המאסטר פיס שלי .
ספר שהושפעתי ממנו רבות ומלווה אותי לכל אורך חיי הבוגרים
השפיע עמוקות על עיצוב תפיסותי הפוליטיות , ועל החיים בכלל .
ספר חשוב מאין כמוהו , אקטואלי אז - והיום מתמיד .
אתה קורא את הספר ומבין מה עומד מאחורי המשטרים של המדינות הטוטאליטריות שמקיפות אותנו .
פתאום בשאר אל-אסאד השליט של סוריה הוא כמו ספר פתוח בפניך .
ספר שהוא אבן דרך בחיים שלי .

אני שבוי של ספריו של ארווין ד . יאלום
מומלץ לאנשים המתחבטים ושנפשם סוערת וסתורה . מקריאת מצוקותיהם של האחרים בדרך הכתיבה הרגישה והנבונה של יאלום , אתה עוזב את חיבוטי הנפש שלך ונכנס לסיפור האישי של הדמות . ספר סוחף עמוק רגיש ומרתק .

באותם הימים של ימי מלחמת יום הכיפורים הארורה הייתי נער צעיר ובן משפחתי הקרובה נפצע במלחמה ההיא . הספר הזה היה לי כקב עבורי לעבור את הימים הנוראיים ההם .

ספר שפתח לי דלת בתוכי לאהבת הספר העברי . זו היתה אהבה ממבט ראשון בסופר עמוס עוז וספריו . אחרי מיכאל שלי המשכתי וקראתי את יתר ספריו . העלילה של הספר , ובעיקר " הדממה " בין הגיבורים הראשיים היא הכר שעליה צמחה העלילה . התמונות של החלומות של הגיבורה חנה ובכלל חקוקות בי בזכרוני לתמיד . ספר שהשפיע עלי מאוד .

התבגרתי עם קופסא שחורה ועמוס עוז בכלל . החכמתי ו"גדלתי " עם קופסא שחורה . אני מי שאני היום בזכות ספר כמו קופסא שחורה . איני זוכר היום את סיפור המעשה אך אני זוכר היטב את חדוות הגילוי ההנאה והדבק שנדבקתי בספר עד שסיימתי אותו . ללא ספק נכסי צאן ברזל , שלי לפחות .

אני מביא ציטוט מהכתוב על העטיפה האחורית של הספר . אני לכשעצמי אהבתי מאוד את הספר וקראתי אותו בנשימה עצורה .

"מבקרים הישוו את הספר לקן הקוקייה ולתפסן בשדה השיפון. כינו אותו: הישג מופלא, ספר מדהים, מצחיק, עצוב ומלא דמיון, רומן פילוסופי ורומנטי מן המעלה הראשונה, רומן ראשון נועז להפליא, רומן ספק פסיכולוגי ספק סיפור מסתורין.

בתא אטום בבית חולים צבאי, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כורע ציפורי ופעם בפעם מנתר על שתיים בברכיים צמודות ובזרועות מנפנפות. חברו מילדות אל, שהועזק על ידי הפסיכיאטרים של בית החולים והוא עצמו פצוע וחבוש, מנסה ליצור קשר עמו. כך נפתח סיפור מופלא זה, העוסק בטירוף מוזר ומלא קסם.

שני הנערים, אל קולומבאטו וציפורי, גדלו יחדיו בפרוור דל של פילדלפיה בשנות השלושים הקשות – בידידות הדוקה ומוזרה. ציפורי, החולמני והמרחף בין השניים, מעין דון-קישוט רוחני, מנוכר ומנותק מסביבתו וממשפחתו, מפצה עצמו בהתעסקות בציפורים. תחילה הוא מגדל יונים ואף מכין לעצמו חליפת נוצות כדי לחקות את תנועותיהן. אחר כך הוא מגדל כנריות וחודר עמוק יותר ויותר אל תוך חייהן. ציפורי מבקש לעוף חופשי – לא לעוף כמו ציפור, אלא "להיות ציפור".

ידידו אל, סיציליאני שרירי המצטיין בספורט, הוא דמות ארצית לחלוטין. הוא משתתף עם החולם בעל המעוף בתוכניותיו המוזרות עד גבול מסוים, אבל לבסוף בוחר בדרך משלו, על פני האדמה.

ציפורי הוא ספרו הראשון של ויליאם וארטון, צייר אמריקאי החי בפריס. הספר שבה את לב המבקרים והקוראים כאחד וכבר תורגם ללשונות רבות.

"ספר מופלא," כתב מבקר ניו יורק טיימס. "מקסים, מחשמל. הוא קורן בזכורונות נעורים ותשוקה... הוא גם מספר על חלום וידידות, מדע וטבע, משחקים ואמת, זהות ומין, חירות ושיגעון." "אחד הספרים המוזרים והנחרתים בזיכרון שראה אור באמריקה במשך שנים רבות." (ג'ון פאולס, בווילג' ווֹיס)

"ספר השנה." (פרמונט סמית)

"ספר שממריא למרומים." (טיים)"