אזהרת ספוילרים
ינשוף הלילה, רומן רומנטי שיצא במהירות על כמו כל הספרים שצצים בזמן האחרון במדינתנו הקטנה והחובקת הרומנים - ישראל.
האמת היא שברגע שראיתי ששיחררו את "טיפה ראשונה של ארגמן", קניתי וזה בא בחבילה אז למה לא - כי נו באמת מי לעזאזל יכול להגיד לא לג'נין פורסט? אני אתרום את כל משכורתי הצבאית אבל הספרים שלה הם קודש הקודשים ברומן הרומנטי.
בכל מקרה, יש לנו את האנה - בת 27, אישה חכמה, יפייפה, שלא מוצאת את עצמה וכמובן יש לה חבר שלא שם זין על כלום. ואז יש לנו את מאט - בן 28 עם חיים מושלמים, בת זוג, ירושה וארבע ספרי מכר נמכרים תחת זהות בדויה.
האנה ומאט נפגשים במין פורום לסופרים או לכותבים והם כותבים סיפור משותף ביחד באינטרנט, בלי פרטים מזהים, בלי תמונות, בלי כלום - אנונימים לחלוטין, דבר שלא ממש ראיתי כשהתחלתי לקרוא והייתה הרגשה שאחד מהם מנסה לשבור את החוקים מהצד בלי כוונה, היו שם שיחות על רגשות, החבר האפס של האנה ובעיקר חרדה מתמדת שלא לשבור את האנונימיות. כאילו הם מכירים מאז ומתמיד והם פשוט עובדים על הקוראים. הספר התחיל לא טוב וכשאני מתכוונת ל'לא טוב' אני מתכוונת לרע מאוד - לא הצלחתי להבין מי עם מי ומה נגד מי ולמה וכבר קיבלתי סצנת סקס, שבמציאות היא הייתה קצת מלחיצה אותי מאוד - מה את לובשת ותפשקי את הרגלים שלך?, חרמן סוטה ישירות מהסיוטים.
אבל אני לא שופטת. זה האינטרנט וזה היופי - האנונימיות. תעשו כל מה שאתם רוצים אף אחד לא יודע, אף אחד לא שומע אלא אם כן אתם שוברים אחד את השני כל הזמן, היה בניהם הסכם פרטיות ובכל זאת מאט נותן להאנה את הטלפון ואילו אחרי שהאנה חוזרת לקולרדו, היא נותנת למאט את הכתובת הפרטית שלה. את הכתובת של הבית שלה ושל כל משפחתה! (יכולים לעלות לי כרגע מיליון מקרי אונס ורצח רק כי קורבן תמים נתנה את הכתובת שלה למטורף שמחכה לצוד אותה) יכול להיות שאני סתם מגזימה בהתחשב כי זה ספר בדיוני ואני מקווה שהנשים של ימינו מספיק זהירות כדי להבין שזה לא אמיתי והסיכוי להכיר סופר חתיך, מסתורי ועשיר שואפת ל0.01 אחוז אם לא אפס (ההסתברות במקרה הזה היא אחד ל7 מיליארד).
מפה והלאה, העניינים קצת נרגעים, האנה ומאט מדברים בטלפון, החרדה לאט לאט מתפוגגת, הם מקיימים יחסים מיניים בטלפון, נהנים אחד מחברת השני ומדברים כאילו הם ידידים כבר של שנים. עד שהאנה חוזרת לגור עם המשפחה שלה. הם נפגשים פעם אחת בלא מודע (מבחינת האנה, מאט כבר יודע איך היא נראית) אחרי שהיא הייתה במין דייט מוזר עם חבר ילדות שמחכה לזיין אותה. ופה אי אפשר שלא להזכיר את הארנבון המתוק של מאט, לורנס, נו באמת איפה לעזאזל תמצאו עוד גיבור שיש לו ארנב והוא לוקח אותו לטיולים? זה שונה, מצחיק, הזוי ובעיקר מקסים. התשוקה של מאט מוכפלת ברגע שהוא רואה את האנה - אם מקודם הוא לא הצליח להפסיק לחשוב עליה אז עכשיו הוא שבר את כל המוסכמות שלו ורץ לראותה.
חייבת לציין באחת הקטעים שכשמאט מאשים את האנה בבגידה של פרי דימיונו בעוד שיש לו חברה שנמצאת בטיול בברזיל ולא מודעת למעלליו של החבר שלה. האירוניה מצחיקה.
מהרגע שהם נפגשים, היחסים בניהם מתלקחים. הסקס לא היה אישיו גדול, בכל זאת זה רומן רומנטי אירוטי - הם מבוגרים, היחסים בניהם בהסכמה מלאה - מה שכן, לפעמים הרגשתי שמשפטים חוזרים שוב ושוב ושוב בסצנות שונות מה שפגם קצת מהעניין.
הדיבור המלוכלך והקינקי של מאט, זה מה שמגביר את התשוקה שלו, אני מתכוונת לכך שלאף אחד לא היה בעיה עם הסאדו מאזו של כריסטיאן גריי אז לרדת פה ושם על דיבור מלוכלך זה קצת.. לחלוטין מטומטם. האישיות של האנה מספיק חזקה כדי להגיד לא (אולי לא בהתחלת יחסם כשהיא מבולבלת ונפעמת מהתחושה שיש לצידה "אל" מדהים שכזה אבל לאט לאט היא מתחילה להיות נועזת ואמיצה מספיק כדי לעשות את זה), ככה שגם עם זה לא הייתה לי בעיה.
עניין הבגידה.. WELL, מה אני יכולה להגיד - אני נגד בגידות והייתי מעדיפה שמאט יסיים את העניין עם בת'אני ברגע שהוא נפגש עם האנה אבל ככל הנראה שבת'אני הייתה מפוצצת את הסכם הסודיות של מאט יותר מוקדם.. AND WE NEED A HEARTBROKEN STORY HERE!
אהבתי כשמאט העביר להאנה את המחליף, הוא עדיין ניסה ולא וויתר - גם כשהיה בבקתה ושתה הוא כתב. בסוף הספר כשנייט הופיע מול האנה ואמר לה שמאט חזר לשתות, כבר הייתי בשיא האינטנסיביות - הדיבורים עם נייט, הטיסה והנסיעה פשוט גרמו לי להתחרפן פשוט רציתי לצרוח תזיזי את התחת שלך מהר יותר לפני שהוא ישתה את עצמו למוות. כשהאנה פגשה אותו בבקתה, האקדח מורם לכיוונה - מבחינתי זה היה שיא השפל של מאט, הוא היה פגוע, שיכור ועצוב והדבר האחרון ההשפלה שהוא הרגיש כשהוא הודה שהוא לא הצליח לגמור, כבן אדם שחיי מהגאווה שלו. הפגיעות והכנות הכואבת גרמו להאנה להבין לאט לאט כמה הוא זקוק לה.
הדמות של האנה הייתה מהממת בשבילי, חכמה וסקסית, קצת גיקית ותועלת ספרים עם לב ענק וטהור שרק מחפש להעניק אהבה. אישה חזקה ולא נרתעת מאתגרים, ובכל זאת עושה כל מה שביכולתה כדי לעמוד על רגליה, גם כשקשה. היא עושה שטויות, כמו לתת את כתובת המגורים שלה אבל מי מאיתנו לא עושה שטויות כי הוא כמהה כל כך לדבר מסוים.
הדמות של מאט הייתה מושלמת מבחינתי. הוא היה מורכב מכמה וכמה רבדים של שכבות, בדיוק כמו בצל; האנה הייתה צריכה לקלף את הקליפה אחד אחרי השניה בשביל לראות אותו באמת. הוא היה שנון והוא היה ציני באופן שהגיע לרמות קיצוניות, חכם להפליא אבל חרד בצורה נוירוטית. נרקיסיסט ומלנכולי. אי אפשר לתאר אותו במילה אחת, הוא חם ובשניות הוא יכול להיות קר, אנטי חברתי אבל סקסי בצורה מהממת, הוא היה כל כך דומיננטי ועם זאת כל כך פגיע מה שגרם לו להיראות כל כך אמיתי. הכי חשוב הוא היה סופר ועשה את מה שרצה ולא נתן לאף אחד לשלוט בחייו, בין אם זאת החברה שלו לשעבר - בת'אני או אחיו הגדול.
ועם כל ההתחלה, הדעה שלי חיובית על הספר; העלילה מקורית, הסופר שינה את פני המשחק, זה כיף, הטוויסט ההתחלתי היה מצוין, בהחלט לא ציפיתי לו, הוא גרם לי לשוק וגם להתרגשות, גרם לי לרצות להאט את הקצב ולדעת לאן זה ממשיך מפה ואיך העניינים יתחילו להסתדר, לגרום לי לקרוא נונסטופ, הדמויות פשוט התאימו לסיפור כמו חלקי פאזל, נקודות המבט של הסיפור היו מעולות, לא קל לכתוב משני הצדדים אבל הסופר הזה עשה את זה בגדול. זה היה מצחיק, כיפי שנון וקליל ועם הזמן גם עצוב - זה מה שספר טוב עושה, גורם לסערת רגשות בלי שהקוראים מרגישים בכך.
זאת הייתה שלמות? לא. אבל הוא היה מצוין, הדברים שפחות אהבתי לא הפריעו לי כשהגעתי לקראת סוף הספר. היו קצת התפקששויות בתרגום לעברית, פה ושם וככל הנראה הייתי מעדיפה לקרוא אותו באנגלית. זה בין הספרים שהתקציר נראה לך כל כך מאוס ואת שומרת אותו לזמנים של שעמום טוטלי שיעביר לך את הזמן במהירות כמו ימי כיפור אבל שמחה, בהחלט שמחה שלא חיכיתי לכיפור בשביל לקרוא אותו.
