ההגעה אל יצירת מופת קלאסית בסדר הגודל של "ציפורים מתות בסתר" מלווה תמיד בציפייה מסוימת, אך הרושם הראשוני עלול להטעות. בתחילה העלילה נדמתה כזוחלת; השפה הגבוהה מאוד, עושר התיאורים האינסופי וההתמקדות בילדותם המוקדמת של הגיבורים דרשו אורך רוח ומעבר לקצב קריאה פנימי אחר, עד שהיה קשה להתחבר אליה מיד. אולם ברגע שהיסודות נרגעו והקשר הרגשי נרקם, החיבור הפך למגנטי. דפי הספר הפכו לבלתי ניתנים להנחה, והקריאה הפכה לטוטאלית וסוחפת באופן שלא איפשר להיפרד ממנה.
במרכז האפוס המשפחתי רחב היריעה עומדים בני משפחת קלירי, המהגרים מניו זילנד אל אחוזת "דרוגדה" המבודדת בערבות אוסטרליה הפראיות. הציר הרגשי שמניע את היצירה הוא סיפור אהבתם האסורה, המגנטית וההרסנית של מגי קלירי וראלף דה בריקסאר – כומר קתולי יפה תואר ושאפתן, הקרוע בין נאמנותו המוחלטת לכנסייה ולרדיפת הכוח שלו, לבין כמיהתו העמוקה והבלתי ניתנת לכיבוי למגי (מה שקצת קריפי, הוא העובדה שהקשר שלהם מתחיל כשהיא בת 10 בערך, והוא בן 28...)
לב היצירה אינו טמון רק בעלילה, אלא במלאכת המחשבת הפסיכולוגית והאותנטיות הבלתי מתפשרת שלה. קולין מקאלוג אינה משתמשת בתפאורה ההיסטורית או בטבע הפראי כקישוט זול או כרקע שבלוני; הבצורות, השריפות והמרחבים האינסופיים של אוסטרליה הם דמויות לכל דבר, המשקפות ומניעות את הסערות הפנימיות והטרגדיות של הגיבורים. הכתיבה עשירה, מלוטשת וחדה, ובונה דמויות בעלות נשמה עמוקה שמסרבות להרפות מהתודעה.
התחושה המרכזית המלווה את הקריאה היא תחושת פספוס מהדהדת ומורטת עצבים. לא פעם עולה בקורא הדחף לצעוק לדמויות להתעורר על החיים שלהן, לנער אותן מעיוורונן, מהאגו שלהן ומסדרי העדיפויות המעוותים שלהן, שיראו את המציאות נכוחה. הטרגדיות כאן אינן תוצר של יד הגורל העיוור, אלא של בחירות מודעות לחלוטין – כמו אותה ציפור המטילה את עצמה על הקוץ החד, בעיניים פקוחות ומקבלת ברצון את ההשלכות. ראלף ומגי מנהלים מאבק איתנים מול המציאות והמוסכמות, כאשר כל החלטה נושאת מחיר כבד מנשוא.
הדינמיקה הבין-דורית מבריקה: פיונה האם, שעברה חיים לא קלים, נשברה מוקדם והפכה לדמות קשת יום וחסומה, משמשת מראה מנוגדת למגי – שגדלה והתפתחה לתפארת כדמות אמיתית, ישרה, מלאת חיות, חיוניות ותושייה. המבנה של הספר מהודק ויציב, ופרקי הסיום מכים בעוצמה רגשית קשה ומטלטלת, ומציבים חשבון נפש אכזרי ומדויק של מחירים, החמצה וחרטה מאוחרת. ועם זאת, מקאלוג אינה מותירה את הקורא באשפתות; דמותה של ג'אסטין, הבת המרדנית והמודרנית, מביאה איתה את הגאולה והתיקון המיוחל. היא שוברת את המעגל המשפחתי הסגור, מסרבת להיות קורבן, ומשיגה חופש אמיתי, עם הקשבה ללב שלה.
שורה תחתונה: יצירת מופת אפית, חכמה וסוחפת, כתיבה מדהימה, המציעה עומק פסיכולוגי נדיר ותהודה רגשית גבוהה ביותר. ספר חובה למי שמחפש ספרות אמיתית, נוקבת ומטלטלת שאינה מזלזלת באינטליגנציה של הקורא ומותירה חותם עמוק בנשמה.

ספר מקסים, הספר הראשון שקראתי של הסופרת הנ"ל. גם רומנטי,
גם כתוב לעניין, נוגע ללב. וגם הסידרה הטלויזיונית היתה לא רעה. אישית אני ממליצה לקרוא את כל הספרים של הסופרת הנ"ל לפחות אלו שתורגמו לעברית. הסופרת מעולה.

אחחח סוף סוף רומן מופלא להתענג עליו.
אני בדרך כלל לא אוהבת סיפורים שנמשכים על פני דורות וזאת משום שקשה לי עם ההזדקנות של הדמויות לקראת פרדה, אבל לא במקרה הזה. חוויתי את ההתבגרות של הדמויות כאשר בכל פרק בחייהם אני לומדת עליהן עוד דברים, הן משתנות עם ובהתאם לגיל והכל מסופר בצורה מרתקת וקסומה.
כמו בכל ספר יש "פיקים" בהם התרגשתי, אהבתי וכאבתי את כאבן של הדמויות. כל "פיק" כזה פשוט חודר ללב! וכשאין "פיקים" יש תאורי תקופה,קשיי הסתגלות,רגשות,מסעות ועוד..וגם תיאורים אלו מעניינים לא פחות.
הרומן בין מאגי לראלף מדהים מטורף ובלתי אפשרי עד כאב.
לדעתי הסופרת יכלה להרחיב על פי וליצור יותר עניין ורגש סביב עברה לפני פאדי.
סיפור האהבה של ג'סטין התגלה לבסוף כסיפור מרתק, שובה ומקסים!
וה-רגע ששבר אותי תגובתו של ראלף כשמאגי סיפרה לו את סודה...
לסיכום,ספר שבוודאות אשוב ואקרא.

הספר הינו יצירה גאונית של סופרת משכמה ומעלה שמצליחה לכתוב רומן המתמשך על פני שלושה דורות והמתפרס על פני חצי גלובוס ואשר אינו מפסיק להיות מרתק ולו עמוד אחד. זוהי יצירת אל מות על אף שבסופה גיבוריה נעלמים אט אט באפן די טראגי מן העולם אולם זהו יופיו של הספר שאינו בורח מן האמת ואינו מטייח דברים. התיאורים הינם חיים ומושכים. הסופרת מצליחה בגאונותה להכניס את הקורא לתוך תקופה ולתוך האירועים כאילו הם חיים ואתה מצוי בתוכם. הקורא חי ונושם את הגיבורים ואת התקופות השונות. הכל אוטנטי ומכלי ראשון. הגיבורים הלוא הם מגי, הכומר ראלף, הבן דיין ועוד כולם חיים ונושמים עד לסיום חייהם כל אחד לפי המוקצב לו על פי תכניתה של הסופרת. הרומן בין מגי והכמר הינו בלתי נשכח ובלתי יאומן. קורות חייו של דיין והסוד המופלא המוטבע בתוכו עושים את הספר לרומן אל מוות על אף שאין חסר בספר מוטיב המות. יש לציין את המתרגמת שהצליחה להעביר את המסר הגדול של הסופרת באוטנטיות הראויה. לציון שני מקרי גניבת זרע של הגיבורה מגי וכן האהבות הגדולות והתמימות שאינן בנמצא בספרים דהיום.
ואל לשכוח לציין את דת הנצרות הקטולית שאינה מותירה לכמריה את זכות החיים והיא שהובילה לטרגדיות של הספר. חובה לציין ולא לשכוח כי להבדיל אלף אלפי הבדלות אירועים כאלה לא ימצאו בדת היהודית וזה שכרינו מקריאת הספר ומכתיבת מילים מועטות אך רבות משמעות אלו. מובטחת לקוראים חווייה בלתי נשכחת והמון לימוד מוסר השכל.

אין לי מילים כדי לתאר את הספר הזה פשוט מדהים נפלא!ספר מרתק וסוחף ברמה!קראתי את הספר תוך יומיים!ממליצה לקרוא בחום הנאה מובטחת!!!!!

אהבתי.

לסיפור יש עלילה טובה, מעניינת וסוחפת.

חסרון אחד די בולט (לדעתי) זה שיש קטעים רבים מאוד שעסוקים בחפירות בלתי נגמרות (למשל יש שם 3 עמודים רצופים קצת חסרי פואנטה על תיאור בעה"ח והשדות שבאיזור המגורים של הדמויות).

אם יודעים להתעלם מהקטעים המרוחים - הספר מעולה!

(אגב, כבר לא מדפיסים את הספר הזה יותר - ואפשר להשיג אותו רק בספריות ובחנויות יד שנייה)

החלק היפה היה ההכרות עם אוסטרליה דרך החווה המבודדת והעצומה שבה המים הם מצרך נדיר ובלתי צפוי.מאבק ההישרדות של האדם החי והצומח באקלים הנושק למדבר מתואר בצורה מופלאה,רק אדם שחווה אוסטרליה זו על בשרו יכול לכתוב ככה.
אבל כאן נגמרת החוויה .
הספר לא מצליח לרתק ודי נמרח על פני מאות עמודיו.הדמויות אינן מיצרות אמפטיה אולי כי הן לא אמינות עד כדי בלתי אפשריות, הדיאלוגים סתומים ודרשו קריאה חוזרת ולרוב גם זה לא עזר, לכאורה עומקים בלתי מושגים ,להבנתי אמירות נבובות מחופשות למה שאין בהן והתוצאה שעמום וחוסר עניין.
האהבה והתשוקה שהם המוטיבים המובילים בספר אינם עוברים לקורא ומטופלים בחוסר העזה.

גם שם הספר והקשר שלו לעלילה נשאר נסתר...מבינתי.

על הכריכה האחורית כתוב:"חיים מחווירים מול עלילה אפית שוברת לבבות זו,שיש בה אלימות,אהבה,שורשי משפחה,תאווה,כאב,נצחון,טרגדיה,ורדים וקוצים.העלילה דוהרת בצורה נפלאה אל הסיום הטרגי והנהדר."

אין מה להוסיף על הביקורת הזאת.פשטה כמשמעה..!ספר מדהים!!נכנס אצלי לרשימת קריאה "נפלתי!".

מסר שלקחתי:להתאהב בכומר קתולי מסבך את החיים בצורה רצינית...

ואם הייתם שואלים אותי הייתי מורידה את החלקים על הציפור שדוקרת את עצמה ושרה(ומכאן שם הספר),וקוראת לספר "אפר של ורדים".תצטרכו לקרוא כדי להבין למה.:)

אתם עוד על המחשב?! רוצו לקרוא אותו!!!

בפעם הראשונה שפתחתי את הספר נתקלתי במוטו הבא:

אגדה קלטית עתיקה מספרת על ציפור נדירה, מופלאה, המזמרת פעם אחת בחייה. למן הרגע הראשון שבו היא זונחת את קינה היא תרה אחרי עץ קוצני, ובמצאה אותו היא נצמדת לקוץ הקשה ביותר ושרה שיר נדיר ביופיו העולה לה במחיר חייה.

אחרי זה הייתי מוכרח לקרוא את הספר .הוא לא טוב כמובן כמו המוטו אבל מספר יפה על מספר דורות של משפחה באוסטרליה,שבה לנשים אין זכויות ברורות על פני השטח אבל מתחת לפני השטח מבוצעות כמה נקמות גדולות.

הסדרה היתה הצלחה גדולה.