מה גורם לאדם לנטוש את ארוסתו 3 שבועות לפני חתונתם המתקרבת ? מה גורם לו לברוח רחוק כל כך ? למחוזות הודו,לארץ זרה עד אשר נדמה שדבר אינו קדוש יותר בעבור הגיבור למעט אולי הפרות שנעות סביבו בביטחון ספק מפליא וספק מקומם.

אז מה גורם לו לאדם לעשות צעד שכזה ? פחד? או שמא עזות, אותנטיות ?. הספר שארוג בקפידה, וניכר כי נכתב מאהבת האדם המילה הכתובה ודרך ארץ, חושף אט אט דמויות דמויות, רובד ועוד רובד. בכל פעם מתוארת סיטואציה מנקודת מבטה של דמות אחרת ,וככל שצוללים לעולם הפנימי שלהן, אפשר לעמוד על ההבדלים והפרשנויות שכל דמות מעניקה ליצירה , פרשנות שמושפעת מעולמה הפנימי, מדימוייה העצמי, ממחשבות מקובעות, אירועי העבר והחלומות שלנו לגבי העתיד.

השיעורים אותם מעניק "המורה הרוחני" בספר, אינן אלא מתנות שמעניק המחבר עצמו משה שרון, לקוראיו. כמו קופסת הפתעות , או פנינים יקרות, שמגיעות בדיוק בזמן, באופן שאינו קילשאתי. בניגוד "לספרי מתנה" או ספרי הדרכה מעשיים בסגנון " איך תשנה את חייך ", משלב המחבר תובנות יקרות מפז וזורע אותן באופן נפלא טבעי ונכון בתוך עלילה שכל אחד מאתנו שעצר לרגע לחשוב , או קיבל החלטות חשובות בחייו יכול למצוא בה גם קצת את עצמו.

ספר שמילותיו ממשיכות ללוות את הקורא גם הרבה אחרי שמניחים אותו .

כך הכרתי את בעלי : "ביום חורף , מעדתי במדרגות וזר אחז במרפקי, יד חזקה ומאופקת "
בדיוק לפני 15 שנה, ימים ספורים לפני קבלת השנה האזרחית 2000, נסעתי כחיילת באוטובוס שיצא מרמת הגולן לתל אביב .
ארוזה במעיל דובון באפרוריות של ינואר אוחזת בספר הזה שהתגלגל לידי ביד המקרה .
זהו הספר הראשון של עמוס עוז אותו קראתי .עוד בטרם הגענו לתל אביב תהיתי איך הצליח הוא לתאר את הקווים לדמותה של חנה? בקול אישה ,בגוף יחיד ובאופן כה מדוייק .
לי מלאו אז קצת יותר מ- 18 שנים , ליצירה הזו דאז מלאו 32 שנה ולימים קראתי שעמוס עוז כתב את הספר הזה כשהיה בן 26 בלבד . מפליא ומעורר הערכה וקנאה .
איזו מציצנות מתוקה ומטלטלת העניק לי עוז, מציצנות שמתחילה מתיאור שמלת הצמר הכחולה שלבשה,רחובות ירושלים הקפואים בהם צעדו, היא על הקרסול הפצוע הוא שתומך בה . היא שתוהה עד כמה נעים לה לציית לקולו והוא שהסמיק כמו ילד שגנב ממתקים כאשר לחשה באוזנו . התיאורים הקולחים והתמימים פשוט גורמים לעין לרוץ אחר המשפטים ולגמוע בצמא את המילים מבלי לדעת רוויה.
אט אט העלילה הופכת מעט אפלה, קשה להבחין מהו עולמה הפנימי של חנה אותו היא רקמה בדמיונה ומה היא המציאות המורכבת של חייהם.
הדירה השכורה האפורה והעגמומית , הטיפול בבנם יאיר, רצונו של מיכאל לחסוך ולקנות דירה ומנגד הבזבזנות הבלתי נשלטת של חנה המפצה על החוסר הרב בו היא שרויה . הדודה שמגיעה לבקר, החלומות הגנוזים של חנה שפרשה זה מכבר מלימודיה.
הכל מתאגד ונצבע בגוון מלנכולי , עד להתעוררות מחשבות פילוספיות והקבלה לכתביהם של ז'אן פול סארטר, אלבר קאמי , קפקא וניטשה, מהות האקזיסטנציאליזם ומהות הקיום שמוביל כל אחד מגיבורי הסיפור להכנע לבסוף לרצונותיו שלו .ספרות עברית במיטבה שקשה לא להתמסר לה וקשה שלא לחזור אליה לקריאה שניה ושלישית .
רעות

האם באמת ישנם מלאכים? או שאנו רק בוחרים להשתעשע במחשבה על קיומם? מה גבול הדמיון והתעתוע אל מול המציאות? לעיתים הוא דק מאוד עד בלתי ניתן להבחנה.
בתוך מציאות אפרורית שמצויירת בדיוק רב על כל רבדיה היפים יותר והיפים פחות ,מקבל הקורא הצצה לעולמם של עלובי החיים . אך האם הנם אכן כאלה?
בפשטות חיי היום יום , בשגרה שבה ניתן להתענג על פיצה איטלקית כמו הייתה קוויאר , ועל זיקוקים כמו היו מופע ראווה בניצוחו של רב אמן , ניתן להעריך את אותם הדברים הקטנים באמת. את אהבת הבוסר שנרקמת בין שני ילדים שהתגברו בגין נסיבות החיים מהר מידי ונאחזים זה בזו כמפלט ,את החיים עצמם ואפילו את המוות .
קל יותר לקבל את עוולות החיים כאשר הם מגיעים בעטיפה יפה .
ספר רווי מוטיבים ומטאפורות קסומות שאת רובם מבינים רק בסופו ,נקרא בנשימה עצורה ומשאיר את רשמיו זמן רב לאחר מכן . תודה יוסי על ההמלצה החמה!

חווית קריאה חובה למי שבאמת יודע להעריך את המילה הכתובה ואף מכור לה.
הספר כתוב באופן קולח ומיוחד , כל פרק מנקודת מבטה של דמות אחרת . תוך שימוש במילים כל כך יפות שנדמה שכבר נשכחו מן העולם והשפה העברית .התיאורים כמו בוצעו במלאכת מחשבת שכל תפקידה היא לגרום לקורא להיות להריח לחוות ולטעום , להרגיש את הרוח הירושלמית הקרה , לחוות מעשה אהבים מאכזב במדבר , לחוש כסטודנט באקדמיה ועוד. כמו הקורא נוכח ובעל תפקיד ממשי בכל אלו .
זהו ספר על חברות יפה, על אכזבה, על נישואים שיש בהם הבטחה ופירוקם , על זוגיות חדשה ועל סודות מן העבר . כבר עברו חודשים רבים רבים מאז קראתי ספר שכתוב באופן כה מוצלח ואלגנטי , בעושר שפה ובתבנית כתיבה שרק גורמת לך לרצות ממנו עוד ועוד.
מומלץ בחום

ישנם ספרים שכמו מוצאים דרכם לקורא , בדיוק באותם הרגעים המסויימים שהוא כה נזקק להם.
כך חשתי מול הספר הזה, אסופת המילים העבירה לי מסר מרגיע ביום מעט אפור , משב של אופטימיות, וכמה שעות של חסד וניתוק .
הספר שוזר בתוכו את סוגיות היום יום , אהבות נשכחות שהן מנת חלקם של כולנו ולבטי הלב, תוך הכרות ופגישה עם עולם רוחני ומסתורי , שאני מודה שעד היום היה זר לי , אך הקריאה בספר גרמה לי להרהר בו. הספר מאפשר הצצה מקסימה לתפיסה אחרת שפתאום נראית פשוטה והגיונית להפליא מטלטלת ולו במעט את כל המוכר והדיכוטומי בחיינו וכל זאת בחן רב, כמעט בליטוף.
לא צריך להתאמץ כדי לקרוא בו , השורות זורמות מעצמן, הוא כתוב באופן קליל ובסופו נותר טעם טוב והמון חומר למחשבה .
תהנו

דף אחרי דף, מצאתי את עצמי מובלת בנבכי רומן מרגש, מלקטת חלקיקי מידע מהעתיד ומהעבר למן הווה מעורפל... שנבנה לאט לאט כמו פאזל של 1000 חלקים .
מי לא חווה אהבה נכזבת ? אהבה כואבת שההחלמה ממנה קשה לעתים אף יותר מאבל .אהבה מיתולוגית , כזו שהזמן אינו מרפא לעולם. כזו שחייה במחשבותינו לעד כמו חיים משל עצמה לה.
אך האם הנה קיימת רק בזיכרוננו ?, בדמיון , כפי שזכרנו אותה, או יותר נכון כפי שאנו רוצים לזכור ? תחת הילת גלורפיקציה מוגזמת.
מי לא נשא עמו את השאלה "מה היה קורה אילו ? "
גיבור הסיפור חוזר בזמן לאהובתו הנצחית אביגיל , רופאת שיניים מושכת ויפה, בעלת חן וקסם אישי שכובש את כל מי שפוגש בה. שמנהלת עמו רומן סוער מרגש וייחודי לשניהם,בסמטאות ירושלים , בשק שינה במדבר, בחדר המיטות ובבתי קפה נדחים,על רקע פרצי קנאה בלתי מוסברים , סערות נפש, וחוסר יציבות , בוחרת להינשא לאחר , האחד שיעניק לה את היציבות בחייה.
הגיבור חוזר לאחר 30 שנה , כאשר הוא מתאושש מהתקף לב שערער את המוכר בחייו ומוביל אותו לביצוע שינויים מבורכים , ודורש תשובות . האם שיחקה אביגיל בנפשו? מדוע אם כן לא בחרה בו? ויותר מהכל ,האם אותה אהבה עדיין עודנה כפי שהיא חיה בזיכרונו ? פועמת , טהורה ונכונה לו.
הספר כמו מאפשר הצצה לדמיונו של כל איש ואיש מאתנו , לפתח הצר ההוא שתמיד קיים , לספק , לאותן מחשבות ברומו של עולם בגין כל ההחלטות שביצענו בחיינו? האם היו נכונות ? האם חיינו את חיינו כפי שרצינו ? האם הפכנו להיות אדם שאנו שלמים עמו ? והאם מאוחר מידי לתקן ?ושוב לשאלת השאלות אליה מוביל הגיבור , מה היה קורה אם...
ומה אכן קורה לאחר 30 שנה ? את זה תאלצו לגלות לבד (:
ספר קטן , שמשאיר אחריו מחשבות גדולות . ואשר לוקח כל אחד ואחד מקוראיו לטיול במחוזות אהבות נושנות , תחושות והרהורים .
לקרוא ולהתרגש!
תיהנו , רעות

תרה זהו ספר שצריך לקרוא לאט לאט , לעבד אותו , להיכנס לנפש הדמויות שחודרות בלי שתרגיש לתוככי לבך כמו הייתם חברים וותיקים משכבר הימים .
הספר הזה מלמד על מורכבת מערכות היחסים , ואולי מאידך גם על הפשטות שבהן.
על הרצון העז בחופש ומנגד על החרדה התהומית מבדידות .
על ילד שנקרע בין הורים גרושים , על דירה שכורה ועוד דירה . על חיפוש מתמיד אחרי חום ובית , במירוץ אין סופי של חיים בורגניים ... ומה יהיה בסופו ? האם יגיעו אל המנוחה והנחלה?
שורה אחרי שורה , פרק אחר פרק.. אתה נשאב אחרי הדמויות וקורותיהן , מרגיש את המבוכה בדייט ראשון, את הסטירה הצורבת של הדחייה, את הקנאה ואת מערבולת הרגשות שצרויה שלו כל כך מיטיבה לנצח עליהם כבמטה קסם .

ספר ייחודי , שאינו מנסה ליפות את המציאות, אלא
מציג אותה במלוא הדרה וכיעורה ,כפי שהיא באמת .
בכל פעם אנו נחשפים לנקודת המבט של דמות אחרת ותפיסתה את המציאות לגבי המתרחש..ולבסוף כמו מלאכת מחשבת כל הדמויות מתחברות יחדיו וכל חלקי הפזאל מתחברים לתמונה שלמה.
אולי במן ערך סימבולי כי גם אנו קשורים זה בזה אם נרצה או לא וגורלנו אחד הוא .
בגידות בחיי הנישואים , דמות המאהבת , שמעל לכל הגיון ממשיכה להיות קורבן , להסתפק בפרורי אהבה , אם אפשר לקרוא לכך אהבה.. כואבת מושפלת , אך עדיין אוהבת, כל כך מלאת כמיהה ומוצאת בכך המון נחמה.
דמות המתווך המבוגר שמסתתר מאוחרי זקן עבות ובגדים בלויים , ומפתח ידידות כמעט רק עם כלבו ועורג בסתר לאותה מאהבת דחויה בדירת המסתור שמעבר לקיר .
כמעט הכל קרה שם בספר הקטן הזה .. כמו אוסף של סיפורים קצרים שנארגים לעלילה ארוכה ומאידך לא עמוסה מידי ...
הדפים מתארים ומכניסים אותך כרואה ואינו נראה לביתם של הורים שבנם ערק מן הצבא, לשיחות הסלון לדלות ולעוני .
צופים כמו זבוב על הקיר בהתנהלות היומית ובאינטרקציה של זקן סיעודי והמטפלת הפיליפינית שלו. איש עסקים מפוקפק , מזכירות, מאהבות , ואפילו רצח .
כמו תבשיל שמחייב בישול איטי איטי על אש קטנה קטנה ...
וכשטועמים ממנו חשים בכל הצבעים והתבלינים .
זמן רב לא קראתי ספר שלמרות שמדבר על תקופה אחרת בישראל של פעם , מתאר סיטואציות בדיוק מושלם שיכולות ללא ספק להתאים לכל תקופה גם לישראל של היום .
ספר שצריך לקרוא לאט , כמו לתת לכל דמות את המקום שלה. כאחת שבולעת ספרים ויכולה לסיים ספר בקלות ביום אחד.. הפעם באמת הסבלנות משתלמת .
קריאה מהנה

יש המון גרסאות והמון תרגומים לספר הכה מיוחד הזה ..
כשרק שקוראים אותו שוב ושוב ושוב מבינים את הגאונות הסמויה שבו ...
כשהייתי לאחר שחרורי הצבאי התלבטתי בנוגע בנוגע להמשך דרכי , שרת עמי איש יקר שהקריא לי פסקה מן הספר הזה..
את אותו החלק שבו עליזה הולכת לאיבוד ואינה יודעת לאן לפנות , לפניה עומדים 2 שבילים , והיא שואלת את הזחל לאן ללכת ? והוא משיב לה בשאלה... "לאן את רוצה להגיע" ? לשאלתו היא עונה כי איננה יודעת .
אם כך הוא משיב לה :"אין זה משנה באיזה שביל תבחרי" (:
למדתי מהספר הזה לעיתים לחשוב ולחדד מטרותי ויעדיי ולעיתים להרשות לעצמי ללכת לאן שהשביל הלא ידוע ייקח אותי .
קריאה נעימה