זהו ספר המתח האנגלי הראשון שיצא לי לקרוא. כצפוי, ניתן היה לראות מיד בתחילת הספר כי מדובר בספר שונה משאר ספרי המתח שקראתי עד כה – הסופר הנחמד פיטר ג'יימס החליט שהוא נהנה מאוד מלחפור על דברים לא רלוונטים בעליל לעלילה ולספר ולדמויות ולממש שום דבר (וסתם דוגמה – ג'יימס מצא לנכון לתאר תמונה סתמית ואקראית לפרטי פרטיה, תיאור שנמשך כמעט עמוד שלם). אמנם זה היה לא קשור ומצאתי את עצמי אומרת בקול "למה, ג'יימס, למה?", אבל נסלח לו על זה.

יכול להיות שבאתי עם ציפיות גבוהות יותר מדי וכתוצאה מכך הספר לא הפעים אותי כמו שחשבתי. הכתיבה של ג'יימס היא לא משהו מיוחד, למען האמת היא דיי הזכירה לי את כתיבתו של באלדאצ'י. בכמה מקומות בספר ממש הרגשתי כאילו אני קוראת ספר של באלדאצ'י ולא של סופר בריטי (!!!). בכל זאת, למרות שג'יימס דאג לתאר בצורה ממש טובה כל פרט בעלילה וכמובן את הדמויות, הרגשתי שמשהו חסר. יכול להיות שזאת היתה העלילה, יכול להיות שהדמויות לא היו חזקות ואמינות מספיק או שזה פשוט משום שהציפיות שלי היו בשמיים.

בדומה ללרסון, גם ג'יימס מצא לנכון לזרוק על הקורא אקספוזיציה (אמנם לא אקספוזיציית ענק כמו זו שבספרו הראשון של לרסון) דיי מוגזמת בסביבות 150 עמודים. בכל פעם הופיעה דמות חדשה וזה היה קצת מעצבן. אחרי האקספוזיציה, קצב העלילה התאזן – העלילה התחילה לצבור תאוצה ממש לאט, אבל בסוף הגעתי למצב שממש לא הצלחתי לעזוב את הספר.

הדבר שהיה דיי מרגיז בעלילה היה הבסיס שלה והוא מציאת דיסק מטופש ברכבת וחוסר היכולת להתאפק ולהשאירו שם. הסקרנות המטורפת של טום ברייס היתה דיי מעצבנת, ולו יכולתי, הייתי זורקת אותו מהרכבת במקום לתת לו לקחת את הדיסק. בעקרון, אותו מאורע גרם לספר להיות צפוי וברור מאליו פחות או יותר. לא משנה כמה המתח היה גדול, תמיד היה קל לנחש מה יקרה. בצפיית אותו דיסק מקולל, נחשף ברייס לרצח אכזרי ומזעזע, שלאחר מכן יניע את העלילה עד לסוף הספר.

מנגד, ישנו רב-פקד רוי גרייס (שמשום מה מצטייר בראשי בתור סקסי משהו) שעמד בראש חקירת הרצח המזעזע של אותה האישה, שאותה ראה טום ברייס בדיסק. כצפוי, אי אפשר לתת לדמות סקרנית חבל"ז להינות מכך, ועל כן חייו של טום ברייס וכן חיי משפחתו נתונים בסכנה – האיומים לא חודלים מלהופיע ולמרות זאת ממשיך ברייס לעשות כל צעד שגוי אפשרי נוסף שרק ישלוף מהכיס בכוח ויגרום לקורא להתפגר מעצבים עליו.

בסופו של דבר, על רב-פקד רוי גרייס מוטלת חקירת הרצח וכן ההגנה על חיי משפחתו של ברייס הסקרן, שמתיימר להיות בעל אנגלי נפלא, אך למעשה רק מעצבן את הקורא ככל שהספר ממשיך בדהירתו לקראת הסוף.

למרות שהספר בסך הכל היה מעניין והדמויות היו מאוד טובות, לא הצלחתי ממש להתחבר אליו. לא הרגשתי את הצורך העז לבוא ולקרוא בו בכל פעם, רק לקראת מאת העמודים האחרונים, כשהמתח היה ממש גדול, אך לא מסיבה אחרת. שוב, כנראה ציפיתי מספר מתח שנכתב בדי סופר בריטי להיות ה-דבר, אבל זה לא היה ככה. לא התאכזבתי או משהו כזה, אבל זה לא ספר שאזכור עוד הרבה זמן.

השבת אבידה זו היתה כל פשעו של טום, תקליטור תמים למראה שנשכח ברכבת התחתית הוביל לשרשרת אירועים בלתי נשלטת.
טום נשוי באושר, שני ילדים, בית נחמד בפרברים, בעל עסק ואישה שרק יודעת לבזבז. טום מכניס את התקליטור למחשב ללמוד קצת על בעליו, בכדי להשיבו ואז לפתע מתגלה לנגד עיניו מחזה מחריד, מיד הוא סוגר את המחשב אבל... מאוחר מידי, הוא השאיר עקבות, יודעים שהוא צפה, מגיעים אליו, מאימים עליו....

טום לא מהסס הוא פונה למשטרה, מספר על הרצח המזעזע בו הוא צפה, כל כך שאשתו וילדיו בסכנה, וכאן נכנס לתמונה רוי גרייס הבלש המהולל, רוי בלש אנגלי מחוספס שנושא עימו טרגדיה אישית כשאישתו נעלמה פתע פתאום לפני תשע שאני, רוי נואש מלחפשה ובו בעת הוא יוצר מערכת יחסים חדשה עם קלואי ומצפה לילד ראשון, יחד עם צוותו ליחידה הם יוצאים למרדף אחרי הרוצחים, חיפוש סיזיפי אחרי הנרצחת ושמירה על חייו של טום ומשפחתו.

עוד ספר מבית היוצר של פיטר ג'יימס שהבלש רוי גרייס מלווה את הסדרה.

אהבתי מאד.

טום חוזר הביתה מהעבודה ברכבת , לפני שהוא מגיע לתחנה שלו הוא מגלה שהנוסע שישב מולו שכח דיסק על המושב. כשהוא מגיע הביתה הוא מנסה לבדוק מה יש על הדיסק והוא מגלה שפתח קן צרעות. המשטרה לא יכולה להגן עליו והוא ומשפחתו נחשפים לאיומים של כנופיה אלימה ביותר.
הספר השני בסדרת ספרים על חייו של מפקח הבולשת רוי. הספר ממשיך את הספר הראשון בסדרה, אבל אין בעייה למי שלא קרא את הספר הראשון , הסופר מכניס את הקוראים לאט לאט לכל הדומיות והאירועים הרלוונטיים (קצת מעצבן למי שכבר קרא את הספר הקודם).
השם של הספר קצת מטעה - המתים בספר הזה ממש לא נראים טוב.
יש חבורה של מופרעים שרוצחים אנשים בסדיסטיות ולא בוחלים בשום שיטה כדי לבזות את הגופות.

יש צירופי מקרים מוצלחים, ויש כאלה שלא כל כך. בצירוף מקרים יצא לי לא להצליח להגיע לספריה בעצמי, והאיש שהלך בשליחותי הביא ספר משמים שכבר לקחתי בעבר. בנוסף, התארחנו בשבת מחוץ לבית, והייתי צריכה לקחת ספר איתי לקריאה, ו"משחקי הכס" שגם הוא נלקח מהספריה, היה בכל זאת קצת עבה מדי. יש מין בוטות שכזאת בהצהרה "באמת נורא משעמם לי כאן ולכן אני חייבת ספר במשקל 5 ק"ג איתי". אז השארתי את משחקי הכס בבית, ולקחתי איתי את הספר "המתים נראים טוב".

מראש לא היו לי הרבה ציפיות. היה ברור שזה ספר מתח, שנלקח לטובת חובבי המותחנים במשפחה. היה ברור שהסופר, או ההוצאה, בונה על שמו, ולכן שם הספר מוצנע יחסית, בעוד השם "פיטר ג'יימס" מופיע באותיות קידוש לבנה. אבל הדברים האלה נסלחים מראש, כבר כשלוקחים את הספר לידיים. מה שלא נסלח זה גופן ההדפסה, שראוי אולי לשנות השבעים של המאה הקודמת. נכון שזה אלמנט חיצוני וזה שטויות, אבל דבר טכני וקטנוני כזה מפריע מאוד לחווית הקריאה.

מה עוד? זה ספר שני בסדרה, ואני לא קראתי את הראשון. לא נראה שזה מפריע במשהו. זה ספר שבנוי סביב דמותו של בלש, פקד רוי ג'יימס, ונראה לי שעד סוף הספר לא ממש הצלחתי לגבש לעצמי תמונה של אישיותו, כך שאולי כן חסר לי מידע שהיה בספר הראשון. מהספר הנוכחי עולה אדם סתמי. לא מבריק מדי, ומצד שני לא (כפי שקורה בחלק מספרי הבלשים) שלומיאלי מדי. סתם, אדם טוב שרצונותיו טובים, והוא עושה את מלאכתו נאמנה, אבל לא מעבר לכך.

מה עוד? מתח. זה מה שאמור להיות בספר מתח. לא היה. לפחות אני לא הרגשתי אותו. העלילה צפויה למדי, וקל לנחש את המתווה שלה. מעבר כך הסופר נוקט במין סגנון מעצבן שבו חלק ניכר מהפרקים מסתיים במין שורה יחידה, שאמורה להיות שורת מחץ שמעלה את המתח להמשך. אבל היא לא, ואחרי כמה פרקים רצופים שורות כאלה זה גם מתחיל לעצבן.

חוץ מזה הכתיבה בסדר, יש עלילה, והקצב שבו הספר מתנהל סביר. ולפעמים זה גם נורא כיף להרגיש חכמים ולנבא מראש מה הולך לקרות. זהו. העביר לי כמה שעות בצורה סבירה, ואחר כך פילחתי את ספר הספריה של המארחת שלי ("העזרה"), אבל זה כבר נושא לסקירה אחרת. הארכתי לכתוב, אבל זה רק בגלל שנראה לי שפיטר ג'יימס, כמו לי צ'יילד ועוד כמה מסוגו ייכנס לרשימת האי-קריאה שלי.

כשהייתי בתיכון הלימודים לא כל כך עניינו אותי אבל ידעתי שעדיף לסיים עם תעודת בגרות. לכן כיוונתי כל הזמן לציון ממוצע של 56, שזה הציון העובר המינימלי. בבגרויות בלשון ובאזרחות עניתי כל שאלה וחישבתי כל נקודה בהתאמה לציונים המשוערים בבגרויות בהן הייתי יותר חזק (מתמטיקה ואנגלית).
והספר הזה די מזכיר לי את התקופה ההיא. העלילה, הדמויות סגנון הכתיבה, אפילו התמונה על העטיפה, אפילו התרגום (!) כולם עוברים בקושי. כאילו הכותב החליט לעשות מינימום מאמץ בכדי שהספר יהיה קריא. בערך מאה עמודים לסיום עברתי משברון, אבל אם כבר הגעתי עד לכאן.... וכו'. זה ספר שאם התחלת כנראה שגם תסיים, אבל לא יהיה לך סיפוק מי יודע מה מזה.
שורה תחתונה: קצת יותר טוב מלא לקרוא בכלל.

נו באמת.... המתים נראים טוב??? הם אף פעם לא נראים טוב , הם לא יראו טוב לעולם.....
ובנימה בלתי אופטחמית זו אני חוזר שוב לסיפור השני של ב פקד רוי , בסיפור נוסף שכאילו לקוח מסרט אימה , נוסע ברכבת מגלה דיסק שישנה את חייו לעד , הוא מעיר מפלצת אווו כן מפלצת רצחנית , שבפתיחתו של הדיסק , מצב זה יערב אותו בטלטלה עזה עד מוות , תנפץ את חייו ללא הכר מקצה לקצה. הוא רק חושב שהסכנה חולפת , הוא רק לא מבין אותו נוסע אומלל לאיזו תסבוכת הכניס את עצמו.....
רב פקד רוי כרגיל עסוק בעבודתו הבלתי נגמרת , בערמות של דוחות שעליו למלא מתיקים פתורים אחרים , לבו הפצוע ממשיך לדמם על העלמות הבלתי פתורה של זוגתו. המלחמה הבלתי פןסקת שלו אל מול המפקדת שלו ועל החברות הבלתי שגרתית עם בן זוגו לעבודה.
מרגע שרוי נכנס לעובי קורת החקירה של רצח נוסף , הספר מותח ורץ ללא שליטה עד סופו. אנא לקרוא רבותיי

ספר מתח טוב, עלילה מעניינת וזורמת.
בתחילת הסיפור מתוארים במקביל פשעים ודמויות שונות, מגוונות ומעניינות, חלקן פשוטות וחלקן מורכבות.
הגיבור הוא רב פקד רוי גרייס, קצין במשטרה הבריטית, חוקר פשעים חמורים ועומד בראש צוותי חקירה שונים.
לרפ"ק גרייס, בן 39 וקצין בעל וותק במשטרת ברייטון, יש חברים ויריבים במשטרה. הוא נמצא במוקד חקירות קשות ו/או רגישות ולכן גם הפוקוס של התקשורת ממוקד בו לעיתים, כשגם מהתקשורת הוא לא רווה נחת.
כשפשע אכזרי וקשה מתגלה הוא מקים צוות חקירה ומתחיל לחפש קצה חוט, במקביל, מס' אירועים לכאורה לא קשורים משיקים לחקירתו והעלילה מסתבכת.
האם יצליחו חוקרי המשטרה בראשותו למצוא קצה חוט? חיי אדם מוטלים על הכף, הזמן מתקצר והלחץ מתגבר.
תיאור מפורט וקולח של חיי המשטרה הבריטית ובפרט של חוקרי מקרי פשע קשים.

ספר טוב מאוד
זה הספר השלישי שאני קורא בסדרת רב פקד רוי גרייס, והתאהבתי בדמות. (קראתי לפי הסדר הבא: השלישי, הראשון והשני).

מצאתי את עצמי מתחבר לדמות של בלש אנגלי שעובד בעיקר עם הראש, שותה הרבה תה (והרבה חטיפי אנרגיה), ובולט בספר, שלשוטרים אין בכלל נשק.

העלילה קולחת וקצבית, ומתארת התמודדות עם אנשים רעים במלוא מובן המילה, תוך הכנסת לא מעט נימות אנושיות בחייהם של הגיבורים וגיבורי המשנה.

נהניתי מאוד, ואני רץ לקנות את הרביעי.

זהו ספר שנקרא כאילו צופים בסדרה משטרתית משובחת של הבי.בי.סי. דמותו הסימפטית ומעוררת הכבוד של רב פקד רוי גרייס אשר בניהולו השקט והמקצועי (עם לא מעט מזל!!) מצליח לפענח פרשיית רצח מזעזעת - משכנעת אותי שוב ושוב להמתין לספר הבא בסדרה (זה הספר השלישי בסדרה אותו קראתי).
ממליץ בחום - ספר להעביר איתו שבוע של מתח וקריאה מהנה מאוד.