מה שאהבתי בספר הזה זה האופן בו הוא זורם והאופן בוא הוא מתאר את החיים בהודו להדיוט (אני, לצורך העניין) אהבתי את המתרחש בין הדמויות ואהבתי את התיאורים הקצרים והססגוניים. לא הצלחתי להוריד את הספר מהיד וזה הביא אותי לקרוא עד לשעות הקטנות של הלילה, אבל עם זאת לא הרגשתי בו עומק. (כן, גם ספרים שאינם מעמיקים יכולים לסחוף באופן בו הם מצליחים להשאיר את הקורא במתח - אולי זה עבודת העורך? לא יודעת...)
מה שלא אהבתי זה שהוא קלישאתי ואין בו "נשמה". המסר די שטחי ו"אמריקאי" וזה קצת השפיע על ההנאה מהקריאה, ולעניות דעתי, הסופרת פספסה את הבמה שניתנה לה כשכתבה על החיים בהודו - היא כתבה ספר תיירותי במובן מסויים, ספר שאין בו מעבר לזה... חבל...

















