האגדה מספרת שסטף ורטהיימר פעם בא לבית הספר היסודי שלמדתי בו בדרך האוויר, נתן הרצאה באודיטוריום הגדול ובה וגער בילד גבוה עם גשר בשיניים.

הילד הפך לאהוב ומקובל בבית הספר, וסטף... נשאר סטף.
לימים למדתי הנדסאות אלקטרוניקה. מה שיפה בתחום ההנדסאים יחסית לשאר מכללות ההשכלה הגבוהה - הוא שיש הפרדה בין עולם התארים (שניתנים על ידי גוף שנקרא המל"ג, גוף די ריכוזי ולא בדיוק תמים אם יורשה לי...)

לבין ההכשרה הטכנולוגית הנעשית בבתי ספר מקצועיים: טכנאים והנדסאים, פנימיות צבאיות שממשיכות לי"ג י"ד וכו'. הבחינות החיצוניות למקצועות הללו שונות לטובה.
אך עד שמגיעים לבחינות יש דרך חתחתים, רצופה בשבבים. אפרופו איש ליד מכונה, המגיבים האוטומטים עם התואר יכנו את תלמידי ההכשרה הטכנולוגית: ערסים, פרחות, עניים, עולים חדשים, דפ"רים...

אולי זה נובע מכך שהבחינות שונות מאוד מהבחינות לתואר, ובודקות ידע יישומי - השאלה היא האם תוכל להתחיל כבר בעבודה שאליה הוזמנת, ולא האם אתה יודע איך לפתור את כל חידות היקום, כי מי יודע, אולי יום אחד יתגלו אלייך חייזרים וישאלו אותך את כל חידות היקום וכל זה מהכורסה מול הטלוויזיה.
בוגר מכללה טכנולוגית שפוגש בוגר תואר זה כמו...
הדייג העני שפוגש מיליונר ושואל אותו: עכשיו, ספר מה תרם לך שכל-כך הרבה שנים מאז שסיימת תואר היית עסוק בלהרוויח את המיליונים האלה?
המיליונר: מה זאת אומרת, עכשיו אני יודע שעשיתי את שלי, ואני יכול לדוג דגים בשקט...

חלק גדול מההכשרה בהנדסאים הוא פרויקט הסיום, לייצר כלי עזר לתעשייה. בשנה שלי אני זוכרת שהוצגו תוכנת פריצה לרכבים, מכשיר המסייע להצגת נתונים רפואיים (שלנו), פרחים מסתובבים (לא זכור לי המטרה אבל זה היה מגניב) וכן על זה הדרך.
מה שעדיף כאן על תואר זה גם שההכשרה והבחירה בפרויקט מגלה לך משהו על האופי שלך. ובאמת לימים ראיתי שהמשיכה שלי, לא משנה באיזה מקצוע אני אלמד - בתוך המקצוע עצמו נמשכתי להיבטים היותר טיפוליים (אולי בגלל שרבים מבני משפחתי קשורים לתחומי הטיפול: מדעי החברה + ביולוגיה). ואת זה לא הייתי מגלה דרך תואר, שפותח עוד ועוד דלתות, בעוד שהמכללה הטכנולוגית ממקדת אותך לתחום צר.

הגוף שבפניו מגינים על הפרויקטים לקבלת הדיפלומה הוא מה"ט, ראשי תיבות של "המועצה הטכנולוגית".
ההבדל מהכשרה למהנדס הוא שאתה כהנדסאי בעצם מייצר מוצר. אתה עוסק ממש במגע עם כל שלבי הייצור, אתה חובר למכונה ממקום של שליטה בה, מתוך הבנה שאם לא תשלוט בה היא תשלוט בך (כמו הקטע האייקוני עם צ'ארלי צ'פלין. בזמנים מודרניים).
מעניין הקשר שעשו כאן עם נושא השואה והבריחה מהנאצים. אני תמיד אוהבת לשמוע איזשהו משפט מפתח מניצולים, תמצית של "כל התורה על רגל אחת". כי דווקא במקום הכי נמוך שלך, כך אני מאמינה, אתה יודע שגם מבחינה מנטלית אי אפשר לקחת הרבה דברים, אתה תיפול מרוב כובד, אז לוקחים רק את הדבר היקר ביותר, מוטו לחיים...
אז אצל סטף הייתה זו היצירה הלאומית. לא זו עם העט או המכחול ביד, לא זאת שצועקים במגאפון - אלא דווקא היצירה בעבודות האפורות, השקטות. אלה שכל אחד יכול לעשות - הן שייתנו את החוסן, הן שיאפשרו סיפוק מקומות עבודה לאנשים הפשוטים, הן שיפחיתו את הדיכאון והחרדה ויאפשרו להזדקן בכבוד ולדוג דגים בין אם היית מיליונר ובין אם לא.

אז אני למדתי בבית ספר עיוני, אבל רוב הזמן היה בזבוז זמן מבחינת הכנה לשוק העבודה. חוץ ממקצועות השפה: ללמוד ספרות היסטוריה ותנ"ך זה כן משהו שחשוב לבני תרבות, אך רק הלימודים המקצועיים שאחרי בית הספר, שינוי המסלול שעשיתי גם אם היה קשה ומתסכל - באמת הקנה יציבות מסוימת לחיים, שזה עוד לפני עבודה בתכלס. פשוט לדעת לכוון את עצמי ליצור, לעלות, גם אם הייתה ירידה מייאשת. לא בחממה של בית הספר אלא ב"חיים האמיתיים", שבהם אנשים צריכים ממך משהו, לא רק מוקסמים מהשנינות שלך.
זה לדעת את המקום היחסי שלך, כמו שאמר אלברט איינשטיין. להבין מה את יודעת ומה לא, באיזה שלב את. מה כבר עשית שממנו ניתן להמשיך?

החזון הציוני המובא כאן הוא בעצם: "אם זה טוב ואם זה רע אין כבר דרך חזרה."

זוהי המלצה חמה במיוחד לקריאת הספר הזה. לא בגלל שזו יצירת מופת ספרותית יוצאת דופן במינה (ובואו נהיה כנים, בחירת השם יכולה היתה להיות טובה הרבה יותר) אלא בגלל שהספר הזה והמסרים שבו הם חשובים.

הספר הוא אוטוביוגרפיה של סטף וורטהיימר, תעשיין, זוכה פרס ישראל, יזם, חבר כנסת, לוחם פלמ"ח וכו' וכו'. רשימת התארים של האיש הזה יוצאת דופן אך לא אלו הם הדברים המרשימים באמת.

הדברים שאותי הרשימו הם לא התארים אלא הדברים שהתרחשו בזכות האיש הזה. בזמן שמדינת ישראל התעסקה במשך שנים בחיסול החינוך הטכנולוגי כדי שנוכל לייצר עוד הרבה עורכי דין שיתקשו במציאת פרנסה ובלבד שיוכלו להיקרא עורכי דין, האיש הזה ממשיך לדקלם כמה מנטרות פשוטות מאד ונכונות ביותר, ולפעול על פיהן – העבודה היא ערך בפני עצמו, יצירה של מוצרים אמיתיים שניתן למכור ולייצא לחו"ל היא הציונות האמיתית בימינו מאחר והיא מספקת פרנסה אמיתית לאנשים כאן. הגיע הזמן להיזכר בכמה מהדברים של א.ד. גורדון ולהבין מדוע הם נכונים.

כשמזלזלים בדברים הללו כדאי להביט ולראות מה האדם הזה השיג עד כה בחייו. לא הייתי מודע לנתון הזה אך כמעט עשרה אחוזים מהיצוא של ישראל מקורם במפעלים שהוא הקים או באלו שהוא סייע להקים. ישובים פורחים בגליל כמו כפר ורדים ולבון, גני תעשיה מתקדמים, עזרה ליזמים שבתורם הקימו מפעלים חדשים. יכול רק לדמיין איפה היינו לו במשך השנים הפוליטיקאים היו מקשיבים לו יותר.

יש לנו מחסור עצום במהנדסים, בהנדסאים, בטכנאים, באנשים שמייצרים דברים ולא עסוקים ביצירת מסמכים, ועם זאת כשמדברים על חינוך מקצועי איכותי (בדומה לקיים במדינות ה-OECD) נראה שהאסימון לא יורד. ובינתיים המשק במחסור, אנשים שלמדו לא מעט מקצועות חסרי תועלת שלא מספקים להם פרנסה יורדים מהארץ, והעובדה שיש מגזרים שלמים שהמדינה מקלה עליהם את החיים ללא עבודה בודאי שלא עוזרת יותר מדי.

לפני כמה ימים ראיתי תוכנית על משפחה עם חמישה בנים בה שלושה מתוך חמשת הבנים ירדו מהארץ עם משפחותיהם לטובת ארה"ב. עצוב, זהו איום אמיתי, ומצביע בעיני גם על רמת החינוך והדגשים שנותנים כאן לאנשים היום וחבל. האנשים האלו כבר כנראה לא יחזרו לכאן. אחד הדברים שבאמת ניתן לעשות כאן כנגד זה הוא ליצור כאן מקום פורח שיוכל להתחרות בכבוד מול מקומות אחרים בעולם. אנחנו אמנם עושים, אבל אפשר כל כך הרבה יותר.

באופן כללי הזדהיתי מאד עם דבריו, במיוחד עם תיאוריו של השנים הראשונות כיזם ועם ההנאה מיצור של דבר שאתה יצרת יש מאין בכוחות עצמך, אבל גם עם ההמשך לאור הנושאים שבחר לקדם. בסופו של דבר הדברים שהוא כותב הגיוניים, ברורים מאד, ובעיקר חשובים. כדאי היה ליישם אותם הרבה יותר וככל שנקדים –כן ייטב.
בסך הכל – המלצה חמה מאד לקריאה.

לדעתי ספר זה הינו ספר חובה לכל ישראלי שארץ ישראל חשובה לו , בספר מוצגים ממקור ראשון פועלו רעיונותיו וחזונו של אדם שבנה את עצמו בעשר אצבעות והקים אימפריה חובקת עולם מה שמעטים מעשירי ישראל יכולים להעיד על עצמם , לצערי ולצער מדינת ישראל רובם המכריע של עשירי ישראל קיבלו את הונם באמצעות "קומבינות" עם שלטונות המדינה שעזרו להם להקים מונופולים מפוקפקים דוגמת משפ' לבנת ומונופול המלט שמייקר לנו עוד יותר את מחירי הדירות היקרות ממילא , ומיני עשירים אחרים שממנפים את עצמם לדעת על חשבון קרנות הפנסיה המצומקות ממילא של הציבור הישראלי.
אז סטף שהתחיל את חייו כילד יהודי בתחילת האנטישמיות בגרמניה ועלה יחד עם משפחתו בגיל 10.5 לארץ ישראל התגייס לצבא הבריטי ושירת כאיש טכני בטייסת בבחריין , השתתף וסיים את קורס הטייס השני של הפלמ"ח פיתח אמצעי לחימה שהיו חיוניים לחוסנה של המדינה הקים מסגריה קטנה בחצר ביתו היה חבר כנסת והקים תעשיה לתפארת מדינת ישראל ששויה מיליארדי דולרים!!!, אך הדבר אך בכל זאת מגדיר את עצמו כחרט אומן , פשוט להעריץ את ענוותו וצניעותו של האיש.
אחד הדברים שסטף מזכיר ללא הרף הוא את הביורוקרטיה אשר לא פסקה מלהניח מכשולים בדרכו , ומדובר על אדם שניסה ועודו מנסה לדחוף קדימה את החינוך המקצועי התעשיתי ולהשתמש בהם כמנוף להשיג חיים נורמליים עם שכנינו ושאזרחי המדינה יתקיימו בכבוד מהתעשיה כמו בכל מדינה מערבית מתוקנת כגון גרמניה יפן ועוד מדינות רבות וטובות.
ציטוט אחד מיני רבים שסטף כתב בספרו על הבירוקרטיה:"אולי אתעכב כאן לרגע כדי להסביר מהי בעיני ביורוקרטיה, משום שעם המנגנון שעומד מאחורי ההגדרה הזאת אני מתנגש שוב ושוב, כל ימי ולא רק אני.
בעיני , בירוקרטיה לא נפלה עלינו כגזרה משמיים.זהו מנגנון שמותנע על ידי בעלי מקצוע רבים , עורכי דין , מנהלים , פקידים וחשבונאים ,שיושבים על התקציבים ומתפרנסים מהם וצוברים כח רב בכל הקשור ליכולת להחליט למי לתת ולמי לא. לא כולם הם כאלה , אבל תמיד יש בהם המפריעים לחלק גדול מהיזמים הנזקקים להם. ואם מישהו מהיזמים הפרטיים מנסה ומצליח להגשים את יוזמתו בעצמו, ללא עזרתם והתערבותם, הרי שהוא הופך , למעשה , לאויבם. כי אנשים האלה מקור כוחם בהחלטתם שלא להחליט , כי ברגע שיאשרו ,שיגידו "כן" , יחוסל כוחם לגמרי."
ממקור ראשון (הנני הנדסאי ועובד בתעשיה) יכול להעיד שהחינוך המקצועי במדינה הינו מתחת לכל ביקורת , מעבדות משנות השישים ומורים שרובם לא עבדו יום אחד במה שהם מלמדים , כמו שסטף כתב בספרו "הם מלמדים על ולא מלמדים את"

בשורה התחתנה - הורים קראו את הספר ודרבנו את ילדיכם שילכו וילמדו מקצוע שיספק להם להם עבודה מכובדת למשך כל חייהם , ולא כעובדי היי טק שמפסיקים להיות רלוונטים לאחר 8 שנים או כלכלניים שמועסקים שהמצב הכלכלי טוב ומפוטרים בהתפוצצות הבועה הבאה ומוחלפים בעובד צעיר "וזול" יותר. בתעשייה מכבדים ניסיון שלא כמו בתחומים רבים אחרים.

הספר המרתק של איש שהוא יותר חזק מכל מכונה איש עם שורשים של ארץ איש עם לב רחב בקיצור הספר איש ליד מכונה הוא סיפור על איש ועל מדינה יחד ...סטף ורטהימר אדם עם חזון שבזכותו עשרות אלפי בני משפחות מתפרנסים במדינה ובתפוצות בזכו המפעלים שהוא הקים ויצר ... והשוב יותר הסיסמה שלו לא על הלחם לבדו יחה האדם אלא על חינוך ותרבות לכן הקים בנוסף למפעלים גם מכללות וכך הצליח לשלב בין עבודה לחינוך ....כל מילה נוספת מיותרת איש ענק ...כן יהיה רצון

ספר מרתק על איש ענק
הספר עוסק באיך נולדה פה תעשיה ואיך בנה את עסקין איש ענק
מלמד ומשכיל עם לקחים להפיק הרלוונטים גם להיום
לכאורה ארכאי, אבל כאיש הנמצע בתעשיית ההיטק, יש לנו הרבה מה ללמוד ממנו
איש ענק, סיפור חיים מלמד

כשראיתי את הספר הזה בפעם הראשונה בחנות הוא משך אותי, כנראה מכיוון שלפני כמה שנים לפני שקראתי ראיתי פעם אחת בחדשות כתבה על סטף בעקבות המכירה של ישקר לוורן באפט וכבר אז הוא עניין אותי.
כאשר נכנסתי לעמוד של הספר באתר סימנייה ראיתי משהו שגרם לי לחשוב, הכיל הממוצע -45. חשבתי לעצמי האם נאי מוזר שאני בן 20 ורוצה לקרוא ספר כזה? לפני שקראתי את הספר חשבתי שאני די מוזר אבל לאחר שסיימתי לקרוא אותו הבנתי שהספר הזה הוא משהו שכל אחד שרוצה להצליח (ובמיוחד פה בארץ) צריך לקרוא ולא משנה באיזה גיל, הספר מספר לך על בן-אדם שלא מפסיק להציב לעצמו מטרות ולעמוד בהם בצורה בלתי רגילה.
סטף וורטהיימר הוא בן אדם עם ערכים ואהבה למדינה, ולא הייתי יכול לחשוב על דרך לנסח את תקציר הספר יותר ממה שהוא עשה בכריכה: "סיפור חיים, רעיונות ומעשים".אין לי דרך להסביר לכם אבל רק בשביל שתבינו קצת עליו : הוא שירת בתור לוחם בפלמ"ח,טייס בחיל האוויר(לתקופה קצרה אבל עדיין...),חבר כנסת, מקים של בתי ספר ומכללות, הקים ישובים, הקים מפעלים וגני תעשיות. וזה רק חלק!

אבל בכל זאת חשוב לי להגיד שבספר יש כמה פעמים שהוזכרו נושאי פוליטיקה שאני אישית לא אוהב. אבל גם אותם הצלחתי לקרוא ובלי להתאמץ כל כל הרבה.

ממליץ!!!

לפני מספר ימים דיברתי עם חבר והבאתי כדוגמא לחזון שהתגשם את פועלו של אדם שהוא סמל של נחישות ,תבונה ואומץ, אדם שהוא דוגמא ומופת לאחרים.
החבר הגיב באומרו שיש כאן גם מזל ולכן אינו מתרשם במיוחד.
מי שקרא את הספר והפנים את האישיות והכוחות שמעצבים אותה, יודע שאין כאן מזל בכלל, סטף הוא אחרון האנשים שיתן למזל, לשחק תפקיד כול שהוא בחייו או בדרך להגשמת חלומו.
מה שאומר לנו סטף הוא "היעד יכבש כי אין לו ברירה אחרת", ענק בכול קנה מידה.

ספר מרתק ומעורר השראה ליזמים ישראלים. מעניין לכל מי שרוצה להכיר את ההתפתחות התעשייתית של המדינה מראשיתה ועד היום, את תפיסת האנשים שהובילו אותה, ומה עיכב אותם בדרך.
מאחר והסרט אוטו ביוגרפי חסר כאן דיון מעמיק, קונטקסט תרבותי וביקורת על התפיסות שמציג סטף ורטהיימר. בדרך שורטהיימר מציג עצמו בספר הוא מזכיר את כהאוורד רורק, או אחד הנפילים האחרים של איאן ראנד, שהוציא מים מהמעיין בעזרת פטיש שחישל בעצמו ובעזרת עובדיו ושותפיו. תפיסותיו הערכיות והחינוכיות החשובות של ורטהיימר מוצגות בספר בצורה טרחנית משהוא וחבל, שכן ניתן היה לתת להם הקשרים עכשוויים שיערבו רגשית את הקורא בצורה עמוקה יותר.

ספר נהדר לאיש נהדר סטף ורטהיימר הוא אחד האנשים הכי ציוניים שיש החברה שברשותו מספקת עבודה ל אנשים בפריפריה שלרוב מוזנחים (אני גר בפריפריה) על פי דעתי הממשלה צריכה לאמץ חלקים ל"מודל" החינוכי כלכלי שלו והספר שלו משקף בצורה מקיפה את חיו חזון חיו ומעשיו