• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
קנוניית אפריל

קנוניית אפריל

מאת סוסנה פורטס

הביקורת של רונדו

תמונה של רונדו
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
קנוניית אפריל

קנוניית אפריל

מאת סוסנה פורטס

הביקורת של רונדו

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של רונדו
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
רץ
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 12 שנים

“כשסוד מהעבר מאיים על ההווה יש רגעים הרי גורל, שבהם מתרחש אירוע דרמטי שמותיר את רשמו המהדהד על העו”

2/5
ביקורות על קנוניית אפריל
הבאה
מרינה מ.
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•2 דקות קריאה

ניתן לתמצת את הביקורת במשפט קצר: "תפסת מרובה, לא תפסת". זהו ספר המתנהל בשני מישורי זמן שונים בפירנצה. במישור האחד העלילה מתרחשת בשנת 1478 בעת פריחת הרנסנס תחת חסותו של לורנצו מדיצ'י, בשבועות שלפני ביצוע הקנונייה. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של לוקה, נער שוליה של צייר בשם מזוני המצייר את יצירת חייו "המדונה מנייבולה" (הצייר והציור הם פיקטיבים, אבל כל שאר הדמויות והפרטים ההיסטוריים אמיתיים). הנער הוא "פורסט גאמפ" של פירנצה ונוכח בכל האירועים החשובים שקרו באותה תקופה.
במקביל יש עלילה המתרחשת ב-2004 כשסטודנטית ספרדייה מגיעה לפירנצה לצורך עבודת הדוקטורט שלה בנושא הקנוניה שרקמו האפיפיור, משפחת פאצי ואחרים נגד משפחת מדיצ'י. הסטודנטית מניחה שפרטים נסתרים בנושא הקשר חבויים בציור וביומנים של הצייר מזוני. לקראת הסוף שתי העלילות נפגשות בסיום מאולץ.
הספר בנוי בצורה של פרק לכל תקופה, כך שהפרקים האי-זוגיים מתארים את הסיפור במאה ה-21 והזוגיים את הסיפור במאה ה-15.

בשנת 2004, בשולי פרשת שחיתות גדולה שבה היו מעורבים קרדינלים רמי דרג מהוותיקן, פוליטיקאים איטלקיים, בוסים מהמאפיה ובנקאים שוויצריים התגלה בכתבים עתיקים שנגנבו מהוותיקן מי שעמד מאחורי ההתנקשות בבני מדיצ'י לפני 526 שנים. על בסיס ידיעה זו כתבה ב-2007 ע" העיתונאית-סופרת סוסנה פורטס את הספר, תוך שניסתה לרכב על ההצלחה של "הולדת ונוס" ו"צופן דה-וינצ'י". בעוד שהסיפור המתנהל במאה ה-15 הוא קריא ומעניין (אם כי לא מתקרב לרמת ספרה של שרה דוננט) הרי שהסיפור העכשווי, המתיימר להציג עלילת מתח נוסח ספרו המאוס של דן בראון, הוא לא יותר מאשר בילבול מוח שעושה סלט מתככי הוותיקן, אחוות סתרים, מאגיה שחורה ו"הבונים החופשיים". החלק הזה כולל גם סיפור אהבה מופרך בין הסטודנטית לפרופסור קשיש שהיה בעבר חבר של אביה (כולל התיאורים הכי מגוחכים של זיונים שאי פעם קראתי).

עוד שתי הערות:
א. חבל שהמתרגמת לא השקיעה קצת במחקר לפני שהיא תרגמה מונחים שלא מוכרים לה. בספר מופיע מספר פעמים הקטע "פרשים נושאי בליסטראות", בליסטראות היו מתקני ענק שירו אבנים וחיצים בוערים לתוך ערים במצור וברור שפרשים לא יכלו לשאת אותם. הורדתי PDF של הגרסה האנגלית ושם מצוין המונח Crossbow (רובה חיצים, שאותו אכן נשאו הפרשים) כשההבדל בתרגום הוא ב-e אחת קטנה במונח בספרדית.
כמו כן התרגום של Mahogany הוא "תולענה" ולא כפי שתורגם "הובנה" (שהוא סוג עץ אחר) ועדיף היה להשאיר "מהגוני".
ב. לסופרת אין צל של מושג על פעילות אחוות "הבונים החופשיים", עקרונותיהם ותולדותיהם וחבל שהיא מכניסה אותם לסלט המגוחך שהיא כתבה.

לסיכום: ספר סתמי, מזל שהוא קצר, ולמי שבכל זאת מתעקש אני ממליץ לקרוא רק את הפרקים הזוגיים (הסיפור במאה ה-15).

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של שין שין
שין שין
תמונה של עולם
עולם
תמונה של נדיה
נדיה
תמונה של dushka
dushka
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של אנקה
אנקה
7קוראים|גיל ממוצע54|86%נשים

על המבקר

תמונה של רונדו

רונדו

ותיק
חבר מזה 15 שנים
124 ביקורות•6 נבחרות•1,322 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של רונדו
רונדו
ותיק
חבר באתר מזה 15 שנים
ביקורות124
ביקורות נבחרות6
לייקים שקיבל1,322
דירוג ממוצע3.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מתח ריגול והרפתקאות50ספרות מתורגמת37ספרות מקורית9

דיון על הביקורת

2 תגובות
מירירז
מירירז•לפני 14 שנים

קנוניית אוקטובר...

זה מזכיר לי את הספר כל בית צריך מרפסת..נדמה לי זה היה בין רומניה לישראל..כל פרק זוגי רומניה ואי זוגי ישראל...עד שהחלטתי לקרוא אותו בדיוק כפי שהמלצת כאן.... בכל מקרה אני מעוניינת בספר למרות אם המלצתך תודה
אנקה
אנקה•לפני 14 שנים

ביקורת מצחיקה ומרעננת . רצוי ששתיהן גם הסופרת וגם המתרגמת תקראנה את ביקורתך. לפחות למען

הספרים הבאים שלהן ולמעננו הקוראים:)
2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של רונדו

חקירתו של סרן ארז

חקירתו של סרן ארז

ישי שריד

אירוע שקרה באחת ההפגנות בהן השתתפתי הזכיר לי את הספר שלראשונה קראתי לפני למעלה מ-20 שנה (בשם אחר) ואז הודעה מלביא שהזכירה לי ש"סימניה" עדיין קיימת (וגם שהתבגרתי בשנה) הביאה אותי לכתיבת הביקורת הזאת אחרי שכבר חשבתי שהאתר נעלם בעידן הסושיאל-מדיה.
הייתי שם, בהפגנה הראשונה ב-14 בינואר בגשם ובפקקים, הפגנה טהורה עם המון אנשים שהיה אכפת להם מהמדינה. הייתי גם בהפגנות בשבתות העוקבות אלא שבהפגנה החמישית שמתי לב שמשהו השתנה, לתוך האנשים שאכפת להם הסתננו יותר מדי אנשים עם דעות גזעניות מכוערות, קריאות כמו "למה בן גוריון הביא אותם לכאן מהמערות?", "דרוס כל דוס הכחד את החרד" וגרועות יותר נשמעו וזכו למחיאות כפיים... עזבתי את ההפגנה ובדרך הבייתה נזכרתי בספר הזה. מצאתי אותו בדוכן ספרים מוזלים של אחת הרשתות.
להפגנות לא חזרתי יותר, הגזענות של אלו שחושבים שהם שווים יותר גרועה בעיני לא פחות מהניסיון של הנוכל מקיסריה להרוס את הדמוקרטיה כדי להציל את עצמו.
העלילה מספרת על צעירה ממשפחה ש"סניקית מאופקים המגישה תלונה על כך שכשהייתה חיילת נאנסה ע"י סרן ארז, "מלח הארץ" מ"ישראל הראשונה". עו"ד כושל שהוא גם חוקר מטעם המשטרה הצבאית מנדב את עצמו לשרות מילואים ומתבקש לחקור את המקרה תחת לחצים של כל אלו שרוצים לטאטא את הסיפור מתחת לשטיח. כמובן שיש התפתחויות בעלילה ושלכל דמות יש את ה"אמת" שלה עם שלל אינטרסים עד הסוף הדי צפוי.
הרעיון של העלילה המרכזית בספר טוב, אלא שהספר עצמו סובל מלא מעט מיגרעות:
- מורגש שזהו ספר בוסר של הסופר, הכתיבה די מרושלת ואני מתפלא על העורך אמנון ז'קונט שלא שם יד כבדה יותר בעריכה.
- יותר מדי עלילות משנה לא מעניינות שלא מוסיפות דבר.
- הדמויות שטוחות, מצוירות באופן קיצוני, לעיתים על גבול הקריקטורה.
- ההסתכלות ותיאורי הסופר התל-אביבי על "ישראל השנייה" נעשו מגבוה. גם אני כמוהו נולדתי וגדלתי בתל-אביב ועד שהכרתי את אם ילדי (שהוריה ממרוקו) גם אני חשבתי בדומה לו. רק אז גיליתי את היופי והאצילות במשפחתה הרחבה, רחוק מאוד מהתיאורים הגרוטסקיים בהם מצייר הסופר את המשפחה מאופקים.
לעומת זאת אהבתי את תיאורי תל אביב של שנות התשעים, לאתר הבנייה שהיא כיום אני כמעט ולא נכנס. תיאורי המציאות של השהות בלבנון החזירו אותי לסדיר ולמילואים שעשיתי שם.
הסיכום שלי: העלילה המרכזית בספר מעניינת וגם רלבנטית לימינו, הספר עצמו גרוע.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•רונדו
צמא

צמא

יו נסבו

ליו נסבו הייתה התחלה טובה בסדרת הארי הולה עם טרילוגיית אוסלו(*) אלא שמהספר השישי בסדרה הוא פיתח לעצמו מעין נוסחה שבה הוא חוזר ומשתמש, כמו גם בספר "צמא".
אז בהתאם לנוסחה מה יש בספר:
רוצח סידרתי? – יש
רציחות אכזריות (כולל תיאורים גרפיים מפורטים)? – יש!
היסטוריה של הרוצח מנקודת מבטו, שלכאורה מסבירה את מניעיו? – יש!
פגיעה או ניסיונות פגיעה (וגם רצח) באנשים הקרובים להארי הולה? – יש!
הינצלות ממות של הארי הולה בנוסח סרטי ג'ימס בונד? – יש!
סיאוב פוליטי ושחיתות בצמרת המשטרה והממסד הפוליטי? – יש!
טוויסטים למכביר? – יש!
יופי! עכשיו רק צריך למלא 515 עמודים עם רקע, עלילה מפותלת, פסיכולוגיה ביורו וחצי, טוויסטים, פתרונות לכאורה, פתרון בסוף (שלא הכל בו הגיוניׂ), שאריות מחוממות מספרים קודמים בסדרה והמון תיאורים (שרובם לא הכרחיים) והנה... יש עוד ספר בסדרת הארי הולה... והמכורים (כמוני) ימשיכו לקרוא.

נורבגיה היא מדינה עשירה עם סטטיסטיקה מכובדת של מעשי רצח והתאבדויות. אמנם היו בנורבגיה מעשי טבח (כגון זה של אנדרס בריוויק ב-2011), אבל בדומה לישראל רוצחים סדרתיים כמעט ולא היו שם... מלבד בספריו של יו נסבו בסדרת הארי הולה.
האמת היא שדי נמאס לי מכל הספרים, סדרות הטלוויזיה והסרטים העוסקים ברוצחים סדרתיים לכן לקח לי יותר משבועיים לסיים את הספר, שכמותחן הוא טוב אבל העלילה בו מאוסה. בכל פעם הייתי קורא כמה פרקים ואז שם את הספר בצד, עד הרבע האחרון שבו הוא מותח ואותו קראתי ברצף.

מכורי נסבו והארי הולה כנראה יקראו את הספר, האחרים יכולים בשקט לוותר.

* הספרים בסדרת הארי הולה מס.3, 4 ו-5 - "אדום החזה", "נמסיס" ו"כוכב השטן"

לפני 4 שנים•
★★★★★
•רונדו
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

יש משהו בכתיבה של צ'ינגיס אייטמטוב שמצליח לחדור לנפש. בעבר, כשסיימתי לקרוא את "ג'מילה" הרגשתי שעברתי חוויה, לאחר מכן קראתי את "אהובתי במטפחת האדומה" שגם היה מצוין (ויותר מלוטש) ועכשיו סיימתי לקרוא את ספרו עתיר התשבחות "והיום איננו כלה"... מתנצל מראש, אבל לא הרגשתי שעברתי חוויה או שקיבלתי תובנות מהספר.

סיפור המסגרת הוא על ידיגיי בוראני הלוקח את גופת ידידו קזנגפ לקבורה בבית קברות עתיק, מסע שבו לאורך כל אותו היום עולות בו מחשבות וזיכרונות מהעבר. ידיגיי וקזנגפ היו שני ידידים שחיו ועבדו יחד בעיירה זערורית על צומת מסילות ברזל באמצע שומקום בערבה הקזאחית השוממה לאורך 35 שנים מתום מלחה"ע השנייה. דרך סיפור המסגרת הסופר מגולל את המאורעות שחלו באותו ישוב, שכלל 8 בתים בלבד, לאורך כל אותן השנים ובעיקר 1952-1953: האנשים, המשפחות, האהבות, הויכוחים, השמחות והטרגדיות, חיים ומוות וההתמודדות עם קשיי הקיום ועם איתני הטבע. בין הפרקים שזורות אגדות-עם קזאחיות.

כל זמן שאייטמטוב כותב על האנשים, המאורעות והאגדות העלילה קולחת ודי מעניינת, אלא שבתוך העלילה העיקרית הוא שיבץ עלילות משנה שרק גורעות.
כך עלילת המשנה על פרויקט סובייטי-אמריקאי בחלל שמוצא חיים במרחק שנות אור. אלא שאייטמטוב אינו היינלין או אסימוב וכדי לכתוב מדע בדיוני עם היגיון נדרש ידע בסיסי בפיסיקה ואסטרופיסיקה שלסופר כנראה אין וכך יוצא שעלילת המשנה הזאת מגוחכת (גם אם היא אלגוריה ביקורתית למצב בבריה"מ).
את האגדה על צ'ינגיס-חאן והענן הלבן ניתן היה לספר ב:4-5 עמודים ואילו אייטמטוב, במסגרת הפרק שהוסיף ב-1991, מרח אותה על פני 47 עמודים שרובם תיאורים משמימים.

אז אולי זה אני שלא מצליח להתחבר לכמה מהספרים ה"חשובים" שכולם מהללים (כדוגמת יוליסס, החטא ועונשו, מלחמה ושלום או התפסן בשדה השיפון) כך שגם לגבי הספר הזה נשארתי באופוזיציה ואלמלא הכתיבה היוצאת מן הכלל והתרגום המעולה הייתי מגדיר את הספר כ...משעמם (רחמנא ליצלן).
אלא שכל אחד וטעמו הספרותי. אני אהבתי את ספריו האחרים של אייטמטוב: "אהובתי במטפחת האדומה" ו-"ג'מילה" ואילו מ"והיום איננו כלה" פחות התלהבתי.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•רונדו
משטרה

משטרה

יו נסבו

יו נסבו היה ונשאר אומן מתח והספר הזה אכן מותח, לפחות מהשליש השני שלו. אלא שלמרות המתח הוא פחות מהנה. את התיחכום של טרילוגיית אוסלו ("אדום החזה", "נמסיס", "כוכב השטן") החליפו בספרים האחרונים תיאורים גרפיים של רציחות מזוויעות, מניעים פחות הגיוניים, תיאורי הינצלויות של הארי הולה ממוות בנוסח סרטי ג'יימס בונד ואיכשהו האנשים הקרובים ביותר אליו תמיד מעורבים. גם זיהוי הרוצח הפך להיות קל מדי, בבחינת "אקדח שמוזכר באקראי ובאופן לא בולט במערכה הראשונה, יורה במערכה האחרונה".

הארי הולה מנסה להתרחק מעברו ומהמשטרה אחרי פרישתו בסוף "איש השלג" (7# בסדרה) והמעבר להונג קונג בקצה השני של הגלובוס, אלא שיו נסבו מחזיר אותו בכל פעם. ב"לב משוריין" (8#) הוא הוחזר בגלל מחלת אביו וב"רוח רפאים" (9#) בגלל מעצרו של בנה של רקל. ב"משטרה" (10#) הוא מרצה במכללה ונשאב בעל כורחו לפרשת רצח של שוטרים הקשורים לפרשיות רצח שלא פוענחו. כמו בכל יתר ספרי הסדרה לא נעדרים מהעלילה השחיתות במשטרה והסיאוב הפוליטי.

אורך הספר מכביד על ההנאה מהקריאה היות ויו נסבו פשוט חולה בתָאֶרֶת. במקום לספר במשפט וחצי מה אמרה דמות שולית שהייתה עדה לרצח, יו נסבו יתחיל פסקה בת עמוד וחצי ובה יתאר מה עבר על הדמות מרגע שקמה בבוקר, שגרת יומה, מה חשבה על מי שישב לידה בחשמלית ועד שראתה את הרוצח בערב... וזה משעמם, מאד. בלי כל התָאֶרֶת הזאת ניתן היה לקצץ שליש מהעמודים ולהפוך את הקריאה לזורמת יותר.

מודה שהתמכרתי לסדרת הארי הולה וככל מכור אני לא יכול להפסיק. "טרילוגיית אוסלו" הייתה לדעתי High ספרותי בתחום ספרי המתח, אלא שככל שהסדרה הזאת מתקדמת אני יותר ויותר מתאכזב...

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רונדו
מוות על הנילוס [מהדורת 2019]

מוות על הנילוס [מהדורת 2019]

אגאטה כריסטי

אם אגתה כריסטי וארתור קונן דויל היו קמים מקבריהם וקוראים את ספרות המתח העכשווית עם תיאורים גרפיים של זוועות, טוויסטים חסרי הגיון ו"פתרונות" הגיוניים עוד פחות... היו תופסים את הראש ומבקשים לחזור מיד אל קבריהם.

איזה כיף זה לקרוא מותחן אינטליגנטי כמו "מוות על הנילוס" שבו אגתה כריסטי מחזירה את הרקול פוארו, הבלש הבלגי, לחקירת רציחות הקורות במהלך שייט על הנילוס בסוף שנות השלושים.
הסופרת ממחזרת את הדרמה שהיא אוהבת שבה קבוצה של טיפוסים שלכאורה אין קשר ביניהם מפליגה למסע שבמהלכו קורה רצח. בחקירה של הרקול פוארו הוא מגלה שלכל אחד מהטיפוסים יש מה להסתיר ולחלקם הגדול יש גם מניע וכך כל פעם נופל החשד על מישהו אחר.
מי שקרא את "רצח באוריינט אקספרס", "רצח רוג'ר אקרויד" ואחרים יודע כבר למה לצפות ולמרות שהפורמט דומה, בכל ספר הפתרון המפתיע הוא ייחודי ואחר... ובזאת גדולתה של אגתה כריסטי.

נהניתי מהספר וסיימתי אותו עם חיוך על הפנים למרות שידעתי כבר בהתחלה מי רצח ומה היה המניע אבל בכל זאת היה מעניין לדעת איך הדברים התרחשו. אגתה כריסטי כתבה את הספר בסוף שנות השלושים והוליווד בתור הזהב מיחזרה את רעיון השלישייה בסרטי פילם נואר (זכורים לי לפחות שניים, אחד מהם עם אוליביה דה הבילנד כצלע השלישית) וגם בראיין דה פלמה בסרט משנות השמונים.

זהו ספר מתח אינטליגנטי כפי שרק אגתה כריסטי הייתה יכולה לכתוב... וכמאמר זקני השבט: "חבל שכבר לא כותבים כאלו כיום".

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רונדו
ולא נותר אף אחד [מהדורת 2018]

ולא נותר אף אחד [מהדורת 2018]

אגאטה כריסטי

כשיצא הספר בארץ שמו היה "עשרה כושים קטנים" וכך קראה לו במקור אגתה כריסטי (Ten little Niggers) על פי שיר ילדים שמהווה טריגר לאירועים בספר, רק שזה היה בעידן הטרום פוליטיקלי-קורקט. בעידן הנוכחי שינו את שמו וגם פרטים בעלילה כך שהכושים הפכו להיות חיילים ואי-הכושים, שם מתרחשת העלילה, הפך להיות אי-החייל.
כשהייתי בן 9 או 10 קראתי את "עשרה כושים קטנים" ולמרות שעברו מאז ארבעים והרבה שנים עדיין זכרתי את מהות העלילה ופתרונה אבל לא את הפרטים. שמחתי לגלות את הספר בשמו החדש ביריד הספרים בחנוכה, עם עוד כמה ספרים של אגתה כריסטי בהוצאה מחודשת שרכשתי.

עשרה גברים ונשים, שגרמו בצורה זו או אחרת למוות של אחרים ולא הורשעו בדין, מוזמנים באמתלות שונות לאי מבודד ומוצאים שם את מותם אחד אחרי השני. באי הסלעי הקטן הזה יש רק מבנה בודד ובו בכל אחד מחדרי האורחים הרוצח תלה גיליון נייר עם שיר הילדים "עשרה חיילים קטנים". על השולחן בחדר האירוח הונחו 10 פסלונים של חיילים ואחרי כל מקרה מוות, התואם לבית בשיר, אחד הפסלונים נעלם או נשבר.
בחוץ יש סערה שמונעת הגעה או יציאה מהאי, אז מי הרוצח? והיכן הוא? (אין כאן ספוילר - רשום בהקדמה ועל השער האחורי).

ספר מתח אינטליגנטי מצוין, כפי שרק אגתה כריסטי הייתה יכולה לכתוב... וכמאמר זקני השבט: "חבל שכבר לא כותבים כאלו כיום".

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רונדו
זאב בשטאזי

זאב בשטאזי

דיוויד יאנג

גרמניה המזרחית בשנות השבעים: שלטון טוטליטרי הנסמך על משטרה חשאית (השטאזי) ועיר חדשה שבה תינוקות נחטפים לאחר לידתם. המשטרה הפלילית (הקריפו) שולחת את הקצינה קארין מולר לחקור ולמצוא את התינוקות אבל השטאזי, מטעמים שיתבררו בסוף, עושים ככל יכולתם לחבל בחקירה.

בזמנו קראתי את הספר הראשון של יאנג "ילדי השטאזי" ולא התלהבתי. עלילת המתח הייתה קלושה ורווית חורים לכן התעניינתי יותר בתיאור של החיים השוטפים שם, החינוך (או יותר נכון שטיפות המוח), מנגנוני הענישה למי שלא הולך בתלם, הצמרת הנהנתנית וכו'.
ספר ההמשך "זאב בשטאזי" ממשיך את המגמה אך הוא חלש מקודמו – תיאורי החיים השוטפים כמעט ונעלמו ובמקומם הסופר פורש עלילה די איטית ומשעממת הנמרחת על פני מאות עמודים עם פה ושם פלשבקים לחיי הגיבורה בעבר מחד והחוטפים מאידך. כדי ליצור מעט מתח בסוף הוא משתמש בטריק השחוק שבו החוטפים פוגעים אקראית דווקא בגיבורה (אישה אחת מתוך עשרות אלפי הנשים באותה עיר... נו שויין) ואז ב"כוחות עליונים" וכשהיא פצועה קארין מולר והשותף שלה מצליחים לפתור את המקרה.

מי שייקח לידיו את הספר יראה שהוא נפתח בשני עמודים המהללים ומשבחים את "ילדי השטאזי" (?WTF?). התרגום גם כן בעייתי היות ששטף הקריאה נעצר כל כמה שורות בשל עודף המילים בגרמנית מעוברתת (10-20 אותיות עבריות במילה). מילא דרגות ומקומות אבל מדוע הגרמניזציה של כל כך הרבה מילים שיש להן תרגום עברי חד משמעי (כגון "אומה" או "מוטר" - סבתא או אמא כבר לא טוב?).

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רונדו
אנבל

אנבל

לינה בנגטסדוטר

ספר טיסה קליל, זורם ולא בדיוק מותח (למרות הכותרת בכריכה). קראת-שכחת... אלא אם ברצונך לכתוב ביקורת על הספר ואז אתה צריך לאמץ את הזיכרון למרות שעברו רק יומיים מאז שסיימת לקרוא.

בעיירה שכוחת אל בשבדיה נערה בת 17 נעלמת לאחר שיצאה ממסיבת רוק, סמים ואלכוהול במבנה נטוש. השוטרים המקומיים אינם מצליחים לאתר אותה ולכן נשלחים ממטה המשטרה בעיר הגדולה צמד חוקרים -
אנדריאס, ילד-טוב-שטוקהולם הפועל לפי הספר, אב לתינוק ונשוי לאישה ניג'סית
והדמות הראשית - צ'ארלי-צ'ארלין שהיא כמובן ההיפך ממנו – נון-קונפורמיסטית, מבריקה, מתוסבכת, מכורה לאלכוהול, סיגריות וסקס מזדמן עם זרים וגברים נשואים. היא גם ילידת העיירה אותה עזבה בגיל הנעורים ועם חזרתה צצים אצלה כל השדים מהארון... יותר קלישאתי מהצמד הזה אין.
את העיירה כבר ראינו בעשרות סרטים אמריקאים - טראש-ווייטס נוסח שבדיה, עיירה מוזנחת, מפעלי לואו-טק, אבטלה, בגידות, אלכוהוליזם, אלימות, משפחות הרוסות, הכל יודעים הכל על כולם אבל גם עזרה הדדית. הנוער במקום משועמם ומעביר את זמנו עם סמים, סקס ואלכוהול... על אף קלישאה הסופרת לא פסחה.

בספר מגוללים שלושה סיפורים במקביל – החקירה, קורות הנערה ביום שבו נעלמה וסיפור מהעבר על שתי ילדות אבודות שרק בסוף מתברר איך הוא קשור לעלילה.

כספר המיועד להעביר את הזמן בטיסות או בנסיעות רכבת ארוכות הוא ממלא את תפקידו. פרקים קצרים, עלילה שטחית אבל קולחת, פסיכולוגיה בגרוש, מתח מסוים וסוף צפוי והעיקר: אין בו את התיאורים הארוכים והמשעממים החביבים כל-כך על סופרים וסופרות סקנדינביים.

בשתי מילים: הבינוניות במיטבה!

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רונדו
אישה בכלוב

אישה בכלוב

יוסי אדלר אולסן

יושב לו בן-אדם בקופנהגן, קורא את סדרת הארי הולה של יו נסבו ומחליט שגם הוא יכול. לאיש קוראים יוסי אדלר-אולסן (יוסי בשורוק, כמו לוסי ולא כמו יוסי אדלר ממזכירות הקיבוץ) והוא החליט, עשה והוציא סדרה נכבדה של ספרים על מדור Q של משטרת קופנהגן לפענוח מקרים ישנים.

אז מה היה לנו בספר הזה?
בלש מוכשר, פרוד, סובל מהתקפי חרדה ומצוי בעימות מתמיד עם הממונים עליו (עיין ערך "הארי הולה") שנקלע ל"כיפה אדומה" בה הוא נפצע, אחד משותפיו נהרג והשני נשאר משותק.
פקידי משטרה ופוליטיקאים החוברים יחד למשיכת תקציבים ובתור כיסוי מקימים את מדור Q ומעמידים בראשו את הבלש הנ"ל.
פוליטיקאית צעירה שנעלמה לפני חמש שנים והמקרה שלה מהווה את התיק הראשון של מדור Q.
והאלמנט: לבלש מוצמד עוזר, מהגר מסוריה בשם חאפז אל-אסד (?) ויחד הם חוברים לפענח את המקרה.
הסופר גם אימץ את הפורמט של נסבו שבו משולבים לסירוגין פרקים המתארים את החקירה לצד פרקים המתארים מה עבר על הנעדרת.

בשנות השבעים ואילך יצר הבמאי מל ברוקס סדרה של סרטים שהיוו פרודיות על ז'אנרים קולנועיים שונים, כך שיותר מכל הספר הזה הזכיר לי את הסרטים האלו...
אז כפרודיה הספר הזה מצחיק רק לפעמים (כולל דמותו של הבלש קרל מארק שמצטייר כפרודיה על הארי הולה) ואילו כספר מתח הוא לא ממש מוצלח ונדמה שאפילו יוסי אדלר ממזכירות הקיבוץ היה יכול לכתוב אותו.

כמכור לספרי מתח אני שואל את עצמי אם נשארו עדיין ספרי מתח טובים? כי כל ספרי המתח שקראתי לאחרונה נעו על הסקאלה בין "אידיוטי" לבין "זבל מוחלט".

ד.א. - מעניין מדוע בהוצאת כנרת החליטו לתת לספר את השם הקינקי "אישה בכלוב"? חשבו שנערים חרמנים יקנו אותו? באנגלית לספר ולסרט נתנו את השמות Mercy או The Keeper of Lost Causes ואילו בשפת המקור Kvinden I Buret כשהכוונה היא למכל ולא לכלוב לחיות.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•רונדו

ביקורות נוספות על "קנוניית אפריל"

קנוניית אפריל

קנוניית אפריל

סוסנה פורטס

כשסוד מהעבר מאיים על ההווה

יש רגעים הרי גורל, שבהם מתרחש אירוע דרמטי שמותיר את רשמו המהדהד על העולם לשנים רבות, אירוע שבו צד אחת חותר לשנות את המציאות הפוליטית, וליצור היסטוריה אחרת, באיבחת פגיון אחת, שאחריה העולם יראה שונה מכפי שהיה, כך קרה בפירנצה, ביום החמשי שלאחר חג הפסחא ב- 26 באפריל 1478. האם אירוע גדול מהעבר יכול לשנות את חייה של אנה חוקרת אמנות עתיקה במאה ה- 21 ?

בקתדראלת פירנצה, סנטה מריה דל פיורה, מתכנסת אצולת העיר, בראשם השליט החזק של תקופת הרנסנס, לורנצו דה מדיצ'י, המכונה, "המפואר", הטכס מגיע לשיאו, הכומר מניף את גביע הקודש בתפילת יום הדין "דיאס אירה", זהו רגע דתי דרמטי המשמש אות לקושרים מבית פאצי, השולפים את פגיונותיהם, ומסתערים על משפחת מדיצ'י, רגע בו האלימות הרנסנסית מגיע לשיאה האפל. מי עמד מאחורי ניסיון ההתנקשות, ומה הייתה מטרתו ? תעלומה בת חמש מאות שנים אחריה מתחקה אנה, בעבודת דוקטורט ההופכת לאובססיה אישית, המעירה עולם של צללים אפלים מהעבר.

העלילה מתנהלת בפירנצה התוססת בסוף המאה ה - 15, בחוצותיה פוסעים אמנים כמו, לאונרדו דה וינצ'י ובוטיצ'לי, והמוזה שלו, סימונטה וספוצ'י, האישה היפה ביותר, פוליטיקאים ושליטים המנהגים סדר יום נאור והומני, המבשר את העת החדשה, מולם מתייצבת הפוליטיקה האלימה של הכנסייה, ובמקביל גועש עולם הצללים, בתי הזונות המאכלסים נשים מכול העולם, כתות ומסדרים סודיים ואפלים ממלאים את העיר, להם עולם סודי של צפנים ותככים. שני העולמות, הגלוי והסודי יפגשו, ככוחות מנוגדים בקתדראלה של פירנצה.

את העולם הנפלא של סמטאות פירנצה, הארנו החוצה, הכנסיות, הארמנות, השווקים, וסדנאות אמני הרנסנס, מתארת סוסנה פורטס בחיות מוחשית, דרך עינו של לוקה, שוליית אמן, בשבילו פירנצה היא מסע גילוי לעולם חדש נפלא ונורא, עולם של סתירות ותאוות.

במקביל לסיפור המאה - 15 מתנהל סיפור המאה ה - 21, אנה סוטומיור, יוצאת למסע של התחקות, בסיוע פרופסור רוסי, אחרי העומדים בראש ההתנקשות, על ידי חקירה של יצירה זנוחה במרתפי מוזיאון האופיצי, המדונה מנייבולה, של הצייר פיירפאולו מוזוני, בעל רקע אפל, יצירה שממתינה לרסוטרציה. ובה הוטמנו רמזים למי שעמדו מאחורי ניסיון ההתנקשות, מסדרים שעדיין פועלים במחשכים ורודפים את אנה, הרדופה מצללים משלה, רומן כושל שהיגיע לסיומו, והרצון להמשיך את מורשת האב המת, חוקר העולם הישן.

לעלילה נדבך נוסף, מפתיע, יש שיאהבו, ויש שלא, אנה עורכת מסע נפשי בחידת חייה, בחלומותיה, המהווים סוג של צפנים, האם הם משקפים זיכרונות אמתיים, או בדויים, או את תחושות האובדן והבדידות שלה בעיר שבה שוכנת תעלומה סבוכה ומערערת שלווה.

עד פה הספר התגלה כהבטחה נפלאה, בשלב מסוים, ציר העלילה, תעלומת ההתנקשות ופענוחה באמצעות הציור ורמזיו לא מוביל לשום כיוון, פורטס מרגישה שכמעט היגיע לסוף הספר ואז היא שותלת כלאחר יד את הפיתרון המפתיע, בפיה של אנה, שדומה לתלמיד שהעתיק תשובה במתמטיקה, אך משום מה וייתר על דרך ההוכחה. מערכת יחסי הגומלין בין המתנקשים, נותרת לא ברורה, ואחרון לא ממש ברור הקשר בין הכנסייה כעת למסדרים של הרנסנס. מה זה אומר על הספר, שהוא כמו הצגת תיאטרון שיש בה תפאורה נפלאה, שחקנים ראשיים לא רעים המשמעים טקסטים שנונים ,פרשה מרכזית היוצרת סיפור רקע טוב, אך פענוח החידה העתיקה הולך לאיבוד, ונזרק כלאחר יד רק בסיום.

בשפה מוזיקלית קולחת, ובאווירת רנסנס, סוזנה פורטס, מעניקה חווית קריאה, אך הציר המרכזי של העלילה, פענוח הקשר, מלא חורים והולך לאיבוד, ומותיר תחושת אכזבה בסוף הסיפור. הספר הוא יותר רומן היסטורי ממותחן היסטורי, למרות מגרעותיו, הספר מתמודד בצורה מעניינת עם תיאור פרשיה היסטורית מרתקת השופכת אור על אחד הצדדים האפלים של תקופת הרנסנס, עולם פוליטי, ברוטאלי המונע ע ידי תאוות שלטון.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•רץ
קנוניית אפריל

קנוניית אפריל

סוסנה פורטס

כרגיל התחלתי בהסעות את הספר, חלק מהערימה של חודש הספר והתחיל נחמד מותח כמו כל ספר מזכיר את... "צופן דה וינצ'י"... למרות שאת האחרון לא קראתי אלא ראיתי את הסרט.. למרות שיחסית לקח לי המון זמן לסיים מאז סיום הלימודים אני קוראת לאט.

הספר מסודר בפרקים של פרק שמספר בזמן 1478 ע"י לוקה שהוא נושא הכלים של מזוני הצייר, מאידך, יש לנו את אנה שהיא דוקטורנטית שהגיע לפירנצה, והיא חוקרת את המחברות של מזוני. היא קוראת ומנסה לפתור את התעלומה ביחד עם פרופסור רוסי שהוא המנחה שלה.

הספר כתוב מאוד מותח. בתקופת מזוני התחילו לפני האירוע בקתדרלה שבו ניסו לפגוע במדיצ'י.. מביאים את הלך הרוח של התקופה, מה היו ענייני הכוחות, הפוליטיקה מול משפחת פאצ'י וכו... בתקופתנו אנו, אנחנו נכנסים לעלילה שרוצים להשתיק את הנושא... מתוך 12 מחברות שמותר לאנה לעיין בהן ישנן רק 9 מחברות...

מי מנסה להשתיק את העניין? ומה קורה? צריך פשוט לקרוא.... אני ממליצה. היה לי כיף. תנסו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Mira
קנוניית אפריל

קנוניית אפריל

סוסנה פורטס

אותי הספר הזה שיעמם. לא מותח, אין עלילה ברורה, אין רעיון. גלגול של שני סיפורים בהווה ובעבר, אבל לא ברור למה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•עומר ציוני
קנוניית אפריל

קנוניית אפריל

סוסנה פורטס

Florence, April 1478. They are terrible days, those that follow the failure of the conspiracy against the Medici by the Pazzi family. Florence is bloodthirsty, determined to punish with torture or death anyone who has participated in the conspiracy. Safe in his palace, Lorenzo the Magnificent comes to know of the corpses thrown into the Arno, beheadings, lynchings. It is the whole city who avenges the murder of his brother Giuliano, and the city that delivers itself and the murderers into his hands, making him as powerful as ever. But Lorenzo does not know that the threads of the conspiracy were pulled by people much more influential than the family Pazzi...

Florence today. Not many people know Pierpaolo Masoni, Renaissance painter and a soul tormented. Ana Sotomayor, a PhD student in art history, came to Florence in order to understand something more about this dark character, who carries with him personal charm. Her passionate research is pinned on one of the most controversial paintings by Masoni, being restored in the laboratories of the Uffizi, and a series of notebooks in which the artist recounts in detail his own existence and the events that have marked the history of Florence at the end of the fifteenth century, including the Pazzi conspiracy. Suddenly, though, Ana becomes the target of threats and blackmail, and finds himself fearing for her own life and the lives of people dear to her...


The author herself acknowledges in her afterword that she delayed writing this novel becuase the bookshops were full to burst by historically related mysteries. I'm glad she made the effort to be patient - it's quite payed off. This book to [book:The Da Vinci Code|968] is what [book:Wolf Hall|6101138] is to [book:The Other Boleyn Girl|37470] - while the latter is light and enjoyable passtime, the former is a glorious interpatation of history as it could be, of the human character in all aspect of their lives. Much like [book:The Rule of Four|18431], it stands out in comparison, in the best possible way.

Who among us book-lovers never felt like Ana did, passionate about a subject, a period of history she gets lost in while the real world doesn't act according to her expectations. A Spanish woman alone in Florence, she dives into the history of the city with a passion, tracking the one killer that got away 500 years ago. There is some violence, offcourse - this is Italia, but the threats and blackmail boil down to a conclusion so prosaic, one couldn't help but be pleasantly surprised.
No, the core of Ana's story is her lovely relationship with her mentor, an old friend of her father, Professor Giulio Rossi, whose modest help and input drive Ana on the most important discovery of her life. And the discovery of the illusive killer, too.

Written in a style made familiar to me by [book:The Sherlockian|7810380], the story divides in half - every other chapter takes us back to the bloody year of 1478 and the Florence that was, with its beauty and its passions, its jealosies and violence, seen through the eyes of the master painter Pierpaolo Masoni and his apprentice Lucca, as they are unwilling participants in one of the city's bloodiest events, and in the end Ana's guides in flashing out, 500 years too late, the true architect of what is now known as the Pazzi Conspiracy.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מרינה מ.
דירוג
4.0
לפני 12 שנים

“Florence, April 1478. They are terrible days, those that follow the failure of the conspiracy aga”