זה כנראה האחרון באיזה רצף לא אופייני של ספרי מתח שאני קוראת, משהו שהתחיל בטרק עם השלישי של גלברייט ואיכשהו זה נמשך ולא עצרתי.

הגיבור הוא היסטוריון שמגיע לרוסיה לאיזה כנס שקשור לפתיחת הארכיונים הרוסיים ועל הדרך מתגלגל למרדף אחרי מחברת שהיתה שייכת לסטלין ונגנבה רגע לפני שהוא מת. רוסיה שהאריס מתאר לא נראית כמו מעצמה, לא בירתה וודאי לא הפרובינציות שלה. 

לא מזמן קראתי את "נעורים חסרי מנוח" של פאוסטובסקי. בעמודים האחרונים של הרומן ההוא הגיבור נמצא בעיירה פרובינציאלית בדיוק בזמן מהפכת אוקטובר 1917 והוא מתאר התפרצות של שמחה יחד עם תחושת שחרור והתגייסות למען עתיד חדש. אצל האריס יש תחושה כאילו רוסיה מחכה שוב לרגע כזה, נראה שהוא מאמין שבהווה שהוא מתאר יש גם געגוע למה שהיה וגם, וזה נכתב לפני פוטין, כמיהה ל"מנהיג חזק" (אפשר גם בלי מרכאות. אישה אישה ומרכאותיה).

הספר טוב. מותח, הרקע, רוסיה בשנות ה-90, מאד מעניין, ככה שיש פה קומפוזיציה מוצלחת בין עלילה מותחת למציאות.

אני אוהבת את הסופר הזה.
יש לו כשרון ליצור ולשמור עלילה מותחת, בקצב טוב- לא מהיר מדי וגם לא איטי ומייאש, בד בבד עם יצירת רקע היסטורי,חברתי מרתק ואווירה שעוטפת את הקורא ושואבת אותו פנימה.
הסיפור מסופר בהווה אך ההיסטוריה שולחת אליו את זרועותיה המאיימות בכל רגע נתון.

ד"ר קלסו, היסטוריון בריטי מגיע למוסקווה של שנות התשעים לכנס מדעי. באחד הערבים מגיע לחדרו אדם זקן הטוען שהיה נוכח בזמן האירוע המוחי שקיבל סטלין, שהביא למותו ב1953.
לדבריו הוא עזר לגנוב מחברת אישית של סטלין שהייתה מוסתרת בכספת ובה רשימות אישיות סודיות של שמש העמים .
הזקן נעלם באותו הלילה ומשאיר את ההיסטוריון מול הפיתוי האולטימטיבי- לחפש ולפרסם את הכתבים הנסתרים של סטלין.
הוא כמובן לא עומד בפיתוי ומתחיל לחפור בעבר שגם היום יש המנסים לקבור ולא בוחלים בשיטות ההפחדה, העינויים והטרור כאילו לא עברו 50 שנה מאז שלטו סטאלין ושותפו בריה, מראשי המשטרה החשאית,בחיים והמוות.
מתחיל מסע בעקבות העבר וככל שחופרים מגלים שהוא לא מת כלל.
האווירה החברתית הנושבת מהספר היא של בלבול. לא יודעים איך לאכול את החופש הזה, את הזכויות. לא האזרחים ולא השלטון –החדש כמו הישן.
כמו ילד מתבגר שחוזר תמיד לאמא ואבא כשקשה לו גם הם חוזרים לשיטות הישנות, מתרפקים על הימים ההם. לאורך אמא רוסיה הגדולה, בכפרים הנידחים, הקומוניזם חי ובועט.
למי שלא חי את זה ,שם, קשה לתפוס (כמוני).

מותח ומשכיל כאחד.

ספר מתח מצויין, אבל אם ניגשים אליו בתור כזה בלבד, אז אולי יש טובים יותר. לעומת זאת הספר הזה מביא לקורא את האפשרות ללמוד על אנשים שהקיפו בזמנו את סטלין, על התקופה המפחידה של המשטר הרוסי הישן, על התייחסות אל סטלין כאל משיח (שמש העמים), גם לאחר שנודעו פרטי הזוועה שהוא עשה. כמו כן להתוודות לרוחות המנשבות ברוסיה של היום. חיטטתי לא מעט בויקיפדיה.קריאת הספר עוררה עניין, גרמה לי לרצות לדעת יותר על לברנטי בריה, מפקד המשטרה החשאית הסובייטית, שהיה מופקד על מדיניות הטיהורים הגדולים" של סטלין ועל אישים אחרים. השכלתי קצת.

הספר מספר על מומחה אנגלי להיסטוריה הרוסית, ד"ר קלסו, שמגיע למוסקבה לועידה בינלאומית בנושא של סטלין. במהלך השהייה שלו במוסקבה הוא מגלה שנשארו כתובים של סטלין שהוסתרו במשך כל השנים מאז מותו. תוך כדי הנסיון להגיע אליהם, מגיע ד"ר קלסו למקומות נידחים ומוזנחים בסוף העולם,שהחיים שם נעצרו מלכת. אנשים שחיים עם געגוע לזמנים ההם. תיאור מרשים של צדדים המובהקים של האדם, האזרח הרוסי המקולקל, האכזרי שאין לו ערך לחיי אדם .
כמה מחשבות ושאלות הספר הזה הביא לי !
מה מביא חברה לצעוד בעיניים סומות אחרי מנהיג ?
התקווה לעתיד טוב יותר בתור פרט ? סיסמאות ? טובת הכלל ? אידאולוגיה ?
איך קרה הדבר המבהיל הזה, שמנהיגים כמו סטלין והיטלר סחפו אחריהם עם שלם ?
איך זה שגם היום, אחרי שידועים לכל מעשי הזוועה ואכזריות שחוללו עדיין יש לא מעט תנועות פוליטיות שצמאות להמשיך את דרכם ? האם אנו מודעים לשדים האורבים מתחת למעטה הדק של תרבות הציוויליזציה המערבית?
מה מביא מהפכה?
עד מתי העם ישתוק גם אם קשה לו ולא טוב לו? מתי יקום ויתקומם?איזה מנהיג יגרום להם ללכת אחריו באש ובמים?
מנהיג כריזמטי שיודע לדבר? מנהיג שלא מהסס לפעול ומראה את נחישותו ומבטיח לעמו שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה, גם אם זה במחיר כבד מנשוא?
היום לאור כל המחאות החברתיות בארצינו הקטנטונת, המחשבות לגבי המנהיגים שלנו. מה יהיה בסופינו? אולי ברגעים אלה נכתבת ההיסטוריה.