הספר מתחיל בסיפורה של איזבל דה מולן, נערה צעירה, במאה ה-16,
בעלת שיער אדום ובשל כך קראו לה "לה רוס", בתור כינוי גנאי.
איזבל נישאת לאטיין טורנייה ויולדת ילדים.
ארבע מאות שנים לאחר מיכן, במאה ה-20, אלה טרנר (בעבר : טורנייה),
צעירה אמריקאית מגיעה לצרפת בעקבות עבודתו של בעלה, ריק.
בצרפת, אלה מחליטה לצאת לגילוי אבותיה הצרפתיים, בני משפחת טורנייה.
הסיפור של איזבל, מרתק ומלמד על התקופה, על מלחמות דת, על מעמדן הנמוך של הנשים בחברה וכד'
ואילו סיפורה של אלה, לא היה אמין בעיניי,
היו בו יותר מידי "ניסים ונפלאות"...
נחמד ולא יותר.

אלה ובעלה עוברים לחיות בצרפת,
ומחליטים להביא ילד לעולם.
אלה מתחילה לחלום חלום עם אור כחול
ומרגישה סוג של חרדה.
ואז היא מחליטה לפתוח בחיפוש שושרשים
של משפחתה.
ספר נחמד כליל וכתוב בצורה נפלאה.

אוהבת את סיפורי הנשים שהולכות לחפש את ההיסטוריה של המשפחה שלהן. :-) במקרה הזה שילוב של שתי נשים, אחת במאה ה-16 ואחת בתקופתנו. העלילה מתרחשת בצרפת ובשוויץ.
ברובו הספר מעניין וכייפי, חסרונותיו הם כמה חלקים מופרכים מדי (גם בתחום הפנטסיה) ועלילות מקבילות שלא מתפתחות.
בשמחה אקרא גם את שאר הספרים של הסופרת.

אז רציתי לקרוא קצת על צרפת, קצת היסטוריה מתובלת רדיפות דתיות... ויצא שהתאכזבתי.

ספרה של טרייסי שבלייה נחלק לשניים: חלקו האחד של הספר מספר את סיפורה של איזבל, נערה צרפתייה שנישאת לנער ממשפחה הוגנוטית (צרפתית-פרוטסטנטית). הסיפור מתרחש בתקופה בה חל קרע גדול בעולם הנוצרי, קרע שנוצר מהיפרדות תומכי מרטין לותר וז'אן קלווין מהכנסייה הקתולית, ועליית הפרוטסטנטיות ככוח דתי ופוליטי. תיאור חיי הכפר בדרום צרפת במאה ה-17 משכנע. תיאור הרדיפות הקתוליות את הפרוטסטנטים אף הוא מעניין. מדובר בפרק חשוב מאוד בהיסטוריה האירופאית, שכן מלחמת הדת שבין הקתולים לפרוטסטנטים תעצב את דמותה של אירופה לדורות הבאים.

סיפורה האישי של איזבל, נערת הכפר הצרפתייה, נוגע ללב שכן הוא מתאר את כל המכשולים שהיא נאלצה לעבור בחייה האישיים, כאשר ברקע הרדיפות הקתוליות. אך רדיפתה של איזבל אינו נוגע רק למניעים דתיים ופוליטיים הקשורים לדתה ואמונותיה, הרדיפה היא גם רדיפה על רקע אישי: בשל שערה האדמוני היא נחשבה מכשפה, ונאלצה לעבור לא מעט השפלות והתעללות גם מקרב בני משפחתה. רדיפתה האישית של איזבל נמשכה גם כאשר היא הצליחה למצוא מפלט ולהיות בטוחה מהרדיפה הדתית. הסיפור הוא אינו רק סיפור של רדיפה דתית וחברתית, אלא גם סיפורן של נשים שחיו באותה תקופה, שתמיד היו נחותות וחסרות כל זכויות, בין אם הן היו קתוליות או פרוטסטנטיות, בין אם הן חיו בצרפת או בשוויץ.

במקביל לסיפורה של איזבל מסופר לנו על אלה, צעירה אמריקאית מודרנית ומשכילה, שמגיעה לצרפת במסגרת רילוקיישן שהיא עשתה עם בן זוגה. וכאן מתגלה לנו פן משעמם לחלוטין בספר, שכן לעומת סיפורה העצוב והמעניין של איזבל נערת הכפר, סיפורה של אלה חסר כל מעוף. הוא כולל בתוכו מוטיבים שכבר קיימים בעשרות רומנים היסטוריים-מודרניים שקראתי בעבר:

אישה מגיעה למקום עתיק עם היסטוריה, היא מתחילה לחקור על המקום, היא מתחילה להרגיש קשר נפשי-רגשי-משפחתי-מיסטי למקום, במקביל היא חווה בעיות בחייה הרומנטיים, וככל שהעלילה מתקדמת חייה הרומנטיים הולכים ומסתבכים, ואז מגיע איזה גבר שרמנטי שעוזר לאותה אישה לצאת מהתסבוכת, ואז הם מתאהבים, ועל הדרך היא מוצאת את עצמה במעין מסע לתוך עצמה שבה היא מגלה את הכוחות שבה.... בלה בלה בלה.... אותו סיפור שחוזר אצל סופרות אחרות כמו טטיאנה דה רוניי (המפתח של שרה), ויקטוריה היסלופ (האי של סופיה), ברברה ארסקין (הגבירה מהיי).

לא ברור לי למה חייבים להרוס כל סיפור היסטורי טוב עם איזה בבל"ט מודרני מגוחך ומשמים. למה אי אפשר שהגיבורה בסיפור תחקור על משפחה רק בשל העניין ובלי קשר לחייה הרומנטיים? לא ברור לי למה הגיבורה לא יכולה לחקור את עברה המשפחתי כדי לגלות, נניח, אוצר ועל הדרך לפתור לעצמה בעיה כלכלית בלי שיהיה איזה גבר מעורב בסיפור? למה היא חייבת לערוך מסע מטופש לתוך עצמה ולעשות שינוי בחייה בעקבות התגליות? למה אי אפשר שלשם שינוי חקירת ההיסטוריה המשפחתית שלה תחזק את הקשר לבן זוגה ולא תהרוס אותו?

נראה כי כל סיפור על חקירה היסטורית הנוגעת למקום, עם, תרבות ומשפחה חייבת להיכבש ולהיהרס על ידי סיפור מודרני חסר טעם ומטופש, עם קלאוז'ר א-לה אופרת סבון מטומטמת, אחרת הספר לא ייצא לאור... בשל כל אלה הציון שאני נותנת לספר הוא נמוך. לא מזיק לקרוא, ואפילו מהנה לפרקים, אבל בכלליות מדובר באכזבה גדולה.

הכריכה של הספר אולי חיוורת אבל בפנים מתגלה סיפור עשיר בצבעים ,בתיאורים סוחפים וברגשות.
הספר מתחלק לשני סיפורים במקביל שנפגשים בפרק האחרון ויוצרים נקודת השקה .
אלה,אישה אמריקאית בת זמננו,מגיעה לכפר קטן בדרום צרפת בעקבות בעלה .הצרפתים שידועים בסלידתם מזרים ומתייחסים אליה בזלזול. אלה מתחילה לסבול מסיוטים .הסיוטים מובילים אותה לחיפוש אחר אבות-אבותיה שמוצאם מצרפת .החיפוש מוביל אותה דווקא לאמותיה הקדומות , ובמיוחד לאיזבל מן המאה ה 16 .
הספר מחולק לפרק אודות אלה ופרק אודות איזבל .
הספר בולט בתחקיר הנרחב שטרייסי שבלייה עשתה עבור הספר .
הספר זורם מאוד ונקרא במהירות .
ובסופו של דבר הוא עוסק בבסיס - כיצד לשרוד בחברה שדורשת אחידות ולא להדחיק את היחודיות שבכל אדם.

זהו ספרה הראשון של טרייסי שבלייה, אך מרגש ומעניין לא פחות משאר ספריה .

למה אסור לאיזבל להראות עם דם?
למה מארי , בתה של איזבל ,כעסה כשאביה התחיל לספור את האבנים?
למה איזבל פשוט הייתה מוכרחה להתחתן עם אטיין?
מה קרה בסוף? ואיך עוזרת לנו ההערה ההיסטורית בסיום הספר?
השאלות האלה מרכזיות בסיפור ולכן מוזר שאין לי תשובה עליהן.
2/3 מתחילת הספר פשוט משעמם, ובהחלט לא מובן.
המחברת יודעת לכתוב נפלא, לספר סיפור , הכתיבה מדהימה מרהיבה מהפנטת אבל וואלה אין עלילה. בין כל מספר שורות אני מצאתי את עצמי בורחת אל מחשבות היום יום, לא מרותקת אל הרחובות של צרפת , לא מריחה את ריח המאפייה המדוברת, לא מצליחה לדמיין אפילו את הגיבורים. סוג של בזבוז זמן קריאה לאנשים שרוצים להנות מהספר. לכאלה שמחפשים טכניקות כתיבה, אוצר מילים מרנין או ידע היסטורי מוזמנים. אני קוראת המון ספרים מהזאנר ובפרט של טרייסי, ואין מה לומר . ספר הביכורים לא לשווא נכשל במכירות ועלה על קרנו רק לאחר צבירת הפרסום של הסופרת.
לא מאמינה יותר להמלצות שעל גב הכריכה.
"מותח כל כך עד שהפיכת העמודים נעשית בקצב מסחרר״ הבוסטון גלוב
אתם רציניים כאילו? אני באמת שואלת..
״העניין גובר ככל שהעלילה מתקדמת, קשה לעמוד בסיפור האהבה הגדול הזה״ שיקגו סן טיימס.
*ספויילר*
סיימתי לקרא את היצירה המדוברת , רק בפרק האחרון הקצוות המרכזיים מתחברים. מעין תחושת אופרת סבון, סוף טוב וכולם מאושרים בסוף המחזה.
סיום
יותר מדי דמויות עם שמות כפולים ושמות דומים העיקו על הקריאה. הדמויות מאוד שטוחות ובלי עומק. הכתיבה נעשית ממבט של כותב יודע כל ,ומגוף ראשון.
מספר פעמים קשה להבין בכלל על מה מדובר.
לעיתים קרובות, במהלך קריאה של ספרים אני עוצרת לרגע, ומתחילה לבדוק עוד כמה פרקים נשאר לי. בדרך כלל זה מעיד על ספר מעולה, סיפור שיהיה קשה להפרד ממנו.
ב״בתולה בכחול״ הסיפור היה כל כך מלאה שספירת הדפים הנותרים נעשתה כפעולת עידוד.
פוטניצאל אדיר שניתץ על כותלי ארובה עתיקה וזמזומי כחול.

ספר קריא בצורה יוצאת דופן, קראתי בכמה שעות (ואני קוראת די לאט)
באיזשהו שלב חשבתי לעצמי שהוא מעולה להכנס לרשימת ספרי טיסה.

הסופרת מיטיבה לגלגל את הסיפור קדימה, אך הוא נותר חסר עומק. אי אפשר לומר חבל שכך.. כי זה אופי הספר וזוהי מעלתו. ספר קל מעניין מהיר.

הקהילה העתיקה בצרפת בהחלט מזכירה את האיימיש באמריקה.

ספר מקסים הכתוב באופן מרתק, הסיפור מתחלק לשני רובדים
אלה היא אמריקאית בת זמננו ואיזבל נערה איכרה מתקופת האלף שבע מאות, קשר משפחתי קיים בינהם, קשר אשר אלה הנוברת מספרי ההיסטוריה ומחפשת אחר קורות משפחתה מאז ובמקביל חייה העכשווים עוברים תהפוכות .
ספר הנקרא בנשימה אחת .. מומלץ

ספר מעולה. כתוב בצורה כזו שאתה קורא וקורא, עד שכואבות לך העיניים. ואתה ממשיך לקרוא!
ממליצה בחום!!!!!!!