• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
שינה

שינה

מאת הרוקי מורקמי

הביקורת של ליאור

תמונה של ליאור
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
שינה

שינה

מאת הרוקי מורקמי

הביקורת של ליאור

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של ליאור
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
עדי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 14 שנים

“קראתי את הספר בחצי שעה. נראה כמו התחלה טובה של משהו ואז זה נגמר. אבל הסוף גרוע לא משאיר טעם לעוד. זה”

15/20
ביקורות על שינה
הבאה
MM
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

סיפור קצר שנלקח מקובץ סיפורים אחר של מורקמי ויצא כספר עצמאי. הייחודי בספר הוא איך מורקמי נכנס לדמותה של אישה בצורה אמינה ומשכנעת ומבין את נבכי נשמתה. ובנוסף לכך הדמיון הפנטסטי של המחבר יוצר ספר נפלא ומעניין. אהבתי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רחל.מ.
רחל.מ.
ר
רובי
2קוראים|גיל ממוצע55|50%נשים

על המבקרת

תמונה של ליאור

ליאור

חברה מזה 17 שנים
29 ביקורות•1 נבחרות•68 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•הסטוריה של המאה ה- 20
תמונה של ליאור
ליאור
חברה באתר מזה 17 שנים
ביקורות29
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה68
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת24מתח ריגול והרפתקאות3הסטוריה של המאה ה- 20 1

דיון על הביקורת

1 תגובה
ר
רובי•לפני 14 שנים

נשמע מעניין

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של ליאור

לבד בברלין

לבד בברלין

הנס פאלאדה

ספר מטלטל ומכאיב על חוסר האונים של היחיד האנושי מול מפלצת הפחדה וטרור נאצית. כל אזרח קטן שמידת אנושיות בו צריך לחשוש שמא יווצרו בסביבתו תנאים שיעלו לשלטון משטר אופל. מבוסס על מקרה אמיתי. מצמרר. קריאה חובה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ליאור
דמאסקוס

דמאסקוס

ריצ'רד בירד (נ. 1967)

לפני כמה שנים שמעתי ב 88 FM השתפכות נדירה על הספר הזה. אז רצתי וקניתי כי אני מכורה לספרים שנשארים בגוף שנים אחרי שקראת אותם. התחלתי לקרוא ולא הצלחתי לחצות את עמודי הפתיחה. הנחתי אותו בצד וקיויתי לחזור עם מצב רוח מתאים. אז עכשיו חזרתי וסיימתי ולצערי לא נשאר לי מהספר כלום. אולי גודל הציפיות "הרג" את החוויה. לא הייתי מוותרת על הספר כי הוא נוגע בהרבה נושאים כואבים שנוגעים לכולנו אבל הייתי מתחילה מרמת ציפיות נמוכה בהרבה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ליאור
תאומות ושקרים

תאומות ושקרים

אודרי ניפנגר

היו לי המון ציפיות אחרי אשתו של הנוסע בזמן.
אך הן לא התממשו: הספר הרבה פחות חזק.
אך למרות זה היו בספר מספר הפתעות ומספר נקודות למחשבה ולרגע אינני מצטערת שקראתי את הספר עד הסוף.

לפני 14 שנים•ליאור
ואולי לא היו

ואולי לא היו

שולמית לפיד

כשבאירופה משתוללת החיה הנאצית, אלה שהשכילו לברוח ממנה מנסים לשרוד בתל אביב הצעירה
אני אוהבת את כתיבתה של שולמית לפיד אך לא נותרתי עם ה"וואו" של גיא אוני. יש הרגשה של כתיבה מתונה יותר, מעין מי מנוחות כזה, יומיומיות שכזו שלא כ"כ מעוררת רגשות

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ליאור
ארמון הירח

ארמון הירח

פול אוסטר

דמיינו עצמכם מתנתקים מכל מחוייבות וגרים ברחובות מנהטן.. הזוי, קשה, השרדותי ועוצמתי. מומלץ בחום

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאור
מסכות נשים

מסכות נשים

פומיקו אנצ'י

ספר על יפן, כתוב בדרך המאופקת, כמיטב הספרות היפנית, כשמתחת לשטח רוחשים כל הסודות, המזימות ורקימת הקשרים. הסופרת הינה מחזאית מוכשרת ומוערכת שבספרה שזורים מוטיבים תיאטרליים לצד פירוט רב של מחזות ואגדות מתקופתה הקדומה של יפן. דרך להתוודע שוב לתרבות הקסומה, להבין את התייחסות החברה לאישה היפנית, ואת דרכה לסלול לה דרך תחת הנוקשות הגברית שמעכבת אותה ומגבילה את חרותה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאור
אהבה עיקשת

אהבה עיקשת

איאן מקיואן

סיימתי לקרוא את הספר לפני מספר ימים ואני ממשיכה להפוך בעניינו בראשי מאז. איך אדם מאבד את חירותו ברגע אחד ואיך הוא חסר אונים ונכשל כל פעם מחדש בנסיונותיו להשיב אותה אליו ולחזור לשגרת חייו והכל בעטיו של זר גמור ומופרע שמתיימר לדעת מה טוב עבורו ומה יעשה אותו מאושר

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאור
על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה

הרוקי מורקמי

הצצה נדירה לחייו של הסופר האהוב מלך הדמיון והפנטזיה. ולא רק הצצה לחייו אלא שהכל סובב סביב ריצה, שחיה ואופניים. זהו כיף נדיר למצוא תיאור כ"כ נכון מדוייק ואמיתי של העולם הסיזיפי של הריצה והתריאטלון. מומלץ בחום לכל אוהבי ספריו של מורקמי ולכל אוהבי הספורט הלא מקצועי, אותו ספורט שעושים אנשים "מיושבים" שמוצאים את עצמם רצים עשרות ק"מ שוחים מאות מטרים ומדוושים מאות ק"מ וכל זה להנאתם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ליאור
הירושימה

הירושימה

ג'ון הרסי

בתמונה על הכריכה שעון שמחוגיו נעצרו בעת שהוטלה הפצצה על הירושימה ביום 6 באוגוסט 1945. עשרות אלפים נספו מיד - בעצם נשרפו - העיר הושמדה כליל - נמחקה מעל פני האדמה - עשרות אלפים אחרים נפטרו מפצעיהם - כוויות ענקיות שהעלו מוגלה, שברים שבאין טיפול רפואי העלו נמק בבשר החי, ומאוחר יותר נפטרו אנשים מכל מיני סוגי סרטן.
ג'ון הרסי ראיין 6 ניצולים ועקב אחר הקורה אותם בשנה הראשונה לאחר האסון ואף חזר 40 שנה מאוחר יותר ותיעד את שעלה בגורלם. זהו מסמך אנושי על סבלות האדם שנקלע למלחמה עולמית וברגע אחד הפכו חייו לגיהנום, וכאן נפתח לנו צוהר לתרבות היפנית ואנו למדים על גוססים שאחרי שהוגשה להם פנכת מים התרוממו על אף כאבם ובקידה הודו למי שהיטיב עמם, על הסגידה העוורת לקיסר, על האיפוק ואצילות הרוח היפנית. ועולות כמובן שאלות על מוסר, שאלות אינסופיות שנותרות ללא מענה.

לו יכולנו להביא לשלום עולמי, לו יכולנו לחיות בבטחה בלי שנפגע אחד בשני בצורה אכזרית זו או אחרת, לו יהי.

לפני 15 שנים•ליאור

ביקורות נוספות על "שינה"

שינה

שינה

הרוקי מורקמי

לגלות עד כמה חייך חסרי משמעות.
מכאניים.
עשויים.
מרוּקנים ממך.
מרוֹקנים אותך.
לגלות כל זאת בשעת העֲרוּת שלך, אותה עֲרוּת שאמורה להוות שינה.
שינה ש"מתקנת" אותך.
הגיבורה של מורקמי לא רוצה ש"יתקנו" אותה.

בכתיבתו הרהוטה שמצליחה לגרום לתהות- עד כמה אנחנו מבזבזים מעצמנו בזמן המקודש לאחותה התאומה של "המוות", והיכן נמתח הגבול בין הצורך הפיזי בשינה לבין הצורך להקים עצמך לתחייה באותו הזמן בדיוק.
זמן, אשר הנו קריטי לאנשים המכאניים שמחפשים מעט מעצמם בשעות המתות של הלילה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Hill
שינה

שינה

הרוקי מורקמי

כשסיימתי את הספר התחשק לי לתפוס את מורקמי, להושיב אותו בכעס בבוסטר שבמושב האחורי, להסתכל עליו דרך המראה הקדמית ולהגיד לו "זה מתחיל להימאס עליי, הרוקי", ו"מה קרה לדברים היפים והחכמים שהראית לנו שאתה יודע לכתוב", ו"זה שהגננת אמרה שאתה מוכשר לא אומר שאפשר להתחיל לחפף ולזרוק", ו"חכה, חכה שנגיע הביתה ואבא יראה את הספר הזה", כי באמת שהיו לו הברקות, לאיש המוכשר הזה. באמת שאני מחבבת אותו, ואחרי שקראתי לא מעט מספריו, התקבע לי הסטנדרט הלא-מתפשר שלו, שגם אם הוא עמום ותמוה ומשונה, יש בכתיבה שלו קסם ואיכות.

קראתי את "שינה" מיד אחרי "המתקפה על המאפייה", גם הוא סיפור קצרצר של מורקמי בערך מאותה התקופה, ואכן יש ביניהם הרבה מן המשותף. שניהם נכתבו, לא להפתעתי, יחסית בתחילת הקריירה של מורקמי ("שינה" ב- 1989, "המתקפה" ב- 1982), והבוסר ניכר בהם. התחושה משניהם היא של תוצאה של מפגש שני בסדנת כתיבה, של מישהו שיודע לכתוב ואמרו לו "קח, תכתוב משהו יפה באורך 60 עמודים על רעב באופן מטאפורי, או על הסירוב לישון באופן מטאפורי".
אם ב"מתקפה" האנלוגיה הייתה לרעב של תרבות המערב והוצגה באופן קצת מצועצע ומוגזם (שימוש במקדונלדס כסמל, למשל), ב"שינה" זה נמשך ושוב קיבלנו טקסט דק, יפה, שמנסה להמחיש בדרך מסתורית ועלומה את הרעיון של שינה כניתוק, הרפיה או החמצה, אל מול הערות שמסמלת פיכחון, תבונה, הבנה שמשהו "לא בסדר", או קצת – שוב – רעב.

במרכז הסיפור ניצבת אישה בת 30, נשואה לגבר מפלסטיק ואמא לילד צעצוע, ששניהם מנופפים לה באותה הזווית מהחלון של הרכב בכל בוקר כמו בפרסומת למשחת שיניים, ובנוסף לכל – הבעל הוא באמת רופא שיניים. האישה מתקשה לישון וחווה מעין אינסומניה משונה, ובזמן שבעלה ישן ללא הפרעה, היא גומעת את "אנה קרנינה" ושותה לה ברנדי, או במילים אחרות – מסרבת "לישון" – כלומר, "לעצום את העיניים" בעוד שנישואיה הולכים ומעלים אבק. לאט לאט, מתפתח אצלה ערוץ מקביל ומשונה של חיים אינדיבידואליים, משל עצמה, שיש בהם רוח ותחושת חיות ואפילו אשליה שהיא נעשית צעירה יותר, אבל הם מצויים על התפר שבין חלום לערות.

בבסיס, הרעיון עמוק ובהחלט ראוי לספר, או לכל הפחות לסיפור. הבעיה היא, שוב, בחוסר התחכום של הכתיבה ובמינון היתר של הסמלים. כאן אין מקדונלדס כמסמן של תרבות המערב החלולה, אבל יש אישה בת 30 שחיה חיים חסרי תשוקה, שנשואה לגבר ש"בכלל לא מעניין אותו איזה ספרים אני קוראת", וכמובן – שותה ברנדי ואוכלת ממתקים משוקולד כמעין חטא מתוק, ובעלה הוא הרי – בל נשכח – רופא שיניים; היא קוראת את "אנה קארנינה" היצרי והמשולהב; היא כותבת עבודה על קת'רין מנספילד, סופרת ניו-זילנדית שמתה בגיל 34 משחפת, אחרי שחיה חיי זוגיות לא שגרתיים, וכן הלאה וכן הלאה. יפה, חמוד, אבל לא מספיק מעודן ומתוחכם.

הספר מלווה באיורים יפהפיים, שלעתים קשורים לסיפור ולעתים קצת פחות. חווית הקריאה כן מהנה ומורקמי הוא מורקמי, גם כשהוא מפגיז בעבודה מושקעת וגם כשהוא מחרטט קצת את המורה ומקווה שהיא תיתן ציון טוב בכל זאת.

3.5 כוכבים, כמחווה של סלחנות על כך שמדובר בכל זאת בטקסט מוקדם.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•- -
שינה

שינה

הרוקי מורקמי

מה עושה אישה שפתאום חדלה לישון? שינה היא הרי צורך ביולוגי בסיסי, יאמרו הרופאים, הביולוגים, החוקרים באשר הם. בלי שינה אדם משתגע ויותר ממחקר אחד מראה זאת. האמנם?

מורקמי שב, ולא בפעם הראשונה, לעסוק במצבי תודעה משתנים. הפעם זה תורה של אישה בת שלושים להווכח שהנה פתאום לקתה בשנית באינסומניה. היא אמורה לחוות משבר נפשי, להתמוטט מאפיסת כוחות, אפילו גרוע מזה. אבל שום דבר מזה לא קורה, לפחות לא מיד ולפחות לא בדרך הצפויה. אותה אישה, הנשואה באושר יחסי לרופא שיניים מצליח ואם לילד אהוב, פשוט מפסיק לישון. בעלה הנרדם כל לילה בעשר וישן שמונה שעות רצופות ללא הפרעה וקימה, כך גם בנה, הם כרגע המצב הנשאף, אבל האישה מגלה לפתע שלא רק שאינה עייפה, אפילו המרץ שלה רב מהרגיל, הערנות גדולה משהיתה אי פעם, כוחותיה רבים, היא מרבה לשחות, שריריה כשל בת עשרים פלוס, יופיה רב משהיה ואת החיים היא מצליחה להעביר על אוטומט, ללא צל של טרחה, קושי פיזי או נפשי. פתאום שליש מחייה שבוזבזו על שינה הופכים לעוד חמישים אחוז של פעילות, היא גומעת ספר אחר ספר, מתרחקת מחברת בני אדם טורדנית ורכלנית, מתענגת על ברנדי ושוקולד וכך עברו 17 ימים.

האמנם יימשך מצב זה לעד? הרי מצב הערנות המשופרת, הראיה החדה והפיכחון גורמים לה רק לראות את הצדדים המכוערים בבעלה, חמותה ובנה, שלפחות שניים מהם אהבה מאוד ולא ראתה בהם פגם כשנהגה לישון.

מורקמי מיטיב לקחת צדדים בחיים ולתת להם טוויסט בלתי צפוי וזאת על-מנת לקבל תוצאה בלתי צפויה. לכן הוא תמיד מרתק כל כך. גם כאן.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מורי
שינה

שינה

הרוקי מורקמי

נראה לי שכדאי לקנות את הספר רק בשביל שתהיה את ההזדמנות להתענג על האיורים המדהימים.

אשה בת שלושים נכנסת בפעם השנייה לחייה לשלב שבו היא לא נרדמת ואם בפעם הראשונה היא הרגישה שהיא הולכת ומטשטשת הפעם היא מרגישה שהחוסר שינה דווקא מבהיר לה הרבה מאד דברים.

היא חוזרת לגלות את עצמה מחדש, למה היא פתאום עזבה את קריאת הספרים שאליהם היא התמסרה בלהט כל כך פעם, למה פעם לראות את בעלה ישן לצידה הרגיעה אותה ואילו היום היא בקושי מסוגלת להביט בפניו או לשמוע אותו.

שורה תחתונה: הסיפור הקצר גורם לכל אחד מאיתנו להביט באופן קצת שונה על החיים שלנו שלפעמים נראה שיש בהם הכל אבל מזווית אחרת יכול להיראות שאין בהם מאומה.
הסוף לא נראה לי כל כך תלוש אם קוראים בתשומת לב כמה פרטים במהלך הסיפור. נהנתי מאד.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינה
שינה

שינה

הרוקי מורקמי

לדעתי - מעשה בבחורה שחלמה חלום בו היא לא ישנה כלום במשך 17 יממות (ולמרות זאת לא הרגישה טיפת עייפות וגם הרגישה ונראתה בריאה וחיונית מתמיד)..
חלום שהפתיח שלו היה בעתה וחלום בלהות. וגם סופו (בסוף הסיפור). ומתוך הבעתה התחילית היא החליקה, כנראה, אל תוך חלום רגוע, שליו, מנחם, מפצה, חלום בו היא מרוצה ממה שקורה. כל כך מרוצה.
לי הספר העלה את השאלה של חשיבות השינה בחיינו. כמה היא חיונית? כמה ממנה מהווה בזבוז של שעות קסומות? כמה ממנה צריך באמת? כמה מתוך שעות השינה שלנו הן מיותרות? ואם כן מדוע אנו מבלים במצב שינה יותר ממה שצריך ומאילו סיבות.
זה היה דבר קסום להיות לבד לבד עם גיבורת הסיפור בכל השעות הדמומות והשוממות האלה והכל כך שלוות ושלמות. רק היא עם עצמה, ורק הקורא איתה משקיף בשקט, והחלום, או לא, שבתוכו היא נמצאת ובתוכו היא הצליחה להכניס את עצמה אל תוך בועה טובה ששומרת עליה יפה, כך שרק ההתנתקות מהמציאות, ובסוף, ההתנתקות מהחלום, היו טראומטיים, ומהליבה של החלום היא הצליחה לעשות משהו טוב ובונה.
כך לי זה נראה ואני לא יודעת אם הבנתי נכון. אך בכל מקרה אפשר בהחלט לומר שזהו ספר שמספר על העצמה של אדם את עצמו ואת פנימיותו, בדרך הכי מצויה זמינה וטריוויאלית שיכולה להיות.

לפני 13 שנים•רחל.מ.
שינה

שינה

הרוקי מורקמי

"מטלטל, מסתורי, אחת הנובלות הכי אניגמטיות של מורקמי" כתוב בצד האחורי של כריכת הספר. האם אכן כך?
אחרי "אחרי החשכה", הספר האחרון והמאכזב לטעמי שקראתי למורקמי, לא היו לי ציפיות גבוההות.
שינה הפתיע אותי לטובה, אם כי הוא לא מגיע לרמות של הסופרלטיבים שמוזכרים למעלה. כתיבתו של מורקמי יפה וייחודית גם בנובלה זו, וכמה פסקאות מצליחות לרגש. הנושאים המרכזיים של מורקמי, פחד קיומי מאי-מימוש עצמי ,בנאליות ובליעה נפשית/מוות נפשי, מופיעים כמובן גם כאן.
הגדולה של נובלה זו בשבילי שלא יכולתי שלא לתהות לגבי בנאליות החיים בכלל וחיי שלי בפרט לכל אורכה וגם אחרי שסיימתי אותה, ובמובן זה היא אכן מטלטלת. תוך כדי קריאה הנובלה נעשית פחות מסתורית וישנן פסקאות מייגעות קצת לקראת הסוף שפוגמות קצת בחוויה הכללית המהנה. לכן בסיכום ארבעה כוכבים.

הערה: הערה זו מיועדת למי שקרא את הספר כי היא מהווה ספוילר!
מהביקורות על הספר באתר הייתה אחת או שתיים שנכתב בה שהסוף מוזר/תמוהה. בסוף הנובלה הדמות הראשית נמצאת במכוניתה בחנייה חשוכה כשהיא שקועה במחשבות ולפתע שתי דמויות או "שני צללים" כפי שכותב מורקמי, אחת מכל צד מטלטלת ודוחפת את המכונית.אני חשבתי על הפירוש הבא: שני הצללים מייצגים את בעלה ובנה/חמותה שבחוויתה הן הדמויות המייצגות של החיים הבנאליים שהיא כל כך מנסה לשנות. מה אתם חושבים?

לפני 14 שנים•
★★★★★
•
שינה

שינה

הרוקי מורקמי

האסתטיקה של כתיבתו של הרוקי מורקמי היא תופעה שאי אפשר להשאר אדישים עליה. הוא סוחף ועוצר נשימה, ומזמן לא קראתי ספר, שהיה לי כל כך קשה לעזוב באמצע הקריאה.

מורקמי מזמין אותנו להציץ לתוך עולמה של אישה נשואה רגילה, שאין בחייה, לכאורה, שום דבר מפתיע או מרגש. מה שכל כך מיוחד בעלילה, עוד לפני שהיא מקבלת מפנה, זה שמורקמי מצליח לעשות את כל אלה בכנות כואבת, בגוף ראשון, בבקיאות יוצאת דופן בחיים כאלה, שהוא עצמו לא חי בוודאות. והכשרון פשוט נוטף מכל מילה שהוא בוחר.

אני ממליצה על הספר בחום. יש כאלה שיגידו שבסוף הוא יוצר תחושה של פספוס, אך לי הספר דווקא גרם להרהר מעבר למה שקראתי, ולחשוב על הסוף הזה ועל משמעותו. זהו הספר הראשון של מורקמי שיצא לי לקרוא, ובטוח לא האחרון.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Alice Mudgarden (איריס)
שינה

שינה

הרוקי מורקמי

טוב, אז גם אני רוצה לכתוב משהו על הרוקי מורקמי.
את הספר הראשון שקראתי היה קפקא על החוף, שהשאיר אותי מוקסמת ומאוהבת. ספר קסום. לא ניסיתי לחפש תשובות , נהניתי מהדרך.
אחרי זה קראתי את 2 הספרים האחרונים שלו 1q84 שעדיין לא תורגמו לעברית , ואהבתי מאוד, אפילו שהרגשתי שיש יותר שאלות מתשובות, אבל גמרתי את הספרים כל-כך מהר ונהניתי. מחכה לספר שלישי שאולי אקבל קצת יותר תשובות. זה כמו בסידרה "האבודים" שפג קיסמה אחרי כמה עונות בגלל שכל הזמן נוספו תעלומות מבלי לתת תשובות לכל השאלות שהתעוררו במשך העונות הקודמות.
בנוגע לסיפורים שלו, זה כבר משהו אחר. כמו אחרי משחק מקדים, מביאים אותך לשיא ולא נותנים את העיקר. הקריאה זורמת, הנושאים מעניינים, אבל תמיד, תמיד בלי פוינטה. משהו כמו להראות סוכריה לילד ולהגיד .... "אולי בפעם אחרת" והסוף של כל הסיפורים תמיד משאיר אותך עם הרגשה כאילו הסיפור לא נגמר, רק הדפים האחרונים נתלשו להם.
את "שינה" קראתי מתוך הקורא הדיגיטלי והמשכתי ללחוץ על הכפתור של עבור לדף הבא והוא נשאר על אותו הדף. וחוץ מזה הנובלה מאוד קצרה ואפשר לסיים לקרוא אותה בחצי שעה, כך שאני לא רואה לנכון לפרסם אותה כספר בודד. אני חושבת שעם הסיפורים שלו גמרתי.

לפני 14 שנים•orita
שינה

שינה

הרוקי מורקמי

לא יכולתי לעצור.
הספר הזה תפס אותי ושאב אותי פנימה.
על פניו נראה סיפור ברור: אישה מפסיקה לישון. לא ברור למה, לא ברור איך זה אפשרי אבל כבר ימים לא ישנה דקה.
הספר מתאר את התהליך שהיא עוברת ואת הבחינה שהיא עורכת לחייה.
כתוב בצורה מינימליסטית וחדה. כל מילה במקום, כל משפט מתוכנן.
הציורים שובי לב ויפיפיים והמערבולת סולפת.
אהבתי מאוד את התיאורים שלה על הספר אותה החליטה לקרוא: אנה קרנינה. את הדחיפות בקריאה, את הרצון לא לעזוב את הספר ולהמשיך לקרוא בריכוז עוד ועוד.
הסוף בעיני היה מאכזב. אני שונאת סופים פתוחים שכאלה...

לפני 6 שנים•
★★★★★
•מיירון
דירוג
3.0
לפני 14 שנים

“מרגיש מפוספס...חבל.”