או לקניה
או לקריאה בסיפריה העירונית, כי ספריו יצאו בהוצאה מפוארת ויקרה, ולא כולם
יכלו להרשות לעצמם לקנות את ספריו המפוארים.( פורמט גדול, דפים מבריקים,
צילומי צבע, והדפסה מפוארת).
קראתי את סיפרו זה עשרות פעמים, ודיפדפתי בו מאות.אהבתי כל דף בו, התגאתי
בחיילי צהל האמיצים שתיפסו למערות נשרים בקניונים אדירים, למקומות שרק נשרים
מגביהי עוף מגיעים אליהם, או אנשים נירדפים ונואשים שמחפשים מסתור מחיילי הרשות
שרדפו אותם, וכך הגיעו שרידי לוחמי בר כוכבא לאותם מקומות שרק נשרים ונואשים מגיעים
אליהם.
החיפושים והחפירות שנעשו באותם מערות מדבר יהודה היו בעצם חפירות הצלה מכוון
שהארכאולוגים היו בתחרות מטורפת עם השבטים הבדווים שממצאים ארכאולוגים היו דרך פרנסה
מאוד מכובדת ומכניסה עבורם.
החפירות שנעשו במדבר בשנות השישים היו מאוד פוריות והמימצאים שנימצאו במערות הביאו לתובנות חשובות בחקר הארכאולוגיה, ההיסטוריה של הבית השני, מינהגי חיים של היהודים בעיניני
אישות, נישואין, גרושין וכו׳ ומה שיותר חשוב מהכול, מחקר המימצאים האיר באור חדש את
מרד בר כוכבא, על מנהיגיו, חייליו, מידת נאמנותם לדת ישראל, ולפתרון של חידות כגון שמו האמיתי של מנהיג המרד- שהוא באמת בר-כוזיבא ( או כוסיבא), שם שכניראה מצביע על מקום לידתו של המנהיג.
הממצאים החשובים ביותר נימצאו במערת האיגרות ,שבה נימצאו עשרות רבות של מכתבים שהיו ממוענים למפקד ומימנו לראשי צבאו, ובהם פקודות לביצוע מיידי, הוראות לדיווח על נושאים כלכליים
( לדוגמה, הוראות שנתן בנוגע להשמדת עצי פרי האפרסמון בעין גדי כדי שלא יפלו בידי הרומאים, שהרי מפרי האפרסמון הופק בושם יקר ערך ואשר נסחר אז במחיר גבוה במיוחד).
דוגמה נוספת למכתבים שבהם דרישה מאנשי עין גדי לשלוח לכוחותיו את ארבעת המינים כדי לקיים את מצוות חג הסוכות.
מכתביו של בר כוסיבא מעידים על אופיו הקשה, על אמונתו ללא רבב בצור ישראל, ובדקדקנותו
בביצוע מצוות התורה.
ספרו של ידין משמש כגל עד לזכרם של לוחמי בר כוכבא האחרונים , שעמדו במצור וברעב, ואשר גורלם נחתם למות בידי הרומאים ( בצליבה),או ליקפוץ אל מותם מראש הסלע לעומק הוואדי.
ידין מציב להם יד לתפארת, כאשר את שרידי גופותיהם מביא צהל לקבורה צבאית בהר הרצל בירושלים. וכך חולק דור השואה והתקומה כבוד אחרון לדור המרד והגבורה.
ספר ניפלא, הלוואי והמנהג להעניק אותו כשי היה מתקיים גם כיום.

















