אל ריחות העשן והדם מצטרף עתה ניחוח חדש: ריחו המלוח של הים, כשג'ורג' מרטין מוסיף לנו את נקודות המבט של סר דאבוס ושל תיאון גרייג'וי, זה בים שממזרח וזה בים שממערב. כישרון הכתיבה הבלתי-אפשרי של ג'ורג' מרטין הופך אט-אט את העלילה מדו-ממדית, לתלת-ממדית, לארבע-ממדית, והכל תוך כדי שמירה על אותה רמת הומור, אמינות ודרמה, שלעתים אף מתעלה על עצמה...
האם יש גבול בכלל לקווי העלילה שמוחו מסוגל ליצור ולשלב ולעמת זה עם זה, באותה העת? לקורא הממוצע נותר רק להחזיק את הראש ולהנות מחווית קריאה עוצמתית.

זאת עבודה בעיניים.
פשוט
עבודה
בעיניים!!
הוא רק רצה לדחוף באמצע עוד פרולוג-לא-פרולוג של ג'ון!!!!
אני שונאת שחותכים ספרים לשני כרכים. שונאת שונאת שונאת שונאת. וזאת הפעם הראשונה שאני קוראת ספר עם שני כרכים. זאת היסטריה עד שאתה מוצא את הכרך השני, ועוד מסיים אותו!! פשוט תביאו לי את כל החבילה ביחד, לא אכפת לי אם התוצאה מפלצתית!

אזזזזזזזזזזזזזזזז, כשסיימתי לזעום, אבוא ואומר שכן, לא כתבתי ביקורות כבר דיי הרבה זמן. זאת השפעה של נסיעה לאילת וחזרה לבית כשיש לך טונות של שיעורי בית ועבודות לסיים.
וגם לא התחברתי לסימניה. וגם וגם וגם אף אחד לא נכנס לדף שלי יותר.
מייבבת בבכי אני נשכחת!!!!!!!!!!!!!!!!!
רואן, מי הדרמה קווין עכשיו? האאאא!!!

אז הנה אנחנו חוזרים וחוזרות אל הספר המושלם כל כך.
זה כבר אחריי מותן של שתי דמויות משמעותיות בספר הקודם; לורד אדארד סטארק, הידוע בשמו השני, נד. ורוברט באראתיאון, המלך הכי שיכור בעולם הספרות.
ועם שתיי הדמויות האלו, מת השלום שנכפה על כולם, וגם השקט.
הספר הזה מספר בטלטולים כואבים על ההתפרקות של החוטים שנד ורוברט ניסו לשרוך כדי לשקם את הממלכה. הסיפור העצוב והלא רגיל שמסתתר מאחורי ספריו של מרטין. ושוב, בכתיבה כואבת הוא מספר לנו את האמת שקורעת לבבות לחתיכות. מראה לנו דרך עיניים אמיתיות כל כך של דמויות שבורות ומפורקות, או תמימות, את האמת מבעד לעדשה.

ושוב, אני אדבר אתכם על כמה שאני מעריצה את הסופר הזה.
הוא באמת גדול! לפעמים משעמם, אני לא אכחיש, ולפעמים אתם מדלגים כמה עמודים כי מסופר על דמות שאתם שונאים.
ואז באה איזו שורה שסוחפת אתכם בוואקום לתוך הכתיבה ואתם לא יכולים להפסיק לקרוא לחמש שורות מינימום.
וזה מה שענק בסופר הזה. הרגעים האלו. ששוברים את הלב שלך ובמקביל מאחים אותו מחדש לקראת הפגיעה הבאה. הריסוק הבא.
וכל זה מלווה בכתיבה מעולה. אני אצטט רבים אחרים מספרים אחרים ומשונים:
הצילו!!!!!!!!!!!! הספר הזה מושלם!!!

איכשהו, מרטין גורם לך לאהוב גם את הדמויות הכי מעצבנות. רק בגלל הכתיבה שכאילו מכשפת אותך, וההתנהגות ששואבת אנשים ישר לתוך הספר!
הערצה! פשוט הערצה!

ואני שוב חושבת שזאת עבודה בעיניים לפצל את הספר לשניים.
מזל שלקחתי את שני הספרים מהספרייה^^

אזזזזזזזזזזזזזזזזז!
אני הולכת לסיים עוד ספר אחד וללכת לספרייה. וכן, אלה התוכניות שלי. ואם אין שם את הספר הבא אני אהיה הקוראת מהגיהנום. אפשר לעשות על זה סרט.
ואתם?
אתם הולכים לקרוא את הספר הזה.
ולא, זאת לא בקשה. ולא הוראה. ולא פקודה.
זה ציווי!!!!
:DDDDDDDDDDDDDD
קדימה!!!
אה, ותביאו לי שוקולד בדרך. חשבתי שעברנו על זה כבר.

אז אני מודה - הספר הזה לוקח ממני כוחות שלא חשבתי שקיימים בי.
אולי זה מוקדם מדי עבורי להתחיל עם סוג של ספר בגיל הזה? אולי, כנראה שבטוח. אבל זה לא משנה כבר כי אני עמוק בתוך הבור, ובגלל שטוב לי בבור הזה- אני לא רואה את עצמי עוזבת אותו בזמן הקרוב.
אז מה גורם לי, לילדה שעד לפני שניה סיימה את דמדומים להתחיל את הסדרה הזאת? וזה עוד לפני שראיתי את הסדרה... אני לא יודעת, אני באמת לא יודעת. אבל עשיתי את זה, ואני לא מתחרטת על רגע. אף פעם לא חשבתי שפוליטקה, מחסור משווע ברומנטיקה (ממש ביזיון לטעמי!) ימי הביניים, תככים, הרג ואלימות חסרת מעצורים, דמויות שאי אפשר להגדיר אותן (אין שם דמות אחת שהיא נטו טובה ואין שם דמות שהיא נטו רעה) ידברו אלי, אבל עובדה שהם דיברו.
אז הספר מדהים ומדהים ושוב מדהים, הכתיבה באמת גוררת, הרעיונות מקוריים. אני חושבת שסוד הקסם שלו זה שאתה באמת לא יכול לנחש מה יקרה, לג'ורג' מרטין אין בעיה להרוג גם את הדמות הטובה והאהודה שלו (נד סטארק בספר הראשון). הספר אומנם פנטזיה, אבל זה לא מה שמונע ממנו להיות ממש דומה למציאות - הדמויות אנושיות לחלוטין, מלאות בקונפליקטים, תשוקות ופחדים.

אני ממש ממליצה על הספר הזה, הסדרה הולכת ומשתפרת.

המשך מעולה לספר מעולה ( ובתקוה סידרה מעולה). למרות שיש מליוני עמודים, לא הצלחתי להפסיק לקרוא ושרפתי מספר לילות בגלל זה. מי שקרא את הספר הראשון או לפחות ראה את העונה הראשונה בסידרה של HBO יהנה מאד מהספר. האירועים מתחילים בפיתחה של מלחמה. ישנם ארבעה מלכים : גופרי בעיר הבירה אך חסר צבא , סטניס אחיו של רוברט, מפקד קרבי מנוסה עם מכשפה מטורפת צצידו, רנדי אחיו הצעיר של רוברט, עם בצבא הכי גדול אך הכי צעיר ו"ירוק" , ורוב סטארק , מלך הצפון. בהמשך נכנס עוד שחקן למשחק ונהיה לגמי מטורף. כולם רוצים שהאחרים ילחמו באחרים בשבילהם, כולם מנסים להלחם בחלש ולהמנע כמה שיותר מהחזק באויבהם, בריתות נכרתות ונפרמות , ומערכה מורכבת ועוצרת נשימה לקראת סוף הספר.
ישנם גם את שלושת הילדים של סטארק שהפרקים עליהם הכי טובים לדעתי : סנסה ששבוייה בעיר הבירה שמוקפת באויבים, אריה שברחה מהבירה בשיירה של פושעים בדרכם לחומה , ובראן בוינטרפל שלומד להשתמש ב"עין השלישית"

חסרון קל של הספר זה לדעתי הקטעים של דניאריז. יחסית למלכת הדרקונים, ההתרחשויות שלה די סתמיות, בעיקר בהשואה לספר הראשון. בלי החאל שלה , ואחיה , היא והאביר השפוט שלה לא עושים שום דבר, סתם מסתובבים בעולם ומקווים שמשהו יביא להם צבא. מצד שני היא גם מנותקת משאר הדמויות כך שזה פועל לרעתה.
בשאר הפרקים זה אחד הנקודות החזקות בספר ובסידרה כולה. הקשרים בין הדמויות , מה שמתרחש מנקודת מבטו של טיירון למשל, מסופר אחר כך על ידי סנסה. מצד שני אילו כמעט שני הדמויות היחידות שנמצאות יחדיו. בניגוד לספר הקודם - החפיפה פחות גדולה - כמעט כל דמות נמצאת באזור אחר , זה קצת פוגע.
הפרקים על טיירון ( הגמד) מאד מרתקים , למעט שהוא מתמקד בזונה שלו , ואז זה נהיה מיגע

נקודות למחשבה :
אחד הבעיות שהיו לי עם הספר הראשון ,הוא שהפוקוס על היה רק על הדמויות הטובות, על משפחת סטארק וטיירון. לא הביאו נקודות מבט של אחרים במשפחת לניסטר, של אצבעון או העכביש. כמובן שככה האהדה של הקורא נתונה מיד לצד אחד במלחמה. כל השאר הופכים ל"רעים".
יכל להיות מעניין עם היו פרקים על ג'ימי לניסטר, או סרסי.
בספר הזה יש קצת יותר איזון שהסיפור מתמקד גם בתיאון גריג'וי. אני מקווה שבספרים הבאים נשמע גם קצת על סרסיי למשל.
את הספר הראשון קראתי תוך כדי שראיתי את הסידרה של HBO - כאשר הסידרה הקדימה את הספר. זה היה בעיקר משעשע לקרוא כאשר כבר יש לי תמונות בראש , בעיקר שיש קטעים שנלקחו מהספר במדויק. לעומת זאת אני אצפה בעונה השניה שהאירועים ידועים - ההשואה מעניינת .

לא התכוונתי לקרוא את הספר באנגלית , פשוט נתקעתי בחול בלי ספר לפני נסיעה של שעות ברכבת - אז קניתי אותו בתחנה. בדיעבד מתברר שסתם פחדתי מהרמה, אומנם פה ושם יש משפטים שקשה לפענח אבל בסך הכל רמת האנגלית אפשרית לחלוטין, קצת יותר גבוהה מהרמה של הארי פוטר- אבל קצת התבגרנו מאז.

את הספר השני התחלתי לקרוא ישר אחרי שסיימתי את הראשון משמע היה לי קו ישיר ורציף בין הספרים, זכרתי את כל הפרטים במדויק וזה גרם לי להינות מהספר הזה הכי שאפשר.
בחיים שלי לא קראתי ספר שגורם לך להאמין במשהו לרגע ורגע אחרי הוא כבר משתנה ב180 מעלות.
תחככים, מזימות, חוכמה, פולטיקה מפולפלת והרבה משפטים חכמים.
נהנה מכל רגע !

* אני ממליץ לקרוא קודם את הספר לפני שמתחילים לראות את הסדרה.

הספר "עימות המלכים" מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין (הוצאת אופוס, 2000), הינו הספר השני בסדרה "שיר של אש ושל קרח". אני התחלתי לקרוא את הסדרה עוד בעודי בתיכון, לפני כחמש-עשרה שנים. מרטין הוא סופר מוכשר שכבר כתב שישה רומנים וזכה בפרסים רבים. בשנות השמונים כתב תסריטים לסרטים ולסדרת הטלוויזיה היפה והחיה, והיה תסריטאי ראשי בסדרה אזור הדמדומים. כעת הוא מקדיש את כל זמנו לכתיבה ועוסק בכתיבת הכרכים הבאים בסדרה "שיר של אש ושל קרח". הסדרה היא אולי הדבר המרענן והטוב ביותר שנכתב בספרות הפנטזיה מאז יצירתו של טולקין ("הוביט" ו-"שר הטבעות"). הדיאלוגים שנונים ונוקבים. אחד מהם נתפס בעיני כאחד המצחיקים בסדרה כולה:
"'אם תמותו בטיפשות, אאכיל את העיזים בגופותיכם', איים טיריון כשהקבוצה הראשונה של עורבי האבן התרחקה מהמזח. שאגא צחק. 'לחצי-איש אין עיזים'.
'אני אקנה כמה במיוחד בשבילך'" (ׁׁספר שני, עמוד 172).

לאחר אירועי הספר הראשון שבע המלכויות של ווסטרוז נתונות במלחמת אזרחים, על רקע השואב מבריטניה של מלחמת השושנים ומלחמת מאה השנים, ברא מרטין סיפור אפי על מלחמה, אהבה, בגידה ונאמנות. העת היא עת תהפוכות. קיץ השלום והשפע שנמשך עשר שנים מגיע לקצו, והחורף האכזרי והצונן מתקרב כמו חיה זועמת. לורד אדארד סטארק ורוברט באראתיאון, שני המנהיגים ששלטו בעידן של שלום כפוי, כבר מתים אחרי שנפלו קורבן לבגידה. כעת מושל תוהו ובוהו מטירת דרגונסטון העתיקה ועד לווינטרפל בצפון הקודר והקפוא. הטוענים לכס הברזל משבע הממלכות עושים כל דבר כדי לממש את תביעתם בסער, במהומה ובקרב. בעוד נבואת חורבן חוצה את השמיים – שביט בצבע דם ולהבה – נאבקות חמש סיעות לשלוט בארץ המפולגת; רוב, בנו של אדארד, הכריז על עצמו כעל מלך הצפון. ג'ופרי, היורש לכס, מושל לכאורה בדרום, אך למעשה הוא קורבנם של אנשי חצר תככנים הגודשים את מעלה המלך. כל אחד מאחיו של רוברט, סטאניס ורנלי, רואה את עצמו כיורשו של אחיו. הרחק משם נמצאת מלכה גולה, אם הדרקונים, שמסכנת הכול ומובילה את עדתה הקטנה לעברו האחר של המדבר הלוהט והאכזר בחיפוש אחר אמצעים להשבת הכתר השייך לה בזכות.

טיריון לאניסטר וג'ון שלג היו לדידי הדמויות המעניינות ביותר בספר, ואולי בסדרה כולה. בעקבות אירועי הספר הקודם מחליט הלורד המפקד של משמר הלילה להוביל חיל גדול אל מעבר לחומה על מנת לגלות את אשר מתרחש שם. כאשר מתברר כי אנשי הפרא של הצפון נעלמו כולם, והם כעת חלק מצבאו של מאנס ריידר, פרא ועריק ממשמר הלילה שהמליך את עצמו כ-"מלך שמעבר לחומה", מטיל הלורד המפקד מורמונט על הסייר הוותיק קהורין חצי-יד להוביל סיור לעומק הארץ שמעבר לחומה במטרה לאסוף מודיעין על צבאו של ריידר. מורמונט מצרף לסיור את ג'ון שלג, המוצא עצמו בעיצומה של המשימה הקרבית הראשונה שלו: "נדמה שהכול התרחש תוך כדי פעימת לב אחת. בדיעבד התפעל ג'ון מאומץ ליבו של איש הפרא ששלף קודם את הקרן במקום את החרב. הוא קירב אותה לשפתיו, אבל בטרם תקע בה, הטיח אותה נחש-אבן הצידה בחרבו הארוכה. האיש של ג'ון זינק על רגליו ונופף מולו ענף בוער. הוא חש בפניו את חום הלהבות כשנרתע לאחור. מזווית עינו ראה את הישן מתעורר, וידע שעליו לחסל במהירות את האיש שלו. כשהענף נטה שוב, הסתער קדימה, מנופף את החרב הממזרית בשתי ידיו. הפלדה הוליריאנית פילחה עור, פרווה צמר ובשר" (ספר שני, עמוד 199).

קהורין מלמד את ג'ון שיעורים בסיירות, חיילות וכן פיקוד מהו: "'לא פקדתי עליך להרוג אותה. אמרתי לך לעשות מה שחייב להיעשות, והנחתי לך להחליט מה הדבר'. קהורין נעמד והחליק את חרבו הארוכה בחזרה לנדנה. 'כשאני צריך שיטפסו על הר, אני קורא לנחש- אבן. כשאני צריך לתקוע חץ בעינו של אויב מעברו האחר של שדה קרב סחוף רוחות, אני קורא לנושא הכלים דאלברידג'. אבן יכול לחלץ סודות מפיו של כל אדם. כדי להוביל אנשים אתה צריך להכיר אותם, ג'ון שלג. ואני מכיר אותך עכשיו טוב יותר מאשר בבוקר'" (ספר שני, עמוד 218). הסיור מגלה כי הצבא של מאנס ריידר מונה אלפים, אולם דבר קיומו נחשף וג'ון ואחיו לנשק מוצאים את עצמם רחוקים מאוד מן החומה, נרדפים על ידי אנשי הפרא, בארץ קשה, קרה וסחופת רוחות.

במעלה מלך טיריון לאניסטר, "השימדון", מונה לימין המלך-ילד ג'ופרי, המעביר את זמנו בהתעללות בחלשים דוגמת ארוסתו, סאנסה סטארק. טיריון מוצא עצמו מתמודד עם האתגר הגדול של חייו כאשר עליו לארגן את הגנת מעלה מלך מפני סטאניס בארתיאון וצבאו. בקרב הגורלי מגלה טיריון כי כל הקשוחים עשויים למעשה פח ולא פלדה, ומוטל עליו לפקד על הכוח המגן על העיר: "אם אני נלחם, גם הם חייבים, או שיהיו נחותים מגמדים. "לא תשמעו אותי צועק את שמו של ג'ופרי', הוא אמר להם. 'גם לא תשמעו אותי צורח צוק קסטרלי. את העיר שלכם סטאניס מנסה לכבוש, ועל השער שלכם הוא מסתער. אז בואו איתי ונהרוג את הבן זונה!" טיריון שלף את גרזנו, סובב את סוסו, ודהר אל עבר נמל סאלי. היה נדמה לו שהם באים בעקבותיו, אבל הוא לא העז להביט לאחור" (ספר שני, עמוד 283). הקרב הוא אחד משיאיו של הספר וטיריון מתגלה בו במלוא גדולתו: "טיריון קצץ את ראשו של האיש כשחלף על פניו, ואז היה מאוחר מכדי לעצור" (ספר שני, עמוד 295).

ספר מומלץ בחום רב!!!

כמו הראשון גם את זה קראתי רק לאחר שסיימתי לצפות בעיבוד הטלויזיוני שנעשה לו.

קניתי את הספר באנגלית מסיבה אחת פשוטה, אמא שלי לא הולידה פרייר. הספרים בתרגום לעברית מחולקים לשני כרכים מהספר השני והלאה, ובנוסף כל אחד מהם נמכר ב80 ש"ח בעוד שהכרך הבודד באנגלית, שפת המקור הנפלאה, נמכר ב60 ש"ח.

הסידרה אפילו לא קרובה!
העלילה בהמשכו של "משחקי הכס", פותחת לנו התפתחויות נרחבות לדברים שנראו לנו פעוטים בספר הקודם. מתאפשר לנו לקרוא דרך נקודת מבטם של דמויות חדשות וכאלה שכבר הכרנו מהצד, בדרכים מסוימות המון קונפליקטים נסגרים אולם רבים אחרים מתחילים כמו פצעים שלא הגלידו והמתינו להופעת האור שבקצה המנהרה רק כדי לעמעם אותו; הפנטזיה לוקחת צעד מרהיב קדימה ומעלה ציפיות ואף תהיות בין וותיקי הז'אנר.

הסיפור הוא מעניין, מעניין בכל אספקט שלו. הבעיה היחידה היא שכמו בספר הראשון גם כאן אין תשוקה ל"עוד", אין בעיה לומר "אז נמצא זמן בעתיד לקרוא את ההמשך. גם ככה בין ספר לספר יש הפרשי יצאה של שנים".
אם אתם חובבי ימי הביניים, אם עדיין שרוי בדימיונכם הספר הראשון, לכו על זה וקראו את השני.

לא יודעת למה לא הצלחתי להשאב לספר
במקרה הזה בעיני התוכנית מרתקת יותר מהספר
אולי בגלל ריבוי הפרטים והשמות שבסדרה קל הרבה יותר לזהות ולהבדיל מי נגד מי ולמה.
כמו כן קל היה לי הרבה יותר להזדהות, להיסחף יחד עם הדמיות בסדרה.

אןלי בניסיון חוזר אני אשנה את דעתי .
מה שבטוח גם העונה ה2 של הסדרה המצוינת הותירה אותי במתח , אז אם אני לא רוצה לחכות עד אפריל 2013
כדאי לי לנסות להתחיל להתחבר שוב לספר

הספר "עימות המלכים" מאת ג'ורג' ר. ר. מרטין (הוצאת אופוס, 2000), הינו הספר השני בסדרה "שיר של אש ושל קרח". אני התחלתי לקרוא את הסדרה עוד בעודי בתיכון, לפני כחמש-עשרה שנים. מרטין הוא סופר מוכשר שכבר כתב שישה רומנים וזכה בפרסים רבים. בשנות השמונים כתב תסריטים לסרטים ולסדרת הטלוויזיה היפה והחיה, והיה תסריטאי ראשי בסדרה אזור הדמדומים. כעת הוא מקדיש את כל זמנו לכתיבה ועוסק בכתיבת הכרכים הבאים בסדרה "שיר של אש ושל קרח". הסדרה היא אולי הדבר המרענן והטוב ביותר שנכתב בספרות הפנטזיה מאז יצירתו של טולקין ("הוביט" ו-"שר הטבעות"). הדיאלוגים שנונים ונוקבים. אחד מהם נתפס בעיני כאחד המצחיקים בסדרה כולה:
"'אם תמותו בטיפשות, אאכיל את העיזים בגופותיכם', איים טיריון כשהקבוצה הראשונה של עורבי האבן התרחקה מהמזח. שאגא צחק. 'לחצי-איש אין עיזים'.
'אני אקנה כמה במיוחד בשבילך'" (ׁׁספר שני, עמוד 172).

לאחר אירועי הספר הראשון שבע המלכויות של ווסטרוז נתונות במלחמת אזרחים, על רקע השואב מבריטניה של מלחמת השושנים ומלחמת מאה השנים, ברא מרטין סיפור אפי על מלחמה, אהבה, בגידה ונאמנות. העת היא עת תהפוכות. קיץ השלום והשפע שנמשך עשר שנים מגיע לקצו, והחורף האכזרי והצונן מתקרב כמו חיה זועמת. לורד אדארד סטארק ורוברט באראתיאון, שני המנהיגים ששלטו בעידן של שלום כפוי, כבר מתים אחרי שנפלו קורבן לבגידה. כעת מושל תוהו ובוהו מטירת דרגונסטון העתיקה ועד לווינטרפל בצפון הקודר והקפוא. הטוענים לכס הברזל משבע הממלכות עושים כל דבר כדי לממש את תביעתם בסער, במהומה ובקרב. בעוד נבואת חורבן חוצה את השמיים – שביט בצבע דם ולהבה – נאבקות חמש סיעות לשלוט בארץ המפולגת; רוב, בנו של אדארד, הכריז על עצמו כעל מלך הצפון. ג'ופרי, היורש לכס, מושל לכאורה בדרום, אך למעשה הוא קורבנם של אנשי חצר תככנים הגודשים את מעלה המלך. כל אחד מאחיו של רוברט, סטאניס ורנלי, רואה את עצמו כיורשו של אחיו. הרחק משם נמצאת מלכה גולה, אם הדרקונים, שמסכנת הכול ומובילה את עדתה הקטנה לעברו האחר של המדבר הלוהט והאכזר בחיפוש אחר אמצעים להשבת הכתר השייך לה בזכות.

טיריון לאניסטר וג'ון שלג היו לדידי הדמויות המעניינות ביותר בספר, ואולי בסדרה כולה. בעקבות אירועי הספר הקודם מחליט הלורד המפקד של משמר הלילה להוביל חיל גדול אל מעבר לחומה על מנת לגלות את אשר מתרחש שם. כאשר מתברר כי אנשי הפרא של הצפון נעלמו כולם, והם כעת חלק מצבאו של מאנס ריידר, פרא ועריק ממשמר הלילה שהמליך את עצמו כ-"מלך שמעבר לחומה", מטיל הלורד המפקד מורמונט על הסייר הוותיק קהורין חצי-יד להוביל סיור לעומק הארץ שמעבר לחומה במטרה לאסוף מודיעין על צבאו של ריידר. מורמונט מצרף לסיור את ג'ון שלג, המוצא עצמו בעיצומה של המשימה הקרבית הראשונה שלו: "נדמה שהכול התרחש תוך כדי פעימת לב אחת. בדיעבד התפעל ג'ון מאומץ ליבו של איש הפרא ששלף קודם את הקרן במקום את החרב. הוא קירב אותה לשפתיו, אבל בטרם תקע בה, הטיח אותה נחש-אבן הצידה בחרבו הארוכה. האיש של ג'ון זינק על רגליו ונופף מולו ענף בוער. הוא חש בפניו את חום הלהבות כשנרתע לאחור. מזווית עינו ראה את הישן מתעורר, וידע שעליו לחסל במהירות את האיש שלו. כשהענף נטה שוב, הסתער קדימה, מנופף את החרב הממזרית בשתי ידיו. הפלדה הוליריאנית פילחה עור, פרווה צמר ובשר" (ספר שני, עמוד 199).

קהורין מלמד את ג'ון שיעורים בסיירות, חיילות וכן פיקוד מהו: "'לא פקדתי עליך להרוג אותה. אמרתי לך לעשות מה שחייב להיעשות, והנחתי לך להחליט מה הדבר'. קהורין נעמד והחליק את חרבו הארוכה בחזרה לנדנה. 'כשאני צריך שיטפסו על הר, אני קורא לנחש- אבן. כשאני צריך לתקוע חץ בעינו של אויב מעברו האחר של שדה קרב סחוף רוחות, אני קורא לנושא הכלים דאלברידג'. אבן יכול לחלץ סודות מפיו של כל אדם. כדי להוביל אנשים אתה צריך להכיר אותם, ג'ון שלג. ואני מכיר אותך עכשיו טוב יותר מאשר בבוקר'" (ספר שני, עמוד 218). הסיור מגלה כי הצבא של מאנס ריידר מונה אלפים, אולם דבר קיומו נחשף וג'ון ואחיו לנשק מוצאים את עצמם רחוקים מאוד מן החומה, נרדפים על ידי אנשי הפרא, בארץ קשה, קרה וסחופת רוחות.

במעלה מלך טיריון לאניסטר, "השימדון", מונה לימין המלך-ילד ג'ופרי, המעביר את זמנו בהתעללות בחלשים דוגמת ארוסתו, סאנסה סטארק. טיריון מוצא עצמו מתמודד עם האתגר הגדול של חייו כאשר עליו לארגן את הגנת מעלה מלך מפני סטאניס בארתיאון וצבאו. בקרב הגורלי מגלה טיריון כי כל הקשוחים עשויים למעשה פח ולא פלדה, ומוטל עליו לפקד על הכוח המגן על העיר: "אם אני נלחם, גם הם חייבים, או שיהיו נחותים מגמדים. "לא תשמעו אותי צועק את שמו של ג'ופרי', הוא אמר להם. 'גם לא תשמעו אותי צורח צוק קסטרלי. את העיר שלכם סטאניס מנסה לכבוש, ועל השער שלכם הוא מסתער. אז בואו איתי ונהרוג את הבן זונה!" טיריון שלף את גרזנו, סובב את סוסו, ודהר אל עבר נמל סאלי. היה נדמה לו שהם באים בעקבותיו, אבל הוא לא העז להביט לאחור" (ספר שני, עמוד 283). הקרב הוא אחד משיאיו של הספר וטיריון מתגלה בו במלוא גדולתו: "טיריון קצץ את ראשו של האיש כשחלף על פניו, ואז היה מאוחר מכדי לעצור" (ספר שני, עמוד 295).

ספר מומלץ בחום רב!!!