• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הכנסת כלה

הכנסת כלה

מאת ש"י עגנון

הביקורת של לא קורא בים

תמונה של לא קורא בים
הכנסת כלה

הכנסת כלה

מאת ש"י עגנון

הביקורת של לא קורא בים

תמונה של לא קורא בים
הוצאה לאור:שוקן
0
סדרה:כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנון
קטגוריה:ספרות קלאסית
הקודמת
אורי החמודה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 8 שנים

“את הספר קראתי לאחרונה בתקופת המבחנים בלימודי האקדמאיים, רציתי להעשיר את עולמי הספרותי אחרי שקראתי סי”

6/6
ביקורות על הכנסת כלה
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

אם הייתי צריך להמליץ על אחד מתוך שמונת הכרכים של כתבי עגנון בוודאי שלא הייתי ממליץ על כרך זה...
חוט העלילה של הספר קצר מאוד (אולי 2% מכלל הספר) וגם לא מבריק במיוחד, ומה שיש בשאר 99% מחלקי הספר הוא למעשה אוסף של מעשיות וסיפורים.
מי שקרא חלק ניכר מכתבי עגנון ויקרא ספר זה יתאכזב, ומי שלא מכיר כלל את כתבי עגנון ויגש ראשון לספר זה יתכן ולא ימשיך כלל לשאר כתבי עגנון, וחבל כי יש בהם סיפורים מבריקים.
מבין כל שמונת כרכי עגנון הייתי מדרג כרך זה במקום השמיני והאחרון.
מי שנהנה לקרוא אגדות סיפורים ומשלים בערבוביה אחת גדולה שעלילה קצרה רופפת ולא מלהיבה מדביקה אותם...שיקרא
לסיכום...קריא, אך לא יותר מכך...בינוני

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של עולם
עולם
1קורא|גיל ממוצע65|0%נשים

על המבקר

תמונה של לא קורא בים

לא קורא בים

ותיק
חבר מזה 15 שנים
58 ביקורות•1 נבחרות•344 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית•פילוסופיה - כללי
תמונה של לא קורא בים
לא קורא בים
ותיק
חבר באתר מזה 15 שנים
ביקורות58
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל344
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת13ספרות קלאסית7פילוסופיה - כללי6

דיון על הביקורת

2 תגובות
יחיאל
יחיאל•לפני 12 שנים

לדעתי אתה טועה במעט.

נכון, אמנם זהו לא ספר קלאסי של עגנון. בספרים אחרים העלילה שוטפת יותר ואין ריכוז של הערות שוליים סיפוריים בצורה מאסיבית כל כך. לא הייתי נותן למישהו את הספר הזה על מנת להפגיש אותו עם סגנונו הקלאסי והנפלא של ש"י עגנון, אבל בספר הזה אפשר למצוא רובד עמוק-מתוק של היהדות הפשוטה התמימה והחביבה. מרקם הסיפורים נותן לספר אווירה עליזית וזורמת, שאיננה מפחדת מתכתיבי העלילה הרצויים. לא הייתי קורא לספר הזה בינוני... שונה ומיוחד כן.
עולם
עולם •לפני 14 שנים

זה בדיוק מה שקרה לי לפני שנים - התחלתי לקרוא ספר זה והתייאשתי מעגנון. לאחרונה ניסיתי את "שירה" שלו, ונהניתי מאד

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של לא קורא בים

המסות

המסות

מישל דה-מונטן

הכול התחיל שראיתי איזה פרסום בעיתון שיצא הכרך השלישי. אז הלכתי לספריה לחפש את הכרך הראשון. מצאתי אותו במדף של הספרים החדשים. כנראה שהיות והחותמת היחידה על דף ההשאלה היתה משנת 2007 אז הוא מוגדר חדש משום שלא עשו בו שימוש או משהו כזה. עכשיו יש גם את החותמת שלי משנת 2016. מניסיוני עם ספרים שיש להם את ה- מ של הוצאת מופת זה בדרך כלל המצב.
את הספר כתב איזה אציל צרפתי לפני 500 שנה וזה אכן סוג של מופת שהוא שרד עד היום. בספר יש 50 מאמרים וכל מאמר עוסק באיזה עניין אחר כמו ריח או בטלה או ידידות ומביא דעות לכן ולכן על סמך ההגיון ועל סמך מקרים היסטורים.על נושא מסויים יכולים להיות עמוד וחצי ועל נושא אחר 20 עמודים. ברוב המקרים אין איזו הכרעה ברורה. כמו שהסופר מכריז לאורך הספר מספר פעמים ואומר שהוא שואל שאלות ופותח את הנושא יותר מאשר נותן תשובות והוראות הפעלה. לדוגמא הוא יכול לעסוק בשאלה האם לסגת מקרב זה דבר טוב או רע ומעבר לעניין הערכי הוא גם יביא מספר דוגמאות היסטוריות שהצליחו פעמים לצד זה ופעמים לצד זה בשאלה האם לסגת או להישאר תקיפים במקום. יש בכל מאמר גם הרבה פרגמטים של ציטוטים ממקורות אחרים ששזורים לאורך המאמר וקשורים לנושא המדובר.
אין לי מה להוסיף יותר מדי

לפני 9 שנים•לא קורא בים
סימטה בקהיר

סימטה בקהיר

נגיב מחפוז

למה בכלל התחלתי לקרוא את הספר? שאלה טובה. היה איזה רעש תקשורתי על ספר של סופר מצרי שמכר את הזכויות להוצאה אמריקאית שתרגמה לעברית ספר שלו ובדרך זו הוא עקף את האברגו התרבותי שמוטל על ישראל. התעוררה בי הסקרנות... מעולם לא קראתי סופר מצרי... אבל מכיוון שלא הצלחתי עדיין לשים ידי על הספר שדובר בו בחדשות לאחרונה ונזכרתי שיש איפשהו בארון איזה ספר של איזה סופר מצרי החלטתי ללכת על זה כנהוג לומר.
למה החלטתי לכתוב ביקורת על הספר? שאלה קלה. כי אין. או ליתר דיוק כי לא היתה. איך בכלל מצא ספר של תרבות שמחרימה אותנו את דרכו להוצאת עם עובד אי שם בזמנים של בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים אין לי תשובה. אני מניח שיש איזה סיפור מעניין כיצד הוצאה מכובדת מוציאה לאור ספר ממדינת אויב בלי להפר זכויות יוצרים ולקבל את הסכמת המחבר. אבל אני לא מכיר את הסיפור. מצטער.
מה אפשר ללמוד מהספר? את האמת... בכל הקשור למדינת ישראל לא הרבה. לא ברור לי מתי נכתב הספר. ההוצאה העברית משנת 1969. אחת הסיבות שקראתי את הספר היה בשביל לנסות להבין את נקודת המבט של המצרים על ישראל ועל יהודים. עלילת הספר היא בימי מלחמת העולם השנייה וכל האזכור ליהודים הוא מספר משפטים בודדים שמתארים את הבחורות היהודיות כפועלות שעבודות ומרויחות מספיק כסף בשביל לקנות לעצמן בגדים יפים. זהו.
מעבר לזה? רומן פשוט של אנשים פשוטים. מעבר לשינוי התפאורה זה אותו סיפור בכל מקום בעולם. אולי במבט חיצון האנשים הפשוטים בפרבר העוני בקהיר נראים שונה מהאנשים הפשוטים של איזה עיירה במערב התיכון של ארצות הברית אבל בתוכן ובמהות אין ממש הבדל לטעמי. אותם סיפורים אותם אנשים. מקלפים את הקליפה ונשארים עם אותם בני אדם פלוס מינוס... הם לא ממש שונים אחד מהשני וגם לא השתנו הרבה באלפי השנים האחרונות רק התפאורה מתחלפת עם הזמן והמקום.

לפני 10 שנים•לא קורא בים
גם הדג ישיר

גם הדג ישיר

הלדור לכסנס

ספר קצת יוצא דופן. מלכתחילה כל ספר על איסלנד שנכתב על ידי סופר איסלנדי הוא יוצא דופן אני מניח. כי כבר כמה תושבים יש באיסלנד הזאת? בערך כמו בנתניה נראה לי. אז ספר על איסלנד שנכתב על ידי איסלנדי שזכה בפרס נובל לספרות הוא דבר יוצא דופן. אני לא אכנס כאן לשאלה אם הסופר זכה בפרס נובל לספרות בגלל "פוליטיקה" כי צריך לתת גם לאיזה סופר איסלנדי נובל או משהו כזה. יכול להיות שגם. נובל זה כולל פוליטיקלי קורקט לא? אבל קראתי רק את הספר הזה של הסופר הזה אז אין לי יכולת לשפוט. יכול להיות שמגיע לו. לא רע הסופר. בסדר כזה. לא משהו שצריך להתבייש בו. גם הרעיון בספר נחמד. אני גם מודה שהחלטתי לקרוא את הספר גם בגלל עיטור הנובל. סיבה נוספת היא שלא קראתי שום ספר שהעלילה שלו באיסלנד.
יותר משהספר הוא רומן הרי הוא סוג של אמירה תרבותית. איסלנד. אי שנמצא בסוף הצפון. ביום בהיר רואים את הקוטב הצפוני. הויקינגים פשוט התישבו שם באיזה שלב של ימי הביניים. הגיעו בסירות אלא איך. רחוקים ממרכז התרבות כמו שרק שם אפשר להיות. מה כן אפשר להיות באיסלנד? לאורך שנים ארוכות אפשר היה להיות דייג או דייג. חקלאות זה לא. צפונה מדי. קר. אין מספיק שמש. אפילו לעצים לא כיף. בגלל זה בכל הספר לא יהיה שום תיאור של יער בעלילה. כרתו את כולם. קר. צריך אש. מאות שנים של מדורות לא השאירו לעצים שעוד איך שהוא היו שם שום צ'אנס. רק הדגים בים מרגישים בבית. אבל איסלנד זה לא רק דגים. זה גם בני אדם. יש להם גם קול. רק שלא שומעים את הקול שלהם מהאי שלהם. רחוק מדאי והם גם לא שרים מספיק חזק. אז בבירות התרבות של אירופה לא שומעים. בטוחים שבאיסלנד יש רק דגים. ודגים לא שרים כמובן. בספר הזה גם הדג ישיר.

לפני 10 שנים•לא קורא בים
שכול וכשלון [מהדורת 2006]

שכול וכשלון [מהדורת 2006]

יוסף חיים ברנר

כמו הרבה שמות של רחובות בתי ספר וכאלו שכולנו מכירים את שמם אבל מעולם לא טרחנו בעצם לדעת מי האדם שעל שמו קוראים למקום כך גם ברנר. את עלילותיו הפרטיות אני לא מתכוון לפרט בפורום זה כמובן. כל שאני יכול לומר הוא שהוא לא יו"ר הכנסת שעל שמו נקראת השכונה בשירו של ברי סחרוב כמה יוסי.
אבל אני כן יכול לתת כמה עובדות הקשורות לעכשיו מלבד הסטיסטיקות שניתן לראות במסגרת האתר על כל ספר. בספריה המרכזית בעיר שלי יש רק ספר אחד של הסופר.לכן לקחתי את הספר הזה. האדם האחרון שלקח את הספר קודם לי על פי החותמת על דף ההשאלה היה לפני כמה שנים ואין חותמות נוספות. מה הסיבות לכך? איני יודע. מה הסיבות שהחלטתי לקרוא את ברנר? בדיוק זו הסיבה כנראה.
ומה יש בספר? בגדול הספר הוא רומן. העלילה מתארת מספר דמויות "ירושלמיות" במה שאפשר לקרוא "הישוב הישן" בזמן ששעון החול של השלטון התורכי נמצא בגרגיריו האחרונים. העיר העתיקה וקצת שכונות מחוץ לחומות. זה מה יש אז. שם הספר רומז על היותו טרגדיה כמובן. מי שמחפש סוף טוב לאנשים המסכנים שהספר מתאר שיחפש במקום אחר. יש בספר מספר הערות "חברתיות" כמובן. אני לא בטוח שאני יורד לסוף דעתו של הסופר בנושאים הסוציאלים חברתיים האלו אז אני פשוט אשתוק.
רמת הכתיבה טובה. קושי הקריאה קצת יותר מעגנון וקצת פחות מברדיצ'בסקי. שימו לב שיש מילון עזר קטן בסוף הספר.

לפני 10 שנים•לא קורא בים
מדרגות הברזל

מדרגות הברזל

ז'ורז' סימנון

כתבתי את הביקורת בכדי שאם מישהו יסתכל על הספר ולא יראה ביקורות כלל אז הוא עלול לטעות בשני דברים. וכך, על מנת להציל את הציבור מאי ידיעה, ככתוב, לא תשים מכשול בפני עיוור, החלטתי לזכות את הרבים ולכתוב משהו.
טעות נפוצה סבירה ראשונה יכולה לקרות למי שחושב שאם לספר אין ביקורות מן הסתם הוא ספר גרוע עד כדי כך שאף אחד לא קורא אותו ומי שקרא אותו זנח אותו באמצע וכאלה ולכן לא כתב ביקורת וכו' וכו'. אז בוא נאמר את זה ככה, הספר קריא. אולי פסגת הספרות קצת רחוקה מהמקום שבו הספר הזה נמצא אבל הוא כלל אינו ספר גרוע או כדומה. אז מי שחושב לא לקרוא את הספר מהסיבה הזו יכול להתעלם ממנה.
טעות נפוצה שניה עשויה להתרחש לקורא שכבר מכיר את סדרת הספרים של המחבר בסגנון הבלש עם הגיבור רב פקד מגרה. אז מסתבר שלמחבר מלבד הסדרה המוצלחת והמפורסמת של הבלש משטרה יש גם הרבה סיפורים אחרים בסגנון מתח בלשי רק מזן שונה. מה שונה? נקודת המבט. בסיפורים האלו שהם סיפורי מתח בלשי הגיבורים משתנים. בעוד שבז'אנר של סדרת הבלש מגרה נקודת המבט היא קלאסית בסיפורים אלו נקודת המבט משתנה. הגיבור יכול להיות גם העבריין הקורבן או אפילו אחד העדים. אז מי שמכיר ואוהב את רב פקד מגרה לא יתאכזב גם מסגנון זה של המחבר. כך שמי שחשב שמדובר בבלש המפורסם וטעה יכול להסיר דאגה מלבו כי הוא לא הפסיד שום דבר.
זה מה יש לי להגיד

לפני 10 שנים•לא קורא בים
ישראל בעל-שם-טוב ובני דורו - כרך ב'

ישראל בעל-שם-טוב ובני דורו - כרך ב'

רחל אליאור

הכותרת של הספר מטעה במקצת. מי שמצפה לביוגרפיה של הבעל שם טוב או משהו בסגנון הזה צפוי להתאכזב.
זה ספר בתולדות עם ישראל בסגנון אקדמיה ולא ביוגרפיה של דמות רוחנית ידועה כתובה בלשון קלה. מי שיחליט לקרוא את החיבור המסבי הזה על שני כרכיו ולמעלה מאלף עמודיו ואף יצליח בכך יהיה בן המעטים שעשו את זה. הכותרת מזמינה את הקוראים לכאילו ביוגרפיה של הבעל שם טוב ולמעשה מכניסה אותו לעבודת פוסט דוקטורט ארוכה מאוד שלפעמים מספר דפים הם פסקה אחת קשה שגם אם אתה רוצה לעצור ולהניח סימניה איפשהו אין היכן.
תולדות עם ישראל הם גם תולדות זרמים ביהדות. לאורך כל השנים היו כל מיני זרמים וכיתות של יהודים בעם ישראל. איסיים פרושים צדוקים מתיוונים קראים אנוסים וכו'. גם הנוצרים הראשונים היו למעשה חלק מעם ישראל. חלק מהזרמים כיתות נשארים כחלק מעם ישראל חלק נעלמים עם הזמן וחלק יוצאים או מגורשים מעם ישראל.
הספר הזה דן בשני זרמים שצומחים על הקרקע המשוסעת של מזרח אירופה במאות ה 17 וה 18. פרעות פוגרומים שמד עלילות דם כיבושים מלחמות ועוד מיני אסונות שפקדו את כל מה שהיה באזור ואת היהודים היושבים שם בפרט. זרם אחד הוא החסידים שהוא שותה ממימיו של הבעל שם טוב. זרם שני הוא השבתאים הניזונים משבתאי צבי. החסידים והחסידויות נשארו איתנו עם היום. השבתאים נשארו רק על מדף ההיסטוריה. שני כרכים עבי קרס אלו מספרים את ראשית סיפורם והתהוותם של זרמים אלו על הדמויות הראשיות בהם ויחסה של הנהגת הקהילה היהודית המסורתית כלפיהם.

לפני 11 שנים•לא קורא בים
אל עלמיין

אל עלמיין

סטיוון באנגיי

וידוי. הספר שכב אצלי בספריה המון זמן מבלי שקראתי אותו.
נו טוב, אז מה הביא אותי להחליט לקרוא אותו בכל זאת לאחר תקופה ארוכה שפשוט התעלמתי מקיומו?
אז ככה... שמעתי מישהו טוען כי ארץ ישראל והישוב היהודי בצפון אפריקה ניצלו ב "נס" במלחמת העולם השניה. לא ידעתי מה להשיב לו היות וכל מה שידעתי היה בערך שהגרמנים היו באמת בצפון אפריקה איזה שנתיים, כמעט הגיעו וכבשו את ארץ ישראל ושיהדות צפון אפריקה לא סבלה מידי ימ"ש כמו יהדות אירופה. אז החלטתי לבדוק. קראתי את הספר הזה. היום אני יודע פחות או יותר מה לענות לטענה כזו.
האמת? הגרמנים בכלל לא תכננו לכבוש את ארץ ישראל או להלחם בבריטים במצרים. האיטלקים שרצו להראות לגרמנים שגם הם נלחמים ועושים משהו תקפו את הבריטים ונכשלו בגדול. הגרמנים שלחו את הגנרל המפורסם שלהם רומל להציל את המצב ולבלום את הבריטים מלרמוס לחלוטין את האיטלקים. הוא גם קיבל פקודה רק להשאר במקום ולהדוף את הבריטים. אבל רומל התעלם מהפקודה. אם הגרמנים היו מעבירים אפילו רק חמישה אחוז מהכוח שלהם שתקף ברוסיה לטובת צפון אפריקה והמלחמה בבריטים שם הם היו מנצחים. אבל הם לא. הם נתנו לרומל בקושי 50,000 חיילים בשתי אוגדות משורינות ואת הפיקוד גם על שאריות הצבא האיטלקי שנשאר והוא לא היה מרובה או איכותי במיוחד. ברוסיה תקפו הגרמנים עם 300 אוגדות ושלושה מיליון חיילים, יחי ההבדל הקטן. הבריטים לעומת זאת עשו כל שביכולתם להגן על תעלת סואץ והמעבר של הנפט מהמזרח התיכון. הגנרל הבריטי מונטגומרי קיבל את הפיקוד על הכוחות בקו אל עלמיין אחרי שרומל כבר נכשל פעם אחת בניסיון לפרוץ אותו. היה לו יחס כוחות עדיף על-"הציר". הבריטים רצו ניצחון בכל מחיר. הביאו אותו כדי לתקוף ולנצח. הוא הצליח.

לפני 11 שנים•לא קורא בים
בית קדרות - כרך א'

בית קדרות - כרך א'

צ'ארלס דיקנס

על פניו נראה לי שהמחבר בחר בספר זה לעשות דמויות מגוחכות בלבד. יכול להיות שאני טועה אבל מבין עשרות הדמויות שבספר, חלקן מפותחות יותר וחלקן פחות אין דמות אחת שאינה מוצגת עם איזושהי תכונת אופי מרכזית המגיעה לידי קיצוניות ולפיכך עברה את הקו המטושטש בין רצוי למצוי וחצתה את גבול הטעם הטוב למחוזות האבסורד. אפילו הדמות המרכזית של הרומן, שהיא הדמות היחידה הנכתבת בלשון גוף ראשון לעומת שאר הדמויות הנכתבות על דרך מספר כל יודע, מגוחכת במידת מה פשוט משום שהיא טובה מידי. כן כן קראתם נכון. יש גם דמויות כאלו שמרוב שהן בסדר לכאורה כל הזמן פשוט בא לך להקיא. גם נחמדות מוגזמת זה סוג של מחלה נדמה לי.
בספר יש עשרות דמויות שעל חלקן יש פרק אחד או שניים וחלקן מתגלגלות פה ושם לאורך כל הרומן. וכן זה רומן. יש בספר מספר מערכות יחסים רומנטיים. וכל אחת מהדמויות היא כדמות תכונה אנושית אחת או שתיים המובאות לידי הקצנה על מנת להבליט תכונת אופי אנושי זו, ובד בבד גם מביאות את העניין לידי רמה מגוחכת. איך אמר אריסטו? המידה הטובה היא בנקודת האמצע בין שתי מידות הופכיות. כל אחת מהדמויות יציגו וייצגו מעמד חברתי, תכונת אופי, או איזה משלח יד כזה או אחר.
חלק ניכר בספר וחוט עלילה ראשי המקשר בין שלל דמויות הוא בית המשפט. הביקורת של דיקנס על מערכת המשפט ברורה וגלויה לעין. מוסד המייצג נאמנה את הבירוקרטיה השלטונית המייגעת ומעייפת את האדם שבטעות נפל בחיקה והיא מוצצת את חייו בלי רחם. התיק המרכזי בסיפור נמשך כבר יותר מדור ועדיין לא הוכרע. הוא גם לעולם לא יוכרע. דיני ירושה. הסוף לא מפתיע.
לסיכום? הרבה עמודים, מספר רומנים, כמות נכבדת של דמויות מגוחכות, ומערכת אחת שלא ברור על שם מה היא נקראת מערכת הצדק.

לפני 12 שנים•לא קורא בים
נפשות מתות [מהדורת 2013]

נפשות מתות [מהדורת 2013]

ניקולאי גוגול

נתחיל מהסוף? בבקשה...
אין כזה בספר
הספר מעולם לא הושלם...
קצת קשה לי להבין על מה מהללים יצירה לא גמורה... הסופר לא השלים את הספר... הוא חשב לעשות שלושה חלקים... אחד מהם הוא סיים זה נכון... החלק הזה אפילו לא רע... הגיבור קונה אריסים שמתו בפועל אך לא מתו בכוח... איך יכול להיות? בגלל שעדיין לא מחקו את שמם מהרישום אוכלוסין ולפיכך הם עדיין חיים ואף נדרש לשלם עליהם מס גולגולת... מבחינת השלטון הם נחשבים חיים.
לא ברור לי מה ההתלהבות מהיצירה הזו... חלק אחד נחמד... חלק שני בחתיכות ורסיסים לא מושלמים לאחר שגם המחבר עצמו כנראה שרף את מה שכתב... חלק שלישי נמצא אולי על ענן אי שם באזור חיוג דמיון...
קצת משעשע אותי לומר על אוטו שאין לו דלתות גיר מנוע וכסאות "איזה אוטו נהדר"... איך אוטו נהדר איך? הוא לא נוסע ולא קרוב לנסוע לשום מקום... כמו לדבר ברצינות על מה התכוון המחבר בכל אותם דברים שבעצם לא נמצאים בשום מקום פרט לדמיון של האנשים שמדברים על זה... ניתוח ספרותי רציני ליצירה שלא הגיעה לחצי... יופי... אז יש לאוטו הגה נחמד ולוח שעונים מגניב... יופי
להציג את הספר (ואני מצטט) "כפסגת יצירתו של האמן" ולהציג את שברי הקטעים שמתחברים לא מתחברים לאיזה משהו לא ברור ומקוטע כ- "לראשונה עם החלק השני" זה לפי דעתי קרוב למשהו שעשוי להיחשב הונאת הציבור...
מי שנהנה לקרוא יצירה שבקושי הושלם ממנה שליש ורבע שיקרא... אני אבין לחלוטין את אלו שיבחרו לוותר על התענוג

לפני 12 שנים•לא קורא בים

ביקורות נוספות על "הכנסת כלה"

הכנסת כלה

הכנסת כלה

ש"י עגנון

מעגנון -לעגנון .טוב, רציתי להמשיך את תחושת העונג וההנאה שבקריאה ,דברים טובים לא זונחים מהר .

הפעם הוא החזיר אותי לעולמם של יהודי גליציה המזרחית {כיום חבל ארץ הנחלק בין אוקראינה לפולין},התקופה- שנות העשרים של המאה ה-19 .הרומן הנו אפוס על חיי עולמם של יהודי יראיי -שמיים המתבדלים באופן כמעט מוחלט מהעולם הנכרי -הגויי שמסביבם .ואיזה עולם נפלא -ועלוב,תאב בצע-ומקפיד על מצוות הנתינה ,מלחכי -פנכה בפני הגבירים -ויושבי הלומדים במדרשים ,גברים נבעכים- נשים שתלטניות ומרירות ,אמונות תפלות בשטן -וחוזקם של שליחי מצווה .
עולם של ניגודים וערב רב .

היה היה חסיד ר'- יודיל,שהיה עני גדול ,מדוכא בעניות , בלחץ אשתו השתלטנית והמרירה ,הוא יוצא למסע בעיירות ובכפרים של מ.גליציה לשם מצוות "הכנסת כלה" -למצוא מקורות מימון לשידוך בתו הבכירה מתוך הארבע , שכן ידוע כי יהודים עניים ועשירים מעניקים ממעותיהם כמידת יכולתם-למימוש המצווה הנהדרת הזאת.

ר'- יודיל הלבוש בבגדי יום טוב -מושאלים, המשווים מראה יהודי מכובד ,יוצא למסע בחברתו של בעל עגלה-נטע {איזה שם יפה ליהודי ועוד מהמאה ה19 },שאליה רתומים שני סוסים "משכני "ו" נרוצה" {אילו שמות מופלאים לסוסים ...},במהלך מסעו ר'-יודיל חווה שרשרת בלתי פוסקת של הרפתקאות ותלאות ,והישגיו הדלים בקיבוץ המעות לנדוניית בתו, מעמידים אותו בניסיון של מורח לב ואמונה מול בוראו -אך ר'-יודיל המאמין הגדול מפרש את דרך הייסורים כדרך הטובה ביותר שבה הוא יכול לעבוד את עבודת אלוהיו .

ר'- יודיל מבצע עסקת שידוכין חסרת בסיס עם גביר עתיר נכסים שבשל טעות בזיהוי שמו של ר'- יודיל חשבו אף הוא לגביר עתיר נכסים ,וכשנודע מקור הטעות- השידוכין בסכנה ,אך סוף טוב הכל טוב .זהו מסלול עלילה אחד ברומן שמהווה את סיפור המסגרת .
המסלול השני -הנם הסיפורים הפנימיים שמספרם מגיע לעשרות, ומשולבים בתוך העלילה הראשית .אלה סיפורים מעולם החסידות המספרים את חיי היומיום של יהודי גליציה .הסיפורים מצחיקים,בעלי חוש -הומור והשכל ,בעלי בינה וטיפשות ,קמצנות הרוח והחומר -מול גדלות הנתינה האמונית ומהאין החומרי. עולמם של הגברים -עולמן של הנשים.

מכאן כאשר מחברים את שני מסלולי העלילה והסיפורת נוצר אפוס ספרותי אומנותי ענק אודות יהודי מ- גליציה בזמן ובמרחב ההוא. שהושווה - ל-דון קישוט של סרוונטס בעלילה האמונית ,ובמשחקי התפקידים: ר'- יודיל-כדון קישוט ,נטע העגלון -כסנצו -פנשה .ל- "סיפורי "אלף לילה ולילה " -למול סיפורי החסידים . ל- יצירה "טיל אושפיגל "- של דה קוסטה ,ול -"מסעות בנימין השלישי" -של מנדלי,מ,ספרים .

כבר בביקורתי הקודמת הזכרתי מה גדולה התפעלותי בכל פעם מחדש לנוכח יכולותיו של עגנון להסתמך ולשלב בטקסט הרומן ממקורות ספרות ארון הקודש היהודי: רמזים למקרא ,לתלמוד,לספרות חז"ל ,למדרשים, לילקוטי -המדרשים,לספרי חסידים ,לקבלה,לספרות רבנית,לספרות חז"ל ,יחד עם השפעות ספרותיות קלסיות .

{למרות שזה אולי טרחה "פלצנית " מצידי להאריך את קריאתכם ,אני רוצה להביא דוגמא לשילוב הכתיבה הווירטואוזי הזה של עגנון מקטע הפתיחה של הרומן הזה }:

הביטוי שעגנון מכתיר את ר'-יודיל ככותרת של הפרק הראשון במילים :"איש חסיד היה ", -הוא ציטוט מהשיר המושר במוצאי שבת:"איש חסיד היה בלי מזון ומחייה "...

כשעגנון מתאר את ר'-יודיל כי הוא "היה יושב על התורה ועל העבודה והיה רחוק מהוויות העולם "-עגנון מצטט מתוך פרקי אבות:"על שלושה דברים העולם עומד על תורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים "....

כאשר ר'-יודיל מתואר ברומן:"לא היה לו שום מסחר ומשא ומתן כשאר כל האדם רק בתורת ה' חפצו בנגלה ובנסתר" ,עגנון מצטט את תהלים:"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ...כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה "....

כשמציין עגנון על ר'-יודיל כי "לא היה מתכוין בלימודיו לכבוד עצמו " -עגנון לוקח זאת מתוך מסכת-ברכות.ואילו הביטוי " לעשות כסא לשכינה "-שאול מבעל "תיקוני הזוהר ".

אין ספק שצריך יותר משמץ של גאונות לכתוב באופן הזה .

הרומן התפרסם לראשונה בעברית -1931 ,ובאנגלית ב-1937 .
הוא היווה את הבסיס ,בין יתר יצירותיו שנכתבו לאחר מכן {"אורח נטה ללון "},שעל כך הוענק לו פרס הנובל ב-1960 ,כמי שייצג בכתיבתו את חיי היהודים במזרח גליציה של המאה ה-19 .

לא אכחד כי שילוב עשרות הסיפורים בתוך העלילה המרכזית הכבידה לא פעם על קריאתי ,אבל זה לא הפחית מיופייה וייחודה של הכתיבה העגנונית והקריאה בה לגבי .

הספר שבו קראתי הנו בהדפסה השתיים -עשרה מתוקנת מ-1971 {לאחר פטירת עגנון },והוא קטן בגודלו ,בכריכה אדומה ,קשיחה ,ואותיות ההדפסה קטנות וצפופות מאוד ,{טוב שיש משקפי-קריאה}.לא אחת הייתה לי הרגשה שאני קוראת מתוך ספר מחזורי תפילה ,עובדה שהוסיפה משום מה לחויות הקריאה .



צחקתי, התפעלתי, השתוממתי ונהניתי הנאה גדולה ומרובה. השכלתי רבות מהבחינה ההיסטורית והגאוגרפית אודות יהדות מ.-גליציה לתקופת הרומן ,ויותר מכך לחשוב כי גם לאחר 81 שנים שיצירה זאת פורסמה -עדיין היא מעניקה חווית קריאה מיוחדת ,שבחו של עגנון עומד לפניו ולו .

"מעולם לא העני אדם מן הצדקה "

{מתוך "עיר ומלואה" עמ'- 172,מתוך -" מכתם לעגנון"- עורך :אורי סלע - עמ' -46 }.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•חמדת
הכנסת כלה

הכנסת כלה

ש"י עגנון

החלטתי שאני רוצה לכתוב ביקורת על הספר הזה. הרבה זמן לא כתבתי ביקורת, והיה ברור לי ש"הכנסת כלה" ראוי לביקורת. אך למרות זאת, התגלתה בעיה מובנת; כיצד אפשר לסכם ספר כה בלתי קונבנציונלי ומיוחד, ועוד בכמה מילים בודדות. החלטתי לכתוב שיר, כניסיון לחקות את רוח הספר (ללא הצלחה כמובן) והתוצאות לפניכם:


‏ה בה ואפתחה פי
בהלל וביראה
לספר דעתי
ב"הכנסת כלה"

כ מעט ונבהלתי
שאבקר אני בעוניי
את ש"י עגנון
המופלא והיצירתי

נ טע העגלון
ור' יודיל חסיד
שימחו לבבי
בימי חום ואיד

ס פר מרנין,
ארוג לתפארה
על מצווה חסודה
מעלליה והדרה

ת ום ויראה
היו בלבבו -
ר' יודיל חסיד
בתורה מילא כרסו

כ ולו מחמדים
חיקו ממתקים
נשזרו אורחותיו
בסיפורי חסידים

ל א יכבו נרות
אשתו והבנות
נשות חיל
מהוללות וענוות

ה נה טעמתם
מעט מן המעשייה
תמה השירה
אך לא נשלמה

טוב, אז לא הצלחתי להביע את כל תחושותיי בשיר, ואני לא אומן לצערי כמו ש"י עגנון, בשילוב פסוקים, מאמרי חז"ל, אקרוסטיכון ורעיונות שזורים בשיר. קראתי פה ביקורת על הספר, שהוא מהפחות טובים של עגנון, והוא למעשה אגד של סיפורים עם עלילה בינונית. לומר את האמת, כך גם אני הרגשתי בתחילת הקריאה של הספר. קראתי לא מעט ספרים של עגנון ולמרות זאת משהו בסיפורים הנרחבים המצורפים הרגיש לי שונה מאחרים.

הפעם אודה ואומר שקראתי את הספר בזמנים שונים ומיוחדים. בין שעות הלימוד המאסיביות בישיבה נשמתי מדי פעם עם הספר. בשעות תסכול ועייפות הספר החזיר אותי לחייך אחרי קריאה משועשעת. בהכנות לפסח היה לי ספר טוב להירדם איתו, לנוח ולמצוא שעת חיות ופורקן בו.
אולי גם בגלל זה, הקריאה בספר הפכה לחוויה. זו לא היתה רק קריאה, אלא גם לימוד וטיול. לימוד של ענווה, יראת ה', ופשטות. אני לא חושב שר' יודיל היה מושלם וגם בספר לא הציגו אותו באור כזה. למרות זאת, הדרך הפשוטה שלו ללמוד מכל אדם העושה את מלאכתה באמת והאמונה הישרה שלו, שבו את ליבי. זה היה טיול במחוזות ליטא ופולין, בימים נשכחים ואותנטיים. הספר הציג לי את התרבות היהודית דאז, על שלל חסרונותיה ומעלותיה, בנופך מעודן ומרתק. דווקא בשל חוסר העלילה, הייתי יכול להיחשף לסיפורים רבים ומגוונים, שלימדו אותי כל אחד בדרכם הם משהו על אורח החיים היהודי, וגם מידות טובות והנהגות. יש להדגיש גם את חזרתו בתשובה של נטע העגלון, שריגשה אותי מאוד.
אינני נכנס לפרטי הספר הרבים, לעלילתו ולמבחר השירים והמקטעים שפרוסים בו. מדרכו של כל דבר, גם בספר הזה יש חסרונות ויתרונות, וייתכן שהעלילה המקוצרת-והמלאה-בהערות-שוליים מעיבה קצת על תוכן הספר. הייתי יכול לתאר את הנקודות בצורה טובה יותר, אבל מקוצר היריעה אני אחסוך בכך.
המשותף לספרי ש"י עגנון הוא סגנון הכתיבה הנפלא, כשב"הכנסת כלה" עגנון התעלה על עצמו, וסיפק לי עונג קריאה צרוף. הקריאה בספר העניקה לי ממד מתוק וזך של העברית, כשלעיתים מספר שורות בודדות הצליח לשעשע אותי ולהעלות חיוך על פני.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•יחיאל
הכנסת כלה

הכנסת כלה

ש"י עגנון

לקח לי כמעט 9 חודשיים לסיים את הספר הזה, אפשר להגיד שלמדתי את הספר הזה ולא קראתי אותו, את ש"י עגנון לא קוראים אלא לומדים. כל -כך נהנתי מהשפה העשירה והיופי הנקי בכל הבנה חדשה אשר מסתתרת ברמז במשפטים בכתיבה שלו. ש"י עגנון תמיד יהיה אצלי האחד. ולא יהיה עוד אחד אחר, אפילו לא דומה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•חיפושית
הכנסת כלה

הכנסת כלה

ש"י עגנון

עוד סיפור מחונן מכתביו של עגנון. סיפור מקסים וצנוע על רבי יודיל, יהודי עני ונבון שעושה מסע בחיפוש אחר שידוך לשלושת בנותיו. תיאור יפהפה על המושבות היהודיות בגולה, על הרוח היהודית הצנועה בימים ההם, על אישים, רבנים, צדיקים (גם מעט כופרים אם אני זוכר נכון), מעשיות, והרבה אוכל טוב. אין זה סיפור רק על הכנסת כלה, אלא גם ובעיקר על הכנסת אורחים. על מסעו של רבי יודיל התלוי בחסדם של אנשים, בין מארחים כאלה ואחרים, חלקם נדיבים, חלקם פחות, חלקם אף מוזרים לחלוטין. באבחנה מקרוב ישים לב הקורא (בבקיאות מסויימת) לכל ההשתלות מעולם היהדות הדתית, ומהתלמוד והתפילה בפרט, שעגנון הוא חצי סופר בלעדיהם. מומלץ בחום ובאהבה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יקירוביץ'
הכנסת כלה

הכנסת כלה

ש"י עגנון

את הספר קראתי לאחרונה בתקופת המבחנים בלימודי האקדמאיים, רציתי להעשיר את עולמי הספרותי אחרי שקראתי סיפור פשוט והתמוגגתי. נכנסתי לספריה ובחרתי בספר הזה, אחרי שקראתי אותו לפני פחות מחצי שנה במדרשה שלי ב''עין פרת'' . הסיפור מגולל את סיפורו של רבי יודל שבאותה תקופה היה צריך לחתן את בנותיו, הבעיה שהוא לא מצא חתנים , לכן הוא היה צריך להסתובב בכל הישובים היהודים באירופה בכדי למצוא חתן ראוי, באותה תקופה נהגו לקרוא לזה, ''מצוות הכנסת כלה'' וזה מה שעשה רבי יודל הוא טייל ממקום למקום עד שמצא את הבעל הראוי, ופגש באנשים, שגרמו לו לתהות על דרכו בחיו, ועל הדרך בה הוא בוחר חתן לבנותיו. רבי יודל לבסוף מוצא חתנים, אך מגלה שאין לו את הכסף לנדוניה, הסיפור מתמשך ומגיע לפתרון בחתונה ובנדוניה כשרה כדת וכדין. ההתחלה סה''כ מעניינת, הבעיה בספר שאיבדתי פתאום את עצמי בסיפור, השפה העגנונית הייתה לי קשה מדי, היו יותר מדי סיפורים שכבר לא עקבתי אחרי סיפור, אחרי 300 עמודים הבנתי איפה אני נמצאת? וסיימתי, בסוף יצאתי מרוצה, אך עדיין, הסיפור היה מבולבל, ופחות מספרו הקודם שקראתי ''סיפור פשוט'' למרות שהמוסר השכל מעניין, למתעניינים שבינינו בסיפורי טוביה החולב, יבחינו באנאלוגיה בינו לבין רבי יודל, כנראה עגנון הושפע מאוד משלום עליכם באותה תקופה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אורי החמודה