יש לי חברה חדשה, וקוראים לה: לוסיה אצ'ווריה, היא ספרדיה והיא נהדרת!!!
קראתי את הספר, והרגשתי כמו בסרט של אַלְמוֹדוֹבַר.
הספר הוא למעשה סדרת מונולוגים של שלוש אחיות: רוזה- המנהלת המצליחה, כריסטינה - היפיפייה והיצרית; ואנה- נשואה פלוס אחד ועקרת הבית המושלמת.
שלוש הדמויות הן למעשה דמויות סטריאוטיפיות, ולכאורה שונות זו מזו, אך למעשה הן נשים מאוד דומות.
שלושתן מכורות; אחת לאקסטזי, אחת לעבודה, ואחת לגלולות.
ושלושתן לא מסוגלות לבנות מערכת יחסים רגשית עמוקה.
הספר חוקר את היחסים בין נשים, ומעלה נושאים שונים, כמו: היחסים אמא-בת או בין אחיות, או היחסים האמביוולנטיים אהבה-שנאה
או שיתוף פעולה-תחרות שמתקיימים בין חברות קרובות, במיוחד בגיל ההתבגרות.
הספר עשה לי חשק מיד להתחיל את ספרה השני של אצ'ווריה, "איזון מופלא".
נפלא, חצוף, שנון ומומלץ!!!

בבוקר אני קמה לובשת את בגדי העבודה, אוספת את שיערי לצמה המונחת על גבי, מדקדקת בפרטים, לוקחת את התיק הגדול והשחור ויוצאת את המרחב הציבורי, שם אני אשת מקצוע. אני רהוטה. יודעת מאין אני באה ולאן אני הולכת. אני מייעצת ועצותיי שוות כסף.

בצהרים אני חוזרת הביתה מחליפה לבגדים נוחים. מכינה ארוחת צהרים לילדי תוך כדי הפעלת מכונת כביסה אחת ומדיח כלים אחד. כשאני עוברת ליד לוח המודעות הביתי, אני מוסיפה לרשימת הקניות נייר טואלט, שחסר, וזורקת את הפרחים שנבלו לפח. ביום שישי תהיה עוגה לשבת, שאפיתי. ובערב תוגש ארוחה חגיגית לכל בני במשפחה, עם שלוש מנות לפחות. השולחן יהיה ערוך למופת ואני לבושה בהידור שערי אסוף ברישול אלגנטי אביט על המשפחה שלי וכולי נחת.

בערב אפזר את שערי הארוך. אזליף טיפות בושם מאחורי תנוכי האוזניים ואלבש את שמלת הסטן השחורה בלי שום דבר מתחת, כדי לפשוט אותה אחרי כמה רגעים בלבד. אני פאם-פטאל, לילית טורפת. אחפש את האיש שלי לרגע של עונג צרוף.

מי הן שלוש הצעירות הספרדיות המופיעות בספר? האחיות רוזה, כריסטינה ואנה. רוזה היא המצליחנית חסרת המעצורים, כריסטינה היא היפיפייה טורפת גברים ואנה זו המטפחת את הבית. האם הן באמת שלוש או אולי הן אחת שיש בה גם מזה וגם מזה. אנחנו עוקבים אחרי חייהן ב-26 תמונות שהן אותיות האלף בית-אלף. אלף-בית של נשיות, אלף-בית של חיים. ומה באמת הם חיינו? האם אנחנו יכולים לקטלג אישה רק על פי פן אחד של חייה שנחשף לפנינו? ואיזו היא האישה המאושרת זאת הממצה את חייה בפן אחד או זאת שיודעת ליהנות מכל העולמות ומכל היכולות הטמונות בה. מתי אישה הופכת לשלמה? כאשר היא עושה את הבחירה והופכת, למשל, לאשת קריירה מצליחה, או זאת שבחרה להשקיע את כל כולה בגידול ילדיה, או אולי זאת שבחרה לשלב ומוצאת את עצמה מלהטטת כל יום וכל שעה. מתוסכלת, ומרגישה שבכל מקרה היא לא מצליחה להיות טובה מספיק. או שאולי מספיק זה די?

ובלילה, בלילה כשהשחקים יורדים אני מתעטפת בגופית הפלנל הגדולה והלבנה. מתכרבלת בשמיכה החמה על הכרית התפוחה. צוללת לשינה עמוקה בה אני חוזרת ותוהה, חוזרת ומחפשת כל לילה מחדש מי אני?

אם לומר את האמת ההתחלה היתה כל כך מצחיקה וגסה שהמשכתי.
ואז גיליתי שזו לא באמת קומדיה, בכל פעם התאהבתי באחות אחרת והזדהתי עם אחרת.
אבל זה עמוק יותר. האחיות מחפשות משהו, מעבר לאהבת האב שנטש ובן דוד ששבר את הלב כל אחת מתבוננת באחרת בקנאה ולכל אחת אסון פרטי שחזק ממנה והורס את חייה.
קצת רקע על ספרד, קצת מחשבות פילוסופיות עם צ'ילי וצורך עז להתקשר לאחיותי ולומר להן שלא משנה מה- אני אשאר איתן.

נראה לי שמעולם לא קראתי ספר שנכתב ע"י אישה עם גיבורות ראשיות שהן נשים, שסובב בעיקר סביב נשים. אין ספק, בקריאת ספרים אני נכשל במבחן בקדל (Bechdel) בגדול. אמנם קראתי את איין ראנד, "חייבים לדבר על קווין", אגאתה כריסטי, ספרי הארי פוטר ועוד כמה פה ושם, אבל זה לא אותו דבר בעיניי. אני רוצה שתדעו שאני שונא הכללות ונמנע מהן כל עוד אני יכול, אבל מה לעשות שברוב המקרים כשעיינתי בכריכות אחוריות של ספרים שנכתבו ע"י נשים, השעמום קפץ די מהר, לא הבנתי איזה גבר ירצה לקרוא אותם ואפילו לא הרגשתי סקרנות לנסות ולהתחבר אליהם. מעל הכל היו הרבה ספרים שנכתבו ע"י גברים שעניינו אותי יותר.
כשארוסתי ואני עברנו לגור ביחד, שותפתה לשעבר ניסתה להיפטר מערימת ספרים והזמינה אותי לבחור לי מתוכם כך שהספר הזה, בשבחו שמעתי בעבר, הגיע לביתנו החדש. הקול הנשי היה מרענן לשם שינוי. המונולוגים של שלוש האחיות אכן ישירים,חדים, בועטים, חכמים, עמוקים, מרתקים וחזקים. שלוש האחיות כה שונות זו מזו ועם זאת דומות יותר מכפי שהן חושבות. כל אחת מהן נשענת על האחיות האחרות כנקודות השוואה, אם לטובה ואם לרעה. נדרשות מספר שורות בתחילת כל מונולוג כדי לזהות מי הדוברת התורנית, אבל ככל שההיכרות איתן מעמיקה, אפשר לשייך בקלות חלק מהמשפטים הנאמרים ליותר מאחות אחת. כולן נמצאות בצומת בחייהן, כולן מתוסבכות בגלל האבא שעזב והאימא שלא תפקדה, כולן נעזרות בכימיקלים כדי לעבור את החיים האלה, כולן מושפעות מהחברה השוביניסטית שמראש לא נותנת לנשים נקודת פתיחה זהה, כולן מסתירות סוד גדול. התחברתי יותר מכל לכריסטינה, האחות הצעירה והדוברת הראשית אם אפשר לקרוא לה כך. מייצגת דור ה X הסטריאוטיפית, ששורצת במסיבות, עוסקת בסקס בכפייתיות, מתנסה בסמים ומקהה את עצמה בהדרגה. יחד עם זאת, היא מאוד אינטליגנטית ומשכילה ויודעת לנתח את עצמה פסיכולוגית ולהסתכל על עצמה ועל סביבתה בעין ביקורתית.

נהניתי, בזכות החידוש ובזכות פרק הזמן הארוך שבו לא קראתי. האם אמליץ על הספר למי שמחפש/ת ספר טוב כלשהו לקרוא? כנראה שלא, אלא בעיקר למי שמחפש ספר שעוסק ספציפית בנושאים האלה. מנגד גם לא אמליץ כנגדו. אין לי ספק שעברתי פה חוויה מעשירה הרבה יותר עבורי מאשר קריאה בספריה של יוכי ברנדס או צרויה שלו, אבל עוד היד נטויה לסופרות על המדף שלי.

מבחוץ כל אחת משלושת האחיות מייצגת איזה פן שהיינו רוצות שיהיה לנו גם: אנה - אמא ואשה למופת, רוזה - קרייריסטית מצליחה וכריסטינה - יפהפיה שוברת לבבות.

בפועל החיים של כולנו הרבה יותר מורכבים ממה שהם נראים מבחוץ. סופסוף יש מונולוגים מרשימים של נשים שלא מחפשות להיות פוליטיקלי קורקט והטקסט בועט ישר לב...

ספר אדיר בכל רמ"ח איבריו.

קראתי אותו מזמן, והוא עדיין נשאר איתי. מכאן אני יכולה להסיק רק מסקנה אחת- זה ספר מצויין!
הזדהתי עם כל אחת מהאחיות בדרכה, וכל אחת וצרותיה. מומלץ!

ראיתי קליפ ב Youtube של שיר שאני מאוד אוהב

new order - temptation

באחת הביקורות נכתב:

"this isn't music, it's a magic"

וזה בערך מה שאני מרגיש לגבי הספר הזה וגם לגבי הספר

השני של אותה סופרת ("איזון מופלא")

כתיבה כל כך יפה וקסומה.

משפחה ספרדית מפורקת,
3 אחיות:
כריסטינה, בשנות ה-20 המוקדמות לחייה, סיימה תואר ראשון בהצטיינות, החלה לעבוד כברמנית במועדון, התדרדרה לשימוש בסמים ונקלעה לפרשיות מפוקפקות.
רוזה המצליחנית, בגיל 30 היא אשת קריירה, משכרותה גבוהה, אך חייה נטולים זוגיות וחיי חברה.
אנה בת 30+, נשואה עם ילד, עשירה ומפונקת, ומבלה את רוב שעות היום בטיפוח מוגזם של ביתה.

באיזשהו שלב נופלת עליהן ההבנה שחייהן לא מתנהלים בדיוק כפי שהן ציפו ושעליהן לעשות שינוי כלשהו.

הרעיון מעט נדוש ושחוק... מתאים לסרט בנות הוליוודי (:

הספר מסופר בגוף ראשון ע"י כל אחת מהאחיות, כך שהשינויים בין פרק לפרק קיצוניים מאוד.
קשה להתחבר לכל אחת מהדמויות, לכן ההנאה שלי מהספר היתה לסירוגין.
(אני אישית לא הצלחתי למצוא עניין בסיפור החיים של כריסטינה שמסבירה כמה אהוב ליבה איאן חסר לה כי "יש לו זין עצום").


אבל - הקריאה זורמת בהחלט... מסוג הספרים שמתאים לקחת לטיסה.

ספר כלומי על כלום שלא משאיר הרבה מטען, אצלי לפחות,או לפחות לא כלום.