ניתן לתמצת את הביקורת במשפט קצר: "תפסת מרובה, לא תפסת". זהו ספר המתנהל בשני מישורי זמן שונים בפירנצה. במישור האחד העלילה מתרחשת בשנת 1478 בעת פריחת הרנסנס תחת חסותו של לורנצו מדיצ'י, בשבועות שלפני ביצוע הקנונייה. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של לוקה, נער שוליה של צייר בשם מזוני המצייר את יצירת חייו "המדונה מנייבולה" (הצייר והציור הם פיקטיבים, אבל כל שאר הדמויות והפרטים ההיסטוריים אמיתיים). הנער הוא "פורסט גאמפ" של פירנצה ונוכח בכל האירועים החשובים שקרו באותה תקופה.
במקביל יש עלילה המתרחשת ב-2004 כשסטודנטית ספרדייה מגיעה לפירנצה לצורך עבודת הדוקטורט שלה בנושא הקנוניה שרקמו האפיפיור, משפחת פאצי ואחרים נגד משפחת מדיצ'י. הסטודנטית מניחה שפרטים נסתרים בנושא הקשר חבויים בציור וביומנים של הצייר מזוני. לקראת הסוף שתי העלילות נפגשות בסיום מאולץ.
הספר בנוי בצורה של פרק לכל תקופה, כך שהפרקים האי-זוגיים מתארים את הסיפור במאה ה-21 והזוגיים את הסיפור במאה ה-15.
בשנת 2004, בשולי פרשת שחיתות גדולה שבה היו מעורבים קרדינלים רמי דרג מהוותיקן, פוליטיקאים איטלקיים, בוסים מהמאפיה ובנקאים שוויצריים התגלה בכתבים עתיקים שנגנבו מהוותיקן מי שעמד מאחורי ההתנקשות בבני מדיצ'י לפני 526 שנים. על בסיס ידיעה זו כתבה ב-2007 ע" העיתונאית-סופרת סוסנה פורטס את הספר, תוך שניסתה לרכב על ההצלחה של "הולדת ונוס" ו"צופן דה-וינצ'י". בעוד שהסיפור המתנהל במאה ה-15 הוא קריא ומעניין (אם כי לא מתקרב לרמת ספרה של שרה דוננט) הרי שהסיפור העכשווי, המתיימר להציג עלילת מתח נוסח ספרו המאוס של דן בראון, הוא לא יותר מאשר בילבול מוח שעושה סלט מתככי הוותיקן, אחוות סתרים, מאגיה שחורה ו"הבונים החופשיים". החלק הזה כולל גם סיפור אהבה מופרך בין הסטודנטית לפרופסור קשיש שהיה בעבר חבר של אביה (כולל התיאורים הכי מגוחכים של זיונים שאי פעם קראתי).
עוד שתי הערות:
א. חבל שהמתרגמת לא השקיעה קצת במחקר לפני שהיא תרגמה מונחים שלא מוכרים לה. בספר מופיע מספר פעמים הקטע "פרשים נושאי בליסטראות", בליסטראות היו מתקני ענק שירו אבנים וחיצים בוערים לתוך ערים במצור וברור שפרשים לא יכלו לשאת אותם. הורדתי PDF של הגרסה האנגלית ושם מצוין המונח Crossbow (רובה חיצים, שאותו אכן נשאו הפרשים) כשההבדל בתרגום הוא ב-e אחת קטנה במונח בספרדית.
כמו כן התרגום של Mahogany הוא "תולענה" ולא כפי שתורגם "הובנה" (שהוא סוג עץ אחר) ועדיף היה להשאיר "מהגוני".
ב. לסופרת אין צל של מושג על פעילות אחוות "הבונים החופשיים", עקרונותיהם ותולדותיהם וחבל שהיא מכניסה אותם לסלט המגוחך שהיא כתבה.
לסיכום: ספר סתמי, מזל שהוא קצר, ולמי שבכל זאת מתעקש אני ממליץ לקרוא רק את הפרקים הזוגיים (הסיפור במאה ה-15).













![מוות על הנילוס [מהדורת 2019]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/993454.jpg)
![ולא נותר אף אחד [מהדורת 2018]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/991642.jpg)


