וואוו הסופר הזה הוציא לאור 5 ספרים, ממש נכבד ויפה לו, כרגע לא ניראה לי שהנני מוכנה להמשיך לקרוא את יולנדה, הגעתי לעמוד 125 מתוך 217. הספר האמת סיקרן אותי: סיפור על עדה, תרבות, מנטליות וההתאקלמות בארץ וזה מעניין. איך שהוא לא מרגיש לי להמשיך, לא יודעת אולי מייגע אולי לא קורה כלום אולי זה קצת לא פשוטים החיים היחסים ובכלל ואולי בגלל שזה גבר כותב, עולה בי הרעיון זה גם בקשר לספר אחר שהחלטתי לזנוח היום, יומוקדש לזניחת הספרים על המדף. דווקא ספרות ישראלית על תולדות המדינה החברה בישראל כן מרתקת אותי ובכל זאת זה ספר שני בנושא שאני מכריזה בזאת קבל עם ועדה שאין לי כרגע מוטיביציה להתמודד עם הספציפיים האלו.
46 הצעות מכירה זה דווקא הרבה. וגם 12 ביקורות ניראה לי לא מעט בכלל. קראתי עכשיו את כולן והדעות חלוקות לכאן ולכאן, אגב גם אני נמשכתי לכריכה המסקרנת.
המשך יום טוב 14-11-2022
13:04
צהריים טובים
יום שני
המשך שבוע קסמרפא מבורך
שאו ברכה וראו טוב

סיימתי להאזין לספר הבוקר ועדיין אני מהרהרת בו. סיפורו המשפחתי של משה סקאל, מתואר ברגישות ובעדינות, תוך שמירת כבודם של כל גיבוריו.
בתחילת הסיפור הרגשתי כאילו אני מציצה בחייהם האישיים של הדמויות, אך עם התפתחות העלילה המציצנות הזו התחלפה עם הזדהות עם הגיבורים הראשיים.
היופי בסיפור, הוא רוקם את העלילה סביב סבתו אשר הייתה עבורו מודל לחיקוי ומושא אהבתו. דרכה מכירים את אורך חייה, הגברים אשר הכירה. אט אט נטוים החוטים לקשרי המשפחה והגיבורים. כאשר מהקוראים לא נחסכים העימותים והמריבות בין המשפחות אך באותה נשימה נחשפים גם ההבלגה וההתפייסות. העלילה עוקבת אחר הדמויות מצעירותן ועד הזקנה. כמו כן משה נחשף לסודות המשפחה אשר לא גילו לו מעולם.

עלילה מרגשת וסוחפת. נהניתי מאוד. מומלץ.

ספר משפחתי . חבל שלא למשפחה שלי.
הספר נחמד. הוא בוודאי מרגש את בני המשפחה שעליהם נכתב הספר.
הרגשתי קצת כמו מציצן או קרוא בחגיגה שאינה שלי.
לסיפורים כאלו יש ערך מוסף אם מובא בהם משהו מויוחד, דרמטי אוניברסלי,אבל סיפור משפחתי רגיל אפילו טוב שאינו בעל תוספת כזו, הוא עושר השמור למשפחה הספציפית ובוודאי מהנה אותם מאוד.

כשהספר ירד למדפים ,הכריכה של הספר משכה את תסומת
ליבי.
וכשהתחלתי לקרוא את הספר,לא הבנתי מה הסופר רוצה מעצמו
נתת צ'אנס עד עמוד מאה ועשר,ובסוף התייאשתי.
ספר שיטחי בזבוז זמן.

ספר טוב מאוד, כתוב נפלא. אין ספק שמשה סקאל הוא מהסופרים הגדולים שלנו. מאוד אהבתי את מה שאני מכנה ה"ריפרוף" של מערכת היחסים של המספר עם בן זוגו. כל הנושא ההומוסקסואלי הוצג בספר בצורה מאוד "מינורית", "טבעית", "מובנת מאליה", ומאוד אהבתי את זה. מבחינות רבות זה שיקף לדעתי את הספר כולו.
ואגב, הערה קטנה לבלוגריי "סימניה": לקרוא לספר נהדר כמו "יולנדה" רק "ספר בסדר", זה ממש לעשות לו עוול. לתשומת ליבכם.

במקצועיות רבה מבליע משה סקאל את נרטיב לכאורה בנאלי, בקצפת תאורים עדינה של מערכת יחסים עדינה ומיוחדת בין נכד לדור הסבים. לדוגמה: " "אני אף פעם לא הייתי בפריז," אמרה. "אבל אני מרגישה כאילו אני מכירה שם כל פינה. אתה חושב שאפשר להכיר עיר גם בלי להיות בה? אפילו את הריח שלה אני יכולה לדמיין." יולנדה עצמה את עיניה ונחיריה התרחבו מעט. לקחתי את האצבעות שלה ושילבתי אותן בשלי. אחר כך קירבתי את החלק הפנימי של פרק היד של יולנדה לנחירי ונשמתי עמוק, והיה נדמה לי שאני מריח את ריחה של פריז, שם, בפרק ידה של יולנדה, עולה מן העור החלק שווריד כחול חורץ אותו בפעימות רכות." רק בסוף הספר מתבררת הסיבה האמיתית, המובילה את הנכד לפשפש בעבר המשפחה הסבוך, ולגלות למעשה את עצמו.

ספר קליל ונחמד, רומן המספר סיפורה של משפחה 'רגילה' יוצאי מצרים שעלו לישראל בגיל צעיר וחיים בה מקום המדינה ומעל ל- 50 שנה.
יולנדה הסבתא, קשריה ויחסיה עם נכדה - המספר, וכל מה שסובב אותה ואת בני המשפחה.
ספר חביב, זורם ונקרא בשטף ובמהירות

אני סיימתי הרגע לקרוא את הספר.
ישנם 2 סוגי ספרים בעולם, ספר שאתה קורא אותו לאורך זמן ואז הוא נשאר איתך לנצח ויש ספר שאתה קורא אותו מהר והסיפור ממשיך לספר את עצמו במוח שלך לאורך זמן.
יולנדה הוא מהקבוצה השניה, סיימתי אותו תוך פחות משבוע. אתמול סיימתי אותו ואני עדיין סוגרת לעצמי מעגלים מתחילת הספר לסופו.
זהו סיפור על משפחה מאוד מתוסבכת, כל מה שאתם חושבים, אהבות, ביגדות, כעסים הכל מן הכל. אפשר להרגיש במהלך כל הספר שהם מנסים עדיין לשייך את עצמם למשפחות הנורמליות והמגנות למרות שהסירה הזאת כבר שטה.
כל מילה שאני יוסיף כדי להפשיט את הסיפור רק יהרוס.
לכן אני יסיים בעצה; שתקראו אותו מהר וקריאה מהנה

סיפורה של משפחתו של המחבר, והמחבר עצמו , סבתא יולנדה שהגיעה מקהיר והמטפלת הפיליפנית שלה בת', סבתא שהייתה אוהבת את נכדה מומו, ושגירשה את סבא ז'ורז' שבגד בה, ובעברו היה סוכן מוסד.
לסבתא יולנדה היו מנהגים קבועים בכל מה שקשור לטלפון -השיחות עם הדודות והדוד אדמונד, החרם על חבצלת,אשתו, והביקורים של המחבר.
המחבר מספר גם על סבתו השנייה, יוצאת דמשק , סבתא נור שלא נתנה לאף עובד זר להכנס לביתה עד שהגיעה לוליטה, אחותה של בת'.

המחבר שמגשים את מה שנאמר עליו בהיותו תינוק

דודה זיזל, דוד רפי ועוד דמויות שהופכות את ההספר
לספר עם טעם של פעם.