****


לא יודע למה אני מרגיש נבוך מעט מהעובדה שטום קלנסי הוא מראשי "רשימת הסופרים" שלי בסימניה, ולא ג'ורג' סימנון או ג'ורג' פרק או המינגוויי. בכלל, שלושת המובילים שלי הם סופרי מתח כאלה, לא כבוד גדול, מה שאולי מעמיד את כל הטעם הספרותי שלי תחת סימן שאלה מטריד. מה שלי מוזר עוד יותר הוא שבמקום הרביעי יש לי את גרוסמן, שאותו אני לא אוהב לקרוא בכלל, אבל הוא מעניק לרשימה נופך אנין יותר, אולי. שלא לדבר על מורקמי במקום החמישי שנותן לי איזה פאנצ' מטאפיסי, אינטלקטואלי ורב תרבותי. טוב, העיקר שלא רם אורן (סליחה, קליש).

יאללה, נחזור לקלנסי. מעבר לזה שהוא מיליטריסט מסריח, רפובליקני ימני עד אחרונת עצמותיו, ופטריוט אמריקאי גאה, אני חושב שהוא גם סופר בכלל לא רע. עוד לפני שמישהו האמין שיכול להיות מצב שבו טרוריסט מטיס מטוס לתוך בניין, טום קלנסי כתב ספר חצי-נבואי על העניין הזה בדיוק. אפשר לנסות לזלזל בסוג כזה של ספרות, אבל בעיניי, מי שמצליח לתפוס אותי לקריאה של ספרים של שמונה מאות או אלף עמודים בלי שאשתעמם כמעט בכלל, ראוי בהחלט לריספקט. קלנסי מומחה ביצירה של עלילות פעולה ללא גיבורים בעלי כוחות-על או כמעט-על. גיבוריו הם אנשים בשר ודם ובדרך כלל משועבדים למנגנון ביורוקרטי וקר, והיתרון הגדול שלהם הוא יכולת חשיבה "מחוץ לקופסה" - לא רק באופן מלחמתי או צבאי, אלא גם כלכלי וחברתי.

"חי או מת" הוא ספר טוב. למרות הנטייה של קלנסי לפרט את יכולותיו הטכניות של טנק ה"אייברמס" על פני חמישה עמודים, או להיכנס לנבכי תתי המבנה של צוללות גרעיניות (מה שהוא עשה לא פעם ולא פעמיים ב"המרדף אחרי אוקטובר האדום" למשל) - הפעם הוא לא עושה זאת בכלל. העלילה מגוללת את עצמה בפשטות ותוך שמירה על מתח קבוע, ולמרות התיסכול המובנה מעבודת מודיעין שמטבעה היא איטית ודורשת סבלנות רבה. ג'ק ראיין הוא ג'ק ראיין (או אולי רצוי לומר "הריסון פורד") - חכם, עקשן, ואמיץ. בספר הזה נוספה והתגבשה גם דמותו של בנו, ג'ק ראיין ג'וניור (ג'ייק גילנהול?) שהוא, לעומת זאת, חכם, עקשן ואמיץ. אח, כמה טוב שיש איך להמשיך את הסדרה.

קלנסי לא מחמיץ הזדמנויות לחבוט בממשל הדמוקרטי שממשיך לסרס את עצמו במלחמה בטרור, פוגע בכלכלה ובכלל מוביל את אמריקה אל עברי פי-פחת. מזל שיש את ג'ק פאקינג ראיין, שמתמודד מחדש על הנשיאות, כך שלמרות שרוב הרעים מתו, יש למה לחכות בספר הבא.


****

"ההיסטוריונים ימשיכו להתווכח אם המודיעין האמריקני היה יכול או היה צריך לשמוע את שעטת הפרסות שהובילה לאירועי 11 בספטמבר, אבל ברור שהיה אפשר לעקוב אחר ההסלמה מהפיגוע הראשון במרכז הסחר העולמי בשנת 1993, דרך פיצוץ שגרירות ארצות-הברית בקניה בשנת 1998 וההתקפה על המשחתת קוֹל בשנת 2000. רק בעיני הסי-איי-איי היו אלה אירועים נפרדים; מבחינת התאים הטרוריסטיים שביצעו את הפיגועים הללו הם היו קרבות נפרדים, חלק ממלחמה אחת. רק כאשר ההכרזה על מלחמה בארצות-הברית הושמעה בראש חוצות – במילים ובמעשים כאחד – התחילה קהיליית המודיעין האמריקנית להבין שכבר אי אפשר להתעלם יותר מן החיצים והאבנים האלה" (עמוד 71).

הספר "חי או מת" מאת טום קלנסי וגרנט בלקווד (הוצאת מודן, 2011) הוא ההמשך לספר שכתב קלנסי לבדו אשר לא תורגם לעברית בשם "Teeth of the Tiger". בספר הקודם מתגלה לבנו של הנשיא ג'ק ראיין, גיבורו הקבוע של קלנסי, ג'ק ראיין הבן, כי בשלהי כהונתו כנשיא הקים אביו ארגון מודיעין חשאי בשם "הקמפוס" אותו מנהל הסנאטור לשעבר, ג'רי הנדלי. הארגון, שדבר קיומו נשמר בסוד מפני הממשל האמריקני כולו, הוא גוף מודיעין קטן וחשאי שאמון על ניהול לוחמה בטרור מסוג שונה. בלי בירוקרטיה, בלי כללים ומשפטנים. לוחמה נטו. ראיין הבן עובד כאיש הערכות מודיעין בארגון וכאיש מבצעים ולצדו (במסגרת הכל נשאר במשפחה) בני דודיו דומיניק ובריאן קארוזו, הראשון סוכן F.B.I והשני "הנחת" (עמוד 129).

עלילת הספר היא בסימן המאבק שמנהלת ארצות הברית כנגד ארגוני הג'יהאד העולמי. בעודה עסוקה במלחמות אפגניסטן ועיראק, מתכנן ארגון הטרור "המועצה המהפכנית של אומאיה" סדרת פיגועים שתעמיד בצל את אסון מגדלי התאומים. מנהיג הארגון, סייף רחמן יאסין, המכונה "האמיר", הוא הטרוריסט האכזרי והמסוכן ביותר בעולם (שדמותו מבוססת על אוסאמה בן לאדן). כוח ריינג'רס בפיקוד סמל סם דריסקול נשלח לחסלו במערה שבהרי הינדו-כוש שבגבול פקיסטן-אפגניסטן. דריסקול הוביל את הכוח ביעילות קטלנית. אולם "האמיר" לא היה שם. הריינג'רס בפיקוד דריסקול לא הפגינוי שום רחמים כלפי מחבלים שכן היו שם. "דריסקול הצמיד שוב את הרובה לכתפו, פנה בעיקול, ומולו היה אחד הדפוקים. כעבור רגע ננעצו שני כדורים בחזהו ושלישי במצחו, והוא נפל ארצה בלי להשמיע קול" (עמוד 19). והנה, עם שובו מן המשימה, מתברר לדריסקול שהוא עשוי לעמוד לדין על שהרג את פעילי הארגון. במקביל "האמיר" שולח את פעיליו להסתנן לארצות הברית ולהניח את ידם על אמצעי לחימה מסוכנים במיוחד.

באותה עת שוקד הנשיא לשעבר ראיין זיכרונותיו ומתרגז נוכח המדיניות השגויה של יורשו בתפקיד, הנשיא אדוארד קילטי. כאשר פונה אליו מפקד פיקוד המרכז האמריקני, הגנרל מריון דיגס, בנושא של המבצע שהתרחש בפגניסטן. דיגס מספר לראיין שדריסקול "משרת ביחידה מיוחדת, חלק מחטיבת הריינג'רים ה-75 שמוצבת בפורט בנינג. הוצאתי את התיק האישי שלו. הוא חייל רציני ביותר עם עבר מבצעי מצוין, ממש חייל לדוגמה וריינג'ר מצטיין" (עמוד 220). כשראיין מבין שקילטי עשוי להעמיד את הסמל המצטיין לדין באשמת רצח הוא מחליט לפעול ומתכנן לרוץ כנגד קילטי בבחירות. בעודו עוסק בכך "הקמפוס" מקבל תוספת כוח משמעותית בדמותם של שניים מהגיבורים הקבועים של קלנסי, דינג שאבז, בעברו מפקד כיתה באוגדה השביעית הקלה של חיל הרגלים שבצבא היבשה, וג'ון קלארק איש המבצעים עתיר הניסיון מ"ימיו בקומנדו הימי" (עמוד 384). קלארק מגלה את רצונו של ראיין הבן להפוך לאיש מבצעים בשורות "הקמפוס" ומסכים להכשרו. עד מהרה מתברר לקלארק שראיין הבן ירש ככל הנראה מאביו "גנים של נחת" (עמוד 98), שכן אביו, ג'ק ראיין, הצטיין כקצין זוטר בנחתים. קלארק "ראה את אביו של ג'ק בפעולה, וגם הוא ידע ללחוץ על ההדק. ונשאר רגוע במצבי לחץ. את שני הדברים האלה אפשר ללמוד, אבל התכונה השנייה היא יותר עניין של הלך רוח ומזג. ג'ק כנראה ניחן בשתיהן, נוסף על יד יציבה" (עמוד 287).

"חי או מת" מדגים את בקיאותם של קלנסי ובלקווד בסוגיות ביון וצבא, ולא פחות מכך את יכולתם לתאר את הדילמות והתככים בגבעת הקפיטול. הבנתם של המחברים במורכבות הפוליטיקה האמריקנית יצרה ספר מרתק הנקרא כאילו היה פרק בסדרה "24". נוסף על כך נהניתי מקטעי המתח והפעולה שבספר (בין היתר בגלל השירות בצנחנים ובמקומות אחרים) וניכר כי המחברים ביצע תחקיר היסודי בטרם כתבם. מלאכת התרגום של רותי ונועם אור טובה מאוד, ועלילת הספר קולחת ומותחת, אולם דמותו של ג'ק ראיין ג'וניור מושלמת מדי. בשונה מזו של ג'ק ראיין האב למשל ואפילו מזו של ג'ק ריצ'ר (יציר מוחו הקודח של לי צ'יילד). הכל קל לו מדי, והוא פשוט בלתי ניתן לעצירה. אן מחברים לזה את העובדה שלא שירת בשום ארגון צבאי או יחידה לאכיפת חוק בטרם פצח בקריירה ענפה כמרגל זה כבר גובל בגיחוך. לא יכולתי שלא להימנע מלהיזכר בסדרה ששודרה בערוץ הילדים כאשר הייתי ילד בשם "ג'יימס בונד ג'וניור" אודות אחיינו של 007, שכתלמיד פנימייה אנגלית מציל את העולם משלל אויביו של דודו האגדי. כך שבעצם אם בקלנסי חשקה נפשכם (ויש סיבה הוא כותב טוב מאוד) דווקא ספריו הראשונים ("המרדף אחר אוקטובר האדום" ו-"משחקים פטריוטיים") מומלצים בחום רב. רק למכורים שמוכרחים, כמו בבדיחה על הפולנייה שרואה סרט מסוים עד הסוף, לראות אם בסוף הם מתחתנים. אפשר, לא יותר.

ספר מתח/מזימות בינלאומיות טוב.
ג'ק ראיין כבר לא סוכן ביון, גם את תפקידו כנשיא הוא סיים וכעת כנשיא לשעבר הוא בעיקר שוקד על כתיבת זכרונותיו. בנו הבוגר, ג'ק ג'וניור הוא חבר ב"קמפוס" ארגון פרטי המנסה ללחום בטרור כשמטרתו העיקרית היא "האמיר", מוסלמי קיצוני המנהיג ארגון טרור חובק עולם ומאיים על שלום ארה"ב והעולם.
קמפוס מבוססת על טכנולוגיה רבה ותפקידו העיקרי של ג'ק הוא לחקור ולחפור בנתונים ובמסרים שיורטו כדי לנסות למצוא את המחט בערימות השחת, אבל כשג'ון קלארק ודינג שאבז מסיימים את תפקידם בשירות המדינה במסגרת קשת ולמעשה נשלחים לפנסיה, קמפוס שמחה לקלוט את שניהם ולהכפיל את כוחה המבצעי בשטח.
המשימות רודפות זו את זו ומנגד "הרעים" מתקדמים גם הם בתוכנית טרור מורכבת במספר מקומות. במירוץ הזה לא ברור מי ישיג אבל דבר אחד ברור, כל הצלחה של הקיצונים פירושה עוד טרור ועוד נפגעים חפים מפשע.

בסך הכל ספר לא רע הבעיה היא שהוא פשוט א ר ו ך ולעיתים אף מיגע מר קלנסי היקר צריך ללמוד לכתוב ספרים יותר מתומצתים.

חשוב!!! מי שרגיל לסגנון של קלנסי, ואוהב אותו ורק אותו, ישים לב מייד שהספר לא נכתב על ידי קלנסי, אלא בשיתוף עם עוד סופר (שאני כרגע לא זוכרת את שמו...) וההבדל ניכר!!!