אופן הקריאה המקוטע שלי (ולא אכנס שוב לנושא האוטובוסים) לא עשה חסד עם הספר הזה.
נראה לי שיכול להיות לו אפקט מצטבר, שאצלי לא ממש הצטבר.
אמנם הוא מזכיר במשהו עשרות ספרים וסרטים, אבל מצליח ליצור עולם משל עצמו. עולם מתוחכם ומבריק.
קיימים בספר מוטיבים של סיפור מסע קלאסי, כמו הקוסם מארץ עוץ, שאף מאוזכר בו ישירות, שבו חבורת 'לא יוצלחים' חסרים יוצאים לגיבושון.
קיימים בו אפילו מוטיבים של רומן רומנטי.
אבל המוטיבים הלכאורה בנאליים האילו מחזיקים את העלילה המטורפת כמו עוגן, כדי שלא תעוף גבוה מדי, או לחילופין, אם להתחשב בנושא הסיפור, תצלול למעמקים.
וכיאה לספר מוזר
התייחסות מוזרה- המורכבת מציטוט, הגיג ואנקדוטה.
ציטוט-
'אם אתה רוצה שהבומרנג שלך יחזור, אתה חייב קודם להשליך אותו'
'אבל.מה אם אני רוצה להשאיר את הבומרנג אצלי ולא- לא לאבד אותו בבור אפל וגדול?'
'ההשלכה והחזרה הן הבומרנג, גאון הדור. בלי זה אתה פשוט סוחב איתך חתיכת מקל עקום.'
(אני יודעת שזה נשמע קצת כמו 'חכם סיני עתיק אמר ש..' אבל לפעמים החכמים הסינים העתיקים אומרים בדיוק את מה שאתה צריך לשמוע)
הגיג-
גם אם הייתי חיה עוד מיליון שנה, לא הייתי אפילו מתקרבת ללהמציא סיפור כזה מה שאומר, אולי, שאנחנו, בני האדם, בכל זאת שונים זה מזה ואולי, כפי שנטען בסיפור עצמו, באמת אדם הוא יותר מרעיון עטוף בעור וכימיקלים.
ואנקדוטה-
בזמן קריאת הספר, לאחר מסיבת יום הולדת רעשנית, קיבלו שני ילדי, כהפתעה, דגי זהב. לאחר מחשבה, החליטה בתי שבעל הזנב השחרחר יהיה של אחיה הקטן, ויקרא אלון ובעל/ת הזנב הלבן תהיה שלה ותקרא סיגלית. לרוע המזל, ולמרות שדאגתי להם למיכל מרווח ומזון, סיגלית נאספה אל אבותיה אחרי יומיים.
כשסיפרתי על כך בזהירות לבתי, היא שאלה אם עכשיו אלון יכול להיות סיגלית ולהיות שלה.
הסכמתי.
וזה הכי קרוב שהגעתי לדג רעיוני, או לפחות לדג בעל מגדר רעיוני.
