דובר וידובר אינסוף על שלל הקונוטציות המתעוררות במוחו של קורא ספר זה, מה עוד על ההאנשה המצטיירת כגאונית!
אצטט קטע מהספר: "מקובל היה לזקוף לזכותו של נפוליאון כל מעשה רב, כל סימן ברכה. לעתים קרובות אפשר היה לשמוע תרנגולת אחת פונה אל רעותה ומעירה: "בהדרכתו של מנהיגנו, החבר נפוליאון, הטלתי חמש ביצים בששה ימים", או שתי פרות משוחחות ביניהן כשהן שותות לרויה ממי הבריכה: "מה ערב טעמם של מים אלה, הודות להנהגתו של החבר נפוליאון".
ואקנח בעוד אחד: "אולם כנגד הסבל שניטל עליהם, מצאו מקצת שילומים בעובדה שחייהם אתה, שלא כלפנים, הם חיים שיש בהם כבוד וגדולה, חיים שיש בהם שירה ונאומים ותהלוכות".
הקטעים הנ"ל מעוררים בי אסוסיאציה מסויימת...
זעקתו של מחבר הספר לסולידריות ולהומניות זועקת ומהדהדת עד עצם היום הזה.






![תמונתו של דוריאן גריי [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/1630.jpg)




