קייט היא ילדה בת 7 החיה עם הוריה ושלושת אחיה בקהילה כפרית קטנה ונידחת בקנדה. אביה הוא בן המשפחה הראשון של סבתא רבתא מיתולוגית שוחרת השכלה, שהצליח לרכוש לעצמו השכלה, למלט את עצמו מגורל של חקלאי קשה יום ולעבוד בבנק (שיא הקידמה...) יום אחד ההורים נהרגים בתאונת דרכים ומותירים שני בנים בני 19 ו 17 ושתי ילדות בנות 7 ושנה וחצי, יתומים שצריכים להסתדר איכשהו לבד. ההתמודדות הכמעט בלתי אפשרית של ארבעת הילדים היא חלק חשוב מהסיפור פה.

סבתא רבתא של קייט, המספרת, היתה כה מכורה לידע, שחיברה מתקן להחזקת ספרים לגלגל הטוויה ו"גנבה" לעצמה שעות של קריאה תוך כדי ביצוע מטלה הכרחית. את מה שלא הבינה (היא לא ביקרה אפילו יום אחד בבית ספר) התעקשה וחרקה שיניים עד שהבינה. זו האשה שציוותה על משפחתה - בינהם אנשים שעדיין לא נולדו בחייה - סדר עדיפויות ערכי: קודם כל השכלה.
התשוקה לידע ולהשכלה בוערת בעצמות מי שנושא אותה. בחברה הכפרית והשמרנית המתוארת בסיפור אדם שואף השכלה נידון לסבל, לאי הבנה, ולהתייחסות מזלזלת אליו כמי שאינו יודע להבדיל בין עיקר לטפל.

הספר מרתק מאד. הוא עוסק בקהילה קטנה בקנדה, צאצאי הסקוטים שהיגרו לקנדה מאות קודם לכן, על דתם הפרסביטריאנית הנוקשה, ועל הדיבר ה-11 שלהם - "לא תרגש", דיבר שנשמר בקפדנות: את הרגש אסור לבטא, ולזה מחנכים את הילדים מינקות. זו קהילה בעלת רמה גבוהה של ערבות הדדית ועזרה לשכנים - למרות שלאף אחד שם אין הרבה. מצד שני אף אחד שם לא "דוחף ת'אף" לחיים של שכן, גם כשיודעים שהשכן מזיק לבני משפחתו.

מרי לוסון כתבה רומן ביכורים קולח וכתוב מצויין, המהדהד ספרות קנדית שקראנו. למרות ש"המראה מקאסל רוק" של מונרו (שנכתב אחרי הספר הזה, דרך אגב) מתאר אנשים דומים, החיים בתנאים דומים, הספר הזה כתוב מעניין יותר, והסיפור מרתק יותר, לטעמי. אהבתי במיוחד את ההתייחסות להשכלה ורכישת ידע כאל סוג של אובססיה. אבל זו לא חוכמה. אנחנו, כיהודים, הננו תוצר של אובססיה כזאת דורות על דורות...

"קרואו לייק" של מרי לוסון מספר סיפור נוגע ללב שכותרתו יכולה הייתה להיות :"אופיו של האדם הוא גורלו" או ש- "מקריות הגורל היא זו שקובעת את ייעודנו", ולאורך כל הספר שאלתי את עצמי האם בכלל קיימות בפנינו אפשרויות בחירה משמעותיות או שמא הם נקבעות בידי המקרה או הגורל או כוח עליון ואז הן מועטות ו\או נדירות או לעיתים גם אינן קיימות ?
"אה, יד הגורל, ההתרחשויות הקטנות, השבריריות הקובעות את מהלך חיינו ..."
הגיבורה קיית מוריסון חוזרת בזמן מ"עכשיו" ל"אז" ומספרת על הטרגדיה ששינתה את חייהם של ארבעת הילדים במשפחתה ביום שבת שלווה אחת ביולי כשהיא הייתה בת שבע ואיך גורלו של כל אחד מהם קשור ומושפע במידה זו או אחרת בגורלם של האחרים, ומוכיחה לנו שאין זה משנה היכן אתה נמצא עכשיו ואיפה תהייה בעתיד - דבר לא יכול לשנות את נקודת המוצא שלנו !
הרומן המרתק הזה מתרחש בסמוך ל"אגם העורב" ("קרואו לייק") שבצפון אונטריו קנדה. ולא בכדי נבחרו העורבים לככב בדרמה הזו. זו חיה שמסמלת ביהדות- אכזריות אך גם נבונות ופיקחות (היא הייתה הראשונה אגב שיצאה מתיבת נוח לבדוק האם האדמה יבשה .. ) ואצל הקלטים היא מסמלת את רוחו של המוות והיפוכו – הלידה . אצל האינדיאנים היא מסמלת את כוחות הקסם ואת הכוחות המיסטים שבאים מתוך החשכה של התת מודע, ובספרות הגותית העורבים היו מוטיב מקובל שסימל את המוות. וישנם מספיק חללים ברומן הזה .
רומן עוצמתי שקשה להניח מהיד.
מומלץ בחום . בין 4-5 נקודות .בחרתי בסוף ב-4 .

ספר נהדר מרגש וכואב. על יתמות והחיים ביחד כדי לשרוד במקום מרוחק שבו חיים חוות ומכולת אחת. העזרה מהשכנים הלימודים. הבת קיית זו שמספרת את סיפורה וסיפור משפחתה. אהבתה למאט אחיה והיחס שנותנת לו שמתרחקת ממנו בגלל שלא המשיך ללמוד. יש אנשים דרך ניסיון חיים לומדים יותר מדרך לימודים מסודרים. ולה קשה לקבל זאת אצלה הלימודים חשובים יותר. ממנו ציפתה ליותר והתאכזבה. אט אט הקליפה שהתכסתה מתפוררת ורואה את כולם דרך עיניים אחרות. ממליצה בחום.

ספר מרגש וכואב המתמודד עם אובדן, שכול ויתמות.

ספר מקסים.
כתוב בצורה אמינה וקולחת, קשה להניח אותו.

-ככה (גדעון א.)