אחד מהספרים הכי הזויים שקראתי בחיים שלי, כתוב בצורה מעולה, זה דוגמה מצויינת לאיך ספר מוזר יכול להיות מעולה אם הוא כתוב נכון, אז מה היה לנו בו? קודם כל פרקים קצרים מאד- שתי עמודים לפרק, הספר כתוב בצורה מאד מהירה, לא מרוח מידי והתיאורים מצויינים, אני אישית הייתי עם הגיבור שלנו בכל רגע מחייו. הספר הזה תפס אותי הכי חזק לקראת סופו, אני מסוג האנשים שתמיד צריכים ללמוד משהו מספרים וסרטים אז הנה הלימוד שלי מהספר הזה: " מה שחשוב זה לא מאיפה באנו או לאן אנחנו מתכוונים להגיע מה שמשנה זה התחנות שאנו עושים בדרך" אז תרשו לי לאחל לכל אחד ואחד מכם שבדרך מכאן לשם ימצא את הדרך לעצור בתחנה הזאת שנקראת "סימפוניית הזמן הקצר" לקחת ממנה עוד קצת לחיים המוזרים שלנו עלי אדמות....

אני יכולה לדמיין בקלות את הסרט שעושים מהספר הזה. עלילה קסומה, בדויה, מוזרה, מסקרנת.
אני קמה בסוף הסרט ויוצאת עם שאר הצופים מהאולם ושואלת את עצמי על מה הסרט הזה?
על מה הספר הזה? על חיים רגילים של איש רגיל, המסופרים כפנטזיה. ללמדנו שהדברים הפשוטים יכולים להיות קסומים ומרגשים.
אפשר ליהנות מהספר הזה רק אם פותחים את הראש והמחשבה ולא מצפים לסיפור סטנדרטי.
איך היו נראים החיים שלי אם היו מסופרים בצורה קסומה?....

ספר מתוק מתוק.
מדובר על ספר מאוד קצר. סך הכל 170 עמודים. אבל כשאני קראתי אותו - תוך מספר שעות ספורות - הרגשתי סיפור חיים שלם עולה מתוך הדפים.
מתיה סיניוריני - שגם שמו מרתק בפני עצמו - יצר עולם מוזר ושבלוני. ובתוך אותו עולם צייר ילד מרתק שמסתכל על העולם שלו דרך עניים בהירות ועייפות. ילד שיכול לדבר עם חיות ושיכול להריח קולות.
גרין טאבלוט לא מוכן לקבל את העולם כמות שהוא. הוא לא מוכן לוותר על המסע שהעולם יכול להעניק לו. וכנגד כל הסיכויים, כנגד כל מה שאנשי כפרו אומרים לו - הוא יוצא החוצה לחפש.
ולמרות כל זה, גרין אינו לוחם. לגרין אומנם משחק המזל. אך שלא תבינו לא נכון - לא קל לו כלל.

גרין טאבלוט קיים בכולנו. בכל אחד ואחת מאינו. גרין טאבלוט הוא הילד ירוק העניים שלא מוכן לוותר על המסע. רחוק ככל שיהיה וקשה ככל שיהיה.
כמו שהוא אומר לרופא הצעיר והשגרתי שמלווה אותו בתחנתו הסופית -
"אתה יודע מה חשוב?"
"מה?"
"התחנות".
מומלץ בחום!!!

מעין סיפור אגדה לירי, מעודן ומקסים הכתוב בשפה מינימליסטית וכובשת. אי אפשר שלא להתאהב.